11 ימים מאז שחזר מאולימפיאדת פאריס 2024 עם מדליית הארד האולימפית על צווארו, תפסנו את פיטר פלצ'יק, אחד מהספורטאים הישראלים הגדולים ביותר לשיחה על האולימפיאדה, העתיד, המשפחה המתרחבת וגם עתיד ענף הג’ודו בישראל.
פיטר, אז קודם כל תספר לנו איפה אנחנו פוגשים אותך ומה אתה עושה פה?
״אנחנו על סט צילומים של דלתא, המשפחה השנייה שלי כבר שלוש שנים. זה כלכך שונה מכל מה שעברתי בשנה האחרונה שהכל התנקז לאולימפיאדה. הזזנו הכל הצידה והרבה זמן חיכיתי להשתחרר מחליפת הג’ודו ולרענן את השגרה שלי אז אני עף על זה”.
ספר לנו קצת על האווירה בפארק האולימפי, הייתה הרגשה שמסתכלים אחרת על המשלחת הישראלית?
אני יכול להגיד שזה היה מיוחד יותר בהתחלה לפחות כי לא היינו שם עדיין, ברגע שהגענו לשם וגם לפני זה לא באמת היו לי חששות כי כל כך סמכתי על הוועד האולימפי ההישראלי והעולמי, השב״כ וכל האנשים שהיו מעורבים בארגון של הדבר הזה שזה לא באמת נכנס לי לראש, אבל ידעתי שזה יכול להיות מיוחד יותר, שונה, וברגע שהגעתי לכפר ראיתי שהכל בסדר, כמו שבטוקיו דאגו שלא תרגישו מוזרים ושונים, זה עבד במקסימום וזה היה מצוין.
צפו בראיון עם פיטר פלציקבשיחות הסגורות בין חברי משלחת הג’ודו, האמנתם שלחזור עם שלוש מדליות, ביניהן שתיים מכסף וארד אחת זה משהו שיקרה?
“האמנו שנחזור אפילו עם יותר, כל אחד רצה את זה לעצמו והאמין בעצמו ובאמת יש לנו ספורטאי על, גם נבחרת הגברים וגם נבחרת הנשים. תמיד כשאנחנו נוסעים לתחרות כזו או אחרת אז אנחנו גם רוצים כל אחד בשביל האחר וזה בלט גם בתחרות הזו, מתחילים במשקל הקטן ובסוף מגיעים אליי וראיתי כל אחד גם שהוא הפסיד, אתה רואה אותו כבר מכין את החבר שמתחרה ביום הבא, דואגים לו ואם צריך לישון עם ההוא ועושים את הסידורים, באמת יש איזושהי ערבות הדדית כזו בינינו וזה היה כל כך מחמם את הלב לראות את זה וגם ביום שלי כולם באו לעודד ולתמוך, למרות שכל אחד גם עצוב על ההפסד שלו וזה רק מראה כמה אנחנו מאוחדים כנבחרות ושלוש מדליות לנבחרת זה הישג היסטורי באמת”.
מה התחושה כשאתם מבינים שצרפת החזקה מחכה בשמינית הגמר הקבוצתי, יש אמונה שאפשר לעבור לרבע?
“כולם דיברו על הקרב שלי, ‘הקרב שלא היה’ עם טדי רינר, הגעתי לתחרות הקבוצתית באנרגיות שיא ואמרתי לעצמי שזה הרגע. בטוקיו ניצחתי בקרב על הארד את בשאייב, זה שניצח את טדי רינר בתחרות האישית אז הייתה איזו כותרת ‘the king slayer’ (קוטל המלך) ואני ניצחתי אותו אז רציתי לנצח גם את ‘הקינג’ ולצערי הפסדנו כבר לפני, אז בסוף נשארה רק הכותרת ‘הקרב שלא היה’, אבל לדעתי הוא היה מבסוט, בסוף יש לו יותר מה להפסיד”.
פיטר פלצ'יק (שחר גרוס)ספר קצת על ההגעה לארץ, משפחה וההסתגלות לחזרה לשגרה.
“לזה חיכיתי, לחזור אליהם, לחבק אותם ולהיות איתם. אני גם מצטער שעוד לא עברתי על כל ההודעות ולא חזרתי לאנשים, זה לוקח לי הפעם קצת יותר זמן, קיבלתי גם מבול מטורף של הודעות ובסוף יש לי איזה חוזה כזה עם עצמי, בסוף אני חוזר לכל אחד גם אם זה ייקח לי שבועיים או עוד שבוע, אני רוצה להחזיר את האהבה למי שעצר וכתב איזה משהו, אפילו חצי משפט אז מין הראוי שאני אחזיר לו בחזרה. אבל מצד שני חשוב לי להיות נוכח במקסימום עם המשפחה שלי ולא להיות על הטלפון לידם, אני עושה את הוויסותים האלו, ישן פחות בלילה ועושה את האיזונים ואני עף על זה. כמה חיכינו לרגע הזה, ללידה שתגיע, שיש מצב שמפה אנחנו נוסעים לאסף הרופא”.
