בשנה וחצי האחרונות ארטיום דולגופיאט זכה במדליית כסף באליפות אירופה, במדליית זהב באליפות העולם ובמדליית כסף במשחקים האולימפיים. את כל זה הוא עשה עם פציעה קשה שהכאיבה לו בגיד האכילס.
הוא הגיע להישגים בזכות הטיפול המסור של אדם בדיר, האיש שבזכותו ארטיום עומד על הרגליים ועושה אתה ביצועים האלה. הפיזיותרפיסט שהפך לחלק בלתי נפרד מנבחרת התעמלות המכשירים נמצא באופוריה, אחרי שקפץ עליו עם דגל ישראל באולם ברסי בפאריס.
אדם, עבדת קשה כדי שיתגבר על הכאבים מהפציעה בגיד האכילס. מה אתה יכול לספר על הפציעה הזאת?
"אנחנו סוחבים את זה כבר שנה וחצי, מאז אליפות העולם הקודמת. זו עצם שצמחה ודוקרת את האכילס. צריך לנקות את העצם הזאת ולכן הוא יעבור ניתוח בקרסול. בינתיים כל מה שעשינו זה להרגיע ולהרגיע את הכאב וככה הוא שרד. נצטרך לטפל בזה כמו שצריך בבוא הזמן. הוא חייב לעבור התערבות כירורגית. אני לא משנה ולא הסיפור - הוא הכוכב, הוא עשה את העבודה אחרי שבוע קשה, הוא התחרה תחת הרבה לחץ".
"סוחבים את זה שנה וחצי". אדם בדיר (רדאד ג'בארה)מה עבר עליו בשבוע האחרון?
“היה צריך להרים אותו, לבודד אותו ולהחזיר אותו לבסיס שלו. הבסיס שלו זה הילד שרעב להצלחה ולמדליה, הוא ניצח עם הלב והגיע לו לקבל את מדליית הזהב. אומנם הוא כבר היה אלוף אולימפי, עכשיו הוא גם סגן אלוף אולימפי”.
כמה זה היה קשה להגיע לפה בהשוואה לטוקיו?
“הקושי הכי משמעותי לדעתי זה בהתפתחות של ספורטאי. הקושי עם ארטיום, זה שהפך מילד אנונימי לכוכב. הוא הספורטאי הכי מעוטר במדינה, אלוף אולימפי, אלוף עולם ואלוף אירופה. ידענו שאם נוריד את הר הציפיות ממנו, הוא יהיה טוב. הוא נכנס לזון. כשהוא קם משינה, אמרתי לסרגיי ‘זה הילד שאני מכיר ויהיה בסדר’, וזה מה שהיה”.
אמנם ארטיום דולגופיאט זכה במדליה באליפות העולם בדיוק ב-7 באוקטובר, אבל עדיין יש במלחמה בחוץ. כמה זה משפיע? הרי יש כאלה שרוצים להביא גאווה למדינה ויש כאלה שזה מקשה עליהם.
“זה משפיע. החברה שלו נשארה בארץ לבד, בלי משפחה ובלי כלום, אז הוא צריך להיות איתה ולהרגיע אותה. הוא מטפל בהכל, הוא לב המשפחה. כשהבנו את זה, כל העומס הזה גם ירד ממנו. אמרנו לאנשים לעזור לה ולמשפחה בארץ, יש הרבה אנשים שעוזרים ונותנים יד. חילקנו משימות כדי לתת לו שקט ביום הזה״.
אדם בדיר וארטיום דולגופיאט (איגוד ההתעמלות)אתה מלווה אותו הרבה שנים, מה עובר לך עמוק בלב?
“הייתה לי צרחה מטורפת. שחררתי לחץ של שבוע. אתמול ארטיום גילה שאפשר ליהנות בכפר האולימפי. הכרנו רק דירה, חדר כושר, חדר אוכל, דירה. היינו בשלנו והתנתקנו מהכל. אז מה זה משנה מה אני מרגיש? יש את ארטיום דולגופיאט - אני לא מעניין, אני רק כלי, עוד כלי. אם אין חומר, אי אפשר לעבוד”.
הוא הגדול מכולם?
“כן, אין מה להגיד. הספורטאים שלנו, אחד אחד, הם מלח הארץ. דיברו על דור הטיקטוק? יש חיילים שלנו שנלחמים יום יום ושעה שעה, בגבורה. יש בארץ אנשים מדהימים. לא יכולתי לגשת לאורן סמדג'ה כי היה לי קשה. לא יודעים מה להגיד. איזו גבורה, איזה בנאדם”.
בנבחרת שלכם יש מגוון של אנשים. סרגיי וייסבורג מרוסיה, ארטיום דולגופיאט מאוקראינה, אתה ממוצא ערבי ויש יהודים בצוות. איך זה יכול לקרות?
“זה עם ישראל. מי שלא מבין שיש לנו עם אחד והוא מורכב מכמה תאים, וכל התאים האלה מרכיבים את הגוף השלם, לא יבין בכלל מה אנחנו עוברים פה. אני הולך עם שעון צהוב מאז ה-7 באוקטובר, השעון מתקתק, והיה חשוב לי גם לבוא פה ולדבר על זה. היו אנשים שרצו להיות פה והם לא איתנו בחיים, אבל אני מודה להם כי הם איתנו בלב. כולנו עם אחד ומי שירצה לשנות את זה. לא יצליח גם? נילחם על זה כי זה מה שמייחד אותנו. אנחנו בני אדם, זה עם שמחבק אנשים ומחבק בני אדם".
ארטיום: "הכי מאושר וגאה על המדליה"