המשלחת הישראלית קיימה הערב (שלישי) את טקס ההנצחה הרשמי לי”א חללי טבח מינכן. זהו הטקס הישראלי המסורתי, שמתקיים בכל משחקים אולימפיים מאז אולימפיאדת סידני 2000. הטקס נערך לזכרם של דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, משה ויינברג, אליעזר חלפין, מארק סלבין, זאב פרידמן, יוסף רומנו, קהת שור, אנדריי שפיצר, עמיצור שפירא ויעקב שפרינגר ז״ל.
בתחילה תוכנן הטקס להתקיים בעיריית פאריס עוד לפני טקס הפתיחה, אך בגלל הסמיכות לנהר הסיין ואזור הפרימטר הבטחוני שהיה מנוע לכניסה לפני הטקס, הוחלט להזיז את האירוע למועד אחר ולמיקום אחר. בטקס השתתפו נציגי משפחות הי”א ובהם אילנה רומנו ואנקי שפיצר, יו״ר הוועד האולימפי יעל ארד, יו״ר הוועד האולימפי הבינלאומי תומאס באך, ראשי הקהילה היהודית, וראשת העיר פאריס אן הידלגו.
בנוסף נכחו גם שגריר ישראל בצרפת יהושע זרקא, ח״כ סימון דוידסון, מנכ״לית מרכז הפועל וסגנית יו״ר הוועד האולימפי כנרת צדף, מנכ״ל מרכז מכבי נאור גלילי, מנכ״ל הוועד האולימפי גילי לוסטיג, נציגי משרד התרבות והספורט ביניהם מ”מ ראש מינהל הספורט חמוטל זוזוט צדקה וניצן בן נתן, ספורטאים וחברי המשלחת הישראלית כמו בלסינג אפריפה, יעקב טומרקין ותום ראובני.
הטקס נפתח בקריאת אל מלא רחמים לזכר 11 חללי הטבח במשחקים האולימפיים במינכן ולאחר מכן לווה בדקת דומייה על מנת להתייחד עם זכרם. סרטון בו אסתר רוט-שחמורוב נותן את עדותה על הטבח במינכן הוצג לבאי הטקס ואחרי כן שגריר ישראל בצרפת, יהושע זרקא, עלה לשאת דברים.
לאחר מכן נשיא המדינה, יצחק הרצוג, עלה בהודעה מוקלטת ונשא דברים כשאמר: “יקירי בני משפחות הנרצחים, שר הספורט מיקי זוהר, נשיא הוועד האולימפי תומאס באך, ראשת ממשלת פאריס אן הידאלגו, חברי הוועד האולימפי, יהושע זרקא, חברי המשלחת ומוקירי זכר הנרצחים. לצערי נבצר ממני להיות עמכם במעמד החשוב, אך אני נמצא איתכם בליבי, במחשבותי וליבי. 52 שנים אחרי מהרצח בדם קר, הכאב נשאר נצחי, הפצע נשאר פתוח”.
אני זוכר בליבי את הרגעים בהם עקבנו בחרדה איומה מהכפר האולימפי במינכן ב-1972, התקשינו להאמין שספורטאים ומאמנים מוחזקים בידי טרוריסטים. כבר חשבנו שהם שוחררו וניצלו, אך בחלוף יום נודע כי איש לא שרד, שמעתי עם אבי את הבשורה, לא אשכח את הדמעות שנקוו בעינינו והאבל והיגון, זו שכונתה ‘האולימפיאדה השמחה’ הפכה לאירוע הספורט הנורא ביותר”.
“דגל האולימפיאדה הוכתם בדם, קורבנות הטבח הגיעו ברוח הספורט והסולידריות ונרצחו בדם קר רק כי היו יהודים. בחודשים האחרונים אזרחי ישראל הותקפו שוב ושוב ביד ארגוני טרור רצחניים שהם חלק מאימפריית הרשע של איראן. ב-7 באוקטובר מדינת הלאום הדמוקרטית של העם היהודי הותקפה שוב ושוב ואיתה הותקפו האומות שוחרות השלום, המלחמה בטרור חייבת להיות נחושה, עתיד החברה האנושית כולה תלויה בכך שנקדש את הטוב. לא נסכים לקבל את הטרור”.