בין אולימפיאדה לאולימפיאדה קורים הרבה דברים, שיקום, תחרויות נוספות וכו2, לסמן מטרות ללוס אנג’לס אולי רחוק מידי, אז מה המטרה הקרובה שלך?
”קודם כך לא לאבד את הכושר שלי, כבר דיברתי עם המאמנים, שלי גולן פולק וגבריאל קיטבובר, להכין לי איזו תכנית אימונים משמרת לא לצאת מהכושר שלי הכללי ולשמר אותו כדי שגם אם אקבל החלטה כזו או אחרת, אז שאוכל להיות במקום טוב, זה מה שאני יכול להגיד כרגע. אני שבור,אני באמת שבור, ואני רוצה להחלים כמו שצריך כדי שאם אקבל החלטה שאני עושה את לוס אנג’לס, שאוכל לעשות את זה ממקום נכון ובריא קודם כל”.
פיטר פלצ'יק (שחר גרוס)ראינו את החיבור בינך לבין אורן לאורך כל הקריירה שלך, אבל התפרצות הרגשות באולימפיאדה הראתה שיש פה מעבר למאמן ומתאמן, כמה השפעה יש לאורן על הקריירה שלך?
ברמה האישית הוא אחד האנשים הכי קרובים אליי, הוא משפחה, הוא והמשפחה שלו. אנחנו מחוברים חזק והחיבור לא מתחיל מהשנים האחרונות, היינו הספורטאים הראשונים כשהוא הגיע לנבחרת, היינו בשלבי הג'וניור, זכיתי בהישג שלי בג'וניורס איתו, סגן אלוף, אירופה שם נוצר איזה משהו עמוק יותר, איזשהו חיבור כזה בין לוחמים. אני יכול להגיד הרבה דברים טובים על אורן, אבל הדבר אולי הכי נכון להגיד זה שהוא ידע לראות אותי ולהאמין בי, להרים אותי כשלא הרבה אנשים הרימו אותי והאמינו בי, אז בין אם ניצחתי עכשיו או הפסדתי, אני חייב לו המון בכל מה שקשור לקריירה ומה שראיתם בסוף, החיבוק והחיבור הזה הכל התפרץ החוצה. אמרתי את זה קודם, מבחינתי אנחנו היינו שם לבד, רק אני הוא והכל מהול ביחד, השמחה, העצב, הגאווה, העוצמה הישראלית וההקרבה, הכל מהכל”.
פיטר פלצ'יק (שחר גרוס)משה פונטי דיבר בראיון ל-ONE על כך שהוא מקווה שאורן ימשיך לאמן, אני בטוח ששאר חברי נבחרת הג’ודו גם הם היו רוצים בזה, ידוע לכם לאן פניו של אורן מועדות?
“זו שאלה טובה ואני חושב שזו שאלה שלו ושאלה שצריך להפנות אליו, אני יודע בוודאות שגם הוא צריך את הזמן עכשיו, גם בלי קשר לסיפור ולמקרה שלו, הוא צריך את הזמן עם המשפחה כי גם הוא הקריב המון, הרבה חודשים שהוא לא בבית בדיוק כמוני. כמו כל ספרטאי שצריך את הרגע שלו אחרי אולימפיאדה, את הכמה חודשים לחזור, גם הוא צריך את זה ואני חושב שהוא לא אמר את המילה האחרונה בהקשר הזה, זה מה שאני חושב”.
יש לך שני ילדים ובקרוב גם תצטרף השלישית, איך משלבים קריירה מטורפת שדורשת המון זמן היעדרות וכוחות פיזיים ונפשיים יחד עם גידול הילדים?
“התשובה לזה היא שהגיבורים האמיתיים הם באמת אשתי, המשפחה של דניאל שמתרכזים ומתנקזים לרגע הזה וכל אחד תורם את החלק שלו ומה הוא יכול לתת ובאמת רק להוריד בפניהם את הכובע להגיד תודה רבה, הם מדהימים ולא יכולתי לעשות את זה בלעדיהם”.
