לפני שש שנים, באיגוד השחייה שפשפו את העיניים. ילדה בת 14 הצליחה לקבוע את הקריטריון לאליפות אירופה לבוגרות. כולם קראו לה בכינוי החיבה נסטיה, והייתה קרובה כבר אז לשיאי ישראל לבוגרות ואפילו לניפוץ השיא של עמית עברי מחצי הגמר במשחקים האולימפיים בלונדון 2012, מה שהיה אז הישג השיא לשחיינית ישראלית. וכבר אז, גורמי המקצוע באיגוד אמרו: "זו שחיינית שתשאיר לכולן אבק ותהיה מועמדת למדליה אולימפית באולימפיאדת פאריס 2024".
ובכן, הרגע הזה הגיע. אומנם אנסטסיה גורבנקו כבר זכתה במדליות זהב באליפויות אירופה ב-200 מעורב אחרי שניצחה את קטינקה הוסו הוותיקה ואפילו השתדרגה וזכתה במדליית הכסף באליפות העולם ב-400 מעורב, אבל עכשיו בגיל 20 היא מתייצבת לאולימפיאדת פאריס 2024 עם הרבה ציפיות. כולם רוצים לראות אותה שורפת את הבריכה וגם היא בעצמה רוצה להגשים את החלום להתמודד על מדליה אולימפית ראשונה לשחייה הישראלית.
"אני מתרגשת ורוצה להיות מוכנה ליום שלי בבריכה", אמרה אנסטסיה גורבנקו בראיון מיוחד ל-ONE בדרך לבריכת השחייה בעיר האורות. "אני מקווה להרגיש בטוחה בפאריס. הייתי רק פעם אחת בפאריס ומעניין אותי איך יעשו את זה, כי זו עיר ממש גדולה".
באולימפיאדת טוקיו 2020 היית השחיינית הישראלית הראשונה שהעפילה לגמר אולימפי, אבל זה היה בלי קהל ובלי הלחץ של תחרות גדולה. איך זה ייראה הפעם לדעתך?
"קודם כל, אני ממש שמחה מזה שההורים שלי באים. הם שאלו אותי אם זה יפריע לי כי כשהייתי קטנה זה נורא הלחיץ אותי כשהם הגיעו לתחרויות, אבל עכשיו אני כבר לא מתרגשת וזה אפילו עושה לי טוב. זה מטורף בשבילי וזה מטורף גם בשבילם לבוא למשחקים האולימפיים. אבא שלי חולה על ספורט ונראה לי שהם ייהנו מזה. זה יעשה לי טוב לדעת שיש מישהו איתי".
את מאוד מחוברת למשפחה שלך, אבל אפשר לומר שהתבגרת? בשנה האחרונה אפילו היית שלושה חודשים היית בחו"ל ברצף.
"כן, התבגרתי והריחוק מהבית כבר פחות מקשה עליי. הייתה לי תקופה שהייתי צריכה לחזור לארץ, אבל אני הארכתי לעצמי את הזמן כי ראיתי שמבחינה מקצועית יש עוד דברים שיוכלו לשפר אותי אם אעבוד עליהם. עשיתי את הבחירה הזו ובעצם ויתרתי על טיסה לארץ, שזה די היה מוזר אבל הרגיש טבעי. קשה לי לא לראות את אחותי גדלה, יש לי אחיינית בת שנתיים והיא כבר בנאדם קטן שכבר מבין הכל כך שאפילו הצלחתי לפטפט איתה דרך הווידיאו. זה מיוחד וזה מסוג הרגעים שעושים לי טוב. קצת קשה לי להיות רחוקה מסבתא שלי כי זה כבר גיל קשה ומבוגר, אבל אני פשוט מרגישה שבסופו של דבר אם אני רוצה להצליח במה שאני עושה והמרחק הוא חלק מהדברים שאני צריכה לשלם עליהם בשביל זה. המשפחה שלי מבינה את זה, ואם אצטרך אז ההורים שלי יבואו לאן שאני צריכה, אז הכל טוב".