“מעט לפני יציאת המשלחת הייתה לי ולרעייתי מיכל את הזכות לארח את המשלחת, שתביא כבוד ושמחה לישראל בפאריס דווקא בימים האלו. אני מבקש לפנות במיוחד לאורן סמדג’ה, אהובנו, מאמן הג’ודו שלנו, ואבא של עומר שנפל בהגנה על אזרחי מדינת ישראל. בחרת באומץ להגיע לאולימפיאדה בתוך כל הקושי והכאב, עם שלם מחבק אותך”.
“גם היום אנחנו מזכירים את המחויבות שלנו להשבת כל החטופים והחטופות המוחזקים בתנאים נוראים בשבי החמאס בפשע נגד האנושות. משפחת העמים כולה חייבת להירתם למשימה הקדושה למען האנושות והאנושיות ולפעול בכל דרך להצלתם והחזרתם הביתה. לסיום, אני מחבק את המשפחות השכולות, יהיה זכר חללי הטבח הנורא ברוך ונצור בליבנו לעד”.
ראשת העיר פאריס, אן הידאלגו, עלתה לדבר ואחריה עלה יו”ר הוועד האולימפי העולמי, תומאס באך: “אילנה רומנו ואנקי שפיצר היקרים, יעל היקרה אן הידאלגו, בעולם שלם שנחרב בידי מלחמות, שנאה וקונפליקטים, המשחקים הם לצערנו אולי האירוע היחיד שמצליח לאחד את כל העולם בשלום. הם חגיגה של שמחת החיים, רגע לכל המין האנושי להתאחד בשלום, כל דבר שהמשחקים מייצגים, שלום סולידריות, תקווה, הכל נחרב במתקפה הנוראית לפני 52 שנים. זו הייתה מתקפה על תרבות השלום של המשחקים ועל ערכיהם, ובלב המשחקים, הכפר”.
“זה היה אקט נבזה כלפי כל אחד בקהילה שלנו וכלפינו, זו הסיבה שזהו היום השחור בהיסטוריית האולימפיאדה, אנחנו ביחד עם המשפחות של החללים אבל יודעים שאפילו עם התמיכה, שום דבר לא יכול לתקן את האבל הכבד. אנקי ואילנה, אני תמיד אהיה אסיר תודה שלמרות הסבל הזה תמיד הזכרתם לנו לזכור את האהובים שלנו בצורה מכובדת”.
“אחרי שהכרתי אתכם אישית בשנים האחרונות, אתם יודעים איזה אפקט לכם ולחברות שלכם הייתה על האישיות שלי. ביחד החזקנו ידיים ועשינו צעדים כדי לזכור את אהוביכם בצורה מכבדת, ההערכה כלפיכם היא אפילו גדולה יותר כי הייתם צריכים לחכות כל כך הרבה זמן כדי שהדבר הזה יקרה. אחד הדברים שמאחד אותנו כבני אדם הוא הצורך שלנו לזכור את מי שאינו איתנו. עם היכולת לזכור, העבר יכול להתחיל להחלים, הרוחות שלהם תמיד יהיו בליבנו”.
“הזיכרון הוא חלק מרוח השלום שאנו מנסים לייצר במשחקים, חלק יחשבו שזה נאיבי אבל בעולם מלא הקונפליקטים שלנו, אנחנו מאמינים שאנחנו יכולים לאחד את כולם. האתלטים מובילים את זה, ספורטאים ממדינות שנמצאות במלחמה חיים יד ביד ומתחרים תחת אותו גג. זה תמיד יהיה הלב של הקהילה שלנו. המשחקים הם תמיד אישוש של חיים, אז בואו נהפוך את הזיכרון היום לאישוש של החיים של הנספים”.
