היממה האחרונה הייתה מותחת עבור הגולשת הצעירה שרון קנטור. היא ראתה את עצמה מגיעה לחצי הגמר מהמקום השני, כשהיא מסומנת כאחת הפייבוריטיות לזכייה במדליה אולימפית עבור ישראל, אך מצב הרוח הוביל לדחייה של יממה.
קנטור לא התרגשה, כיאה לאחת שדורגה במקום גבוה כמעט בכל התחרויות והאליפויות המקדימות, היא שמרה על קור רוח גם בחצי הגמר ובגמר וזכתה במדליית הכסף יוקרתית, כשהיא לא הייתה רחוקה גם מלסיים במקום הראשון.
זה לקח זמן ככל הנראה לעכל את גודל ההישג. גם כשזכתה במדליה, היא לא הגיעה לחוף, היא חיכתה למדליסט הנוסף, תום ראובני ויחד הם צעדו אל החוף. קנטור עמדה בלחץ ובגדול ועשתה היסטוריה בכך שהפכה לגולשת הרוח הראשונה שמסדרת מדליה אולימפית לישראל. מי היה הגולש האחרון שהביא מדליה? מאמנה שחר צוברי.
שרון קנטור: "פתאום הכל השתחרר"נדמה שקנטור עדיין לא בדיוק מבינה את הסיטואציה ומעכלת שהיא זכתה במדליה אולימפית. שעות לאחר הזכייה, היא ערכה ראיון מיוחד ל-ONE ובו דיברה על המטרות לעתיד, איך עמדה בלחץ והיממה הגורלית.
כמה לחץ השתחרר?
“וואו. מלא לחץ. שבוע שלם המחשבות לא מפסיקות והראש כל הזמן עובד. עד אתמול שחשבתי שזה ייגמר והיום אמרתי רק ‘בואי נגלוש כבר’. נהניתי מכל רגע אבל המתח הרג".
הרבה תהו אם כדאי ששיוטי המדליות יבוטלו ותבטיחי את המקום השני או שכדאי להתחרות. מה עבר לך בראש?
“אני בעד להתחרות ובעד לגלוש כי זה מה שאני אוהבת לעשות. לא רציתי שהתחרות תסתיים בלי שיוט המדליות ורציתי מאוד לעשות את זה. להוכיח לעצמי שאני יכולה גם במאני טיים לתת שואו ולעבוד טוב. בסה"כ אני מרוצה מהתחרות. זו תחרות של עליות וירידות, אבל הייתי יחסית יציבה. ביום האחרון הצלחתי קצת יותר".
שרון קנטור מאושרת (רויטרס)יותר שמחה או יותר מרגישה פספוס שזה לא הסתיים בזהב?
“באיזשהו מקום אני כן מרגישה פספוס כי היו לי טעויות טקטיות, אבל אני לא מתחרטת לרגע. אני שמחה ושלמה לגמרי עם מה שעשיתי. החלטות של רגע, אין מה לעשות".
איך זה מרגיש להיות מדליסטית אולימפית?
“אני עדיין לא מעכלת את זה. זה מרגיש טוב אין ספק".
כמה בתקופה הזאת, תקופת השליחות הייתה גדולה יותר?
“זה ליווה אותי כי קודם כל היה פה קהל תומך וענק של ישראלים שלא ציפיתי אליו בכלל. הייתה מישהי שצעקה במשך שעתיים או שלוש בשמי עם דגל ישראל ענק. זה היה טירוף וכל הגולשים שאלו מי זאת. הייתה אחווה אחת ענקית והרגשתי את זה מהקהל ומהמדינה. זה מילא אותי ועזר לי המון".
שרון קנטור מאושרת (רויטרס)פחדתם במהלך התחרות? היו דיבורים על איומים.
“אני לא בדקתי וגם לא קיבלתי. די התנתקתי קצת מהרשתות. בסה"כ סמכתי על האבטחה שאיתי וידעתי שאני באה לפה לספורט אז אני מצפה פשוט לעשות את מה שאני יודעת. אני שמחה שהאבטחה שמרה עלינו והרגשתי בטוחה".
כמה זה עוזר שיש מאמן כמו שחר, שעבר דבר או שניים?
