משה מוץ מטלון נכנס לתפקיד יו״ר הוועד הפראלימפי לפני שנה, עוד לפני זה הוא הספיק לחיות את החיים הציבוריים כשהיה חבר כנסת בכנסת ה-18 מטעם ישראלי ביתנו. עוד קודם, הספיק להיות יושב ראש ארגון נכי צה״ל, כשבצעירותו נפצע במסגרת צבאית ונותר משותק בפלג גופו התחתון, הוא השתתף במשחקים הפראלימפיים בטורנטו 1976 בהטלת כידון והדיפת כדור ברזל. רגע לפני שהמשלחת הפראלימפית תצעד בפאריס בטקס הפתיחה, ישבנו עם מטלון לראיון מקיף שבו הוא מדבר באמת על הכל.
היית פולטיקאי, פורץ דרך, חבר הכנסת הראשון עם כיסא גלגלים במשכן, גם עכשיו אתה סוג של פורץ דרך בתפקיד. ספר קצת עליך בתוך התפקיד הזה של יו״ר הועד הפראלימפי, מה חשוב לך לקדם ומה הרעיונות שאתה לוקח קדימה?
״קודם כל נכנסתי לתפקיד שלא מרצוני בעקבות פיטרתו של אלי בירנבוים ז״ל, הייתי ממלא מקומו, הוא קרא לי בשעתו כדי לסייע לו מהניסיון שלי. בעצמי הייתי ספורטאי פראלימפי ויו״ר ארגון נכי צה״ל, כך נבחרתי על ידי כל הארגונים למלא את התפקיד. באתי לתפקיד לפני האולימפיאדה שזה המאני טיים של כל ארגון מהסוג הזה. עשינו כמה דברים מהותיים, ייעלנו את המערכת, עשינו שיתופי פעולה עם ההתאחדות לספורט נכים שהיחסים בעבר שם לא היו תקינים ורתמנו את כל האנשים למען המטרה שהיא המשחקים בפאריס. אומנם אני פוליטיקאי לשעבר, אבל ניקינו את כל הפוליטיקה מהשולחן. מצאתי קופה כמעט ריקה, ממשלת ישראל לא העבירה את מה שהיא מחויבת. התקציב שהובטח לנו לא עבר, אנחנו כנראה לא בקדמת הבמה וזה אילץ אותי ללכת ולגייס תרומות. אמרתי את זה בבית הנשיא. החברה האזרחית שוב הוכיחה את עצמה. היא נרתמה, עזרה, אנשים פתחו את כיסם, ועזרו לנו מאוד להביא נבחרת ראויה. מספיק לראות מה עשתה אל על עסקה וכמובן חברות נוספות.
משה מוץ מטלון (ראובן שוורץ)למה הכסף לא עבר בעצם?
”אני לא הכתובת למה עד היום הכסף לא הגיע. למרות הכל והקשיים, אנחנו מרימים נבחרת ראויה. נבחרת שמורכבת מספורטאים ישראלים, ערבים, דרוזים, מגדרית אנחנו בחלוקה כמעט שווה. זאת משלחת יפה שיהיה לעם ישראל במה להתגאות. אני מקווה שבאמת נקבל את הכסף ושלא נגיע יום אחד למצב של חדלות פירעון ומצב לא נעים. חברות נתנו ועזרו לנו ואני גאה על כך״.
אני אקח אותך לשנה האחרונה, המטרה העיקרית אם נשים רגע את המדליות בצד זה לקחת את הפצועים ולשקם אותם ולצערנו אחרי ה-7.10 יש הרבה כאלה.
״הספורט הוא אמצעי מספר 1 לשקם אנשים ולוו דווקא מבחינה פיזית, גם נפשית, גם התדמית של להשתלב בחברה, הביטחון העצמי, זה דרך חיים, היא מאריכה חיים. יש לנו פרויקט שאנחנו שותפים בו עם כל הארגונים, בשם מעזה ללוס אנג׳לס. אנחנו חושפים את כל ענפי הספורט בבתי החולים ולמרכזי השיקום, יש לנו כבר 30 רוכבים אופניים ביניהם כמה שהם פוטנציאל אדיר, יש לנו טניסאים בפוטנציאל, כדורסלנים, חלק כבר השתלבו בבתי הלוחם ובפארקים, לא כולם יהיו פראלימפיים או אלופי עולם, אבל יש לנו כבר שני רוכבים שרוכבים בוולודרום״.
בעבר ישראל הייתה מעצמה בספורט פראלימפי, אתה היית ספורטאי, העולם הלך קדימה וישראל הלכה אחורה ותמיד אמרו שזה בגלל שאין מספיק ספורטאים, ועכשיו לצערנו יש המון פצועים.
“אם אני צריך להגיד מה החזון שלי, זה אחרי פאריס להביא הרבה מאוד ספורטאים צעירים. אם לא נביא צעירים, אין לנו סיכוי באולימפיאדות הבאות, זאת עבודה. אנחנו בקשר עם גורם שעושה הרבה בנושא חינוך ונשתף פעולה בבתי ספר לילדים עם מוגבלות, וכמובן נכי צה״ל החדשים שהם גיבורים אמיתיים ומרגש לראות אותם, אין עם בעולם שיש לו נוער כזה. חשבו עליהם טיקטוק ואינסטגרם, הכל שטויות. הדור שלי היה גדנ”עים לידם״.
משה מוץ מטלון (ראובן שוורץ)ספר על ההכנות לפאריס, מה אתם עושים כדי שהספורטאים יגיעו במצב אידיאלי?