“בגמר אולימפי הכל אפשרי”
אנסטסיה שוחה הרבה, בקילומטראז' גבוה עם עשרה אימונים בשבוע לכל הפחות, והיא כבר לא אותה הילדה שעזבה את הבית כדי להתאמן בנבחרת ישראל במכון וינגייט. הנבחרת, אגב, די התפרקה. רוב השחיינים עברו למכללות בארצות הברית והיא עצמה שוחה עם קבוצת השחייה של טום ראשטון. על הזרוע שלה מופיע קעקוע חדש של יונק דבש, אותו היא קעקעה לפני כשנה וחצי. עוד אחד מהסימנים לדרך הארוכה שעברה בדרך לבגרות.
כשהיית צעירה, רק בת 14 או 15, אמרו 'היא מיועדת להגיע לפאריס 20204 ולסיים עם הישג משמעותי'. את חושבת על זה עכשיו?
"אני לא מאמינה שהזמן עבר כל כך מהר. יש בי אמונה גדולה יותר וביטחון עצמי יותר גבוה, אבל גם בטוקיו יכולתי לעשות הישג יותר טוב. זה ממש תלוי איך אני מגיעה ביום הספציפי הזה. משחקים אולימפיים זה משהו שמתכוננים אליו שנים, וצריך לדעת איך להופיע שם, גם אם ישנת פחות טוב בלילה. מי שיודע להתמודד עם זה הכי טוב הוא זה שינצח".
בהופעה הראשונה שלך במשחקים האולימפיים לפני שלוש שנים, הפכת לישראלית הראשונה שמגיעה לגמר אולימפי ב-100 מטר גב, ובאופן די מפתיע לא בסגנון המעורב, וזה היה הישג משמעותי לשחייה הישראלית. איך היה לך בטוקיו?
"חזרתי משם מאוד שמחה. הגשמתי חלום ילדות, ראיתי איך זה מרגיש. אומנם זה היה שונה בגלל המגפה, אבל היפנים ידעו איך לארח. לא היו לי ציפיות גבוהות שם, התרגשתי נורא וזה היה משהו גדול עבורי. יצאתי סבבה, שמחה אבל לא ממש מרוצה כי אני תמיד שואפת לעוד. זה סוג של ביקורת עצמית שתמיד באה כי אני ספורטאית שרוצה להשתפר כל הזמן".
משחה ה-200 מעורב הוא החזק שלך, אבל פתאום נהיה שם צפוף. אומנם קטינקה הוסו זזה הצידה, אבל יש את אלכס וולש, קייטי דאגלאס, סאמר מקינטוש וקיילי מקיאון שהן שחייניות פשוט אדירות.
"נכון, וזה חלק מהעניין. עולם השחייה משתפר ושחיינים טובים יותר מגיעים. תמיד ראיתי את זה בתור תחרות, אף פעם לא ראיתי כאילו שיש מולי רק את קטינקה הוסו. מן הסתם היא ניצחה הכי הרבה ודי בקלות, אבל המשחה הזה הפך להרבה יותר מעניין, גם בגלל שמשנים סגנונות כל 50 מטר וכל אחת חזקה בסגנון אחר. זה הכיף ב-200 מעורב".
קשה להשתפר כשיש כל כך הרבה שחייניות טובות, לא?
"בשלב מסוים, כשאתה מגיע לשיא שלך, די קשה לשפר את התוצאה. הרעיון הוא לשחות הכי טוב בגמר, לדעת לנצח ולדעת איך להגיע רחוק יותר מכולן. אליפות העולם שלי בשנה שעברה הייתי פחות טובה, אבל עליתי לגמר עם קצת מזל כי היו שלוש פסילות, ולמרות זאת באתי לשם וסיימתי חמישית. כל עוד בכל פעם שיפרתי את המיקום שלי זה היה בסדר. יחסית למה שהיה לפני, הצלחתי לתת מעצמי יותר בגמר וזה שימח אותי. אין ספק שזה משחה מעניין ויש הרבה בנות שקרובות אחת לשנייה. אני מאמינה שיהיה שיא עולם במשחה הזה".
