יסעור: חלמתי על הזכייה, השמחה מהולה בעצב

המשלחת הישראלית למשחקים הפראלימפיים בפאריס רושמת הישגים נפלאים, כאשר ביניהם, מדליית הזהב בטאקוונדו בה זכה אסף יסעור. כעת, הוא נחת בארץ עם המדלייה הנכספת וסיפק ראיון מרגש.

“קודם כל באמת היה מטורף, ריגשתם אותי מאוד והגיעו לכאן הרבה אנשים שאני אוהב ואנשים שלקחו חלק במסע הזה. אני שמח לראות אותם ואני שמח לנחות אבל השמחה מהולה בעצב. בבוקר קיבלנו את החדשות הלא נעימות ואני ברגשות מעורבים. מתפלל שהסיוט הזה ייגמר כמה שיותר מהר ושנדע ימים טובים יותר”.

“התחרות הזו היא לא סוף הדרך. לא חתמתי על כלום ואני לא הולך לשום מקום אבל זה סוף תקופה. לטוקיו לא הצלחתי להגיע אבל זו הייתה תחרות שעבדתי בשבילה רשה והיו תוצאות טובות והישגים טובים. עשינו הכנה טובה כל הנבחרת, חודשים אינטנסיביים וארוכים כדי להגיע לתוצאה הכי טובה שיש, אני שמח לחזור עם המדליה בצבע הנכון”.

“אני חושב שאני בסדר”.

גם מאמנו, יחיעם, דיבר: “אני לא צריך את המדליה בשביל לדעת שהוא טוב, הוא הוכיח את עצמו לאורך כל הדרך”.

“ההכנה של אסף החלה בגיל מאוד צעיר, הורים שהביאו אותו מקצה המדינה לרמלה והאמינו בדרך שלו שהייתה ארוכה. הוא עבר הרבה הפסדים ותקופות עם היסוסים, הדרך היא לאורך כל השנים ואני מדגיש את זה כדי גם אם הוא לא היה זוכה במדליה הוא עדיין אלוף וזה לא רק המדלייה הופכת אותו לכזה”.

אסף יסעור והמאמן עמיחי (שחר גרוס)

“הוא עושה דברים שאנשים עם שתי ידיים לא מצליחים לעשות. ההקרבה שלו מגיל צעיר, היו גם כישלונות לאורך הדרך והוא המשיך להאמין. ההישג זה הדבר האחרון, אבל הוא יביא עוד הישגים. אני עוד אחד מהפאזל”.

יסעור המשיך את מאמנו: “הוא מצטנע, אני ויחיעם עובדים בשנים האחרונות. זה התחיל בפגישה של שעה ועבר להיכרות על המזרון ברמלה. אנחנו עובדים בצורה הכי קשה כדי להביא את התוצאה הכי טובה שיש. אם כבר מדברים על זה, אני חזרתי עם המדליה ורואים אותי בסוף אבל מאחורי כל זה עומדים כל כך הרבה אנשים טובים, גם המשפחה שלי והחברים שלי, נותני החסות ועם ישראל שמחזק ודוחף, עומדים הרבה אנשים מאחורי ההישג הזה. גם באותו יום, הקהל הישראלי שיגע את פאריס. היו 5,000 אנשים בקהל ואני שמעתי רק את הישראלים”.

אסף יסעור והצוות (שחר גרוס)

“הרבה פעמים חלמתי שאני מנצח ולוקח את מדליית הזהב, כל פעם אני מדמיין אחרת איך אני מגיב ומוציא את זה החוצה. באותו יום אמרתי מה שיצא יצא ולא חשבתי על זה. זה מה שיצא ממני, קדתי קידה ליריב ולשופטים ואז הרגשתי שאני צריך לרוץ למשפחה שלי ולקהל, זה מה שיצא באותו הרגע”.

אסף יסעור והמשפחה (שחר גרוס)

“קיבלתי הודעות והלכתי לבקר במחלקות שיקום, כשהתחילה המלחמה הייתי בסין ויומיים אחרי זה התחריתי, יש לי אח שנמצא בעזה ואחד במילואים, חיפשתי לעשות משהו ואבא שלי אמר לי שיום יבוא ואחזיר בחזרה, אני הולך ומבקר ונמצא שם בשביל האנשים שעברו את מה שאני עברתי לפני תשע שנים”.

אסף יסעור עם מדליית הזהב (שחר גרוס)