יו”ר הוועד האולימפי בישראל, יעל ארד, עלתה לשאת נאום גם היא כששיתפה: “מכובדים יקרים, כמו היום, לפני שנתיים תומאס אמר בתל אביב שטבח מינכן היה היום הנוראי של המשחקים. אנחנו עומדים כאן היום בשם המשלחת הישראלית הגאה והנהדרת ואומרים לכל העולם: ‘הטרור לא ניצח, אנחנו כאן הספורט הישראלי כאן’. הזיכרון של האסון הוא חלק חשוב בהיסטוריה של הספורט הישראלי”.
“הספורטאים נרצחו ברשעות על ידי טרוריסטים פאנטיים ואנחנו מחבקים את המשפחות שלהם. עדיין נמצאת בזיכרוננו זוכרים ההכרזה הנוראה על הרצח שלה: ‘עם ישראל יזכור את עקדת בניו אשר נספו על ידי בני עוולה על היותם בני נאמנים לעם ישראל בחירותו ותקומתו’. שלחנו לכאן 88 ספורטאים ולפני היציאה, כמו בכל אולימפיאדה, לא פספסנו את הביקור והזיכרון באנדרטה בתל אביב. שם, הזכרנו שכל פעם שהדגל יונף בפאריס, זה יהיה גם בשביל ה-11 שנרצחו בדם קר. אנחנו כאן אחרי 6 מדליות כבר, כשאחד מהזוכים בהן, תום ראובני, שהביא זהב, נמצא איתנו כאן”.
“הלבבות שלנו מתפוצצים מגאווה מכל הישג של ישראלי באירוע הגדול של הספורט בעולם. חבריי היקרים, מאז ה-7 באוקטובר המדינה שלנו עוברת את אחת התקופות הקשות ביותר בהיסטוריה שלה. העובדה שיש לנו כאן את המשלחת הזו מוכיחה את החוסן של הישראלים. זה לא קל להיות ספורטאי ישראלי בימים אלו בזירה הבינלאומית ולהתמודד עם איומים והדאגה של אהובינו”.
“למרות זאת, זו גאווה לייצג את הרוח הישראלית, האהבה לאנושות והערכים האולימפיים. אני אומרת לכל ספורטאי וספורטאי: ‘אתם מוכיחים שהספורט הוא אחד הדברים שאפשר להתגאות בהם בישראל, וכל ילד וילדה מסתכלים עליכם בגאווה’. אני מודה לכולם כאן בפאריס, קיבלתם אותנו נהדר ועם רוח השלום, הרוח הישראלית תעמוד בפני כל אתגר, לעולם לא נשכח את 11 הנרצחים שלנצח יהיו בליבנו. אני אנצל את הבמה הזו ואאחל לכל ספורטאי הצלחה בימים הקרובים, תודה”.
אלמנתו של יוסף רומנו, שנרצח בטבח במינכן, אילנה רומנו, עלתה ושיתפה: “מכובדיי, היום אנחנו יחד בטקס ה-13 במשחקים שאנחנו מקיימים מאז הרצח. יש לקיום הטקס חשיבות רבה בגלל שהצנעתו בצל איומי הטרור היא כניעה לרעיון האולימפי וערכיו. אנחנו כאן זועקים את זכרם של אהובינו, זו חובתנו הערכית והמוסרית, השתתפותכם חשובה לנו ומכבדת את היסטוריית המשחקים. מי שלא מכיר ומכבד את עברו, עתידו דל ולוט בערפל”.
