הגורמים לטבלת המדליות - שלא קיימת רשמית

המשחקים האולימפיים הם נקודת המפגש לספורטאים הגדולים בעולם, אבל כמעט מהרגע שהתחילו, כל המדינות השקיעו משאבים אנושיים וכלכליים עצומים כדי להיכנס, קודם כל לרשימת המשתתפים, ושנית ולא פחות חשוב, לטבלת המדליות, גבוה ככל האפשר.

והעניין הוא שטבלת המדליות ממש לא הייתה קיימת בקונספט האולימפי המקורי. זו פשוט מוסכמה חברתית שבאופן פרדוקסלי הפכה לבסיס העיקרי של הפופולריות האולימפית. רק לאחרונה הוועד האולימפי הפך אותה ל”רשמית” על ידי הכללתה באתר האינטרנט שלו.

עכשיו, למה ותחת איזה קונספט? זה לא סוד או טעות: סעיף 6 של האמנה האולימפית קובע כי "הוועד האולימפי הבין לאומי והוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים (OCOG) לא יקבעו שום סיווג כללי לפי מדינה". כמו כן, סעיף 57 קובע כי "ה-IOC ובאישורו, ה-OCOG, רשאים להציג את תוצאות התחרויות למטרות מידע".

המדליות במשחקים האולימפיים ב-2024 (רויטרס)

עם זאת, בגרסה הקודמת של האמנה האולימפית - והיא משתנה לעתים קרובות יחסית - צוין כי: "הוועדה המארגנת של המשחקים האולימפיים לא תקבע שום סיווג כללי לפי מדינה. ה-OCOG יערוך פנקס כבוד עם שמות זוכים במדליות ותעודות, ובכל אירוע שמות הזוכים יהיו רשומים באופן קבוע ונראה לעין באצטדיון הראשי". אפילו סעיף 6.1 מדגיש כי: "המשחקים האולימפיים הם תחרויות בין ספורטאים, באירועים אישיים או קבוצתיים, ולא בין מדינות".

מדוע, אם כן, הייתה ‘טעות’ והמשחקים האולימפיים מתמקדים במטרה שלשמה הם לא נוצרו? כדי להבין זאת צריך לחזור לראשיתה של האולימפיאדה המודרנית ולהקשר ההיסטורי שלה. פייר דה קוברטין, אדריכל תחילת המשחקים, היה מורה בהכשרתו ובעל תפיסה דידקטית של ספורט. בתקופה שבה השיק את הרעיון האולימפי, הוא לא נטה במיוחד לחזור האוניברסלי הזה.

פייר דה קוברטין, מייסד המשחקים האולימפיים המודרניים (רויטרס)

ההחלטה להחזיר את המשחקים האולימפיים התקבלה ב-1894. השליש האחרון של המאה ה-19 והשנים הראשונות של המאה ה-20 היו ידועים באירופה כשנות ההכנה למלחמת העולם הראשונה. בעולם שכזה, קוברטין הבין שאי אפשר לעשות שום דבר בין-לאומי בלי המדינות, ולפיכך המשחקים האולימפיים אורגנו כ’קמפוס’ גדול.

במילים אחרות, כמו מפגש בית ספר שבו התחרות הייתה, לפי התקנה, אינדיבידואלית. אך בפועל, הדרישה הייתה תחרות של נבחרות לאומיות. האמנה האולימפית גם מפרטת שהוועדות הלאומית הן נציגות של ה-IOC לפני המדינות, ולא של המדינות לפני ה-IOC. ואכן, בוועד לא מתערבים בפוליטיקה של הוועדות המקומיות.

היעדר טבלת המדליות הכללית - למרות שהיא פורסמה "באופן לא רשמי" על ידי ה-IOC עצמו - ושל הסיווג לפי מדינות, היא שריד מהפרויקט המקורי של קוברטין. אבל כולם התעלמו מההיבט זה וה-IOC עצמו לא משך אליו תשומת לב רבה.

המדליות בפאריס (רויטרס)

כך, ארצות הברית, המעצמה הגדולה בשנים האולימפיות הראשונות (ועד היום), הפכה את זה לעניין של כבוד להגיע לתוצאות טובות יותר מהבריטים. בלונדון 1908 היו כמעט תקריות דיפלומטיות בנושא. הרייך השלישי עשה הכל כדי 'ללבן' את עצמו עם הארגון האולימפי ועם הצלחות בגרמיש ובברלין 1936.

ברית המועצות, ארה"ב ובעלות בריתם הפכו את התחרות האולימפית לחזית נוספת במלחמה הקרה מ-1952 ועד 1988. לבסוף, ידוע שעבור מדינות או טריטוריות השואפות להכרה בין-לאומית, הופעה במצעד האולימפי וטבלת המדליות הלא רשמית הזו היא כמעט חשובה יותר מאשר להיות בעצרת האומות המאוחדות.

ביילס עם מדליית הזהב (רויטרס)

עם זאת הייתה מדינה אחת שהייתה מודעת מאוד ל'אי-קיומן' של מדליות לפי מדינה: ספרד. בשנת 1960, הוועד האולימפי הספרדי שלח מכתב רשמי לתקשורת המייעץ שלא לפרסם את הסיווג ה'ארור', נזכר באי קיומו הרשמי והזכיר שהספורט האולימפי כולל כבוד ל’מדינות הצנועות’.

ובין הצנועות הייתה אז ספרד, שזכתה רק במדליה אחת מ-1956 עד 1968. ומה שלא קיים אז או עכשיו, לא באופן רשמי ולא רשמי, הוא תקן כלשהו להכנת טבלת המדליות. אינרציה היסטורית פירושה שהסיווג נעשה בדרך כלל לפי מספר מדליות הזהב שזכתה כל מדינה, אבל זה יכול להיעשות גם לפי המספר הכולל של מדליות. למעשה, במהלך המלחמה הקרה, הסובייטים והאמריקאים השתמשו בכל אחד מהדירוגים (זהב או כמות), תלוי מה היה יותר נוח להם והתאים להם יותר.