דווקא עכשיו, בימים מתוחים במדינת ישראל בגלל המלחמה, יש במשלחת האולימפית הישראלית לפאריס ספורטאי ערבי-ישראלי ראשון מאז 1976. בימים אלה, אדם מראענה מסתובב בכפר הספורטאים במדי נבחרת ישראל והוא מלא גאווה.
מראענה, השחיין בן ה-21 מחיפה, ירשום הופעת בכורה במשחקים האולימפיים הקרובים כאשר יקפוץ לבריכה. אביו נזיה הוא מוסלמי ואימו אלכסנדרה היא יהודיה ממוצא רוסי, אבל הוא גאה בשני הצדדים ומכך שהוא מייצג את המדינה המורכבת בה גדל. בעיניו, הכל נראה דווקא די פשוט.
“אני מתרגש אבל בעניינים”, אמר אדם מראענה ל-ONE. “אני בא ליהנות, זו תהיה חוויה מטורפת. אני מאושר להיות במשחקים האולימפיים. זה אושר שקשה להסביר, כי לא משנה כמה כסף יש לך בעולם, אתה לא תגיע לזה אם אתה לא שחיין טוב. אני מחכה ל-28 ביולי בשעה 10:00 בבוקר, אני יודע ששם אני צריך לתת את הופעת חיי”.
אדם מראענה (באדיבות הוועד האולימפי בישראל) (מערכת ONE)אדם ישתתף במוקדמות ה-100 גב בפאריס. “אני בא בעצם למשחה אחד, כאשר המטרה היא לשבור את השיא הישראלי ולהגיע לחצי הגמר, ושם להריח את הגמר ולקבל עוד דרייב לקראת ארבע השנים הבאות שבהן אוכל לעבוד קשה כדי אשתפר ולהגיע לגמר בעתיד”.
עד לא מזמן היית די אלמוני, איך תרגיש כשתיכנס לבריכת השחייה ותשמע את הקהל בטירוף?
“מנטלית לא תמצאו ספורטאי יותר חזק יותר ממני, כשאני אראה את הקהל אני בטוח שזה יעשה לי טוב”.
אחרי שהשגת את הקריטריון היה נדמה שכל המדינה מדברת עליך כספורטאי הערבי-ישראלי הראשון מזה הרבה שנים במשחקים האולימפיים. איך קיבלת את זה שאתה בכותרות?
“זה כיף, זה נחמד. אני חושב שאני יכול להשפיע הרבה ואני אשמח להוות דוגמה טובה. מצד שני, אני צריך לשים את זה בצד ולהגיד ‘אוקיי, יש דבר גדול שאני צריך להתעסק בו ואני רוצה להפציץ באולימפיאדת פאריס’. צריך להבדיל. הכותרות לא פגעו בי, עשיתי היסטוריה כי אני אומנם חצי רוסי אבל גם חצי ערבי, כך שמאז 1976 אני הראשון שאתחרה במשחקים האולימפיים מבין הערבים הישראלים, וזה נחמד לדעתי שאני הולך לעשות היסטוריה”.
האם אתה מרגיש שאתה מייצג מגזר שלם ושיש לך אולי אפילו משקל גדול יותר על הכתפיים?
“לא. בסופו של דבר, להתרכז בעצמי זה מה שעושה לי טוב. אם אשים גם את המגזר הזה על הכתפיים, ואת המגזר ההוא על הכתפיים - זה יוציא אותי מריכוז. ברור שאני מייצג את עצמי, את המדינה ואת כל החברה הישראלית בכללותה, אבל בזמן שאני בפאריס אני חושב רק על עצמי כי ככה אבצע את התחרות יותר טוב”.
השגת את הקריטריון קרוב למשחקים האולימפיים. איך הרגשת אחר כך?
“היה ממש כיף, תחושת אופוריה מיוחדת שאי אפשר להסביר אותה. פיזית אני מרגיש מעולה. אני צעיר ואני לא ממהר לשום מקום. לשמחתי אמא שלי ואחותי יגיעו לפאריס״.
אדם מראענה (גיא יחיאלי, באדיבות איגוד השחייה)יש מחשבות על העתיד?
“כן, אחרי התחרות אעבור לארצות הברית בסוף אוגוסט. אני הולך להיות בצפון קרוליינה בצ'פלין, ואבא יהיה איתי שם”.
אבא שלך מציל בחוף הים בחיפה, אז הוא לימד אותך לשחות?
“הוא הציג את זה בפניי פעם ראשונה, אבל יש גם את המורשת הרוסית שהיא מאוד נוקשה כזאת אז הקטע של הספורט התחרותי בא בעיקר מאמא. זה ממש עבר אליי ממנה, ככה שאם אני מפספס אימון? זה דיכאון”.
אתה גם יודע לנגן בפסנתר, לא?
“כילד הייתי בג’ודו, למדתי ניגון בפסנתר, הייתי לתקופה קצרה גם בשייט, כדורסל וכדורגל. נגינה על פסנתר למדתי שמונה שנים, אבל אני לא זוכר כבר כלום, מה שכן ניגנתי מוזיקות קלאסיות בלבד וזה היה יפה”.
אחותך גם ספורטאית?
“כן, אני מאמין שהיא תתחרה בקליעה בלוס אנג'לס 2028. מסתבר שהיא ממש טובה בזה, אבל היא רק בת 16. אני מקווה שנהיה שם ביחד”.
אחרי מתקפת הטרור של 7 באוקטובר, אתה מרגיש תחושת שליחות בעצם הגעתך לפאריס?
“חד משמעית. זה סוג של שליחות, אני מרגיש מיני שגריר. יש לי גם את הדגל על בגד הים. בכלל, זה מטורף לבוא ולעשות דבר כזה בתקופה כל כך רגישה וכשכל השונאים צועקים לך בוז מהקהל. זה קרה לי בתקרית בהולנד ובדרך כלל אני לא מתרכז בזה, כי ידעתי שהם רוצים להוציא אותי מריכוז, כך שזה הציק לי אבל לא הפריע לי. זה נותן מודעות למצב ואמביציה לנצח. שיצעקו לי בוז, אני אתן תוצאה מטורפת בבריכה”.
איזה ספורטאי תרצה לפגוש בכפר האולימפי בפאריס?
“אני רוצה לפגוש את לברון ג’יימס. נראה לי שיהיה מעניין״.
אדם מראענה (איגוד השחייה)