“שחר היה לחוץ כמעט כמוני (צוחקת). זה עוזר, כי הוא היה בנקודה הזאת כמוני. הוא הרגיש את ההרגשה שעברתי והרגיש אותי. זה עוזר כי הוא יודע איך לתמוך ואני ממש שמחה שזכיתי במדליה הזאת גם בשבילו".
מה הטיפ הכי משמעותי שהוא נתן לך?
“לפני השיוטים הוא אמר לי פשוט להמשיך ליהנות ולתת חיוך. ברגע שהוא אמר לי את זה, אמרתי לעצמי שאני צריכה לשחרר את פרצוף הפוקוס ולחייך ולשנות אווירה".
שרון קנטור (רויטרס)כמה לי קורזיץ’ היוותה מוטיב בכל המסע הזה?
“את לי הכרתי במועדון במכמורת. היא הייתה עושה הרצאות ואני הייתי הילדה הקטנה שיושבת ושומעת. עכשיו אני שמחה שהיא צופה בי והמדליה הזאת היא די בזכותה. היא עדיין דמות מעוררת השראה בשבילי וזה עוזר לי המון".
יצא לך לדבר איתה?
“כן. אחרי שזכיתי היא שלחה לי הודעה כמה היא מתרגשת וכמה היא שמחה שעשיתי את זה, גם בשבילה. היא אמרה לי שזו המדליה שהיא לא הצליחה להשיג ושזה גם בשבילה. אני מסכימה עם זה לחלוטין. היא היוותה עבורי מוטיבציה. אחרי אליפות העולם שזכיתי היא באה לשדה התעופה והייתה לידי. אני מקווה שהיא תבוא גם עכשיו".
את בדרך להיות הגדולה בכל הזמנים?
“אני קודם כל באה ליהנות. כיף לי לגלוש ולהתחרות, אז אני באה מהמקום הזה. עכשיו יש לי מדליה אולימפית, אבל אני רוצה להמשיך ולקטוף תארים. לא בשביל התארים, אלא בשביל עצמי. זה ממש כיף לי".
לי קורזיץ (לירון לוי)אז איך מייצרים את הרעב?
“הוא מגיע. יש עוד תחרויות ובסוף אני בן אדם תחרותי שבא לנצח בכל תחרות, גדולה או קטנה".
יש פה חילופי דורות. המאמנים שלך ושל תום היו גדולים ועכשיו אתם באתם וזכיתם במדליות. איזה דור יהיה יותר גדול?
“אני חושבת ששלנו. הם היו דור מאוד טוב, אבל אנחנו יחסית צעירים ויש עוד המון חבר’ה בנבחרת. יש המון מדליות בנבחרת ואני חושבת שאנחנו בדרך הנכונה".
איך זה היה לבוא עם תגית של אחת שמסומנת כמי שתביא מדליה?
“כל האנשים החיצוניים לא אמרו משהו חריג כי ידעתי את זה בעצמי. אבל פשוט לא נתתי למחשבות האלה להיכנס, התרכזתי בעצמי ולא במה שאנשים אחרים חושבים עם כל הכבוד. זה שעכשיו עשיתי את זה, זה לא מובן מאליו. בשבילי זה סופר מרגש וברור שידעתי שזאת הרמה שלי ולשם אני רוצה להגיע, אבל זה לא מובן מאליו".
שחר צוברי וגל פרידמן (שחר גרוס)עד לפני שלושה ימים לא היו מדליות למשלחת. פתאום זה דו קרב ביניכם לג’ודו.
“מצד אחד זו גאווה לאומית ומצד שני זה שם עלינו לחץ. אני ותום התעלינו מעל הציפיות ואת החלק שלנו עשינו אז אני סומכת על שאר הנבחרת שתעשה את ההכי טוב שהיא יכולה. זו כאילו תחרות, אבל כל אחד בענף שלו רוצה לעשות את ההכי טוב שלו. אני סופר מפרגנת לג’ודו: את ענבר לניר ורז הרשקו אני מכירה קצת אישית אז אני חושבת שהן דמויות להערצה ופיטר פלצ’יק הוא חתיכת שאקל וסופר מיוחד".
מה התוכניות הלאה?
“אני צריכה לחשוב על זה. אני עדיין לא שם, אני פה במארסיי. נתקדם ונראה".
קנטור עם מדליית הכסף (רדאד ג'בארה)