את מסוגלת לרדת לאזור 2:07:00 דקות ב-200 מעורב?
"לפי האימונים שלי, כבר מזמן הייתי יכולה לשחות יותר מהר, אבל צריך לדעת להביא את זה לביצוע גם בתחרות. האזור של 2:08:00 או 2:09:00 לא מספיק, אני צריכה לשחות מהר יותר כדי להיות בטופ העולמי".
מה שכן, שחית מהר ב-400 מעורב וזכית במדליית הכסף באליפות העולם. מה המטרה שלך במשחה הזה?
"זה היה תמיד משחה שפחדתי ממנו. דייב מארש היה לוחץ עליי לשחות אותו, אבל לא רציתי. בגלל שהתבגרתי, הבנתי שזה משחה חשוב לקריירה שלי. אומנם לא מכריחים אותי לקבל שום החלטה, כי אני מקבלת את ההחלטות בעצמי, אבל אין ספק שזה עוזר לי. החלטתי שאם אני ממשיכה עד לוס אנג'לס 2028 או בריזביין 2032, תהיה לי רק אולימפיאדה אחת שאוכל לשחות בה את ה-400 מעורב - וזו תהיה אולימפיאדת פאריס 2024. אז לקחתי את עצמי בידיים במשחה הזה השנה, הורדתי הרבה ממנו, בערך שלוש שניות, עשיתי קריטריון אולימפי וברגע שאני לא מפחדת מהמשחה אז הכל הרבה יותר כיף. יש לי הרבה איפה להשתפר ב-400 מעורב. אני אשחה את זה בפאריס ושם אראה מה אוכל לעשות, כי הכל יהיה באותו היום, בלי חצי גמר. זה קשה 400 מעורב פעמיים ביום, אבל בשביל זה התאמנתי קשה".
בגלל זה המשחה של ה-400 מעורב מרתיע אחרות להשתתף בו, אבל גם בו מן הסתם יהיה קשה לבלוט.
"כן, סאמר מקינטוש ברמה אחרת מכולן. המאמן שלי טום ראשטון אמר 'נראה לי שיהיה יותר קל לקחת מדליה ב-400 מעורב מאשר ב-200 במעורב'. אני חושבת שבשביל לקחת מדליה אני צריכה להוריד מהתוצאות שהיו לי בתחילת השנה ארבע שניות בערך. ככל שהמשחה יותר ארוך, יש יותר מקום לשיפור".
ה-400 מעורב זה חיזק לך את ה-200 מעורב?
"כן, כי אם אני לא מפחדת כבר מה-400 מעורב אז ברור שקל יותר לשחות בחצי מהדרך. קטן עליי, אפשר להגיד".
גמר אולימפי זה לא מילה גסה, כי היית בגמרים של אליפויות עולם ואפילו בגמר אולימפי, אבל מדליה אולימפית אפשרית מבחינתך או שפה כבר אני מגזים?
"אני לא מועמד למדליה, אבל בגמר הכל אפשרי. צריך לדעת לבצע טוב את התוכנית שלי באותו היום ולעשות מה שצריך כדי לסיים בטופ 3 ביום הנתון שיהיה לי שם. בנשים צריך לדעת להתחרות ולנצח, ואני חושבת שאני טובה בזה, כי אין הרבה שיאים בגמרים עולמיים. זה אפשרי ונצטרך לחכות ולראות מה יקרה בבריכה".
את צריכה להגיע לפאריס כשאת בתקופה טובה בגב או בחזה. בנוסף, גם לשחות במשחים האלה ולהפתיע. זה עובר לך בראש?
"כן, אני אשחה בין שלושה לארבעה משחים אישיים. 200 ו-400 מעורב ואז גב או חזה, ואז אראה מה אני יכולה לעשות עם זה. יש לי תקופות שבהן אני שוחה מהר יותר בגב, לפעמים יותר מהר בחזה - ותמיד דייב מארש היה צוחק עליי שאני צריכה שבאולימפיאדת פאריס תהיה לי תקופה טובה בשני הסגנונות ביחד. העניין הוא שיש שחייניות שאם הן נמצאות בתקופה הפחות טובה שלהן הן די שוות לרמה שלי, אז הכל פתוח לדעתי".
