במשלחת הישראלית לאולימפיאדת פאריס 2024 יהיו כמה בני משפחה שיעבדו ביחד, אבל אחים שיתחרו במשחקים האולימפיים? זה משהו שיעשו רק האחים למשפחת פולונסקי, רון בן ה-23 ולאה בת ה-22, שגדלו ביחד בחיפה ומגיעים ביחד לעיר האורות. ואם מישהו חשב שהם ישנים באותו החדר בכפר האולימפי ועל הדלת כתוב "כאן גרים בכיף הפולונסקים", הוא טועה. כל אחד בחדר משלו.
הפולונסקים הגיעו למשחקים האולימפיים אחרי הצלחה אדירה. שניהם סגני אלופי אירופה. לאה זכתה במדליית הכסף ב-200 מטר מעורב באליפות אירופה האחרונה ורון עשה את אותו הדבר במשחה לגברים. הכל הם עשו ביחד - גרו באותו הבית, למדו באותו בית הספר, עברו ללמוד באותו התיכון, שירתו באותו הבסיס בצבא, והם אפילו קבעו את הקריטריון האולימפי ביחד כאשר לאה עשתה זאת ראשונה ורון השיג את הכרטיס ממש כמה דקות אחריה.
"זה היה מאוד מרגש לעשות את זה אחד אחרי השנייה", אמר רון פולונסקי. "באותו היום שקבענו את הקריטריון היו רוחות בגלל סערה. לאה זינקה ראשונה וכבר לפני המשחה ראיתי שהיא חדורת מטרה כך שידעתי שהיא תעשה את זה. ניסיתי ליישם את זה גם כן, היא הביאה לי המון אנרגיות מטורפות ועשיתי את זה גם אחרי שהיא הפציצה. אני מתרגש לעלות למטוס לפאריס ולראות לאן זה יקח אותנו".
רון פולונסקי עם המדליה (רויטרס)אחותו לאה שיתפה: "לא ידעתי שאהיה כל כך מאושרת בחיי, כמו הרגע בו עשיתי את הקריטריון האולימפי ומיד אחר כך גם רון. זה היה יום קסום. זה היה החלום שלי להשיג את הקריטריון, נשאר רק לבוא בגישה ולבצע במשחקים האולימפיים".
יהיה לכם חדר משותף כמו פעם?
רון: "רצינו מיטת קומותיים, אבל לא, זה מחולק לגברים ונשים אז נגור בנפרד בכפר הספורטאים".
אתם עוזרים אחד לשנייה בתחרויות?
לאה: "כן, תמיד כשאני צריכה עזרה אז רון מגיע ויודע איך לדבר איתי, איך להרגיע ואיך לעזור. זה מאוד כיף כשיש הרגשה של בית לכל אורך המסע, לא משנה איפה אנחנו נמצאים, ברגעים הקשים או המשמחים".
בני המשפחה שלכם - אמא אנה, אבא אולג, והאחים ליבי ויונתן - האם הספיקו לקנות כרטיסים לבריכה בפאריס?
רון: "כן, הם קנו. פעם שעברה בטוקיו היה בלתי אפשרי להגיע, הפעם הם יגיעו".
אתם חלק ממשלחת מאוד גדולה, איך זה מרגיש להגיע במשלחת כזאת?
רון: "זה מאוד עוצמתי. זה חבר'ה שעברנו איתם את הדרך הזאת ביחד במשך כמה שנים לאורך הקריירה. כמו שאייל עילם אמר, זו נבחרת מאוד איכותית גם".
את גם מרגישה ככה?
לאה: "כן. אני חושב שהכי חשוב זה להראות נוכחות בתקופה הזאת, שאנחנו באים עם נבחרת גדולה ומגובשת. אני מקווה שכולם יראו עד כמה אנחנו על המפה".
את תשחי ב-200 מטר מעורב ביחד עם אנסטסיה גורבנקו. עצם זה שיש לידך עוד שחיינית ישראלית כל כך טוב, כמה זה עוזר לך?
לאה: "זה עוזר, ברור. להיות עם ישראלית נוספת בחדר ההצבות לפני תחרות חשובה זו הרגשה אחרת. זה מרגיש טוב תמיד".
לאה פולונסקי (שחר גרוס)אחרי שהייתם במכללות, זה כיף לדבר שוב עברית?
רון: "כן, זו תקופה לא פשוטה להיות בחו"ל. מנסים שיהיה יותר טוב ולייצג את המדינה בכבוד. אין על הארץ".
אתה נמצא באוניברסיטת סטנפורד ואת בברקלי, ואחרי ה-7 באוקטובר יש שם הפגנות ואווירה אנטי ישראלית. כמה אתם מרגישים את זה?
רון: "כן, כמעט בכל מקום יש הפגנות ואוהלי מחאה. זה מורגש, אבל אין מה לעשות, צריך לדעת להתעלם מזה ולהתרכז בשלי. השחייה זו הדרך שלי לייצג את המדינה ואעשה את זה על הצד הטוב ביותר".
נתקלתם בהערות אנטישמיות במכללות?
לאה: "כן, בקמפוס היו הרבה הפגנות והרבה אנשים שלבשו כאפיות, אבל ניסיתי להתרכז בשחייה ולנסות לזכור שאני באה לייצג את המדינה שלי ולהיות הכי טובה שאני יכולה. הקפתי את עצמי ביהודים ובישראלים שמבינים אותי, כך שהיה לי יותר קל להיות בסביבה כזאת".
איך חוויתם שם את מתקפת הטרור של ה-7 באוקטובר?
לאה: "זה היה ממש קשה, במיוחד לראות את הכל מחו"ל ולא להיות בארץ. ראינו את זה בערך אחרי עשר שעות, רציתי לחזור לארץ למשפחה אבל הבנתי שזה לא יתן לי כלום ורק יעצור את ההכנות שלי לאולימפיאדת פאריס, כך שהעדפתי להישאר שם".
חטפתם זעזוע מהדבר הזה?
רון: "כן, כן. בהתחלה לראות את חוסר הוודאות? זה היה משהו נורא. ראינו חדשות, היינו בהלם. ניסיתי לבדוק עם החברים והמשפחה שהכל בסדר, לא כולם ענו לי להודעות וזה היה מאוד קשה. שקלנו אם לחזור או לא, אבל בסוף נשארנו בארצות הברית כי הבנו שיש לנו משימה לאומית אחרת והיא להגיע כמה שיותר רחוק באולימפיאדת פאריס".
מה המטרות שלכם בתחרויות?
לאה: "בעיקר ליהנות, לשבור שיאים ולהתברג הכי גבוה שאני יכולה".
ומה השאיפות שלך רון?
רון: "לשבור שיאים זו ההגדרה הנכונה, זה יהיה מאוד מספק. וכן, נרצה להתברג כמה שיותר גבוה. ברגע שעולים עוד שלב ועוד שלב, לכל אחד יש סיכוי להגיע רחוק במשחה הגמר, אם נגיע אליהם".