פיטר פלצ'יק (שחר גרוס)גם אתה וגם דניאל כבר הצהרתם שהילדים שלכם יהיו ספורטאים, עוד לפני שמלאה להם שנה, עד כמה זו באמת מטרה שלכם להיות הורים לספורטאים מצליחים?
“אם הם יהיו ספורטאים מצליחים או לא זה קודם כל שלהם ונתון להחלטה שלהם זה בידיים שלהם, אבל אני חושב שיותר מכל הכלים והערכים שגם הילדים שלי וברור שאני מכוון אותם לדבר הזה אבל גם בכללי מסר להורים לילדים, שספורט אולימפי ובעיקר יחידני יש לומר, אבל גם הכל מהכל, כדורגל כדורסל וספורט קבוצתי אבל בעיקר ספורט יחידני, יודע לתת כלים וערכים לילדים שהם לא יכולים לקבל בשום מקום אחר, התמודדויות שלהם מול עצמם בהפסדים וניצחונות, ילד צריך ללמוד את כל התהליכים האלו שלו עם עצמו וילדים לצערי חווים המון המון אתגרים, המון מכשולים בחיים הפרטיים שלהם, בבתי הספר ובכיתה, זה ברור לעין שילדים שבתוך התהליך הזה של ספורט ומסגרת טובה וחינוכית כזו מתמודדים פשוט יותר טוב עם הדברים האלו של החיים. אז מעבר ללהיות ספורטאים מצליחים, זו מורכבות יותר גדולה וזה שהם יגדלו להיות אנשים טובים יותר בחיים ושכל אחד ייקח את זה למקום אחר. זה המסר שלי לכולם, כל אחד עם מה שהוא יכול, תכניסו את הילדים למסגרות ואל תפחדו עליהם. לתת להם להתמודד עם הפסדים וכישלונות, זה הדבר הכי חושב”.
דניאל ופיטר פלצ'יק (שחר גרוס)באיזה ענף היית רוצה לראות את הילדים שלך מתחרים, במיוחד אחרי שאמרת בעבר שתרצה שיתחרו בענפים שונים?
“תלוי את מי אתה שואל (צוחק), אני הייתי אומר ג'ודו ברור, אבל הייתי רוצה לתת להם לחוות גם משחקי כדור משהו קבוצתי, הכל מהכל, אני אחשוף אותם לכמה שיותר ובסוף הם יקבלו את ההחלטה ואולי ניפגש בעוד כמה שנים ונפנה את הספוט לכיוון אחר”.
פיטר פלצ'יק (שחר גרוס)למרות הדומיננטיות החיובית של ענף הג’ודו בישראל שהזכרנו קודם, אם היית יכול לשפר משהו בענף פה בישראל מה זה היה ולמה?
אז קודם כל, יש כמה מהלכים מאחורי הקלעים שאתם עוד תשמעו עליהם בהמשך, אבל אני יכול להגיד דבר אחד - יש נוסחה מאוד מאוד ברורה, כשיש תקציבים וכסף, יש יותר הצלחות. אנחנו לא צריכים להיות תלויים בממשלה כזו או אחרת, זה צריך להיות בתרבות שלנו, שכל אחד מאיתנו גם אם השקפות העולם שלנו אחרות, אנחנו צריכים להיות טובים בספורט כי זה חשוב לנו כמדינה כי בסוף זה גם הייצוג שלנוו כלפי חוץ, בטח ובטח שבאולימפיאדה. כמו שזה חשוב לארה"ב, סין, צרפת וכל מדינה אחרת, מעצמות ואם אנחנו רוצים בנראות העולמית להיות שם בגבוה, אז אנחנו צריכים להשקיע גם בספורט, זה חשוב. תקציבים = הישגים, זה מאוד פשוט וחשוב להגיד כי יש לנו את אנשי המקצוע הכי טובים שיש וראינו את זה גם באולימפיאדה, גל פרידמן, שחר צוברי, שני הרשקו, אורן, איילת זוסמן בהתעמלות. חלקם גם היו ספורטאי על בעצמם, מדליות אולימפיות, יש מסורת והוועד האולימפי הישראלי יודע לאגד את כולם, לאחד את כולם ולתמוך ואנחנו צריכים רק את הדבר הזה”.
לסיום, ראינו את החשיבות של מאמנים שהיו בעצמם על הפודיום, שחר וגל בשייט, אורן בג’ודו ואפילו יו”ר הוועד האולימפי יעל ארד, האם זה משהו שהיית רוצה להשיג בעתיד?
“אנחנו נענה על השאלה הזו עוד כמה שנים, כבר אמרתי שאני לא פוסל”.
דניאל ופיטר פלצ'יק (שחר גרוס)
פיטר פלצ'יק (שחר גרוס)