“אני לא אשכח כמה מכאיב היה לבשר לשלוש בנותיי שאביהם נרצח בהתעללות קשה. הדרך שאני מצאתי כדי להתמודד עם האסון הייתה להרים את הראש ולהמשיך את ולהבטיח להם שלעולם לא נשכח. הבטחות לילדים מקיימים. בחרתי בה באמונה כי זו הדרך המתורבתת. האסון הזה החתים את הדגל האולימפי, הטרור הזה שמחבל בערכים האלו צריך להיכחד. אנחנו חייבים לוודא שהדגל האולימפי לא יוחתם לעולם”.
חיים חפר כתב: “’אתם בני הערובה, אתם הנרצחים ואנו משלמים את חשבונות השנאה בין אדם לאדם כפי שלא משלמת אף אומה. שילמנו במדליה של דם. ספורטאי ישראל היקרים, אתם נושאים משקל כבד על כתפכם, מי ייתן ונשמע את התקווה ונראה את דגל מונף בלי סוף. תודה על ההופעה המרגשת, המכובדת ועל שיאים שזר לא יבין, באומה אחת יחידה ומיוחדת”.
“תודה לתומאס באך מכל הלב, תודה לועד הישראלי, יעל, את גדולה מהחיים, גילי, כל הכבוד. תודה לעיריית פאריס ושגרירות ישראל בפאריס ואנשי הביטחון, בלעדיכם, הטקס לא היה מתקיים. אני מוכרחה להתייחס למשפחות השכולות שאיבדו את יקיריהן ב-7 באוקטובר, אני מאחלת להן לאסוף כוח, מי כמונו יודע מה זה שכול. מייחלת להחלמת כל הפצועים ושובם של כל החטופים וגם לחזון אחרית הימים של הנביא ישעיהו: ‘ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה’”.
גם אלמנתו של אנדריי שפיצר שנרצח בטבח, אנקי שפיצר, נשאה דברים: “מכובדים, תודה רבה על כך שהצטרפתם אלינו. בזמנים הקשים האלו, תנו לי לפתוח בברכה לספורטאים המדהימים שלנו, לפני 52 שנים נשיא הוועד בישראל אמר: ‘אנחנו חייבים לחזור הביתה עכשיו לקבור את מתינו, אך נחזור’. למרות האיומים והלחץ, הספורטאים שלנו הביאו 6 מדליות, בשבילנו, המשפחות, הם המורשת של הנרצחים וההישגים שלהם גדול מכל זהב”.
“הוזכרו פה ערכים של שלום אבל אני מבינה שמיליוני אירו הוצאו על אבטחה במשחקים האלו, 52 שנים לאחר מכן, טרור הוא עדיין סכנה ממשית. ראינו כאן מחאה נגד המשלחת הישראלית, חשבתי לעצמי ‘תראו מי מדבר’, אני זוכרת את הפעם הראשונה שהמשלחת הפלסטינים נכנסה באולימפיאדה באטלנטה. שאלתי מה יש לעשות עם העניין, אמרו לי: ‘נקבל אותם, הם לא טרוריסטים’. אנחנו המשפחות איבדנו כל כך הרבה, בנים ואבות והחור בליבנו לעולם לא יתאחה”.
“לזכור את האסון במינכן כאן במשחקים לא מיועד להרוס אותם, אלא להזכיר כמה חשובים הערכים האולימפיים ולהזכיר מה קרה שם כדי שלא יקרה שוב. אם תשכח את ההיסטוריה, היא תחזור, כולנו צריכים לעמוד נגד הטרור. אנחנו, המשפחות, הלכנו דרך ארוכה ובודדת כדי לקבל הנצחה בכפר האולימפי, לקח לנו עוד יותר זמן כדי לקבל דקת דומייה בטוקיו. למזלנו, היה איש אחד שפתח את ליבו והיה לו אומץ לעשות את מה שנכון, זה היה אתה הנשיא באך, אתה סיימת עבורנו את הדרך הקשה שהלכנו במשך כל כך הרבה שנים. אסכם ואבקש שנעשה שלום ולא מלחמה ואתפלל שהחטופים שלנו יחזרו, עם ישראל חי”.