איך העבודה שלך עם טום ראשטון, מאמן חדש שהצטרפת לקבוצת השחייה שלו בקמפיין האולימפי הנוכחי?
"כולנו בינלאומיים כאלה, שזה דווקא מעניין. קצת קשה לי עם כל הטיסות וזה שאין לי יציבות, אבל אני כבר חמש שנים ככה. אני מצפה למצוא מקום חדש בשנה הבאה כדי שתהיה לי יציבות ולימודים. כמובן שזה יותר משנה מה אני רוצה ומה אני יכולה, אבל אני רוצה להתחיל ללמוד, ואם לא אקבל מלגה ולא אתחרה בשביל הקולג'ים אז לא אוכל לממן את זה כנראה. בכל אופן, עם טום ראשטון בניתי קשר טוב. הוא מאמן שמותח אותי לקצה והוא יודע שאעשה את העבודה, לא משנה מה יהיה".
מה הכוונה? הוא סומך עלייך?
"כן, אני המנהלת הכי טובה של עצמי ואני עושה את זה בשבילי, אז איתו למדתי איך להתנהל באופן עצמאי. אני גם מביעה את דעתי כל הזמן כדי שנמצא את התוכנית הטובה ביותר בשבילי. בדצמבר רציתי להתאמן באוניברסיטת לואיוויל, המקום בו דניס לוקטב מתאמן, כי יש שם 50 שחיינים בגילי שבאים לעבוד. זו עבודה סופר-קשה. זה רעיון שלי שבאתי איתו לטום, הוא אמר לי 'זה רעיון מדהים אבל תחשבי על זה שלא תהיי הרבה זמן בבית'. אמרתי לו שלדעתי זה ישפר אותי עוד יותר. אז החלטנו ביחד על הנוסחה המתאימה, ככה שאשאר עוד קצת בבית ואז אטוס להונג קונג. זה כיף כשיש מאמן שמכיל אותי ולא רק אומר לי מה לעשות, אנחנו מתייעצים המון".
לדייב מארש אין את המילה האחרונה?
"כיום אני זו שמחליטה, אין כמעט עבודה עם דייב אלא בעיקר עם טום. זה גם כי דייב בוטח בו, וגם כי אני שמחה שהדינמיקה הזאת עובדת לי מה שמאפשר לי לשחות בשקט".
אומנם היית רחוקה ממה שקורה בארץ, אבל איגוד השחייה עבר סערה אחרי סערה בתקופה האחרונה, בעיקר בהנהלה. אני מניח שבכל זאת זה חלחל לשחיינים. כמה השפיע עלייך הבלאגן באיגוד?
"עליי? די הרבה כי הייתי ממש קטנה כשהצטרפתי לנבחרת והייתי זוכה להגנה מסוימת על ידי המנכ"ל אמיר טיטו, המאמן אהוד סגל והיו"ר סימון דוידסון. כשגדלתי יצאתי לעולם האמיתי והבנתי מה קורה, שזה קצת ביאס אותי, אבל בסדר, לומדים להתנהל עם האנשים החדשים".
דיברת על זה שאולי תלכי ללימודים אחרי פאריס. מה את רוצה ללמוד?
"אני עוד לא בטוחה, עוד אצטרך לבדוק מה אני רוצה לעשות. ברגע שאמצא משהו שאני אוהבת ללמוד, אני חושבת שזה יקפיץ אותי בכמה רמות גם בשחייה. הייתי רוצה ללמוד משהו שיעזור לי להיות וטרינרית, או שאקח משהו שקשור במנהל עסקים. החלום שלי מגיל קטן היה להיות וטרינרית, אני ממש אוהבת חיות והיה מעניין אותי גם לעסוק ברפואה בעתיד".
לא תרצי ללמוד משהו שקשור בספורט ובשחייה?
"אולי גם אשאר בתחום השחייה. אני לא חושבת שאהיה מאמנת, אולי מאמנת אישית, אבל אני עוד צעירה ואני עם ראש פתוח".