מה היה בבריכה השחייה באולימפיאדת פאריס? השחיין האולימפי דניס לוקטב שבר שתיקה כאשר דיבר היום (חמישי) בראיון ל-ONE על הפארסה עם הגמר של אנסטסיה גורבנקו ב-200 מעורב, איך הרגיש בארוחת הערב ביחד איתה ומה היה היחס של איגוד השחייה.
"החלטתי לדבר בשם כל השחיינים", אמר דניס לוקטב, "מה שהיה באולימפיאדת פאריס אסור שיקרה שוב. מה שקרה עם אנסטסיה זה היה רק אקורד הסיום לאיך שהאיגוד שלנו התנהל במשחקים האולימפיים. זה לא הדבר היחיד שקרה שם".
דניס, איך יצאת מהמשחקים בפאריס?
"קודם כל, לא עמדנו בציפיות. היו ציפיות יותר גבוהות מאיתנו ולדעתי לא עמדנו בהן, למרות שהיינו בשבעה חצאי גמר והיינו בגמר אולימפי אחד. לדעתי התפספסו כמה גמרים בגלל כל מיני דברים ועצם זה שהצוות לא לוקח אחריות על מה שקרה שם זה משגע אותי".
"לא עמדנו בציפיות". לוקטב (רדאד ג'בארה)מה קרה שם?
"חלק מהצוות שנסע איתנו לפאריס לא היה מקצועי. חלק מהאנשים לא היו אפילו באליפויות אירופה. גם אם אחד מהם ניסה ורצה לעזור, הוא לא הצליח כי הוא לא עמד בלחצים. זו הייתה תחרות בינונית שלנו. מספיק שהייתה בינונית פלוס, אז היינו מסיימים עם ארבעה גמרים. במצב הנוכחי יש שחיינים שרוצים לפרוש. באופן אישי, אם הצוות הזה ממשיך איתנו הלאה, זה מוריד לי את כל החשק להמשיך".
איך התחושות אצל השחיינים?
"אנחנו מאוכזבים, ציפינו ליותר מעצמנו אבל גם מהצוות".
למה?
"קח לדוגמה את אחד מהמאמנים שהיה שם, שלא באמת בא לעזור לנו. הדבר היחיד שעשה זה לקנות מזכרות. אנחנו יושבים באוטובוס והוא עובר ליד אנסטסיה ואומר לה 'איך הבת שלי מתה על סאמר מקינטוש'. הלו, איך אתה אומר לה את זה, כשהיא בדיוק בדרך להתחרות מולה? זה כמו שהמאמן של ארטיום דולגופיאט יבוא ויגיד לו 'איך הבן שלי מת על קרלוס יולו הפיליפיני'. זה הזוי. אף אחד מהשחיינים לא רצה שהמאמן הזה יטוס איתנו או ייכנס איתנו לכפר - ועדיין הוא טס איתנו, נכנס לכפר ועוד קיבל ג'וב באיגוד. אם היו מביאים אישורי כניסה לכמה מהמאמנים האישיים שלנו, היו מביאים הרבה יותר תועלת לכל הנבחרת".
מה הרגשת כשזה קרה?
"חוסר נעימות. היו עוד מקרים כאלה בהם הרגשתי חוסר נעימות משחיין כזה או אחר. לא יכול להיות שאדם שלא קשור לשחייה בשום צורה מגיע למשחקים האולימפיים ומנהל אותנו, במיוחד כשהוא נמצא בחודשים אחרונים של הריון. תומר פרנקל מסיים להתחרות ב-100 חופשי והוא עומד שם מחוץ לבריכה עם החליפה. הוא רק סיים להתחרות, והיא באה ואומרת לו 'תומר, יש עוד 20 דקות הסעה, אתה תספיק?'. אני מסתכל על תומר והוא בהלם. הוא עוד צריך להוריד חליפה, לעשות שחרור, עיסוי, אמבטיית קרח, זה לפחות שעה של טיפול. מה קורה לכם?".
