עונת 2024/25 בליגה האיטלקית כבר יצאה לדרך, וכמו אחרי כל “מרקטו” (שוק ההעברות) של כל קיץ בשנים האחרונות, אחת החידות הגדולות היא סביב המועדון המעוטר ביותר בארץ המגף וזה שנחוש לחזור לכס המלכות בהקדם האפשרי, ואנחנו מדברים כמובן על יובנטוס.
יובה ביצעה מתיחת פנים משמעותית לקראת העונה שבפתח. בראש ובראשונה, השינוי הדרמטי מכולם הוא כמובן על הקווים. מסימיליאנו אלגרי, מאמן הקבוצה בשמונה מתוך עשר העונות האחרונות, סיים את חלקו במועדון והפעם באופן סופי, לאחר שבנוסף לכדורגל שהיה רחוק מלהלהיב, בהנהלת הגברת הזקנה לא אהבו את הדרך בה התנהג לאחר הזכייה בגביע האיטלקי מול אטאלנטה, ואפילו לא חיכו עם ההודעה הרשמית על סיום דרכו לסוף העונה שעברה.
כמחליפו של אלגרי, אפשר לומר שיובה הלכה על האנטיתזה של המיסטר; טיאגו מוטה. שחקן העבר של אינטר וברצלונה (41), שנחשב כבר מזה מספר שנים ל”דבר הבא” בדור המאמנים האיטלקים, סחף את בולוניה הצנועה לעונה היסטורית והעפלה לליגת האלופות תוך הצגת כדורגל סוחף ואטרקטיבי.
הוא פרץ לתודעה העולמית בעיקר בזכות “מערך ה-2-7-2” בו הוא דוגל, כשהוא מחשיב את השוער כאחד הבלמים עם תפקיד קריטי בכל הקשור להנעת הכדור וקידום המשחק. מאז, הברזילאי-איטלקי כבר הפך להרבה מעבר לגימיק, וסיפק קבלות בפועל עם אחת הקבוצות המהנות באיטליה אשתקד, וזו שמרבית כוכביה הראו מה הם למדו ממנו עם הופעות נהדרות ביורו האחרון.
המהפכה בקישור
עושה רושם שהבעיה הראשונה שמוטה זיהה ביובנטוס אליה הגיע הייתה חוליית הקישור. “מבחינתי, קשרים חייבים להגן, לתקוף, להיות מסוגלים לשחק, לבשל ולהבקיע שערים. אני מקווה שעד סוף חלון ההעברות יהיו לנו עוד קשרים שיודעים לעשות הכל על המגרש” אמר מוטה כאשר הוצג, ועושה רושם שבהנהלת הגברת הזקנה עבדו קשה כדי לספק למאמן את מבוקשו בחלון הזה, כשהביאו מספר שחקנים שעונים על הדרישות הללו.
הראשון הוא כמובן דגלאס לואיז. הברזילאי, שיודע לשחק גם כקשר 50-50 וגם כקשר אחורי בעת הצורך, הגיע לאיטליה תמורת כ-51 מיליון אירו אחרי עונת שיא באסטון וילה, בה כבש תשעה שערים והוסיף עוד חמישה בישולים ב-35 הופעות בפרמייר ליג. אגב, ביובה כנראה מודעים למשפט ש”מאחורי כל גבר מצליח עומדת אישה חזקה”, ובדיוק בגלל זה ועל מנת לשכנע את דגלאס לואיז לחתום, החליטו במהלך מבריק לצרף גם את אשתו הכדורגלנית, אלישיה להמן, לקבוצת הנשים של המועדון, כשהיא עשתה יחד עם בן זוגה את הדרך מאסטון וילה לאיטליה וחתמה בקבוצת הנשים של הגברת הזקנה.
בנוסף לדגלאס לואיז, ביובה רצו גם עוד “סטופר” הגנתי. קשר 6, כזה שמצטיין בסיכול התקפות היריבה ומשלב גם פס איכותי בקידום המשחק. לשם כך, הביאנקונרי הלכו על קפראן תוראם, שנרכש מניס הצרפתית תמורת 20.6 מיליון אירו. בדרבי ד’איטליה הקרוב, האבא, ליליאן האגדי, יצטרך לבחור צד בין בנו הבכור שמככב באינטר ליובה של קפראן, כשסביר להניח שהוא יהיה בצד של יובה בה כיכב בתחילת שנות ה-2000. אגב, בחגיגות האליפות של הנראזורי בעונה שעברה, הוא ממש לא אהב את העובדה שבנו שר נגד יובנטוס.
ועדיין, עם כל הכבוד לדגלאס לואיז ותוראם, המטרה המרכזית של יובה במרקטו 2024 הייתה ונשארה תון קופמיינרס. הקשר ההתקפי ההולנדי הוא בדיוק מה שמוטה כל כך מחפש ועונה על כל הצרכים שלו. בשנתיים האחרונות, ההולנדי קיבע את מעמדו לאחד הטובים בעולם בתפקידו, כשבעונה האחרונה הוא כבש 15 שערים והוסיף שבעה בישולים בכל המסגרות והיה מהברגים המרכזיים בזכייה של הקבוצה מברגמו בליגה האירופית.