”נתנו הכל לספורטאים, למרות המשאבים הדלים אף אחד לא הרגיש בחוסר, אם זה מבחינת המעטפת, מחנות האימונים, הכל עלה יקר יותר השנה, יש מדינות שלא קיבלו אותנו, הייתה בעיית ביטחון מורכבת, אנחנו מתמודדים בשנה מאוד מורכבת, בשנה שהכל הרבה יותר קשה אבל אנחנו באמת הולכים למי שנותן לנו בלב רחב ולשמחתי החברה האזרחית שם בשבילנו״.
אני חוזרת לזה, כי יגיעו המדליות, והטלפון הראשון שיגיע יהיה או מראש הממשלה או משר הספורט שייקחו את ההצלחה.
״אני מכבד ומבין ממלכתיות שר וראש ממשלה ואני בשמחה אדבר איתם, אני חוזר ואומר התקציבים שהיו צריכים להגיע מהמדינה לא הגיעו. הגיע בערך 10 אחוז ממה שהיה אמור להגיע. ואני מקווה מאוד שהכסף יגיע. צמצמנו הכל, אין אצלנו כמעט מקבלי שכר, אנחנו צוות של 3 אנשים, אני עובד בהתנדבות מלאה, לא קפה, לא רכב, כלום. התייעלנו ברמה הכי גבוהה״.
יש את ההשוואה המתבקשת בין האולימפי לפראלימפי.
״שם יש יותר וזה בסדר, אנחנו בשיתוף פעולה ויחסים יוצאים מן הכלל עם יעל ארד וגילי לוסטיג, עיני לא צרה בהם, אני שמח בשמחתם, ספורט הנכים לא היה במקום שהיה ואני אעמיד אותו איפה שהוא צריך לעמוד, ראינו את זה בפרסומים ונמשיך לראות את זה, אנשים נרתמו בשבילנו ונשמור עליהם. אני לא סרח עודף של אף אחד, נעשה הכל שהמעמד שלנו יהיה ראוי. בואי אנחנו ריאלים, לא נהיה נבחרת הכדורגל של ישראלי אבל הציבור ידע להעריך ונגיע לבתים של כל אחד ואני מקווה שכשהדגל יתנוסס כל בית בישראל יראה את הדגל והציבור יתרגש ויאהב את זה״.
משה מוץ מטלון (ראובן שוורץ)הספורט הפראלימפי עולה על הפרק רק בהצלחות.
”וזה בסדר, אנחנו צריכים למנף את זה וזה מה שנעשה. גם עכשיו הספורטאים שלנו עברו בבתי חולים ופגשו פצועים וחשפו אותם לסיפורים שלהם. אני רכבתי עם ניב שטייף השופט שנפצע, הוא לדוגמה מאוד חדור מוטיבציה להיות ספורטאי פראלימפי, ננסה כמובן לקדם אותו לזה. אנחנו מגיעים לאנשים האלה לרבים אחרים, אנחנו נביא אותם, לא נגיע משום נקודת חולשה יותר. אנחנו גאים בעצמנו ומביאים כבוד, על אף כל המגבלות, החברה האזרחית אוהבת ומחבקת אותנו, חבל שאנחנו לא בסדרי העדיפויות של מי שלמעלה ואמור להעביר את הכסף״.
יש חשש ברמה הביטחונית בפאריס?
״יש מי ששומר עלינו. ברמה המנטאלית אנחנו מלווים את הספורטאים, היה לנו יום גיבוש שהם קיבלו שם הרצאה בנושא, בטוח שנפגוש פרובוקציות, בטוח שלא כולם יאהבו אותנו בכפר האולימפי או בין התחרויות, אנחנו נערכים לזה כמה שאפשר וננסה לנטרל את כל רעשי הרקע. אני באופן אישי צריך לעבוד על עצמי כי אני פחות מכיל דברים כאלה אבל אני עובד על עצמי, אני חושב שדווקא זה יגביר את המוטיבציה, אני נוטה להאמין שהדברים האלה יגרמו לספורטאים לתת אקסטרה ושננצח על המגרש, בבריכה וכו’ ושם יהיה הניצחון שלנו. לא נבייש את הדגל״.
אתה באופן אישי נתקלת באנטישמיות?
”קיבלנו מכתבים, היה את הסיפור של החברה שלא הסכימה למכור לנו כדורים של כדורשער, היה איזה מצרי שכתב לנו מכתבים, טליה אילת קיבלה מכתב נאצה, פנינו ליו״ר הוועד הפראלימפי הבינלאומי בנושא, והעולם הוא עולם וקיבלנו תשובה שכולם נגד אלימות. אצלנו שחטו ואנסו וזאת התשובה שקיבלנו? בסדר יש צד פוליטי בסופו של דבר, הוא צריך להיבחר על ידי מדינו ערביות אבל אני לא מקבל את זה״.
מה תיחשב הצלחה מבחינתך הפעם?
”יש לנו אלופת עולם בירי, אלוף עולם בטקוואנדו, יש אלוף רולאן גרוס בטניס, זה 3 אנשים שמועמדים למדליה, זה ספורט והגרלה ומשתנים אבל אני מעריך שבבריכה נזכה במדליות, אני מעריך שמורן סמואל תהיה על הפודיום, אני מקווה בכדורשער נצליח להשתלב בפודיום, יש שם נבחרת מעורבת, יהודיות וערביה, בקיאקים יש לנו זוג נהדר, אני רוצה לקוות ל-6 מדליות, אני שומר על צניעות. ברור שהצבע חשוב אבל אצלי כשהדגל עולה זה המון, ואם יהיה זהב אז בכלל תהיה חגיגה, רוצים להביא כבוד למדינת ישראל. השנה זה יותר מתמיד, גאווה , לא יודע אם נצליח להחזיר הרתעה במדינה שלנו אבל כבוד אפשר להחזיר ונעשה הכל כדי שזה יקרה״.
משה מוץ מטלון (ראובן שוורץ)