טקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים היה נראה כמו חגיגה אחת ענקית. מעולם לא היה טקס אחד שנמתח על פני כל כך הרבה אתרים שונים ובמרחקים שונים. וכמובן, גם המשלחת הישראלית לקחה בו חלק באירוע שהסתיים באופן חלק למרות החששות מכך שהוא נערך באוויר הפתוח.
בדרך למשט המשלחות בטקס הפתיחה של אולימפיאדת פאריס 2024, אירוע מוזר התרחש באזור נהר הסיין, כאשר חברי המשלחת הישראלית פגשו לפתע את נציגי המשלחת של הפלסטינים. הם עמדו במרחק קצר זה מזה והשתדלו להימנע ממבטים, עד שחלק מהנציגים הפלסטינים ניסו להתריס - ומנגד הישראלים נופפו בידיהם לשלום כאשר חלפו על פניהם.
הישראלים לא היו באותה הסירה עם הפלסטינים כמובן, אבל גם בסיום המשט, כשהישראלים ירדו מהסיפון ונכנסו לאזור הטקס המרכזי, הפלסטינים הלכו לצידם וניסו לייצר פרובוקציות עם הנפת דגלים וכאפיות בהתרסה לכיוון הקהל שניסה לצלם אותם. גם במקרה הזה הם זכו להתעלמות מהצד הישראלי שהתנהג למופת, כך שלא נרשם שום אירוע חריג.
“לא שמנו לב אליהם, היינו בשלנו. באנו לחוות את האירוע וזו הייתה חוויה מדהימה”, אמרו גורמים במשלחת. “אנחנו כאן כדי לייצג את ישראל בכבוד וזה מה שחשוב. היינו בראש שקט גם בזכות האבטחה הצמודה והאיכותית שקיבלנו אז לא היינו מודאגים. פשוט באנו ליהנות”. חלק מהנוכחים אף טענו: “כנראה שזה היה משהו מאוד מינורי כי לא ראינו את זה בכלל”.
המשט של המשלחת הישראלית נערך כשלוש שעות, במהלכן הנציגים הישראלים נופפו בדגלי ישראל מהסיפון. הם עשו זאת באקסטזה, במיוחד כאשר ראו דגלי ישראל על הגשרים: “היה לנו חשוב שידעו שאנחנו כאן”. כשהוכרזה שמה של המשלחת הישראלית לא הייתה אף מחאה בקהל. בחלק מהמקומות נשמעו מעט צהלות וכפיים מהיציעים.
את המשלחת הובילו פיטר פלצ’יק ואנדי מורז ואליהם הצטרפו כדורגלנים שלא בסגל למשחקים, נציגים מהאופניים והג׳ודו, כמו גם הקשתית מיכאלה משה. על אף שהספורטאים שמתחרים ביומיים הימים הראשונים התבקשו לנוח, הסייף יובל פרייליך ומתעמלת המכשירים ליהיא רז החליטו להצטרף לחגיגה והבהירו שיגיעו מוכנים לתחרויות מחר (ראשון). ביחד איתם עלו לסירה עם יו״ר הוועד האולימפי יעל ארד, המנכ״ל גילי לוסטיג ומנהל היחידה לספורט הישגי דני אורן שנתנו לכולם תחושת ביטחון בצל החששות.
על הסירה הייתה גם המשלחת האיטלקית והספורטאים הישראלים “קפצו” על הקופץ לגובה גנמארקו טמברי שנשא את הדגל של המשלחת האיטלקית. לאחר מכן, בגלל הגשמים, כל המשלחת האיטלקית נכנסה לבטן הסירה ביחד עם הישראלים כדי שלא להירטב יותר מידי.
בקהילה היהודית התלהבו מהאווירה ומכך שהמשלחת הישראלית הופיעה לטקס למרות האיומים שקיבלה והעבירו מסר ליעל ארד: “זה היה מדהים. אנחנו כל כך גאים ברגע הזה. בטלוויזיה אמרו שאתם משתתפים בזמן שאתם במלחמה בעקבות הטבח ב-7 באוקטובר, כאשר הנשיא מקרון אמר שאתם יותר ממוזמנים להתארח כאן, וזה היה מרגש. תודה שהייתם בצרפת״.
הצרפתים הבטיחו חגיגת ענק לפני כמה שנים - אבל המלחמה באוקראינה, המלחמה בישראל והחשש מאיומי טרור גרמו לכך שאזורים גדולים בעיר נחסמו לתנועה כולל כבישים מרכזיים. עבור המקומיים, זו לא הייתה באמת חגיגה והם בעיקר היו בהלם מכך שלא הייתה תנועת רכבים בכיכר שמקיפה את שער הניצחון לדוגמה. יחד עם זאת, חלק מהצרפתים עמדו במרפסות וצפו באירוע חד פעמי שלא יחזור.
מאות אלפי צופים מכל רחבי העולם נפרסו לאורך הנהר כדי להשתתף בטקס והם היו צבעוניים והעלו חיוך, אבל הדרך שלהם לשם לא הייתה קלה. משיקולי אבטחה הם נאלצו לעמוד בתורים ארוכים, תחת גשם, ועברו כמה מעגלי אבטחה וסינון כדי למנוע מגורמים עוינים להגיע לאזור.
רוב הצופים עברו מעגל של בידוק ראשוני, מעגל של הזדהות עם הכרטיס והדרכון, מעגל של בידוק גופני קצר ודי רשלני בסגנון של “לפתוח תיק בבקשה” כמו אצל המאבטח בקניון, ולאחר מכן ירידה למטרו ומשם בנסיעת רכבת קצרה עד ליציעים שעל גדות הנהר בחלק מהאזורים או הליכה ארוכה עצמאית ליציע במקומות אחרים. גם ראשי המדינות ואורחים מכובדים ושונים הגיעו ברכבת לאזור טקס הפתיחה, כולל שר התרבות והספורט מיקי זוהר ואנשיו. הנסיעה ברכבת התחתית עבדה באופן יעיל ומהיר.
רק הגשם הרס את החגיגה הגדולה של הצרפתים. רוב הטקס נערך תחת מבול של ממש. ביציעים קיבלו כיסויי ניילון כדי שהצופים יישארו עם בגדים יבשים, אך חלק מהספורטאים יצאו עם בגדים רטובים לחלוטין. כשהלילה ירד, מגדל האייפל נצבע זהב ואורות מהבהבים. פתאום הגשם פסק, הפרובוקציות פסקו והחששות פסקו.
ביציאה מהטקס הארוך פיטר פלצ’יק התעטף בדגל, יעל ארד חייכה, ורוי רביבו הונף על הכתפיים של אחד מחבריו בתקווה שהגשם לא יגרום לו להחמיץ גם את המשחק השלישי בשלב הבתים של טורניר הכדורגל. בכל אופן, מעכשיו יש למשלחת הישראלית משימה נוספת - להניף את דגל ישראל גבוה גם בתחרויות ולא רק בטקס הפתיחה.