קופמיינרס הוא קשר שמגלם בתוכו את כל התכונות של קשר מודרני, עם כושר גופני יוצא דופן, קשר שמהווה סכנה מתמדת על שער היריב הן באיום על השער והן במסירות עומק משובחות. בינתיים, ההולנדי נחוש לעבור ליובנטוס, אך הגברת הזקנה ואטאלנטה טרם הגיעו לסיכום בנושא ועדיין לא ברור אם הוא ינחת בצפון איטליה עד לסיום חלון ההעברות. אם אכן יחתום לבסוף ביובה, מדובר בחיזוק הכי משמעותי שמוטה יכול היה לקבל.
השינויים שמוטה ביקש לעשות ביובנטוס לא פסחו על עמדת השוער. וויצ’ך שצ’סני הפולני, שזכה להערכה רבה, צפוי לעזוב, כשהוא הניח את אפודת השוער הראשון למיקלה די ג’ורג’יו בן ה-27 שהגיע ממונצה. אם נחזור למוטו של מוטה לגבי החשיבות הקריטית של השוער לבניית משחק ההתקפה בהנעת הכדור מאחור, המאמן רצה שוער שטוב יותר במשחק הרגל, ולכן הלך על האיטלקי, שמקבל לראשונה בקריירה את ההזדמנות במועדון גדול ויעמוד בפני האתגר הגדול בחייו. בהגנה, יובה לא ביצעה שינויים מרחיקי לכת מלבד החתמתו של חואן קבאל מהלאס ורונה, אך מי שצפויים להמשיך להנהיג את הקו האחורי של הגברת הזקנה יהיו דנילו, פדריקו גאטי, ברמר ואנדראה קמביאזו, שמתופקד בטרום העונה כמגן.
על השוער, ההגנה והקישור כבר דיברנו, אבל מה קורה עם ההתקפה? ובכן, עושה רושם שבחלק הקדמי, טיאגו מוטה קיבל את ההחלטה הדרמטית ביותר שלו עד כה בקדנציה ביובנטוס. עם כניסתו לתפקיד, המאמן הודיע על מספר שחקנים ש”לא יהיו חלק מהפרויקט”, כאשר השם הבולט ברשימה היה שמו של כוכב הקבוצה, פדריקו קייזה.
מדובר היה בהפתעה גדולה מצידו של המאמן הנכנס. קייזה, שנרכש רק לפני ארבע שנים בכ-60 מיליון מפיורנטינה וסומן כמי שצפוי להוביל את התקפת יובה בעשור הקרוב, אמנם סבל מלא מעט פציעות לא פשוטות שגרמו לו להיעדר לתקופות ארוכות במהלך השנים האלה, כשגם מערכת היחסים הרעועה שלו עם המאמן הקודם אלגרי הותירה בסימן שאלה גדול את הישארותו, אך עדיין נחשב בעיני רבים לאחד השחקנים הטובים ביותר שיש לארץ המגף להציע כיום, והוויתור עליו, בלי הסבר אמיתי לכך ובהתחשב בכלים ההתקפיים הלא רבים שיש ליובה כרגע, התקבל בצורה די תמוהה על ידי חלקים גדולים בקהל ובתקשורת.
אם בקרב הקהל והתקשורת ישנם חילוקי דעות בנוגע לפרידה מקייזה, כשחלק בטוחים שמדובר במהלך מסוכן לקבוצה, הרי שנדמה כי בהנהלת הביאנקונרי חיים איתה לגמרי בשלום, בעיקר בפן הכלכלי. יובה נקלעה בשנים האחרונות ללא מעט קשיים כלכליים, בעיקר על רקע עונש ההרחקה מאירופה בעקבות אותה פרשת חוזים שהובילה להתפטרות אנדראה אניילי, פאבל נדבד וכל חברי ההנהלה הקודמת ועוד שכר דחוי של 10 מיליון אירו שהמועדון צריך לשלם לכריסטיאנו רונאלדו, ומכירה של קייזה עשויה להוות עבורה מנוף כלכלי משמעותי, כשהוא אחד הנכסים הבודדים שיכולים להניב לה הכנסה משמעותית.
הבעיה היא, שזה לא נגמר בקייזה. על מנת לאזן את המועדון מבחינה כלכלית ולאפשר לקבוצה להתחזק כפי שמוטה רוצה ודורש, יובה הייתה צריכה למכור עוד מספר שחקנים. קחו לדוגמה את מתיאס סולה, הקשר ההתקפי/שחקן הכנף הארגנטינאי, שיצא לעונת השאלה בפרוזינונה, הרשים במדיה עם 11 שערים וסומן כמי שיחזור כעת בשל להיות חלק משמעותי בפרויקט החדש של מוטה, אך במקום זאת, הוא נמכר ב-26.6 מיליון אירו לקבוצה המעניינת שנבנית ברומא. עוד שחקן שהיה טוב בהזדמנויות שקיבל בשנתיים האחרונות ונמכר הוא המגן/כנף השמאלי האנגלי, סמואל אילינג ג’וניור, שעבר לאסטון וילה תמורת 15.2 מיליון אירו.