"אני מסתכל על תומר והוא בהלם". לוקטב עם פרנקל (רדאד ג'בארה)זאת אומרת שהצוות לא היה מנוסה מספיק?
"כן. זה הרגיש כאילו גם הצוות התעייף מאיתנו. היינו נבחרת ענקית ולא הצליחו לנהל אותנו שם, הם נכנסו ללחץ וגרמו לנו להרגיש שאנחנו כאילו לא בסדר בסיפור. בג'ודו ובהתעמלות רמת המקצוענות הייתה אחרת. איך לכל ענף כזה יש צוות כל כך רחב ואיכותי, בעוד שלנו יש נבחרת גדולה ואיכותית אבל אף אחד לא דאג לנו".
ההכנה שלכם נפגעה?
"תראה, רוב השחיינים שוחים בארצות הברית וכל השנה אנחנו בעצם ניסינו לייצר לנו משהו בשביל שנוכל לחזור לארץ ויהיו לנו צוות מאמנים, מסלולים, בריכה ונוכל להתכונן למשחקים. אייל עילם היה שם כדי לדאוג לזה. כל אחד בא עם תוכנית משלו מארצות הברית והתפקיד שלו היה לנסות לחבר בין כל התוכניות כדי שכולנו ביחד בעצם נשחה, אבל זה לא יצא ממש לפועל. בסוף כל אחד שחה את האימון שלו, אבל לאימון שלנו הצטרפו כל מיני שחיינים שלא קשורים למשחקים האולימפיים, איך זה הגיוני?".
מה זאת אומרת? איך קרה שנכנסו ספורטאים נוספים להכנות אולימפיות?
"היו כל מיני שחיינים נוספים שאייל העביר להם את האימון. אמרו לנו 'תצטרפו לאימון' והתחושה הייתה כאילו אנחנו מצטרפים אליהם ולכאורה אסור לנו להפריע. בסוף לא הצטרפתי לאימונים האלה, עשיתי את שלי, אייל רק מדד לי ועשה את העבודה והכל היה בסדר. אבל תומר פרנקל לדוגמה לא חזר לארץ כי הוא ידע שיהיה בלאגן ושלא נוכל לייצר אימונים כמו שאנחנו מייצרים בארצות הברית, אז הוא הגיע למחנה בנאפולי. גם המחנה בנאפולי לא היה מחנה טוב".
"לאימון שלנו הצטרפו כל מיני שחיינים שלא קשורים למשחקים האולימפיים". לוקטב (הוועד האולימפי)מה היה במחנה האימונים בנאפולי?
"המים בבריכה היו חמים, לשחייני גב לא היו מקפצות מתאימות למשחה גב ולפעמים לא היו דגלים באימונים. בגלל שהיה טורניר כדורמים בבריכה הראשית, שחינו בבריכה חיצונית עם שמש ומים חמים שאי אפשר להתאמן בהם. מכל המיקומים שיש באירופה, ויש מיליון מקומות שמאפשרים מחנה אימונים הרבה יותר טוב, דווקא שם שחינו. העיר הכי חמה, הכי מתויירת, הכי מלוכלכת ועם בריכות לא מתאימות. אפילו חדר הכושר היה נראה כמו חדר כושר למנויים. למרות זאת, ניסינו להיות חיוביים. לכן האווירה הייתה טובה כי זה משהו שאנחנו השחיינים יצרנו אותו, בגלל שכולם חבר'ה איכותיים וחיוביים באופי שלהם".
ואיך היו האימונים שם מבחינה מקצועית?
