"האמנתי במי שאני ומה שאני, לא ויתרתי לרגע"

ברגע בו רז הרשקו ניצחה ועלתה לגמר האולימפי, היא תפסה את הפנים ולא האמינה שעשתה את זה. זו שהייתה דחויה בילדותה כבשה את העולם וזכתה במדליית הכסף אמש (שישי) ופשוט נותרה בהלם. כשעלתה על הפודיום אחרי הגמר, היא כבר הבינה את גודל המעמד והעירה לסוזה שניצחה אותה וסיימה עם הזהב “תחייכי בתמונה, אל תשכחי לחייך״.

רז הרשקו מנתניה עשתה היסטוריה בגיל 26 כשסיימה במקום השני בתחרות האולימפית ונכנסה לרשימה היוקרתית ביותר בספורט הישראלי. אחרי שנים מצוינות עם מדליות כמעט בכל תחרות, אין ספק כי הגיע לה להיות שם. כעת היא דיברה בראיון ל-ONE על ההישג הגדול בצרפת.

רז, עשית את זה. איך את מרגישה?
"כן, זה כמעט היה מושלם בגמר, אבל בסדר. לא האמנתי שחצי הגמר נגמר כזה מהר. אני כבר ימים הרגשתי וידעתי שזה שלי. אני יודעת שיש לי את המסוגלות והרגשתי את זה בידיים ובראש. אני והטורקייה נפגשנו יותר מעשר פעמים, מעולם לא היו לנו קרבות קצרים, תמיד הכרעה בעונשים. אף פעם לא הפלתי אותה לקרקע ככה, אבל הרגשתי היום כל כך טוב וידעתי את התוכנית שלי - וזה פשוט קרה".

איך זה מרגיש לענוד את המדליה על הצוואר?
"כבדה (צוחקת). יש בה חלק ממגדל אייפל, אז אני שמחה שמשהו מצרפת חוזר איתי הביתה לישראל. אין לי מילים, אני פשוט מאושרת".

עברת דרך לא קלה, בכלל בחיים האישיים, אז איך את מרגישה להיות כאן אחרי כל המסע הזה?
"תמיד המשכתי להאמין במי שאני ומה שאני, לא ויתרתי לרגע. המדליה היא בזכות האנשים שמקיפים אותי ואוהבים אותי. תמיד המשכתי להילחם על הדרך שלי".

שני הרשקו הוא לא רק המאמן שלך והדוד שלך, אלא ממש היה שם איתך ברגעים הקשים. מה את יכולה לספר עליו?
"שני תמיד היה שם בשבילי, בתקופות שלא היו ורודות. הוא ידע לבוא ולהרים ולהגיד שעוד יהיה טוב, שהוא יודע מה אני שווה ושאני רק צריכה להתחיל להאמין בעצמי גם. המדליה הזו היא שלו, כמו שהיא שלי. תמיד הוא היה בנפילות, בפציעות, ברגעים שלא הייתי פופולרית חברתית. הוא תמיד הראה לי מי אני".

רז הרשקו ומאמנה שני הרשקו (רדאד ג'בארה)

מה זה עושה לך להביא מדליה למדינה בתקופה כזאת קשה?
"אני הכי גאה בעולם לייצג את המדינה שלנו, הדגל שלנו, העם שלנו והאנשים שלנו. כולם חלק ממני. הם הכוח והרוח, הם הלב שלי. כל אלו שנמצאים, אלו שלא איתנו ואלו שאנחנו מקווים שיחזרו. רק שנדע בשורות טובות".

במהלך הקרבות אמא שלך ישבה בבית עם תמונה של סבא שלך, איך הרגשת כששמעת על זה?
"שמעתי שאמא שלי הייתי עם התמונה של סבא וסבתא שלי מהשואה. הם היו מקור מאוד גדול של השראה בשבילי. סבתא שלי נפטרה לפני שנתיים, סבא שלי לפני חמש. אני מתגעגעת אליהם. הייתי מגיעה אליהם לפני כל תחרות, הם תמיד היו מעודדים אותי ומברכים אותי. הם איתי ויהיו איתי לנצח. אני בטוח שהם ראו אותי מתחרה מלמעלה ואני מאוד מתגעגעת אליהם".

לסיום, במעבר חד, איך את הולכת לחגוג?
"אני עדיין לא חוגגת כלום. יש לנו את התחרות הקבוצתית ואני אבוא לשם כדי לשים את הלב על המזרן".

רז הרשקו עם המדליה (רדאד ג'בארה)