על פי האג’נדה של מוטה, ובכלל בכדורגל המודרני, הקשרים צריכים להיות חלק מספקי המספריים העיקריים בקבוצה. ועדיין, נדמה שאם לא הכל ילך על פי התסריט הוורוד של המאמן בכל הקשור לתרומת החוליה המרכזית, עושה רושם שהאחריות לספק את המספרים בחלק הקדמי מוטלת כעת על שני שחקנים –דושאן ולאחוביץ’, וקנאן יילדיז.
נתחיל מוולאחוביץ’. החלוץ הסרבי, שכבר הושמץ רבות מאז נרכש ב-75 מיליון אירו מפיורנטינה, ענה למבקרים עם 16 שערי ליגה ו-18 בכל המסגרות בעונה האחרונה, כשהוא הכובש המוביל בקבוצה. בניגוד לעונתו המלאה הראשונה ביובה, שאופיינה בלא מעט עליות וירידות, הפעם הוא נראה חד והפגין יציבות שנתנה למועדון לא מעט אופטימיות בעניינו ובאשר לשאלה האם הוא מסוגל להוביל את ההתקפה לטווח הרחוק, כשעושה רושם שהוא המנייה הבטוחה.
נמשיך ליילדיז. מדובר בשם שלא מוכר לכל חובבי הכדורגל, אך מי שנחשב לילד הפלא הטורקי בן ה-19 עוד בהזדמנויות שקיבל במהלך העונה שעברה מאלגרי וגם ביורו האחרון במדי נבחרת טורקיה, ראה עד כמה עמוסות בכישרון רגליו של שחקן הכנף הטורקי. ביובה רואים ביילדיז ככוכב הכי גדול של הפרויקט הנוכחי, ואפילו הגדילו לעשות כשעניקו לו את המספר הכי מחייב שיש במועדון – החולצה עם המספר 10 של אלסנדרו דל פיירו.
היו לא מעט אוהדים שלא אהבו את המהלך וחשבו שעוד מוקדם מדי להניח כל כתפיו מספר עם משמעות כה גדולה, ויילדיז יצטרך להתמודד עם ה”משקל הכבד” של החולצה בעונה הקרובה. אם נניח בצד את ההשוואה הלא הגיונית לנסיך, ליילדיז יש את כל האיכויות הנדרשות משחקן כנף כדי להפוך לכוכב הגדול הבא של יובה; הוא מתהדר בדריבל מחונן, יש לו סיומת מצוינת וחוצפה חיובית שאפשרה לו כבר בהופעת הבכורה לכבוש שער במבצע סולו מרהיב מול פרוזינונה. אם מוטה יעניק לו את הביטחון הנדרש, יובה עוד תהנה ממנו רבות.
אבל מה עם כל היתר? בעוד שגם מויזה קין עזב את הקבוצה וארקדיוש מיליק נראה כמי שגם בדרכו החוצה, נראה שליובנטוס אין יותר מדי אופציות בהתקפה, כשלמעשה, היא יוצאת לדרך ללא חלוץ מחליף וללא מספיק שחקני כנף שמוכחים ביכולתם להביא מספרים.
העניין הזה מותיר לא מעט סימני שאלה באשר לבניית הסגל של מוטה. הצטרפות אפשרית של קופמיינרס אמנם עשויה לשנות את כל התמונה לטובה, אך כפי שזה נראה עד כה גם במשחקי ההכנה, בהם יובה למעשה רשמה ניצחון אחד וגם הוא על קבוצת הפרימוורה (עד גיל 23), מוטה שגם דגש גדול על הנעת הכדור והשליטה במשחק, אך בינתיים, זה נראה ללא יותר מדי תכלית וסכנה לעבר השער.
בכל אופן, ביובנטוס צריכים להתאים ציפיות למציאות. מוטה ואנשי המועדון כמובן מצהירים בכל הזדמנות שהקבוצה צריכה להיות תחרותית בכל המפעלים, אך אם לא יתבצעו עוד מספר שינויים דרסטיים, בעיקר בחלק הקדמי, עד לסיום חלון ההעברות, קשה לראות אותה נותנת פייט אמיתי לאינטר החזקה בקרב על הסקודטו. בינתיים, מוטה ינסה להביא לאוהדי הגברת הזקנה את מה שהם כל כך מתגעגעים אליו – לשבת ביציע או מול הטלוויזיה ופשוט ליהנות מהקבוצה שלהם, ואת זה הוא יכול להביא להם.