"למחנה היו אמורים לבוא המאמנים האישיים שלנו מארצות הברית כי כולם מתאמנים במכללות, אבל באיגוד שלחו להם הודעה ונכתב שם שאם המאמנים רוצים להגיע הם צריכים לעבור דרך אייל והאיגוד לא יביא שום דבר לאותם המאמנים, כך שהכל אמור להיות על חשבונם. גם נתנו להם תאריכים מסוימים שרק בהם המאמנים יכולים להיות, ועוד אמרו להם 'אל תשכחו שזו נבחרת ישראל'. הם מאמנים מנוסים וככה פונים אליהם? זה היחס? אף אחד לא הגיע בסוף, חוץ מהמאמנת של בר סולובייצ'יק שרצתה לצבור ניסיון ולראות איך זה עובד".
איך ראית את מה שקרה עם אנסטסיה גורבנקו והגמר שהתפספס?
"הצוות המקצועי לא ידע איך לנהל את זה ומה לעשות, ועצם זה שלא הביאו אותה לבריכה או לחדר ההצבות זה היה מוזר מאוד. יום לפני הגמר, כשאנסטסיה סיימה את חצי הגמר, הביאו את כולנו לשיחת סיכום, יום לפני הגמר שלה. היא סיימה תשיעית ומחליפה, אבל לנו עשו שיחת סיכום של התחרות, אספו את כל הדברים ופשוט הלכו ולא חוזרים לבריכה. כולם היו שם, טום ראשטון, דייב מארש, אנשי האיגוד וכולם התפזרו. יש לי רגשות אשם בנוגע לדבר הזה, כי אני שואל את עצמי איך אני לא עצרתי את זה. הרגשנו שסיימנו והוזמנו לארוחת ערב. שכחתי מזה שהיא רזרבה בכלל והייתי שאנן וזה מבאס אותי. איך לא הייתי שם כדי לנער אותם מזה?".
"הצוות המקצועי לא ידע איך לנהל את זה". גורבנקו (רדאד ג'בארה)זה משהו שאמור לקרות כשאתה רזרבה?
"בטוקיו מירון חרותי היה 17 ודייב מארש אמר לו 'אתה מתייצב לרזרבה של חצי גמר', אז מירון התחמם וחיכה שם. איפה דייב היה כשכל זה קרה? איך שהגענו לארוחת ערב, דייב היה גם בארוחה, אבל הוא היה אמור להיות המבוגר האחראי. ברור לי שכולם היו שמחים אם אנסטסיה הייתה בגמר, אבל הצוות שלנו לא היה מנוסה ודייב או טום היו אמורים לקחת אחריות על זה. לא יכול להיות שבאים עכשיו לאנסטסיה ומנסים להפיל את האשמה עליה כאילו היא לא בסדר. זה לא תקין. אם היא הייתה יכולה, ברור שהיא הייתה שוחה בגמר".
במקום זה הלכתם לארוחה?
"כן. זה מצחיק, כי כשאנחנו רצינו לצאת מהבריכה, היו אומרים לנו אין אישור מהאבטחה. זה הרגיש לי כל הזמן כתירוץ. היינו באוטובוס בדרך לארוחת ערב של הוועד האולימפי כשכל זה קרה. אייל עילם הודיע לאנסטסיה שיש מקום בגמר כי שחיינית פרשה. זה אכזב אותנו. היינו כל כך רחוקים מהבריכה שלא היה מספיק זמן לחזור. יעל ארד ניסתה להרגיע את נסטיה, אמרה לה 'זה לא מקצועי אם היית נוסעת עכשיו'. היא אמרה לה דברים כדי לנסות להרגיע אותנו ולתת לה נחת בערב הזה, למרות שזה הרס לכולנו את הערב".
אנסטסיה הייתה יכולה להתחרות בגמר לדעתך, אם היא לא הייתה באותה הארוחה?
"כן. היא הייתה אמורה להיות בבריכה. להורים שלה היו כרטיסים לגמר והיא רצתה לשבת איתם ביציע, אבל לא נתנו לה ללכת לבריכה עם ההורים שלה. אם היא הייתה שם איתם, היה לה מספיק זמן לשים חליפה ולקפוץ למים. במקום זה הזמינו אותנו לארוחה של הוועד האולימפי. ישבנו שם עם עסקנים, אכלנו, ואז באמצע נבחרת הג'ודו הגיעה וביקשו מאיתנו לעזוב. כל הערב הזה היה מוזר. הרגיש לי קצת כאילו אנחנו סוג ב'. כשהג'ודו הגיעו אמרו לנו ללכת כי יש יותר מדי אנשים במקום".
"היא הייתה אמורה להיות בבריכה". אנסטסיה גורבנקו בארוחה (פרטי)כאחד שצפה בהכל מהצד וכמי שמכיר טוב את אנסטסיה, מה חשבת על זה?
"אם היא הייתה שוחה בגמר, כולם היו אומרים שהאיגוד התנהל כמו שצריך והצוות מצוין - אבל זה לא נכון. אני מדבר בשם כל השחיינים. יש פה עוד 16 שחיינים. נכון שהכל סובב סביב אנסטסיה גורבנקו, אבל כל הפאשלות התחילו עוד הרבה לפני המשחקים האולימפיים. מאז שסימון דוידסון עזב את האיגוד התחיל הבלאגן. הרגשנו הכל וראינו הכל, את כל הפוליטיקה שלא צריכים להתעסק בה ואת כל ההתנהלות. בחודש אפריל עשיתי שיחה, ניסיתי לשנות את הצוות, אמרתי ‘תביאו לנו אנשים שאנחנו מכירים מטוקיו’, אבל טענו שאין אקרדיטציות".
עד כמה קשה המצב באיגוד השחייה?
"אם אנסטסיה הייתה עושה אולימפיאדה טובה, מבחינתם הכל טוב ויפה. מבחינת כולם השחייה בעלייה, אבל לא מסתכלים על העומק. שחיינים רוצים לפרוש ואחריהם אין דור עתיד איכותי. מה יישאר מהענף? אני מאוד מאוכזב ואני מפחד לאבד את החברים שלי מהנבחרת. החלום שלי זה להמשיך עד אולימפיאדת 2032, אבל בשנים האחרונות עסקתי בדברים שלא קשורים לשחייה באמת, ואני עוד הייתי בכלל בארצות הברית רוב הזמן. הגיע הזמן להביא מישהו מקצועי שינהל את הנבחרת. כל המאמנים הטובים התעייפו מהעבודה עם האיגוד והביאו אנשים שלא מתאימים לזה".
מיד אחרי אולימפיאדת פאריס הגעת לאליפות ישראל בשחייה. מה היה שם?
"פעם ראשונה בחיי, הרגשתי שאני לא רוצה להתחרות באליפות ישראל. אחרי ירידת מתח של אולימפיאדה לבוא ולשחות באליפות ישראל זה קשה. ראיתי את התמונות והפנים של השחיינים הראו עד כמה הם היו שחוקים, אבל לי היה חשוב לשחות בגלל הילדים והאנשים שקשורים לשחייה שבאו בשבילנו לבריכה".
"פעם ראשונה הרגשתי שאני לא רוצה להתחרות באליפות ישראל". לוקטב (הוועד האולימפי)מה דעתך על ההחלטה הזו לקיים את אליפות ישראל מיד אחרי המשחקים האולימפיים?
"היה עדיף לעשות את אליפות ישראל במועד אחר. היא קרתה נטו בגלל פוליטיקה ובגלל האגודות. גם הקטע הזה שהעניקו לנו קיצור לגמר, כך שלא היינו צריכים לבוא למוקדמות - נראה לך שזה הוגן כלפי הילדים שעבדו והתאמנו קשה? למה שאני אעקוף אותם בדרך לגמר במקום שהם יתחרו נגדי במוקדמות? לא הגיע לי לעלות לגמר אוטומטית, לכן לא התייצבתי למשחים אחרים חוץ מהשליחים. האיגוד חייב לעשות בדק בית ולא להאשים רק את השחיינים במה שקרה לאחרונה".
תגובת איגוד השחייה תובא כאשר תתקבל.