"המדליה מטוקיו? חייב להביא עוד אחת כזאת"

האלוף האולימפי חוזר לסיבוב נוסף. ארטיום דולגופיאט - הספורטאי הישראלי היחיד בהיסטוריה שזכה בשלוש מדליות זהב במשחקים האולימפיים, באליפות העולם ובאליפות אירופה - יופיע גם באולימפיאדת פאריס 2024 וינסה להעפיל לגמר תרגיל הקרקע, שם אולי יזכה במדליה אולימפית נוספת.

מעטים הספורטאים הישראלים שזכו בשתי מדליות אולימפיות. רק גולש הרוח גל פרידמן זכה בשתי מדליות אישיות בצבעי זהב וארד, ואורי ששון זכה במדליה אישית מארד ואחר כך במדליה קבוצתית מארד. אם דולגופיאט ישלים דאבל, ובמיוחד דאבל זהב, זה יהיה אירוע נדיר.

רגע לפני ההופעה שלו בפאריס, ארטיום דולוגפיאט דיבר בראיון מיוחד ל-ONE על ההישגים שלו, הצניעות שמאפיינת אותו, מה קורה כשאנשים מזהים אותו ברחוב, הפציעה שמקשה עליו לקראת ההופעה בצרפת, הזכייה באליפות העולם ה-7 באוקטובר והדמעות כשזלגו כאשר פתח את ההודעות בטלפון, התוכנית להקים משפחה ולקבוע תאריך לחתונה, השאיפה למדליה אולימפית נוספת והעתיד בתחום האימון.

ארטיום דולגופיאט (רדאד ג'בארה)

ארטיום, איך אתה מרגיש רגע לפני אולימפיאדת פאריס?
"הזמן טס מהר מאוד וזה מטורף. ההכנה לפאריס היא אותה ההכנה כמו לאולימפיאדת טוקיו, אבל אני לא מאמין שזה כבר קורה".

אתה מגיע הפעם כאלוף אולימפי בתרגיל הקרקע, אתה מרגיש כמו מתעמל במעמד אחר?
"אני לא אוהב לחשוב על זה ולא רוצה, אני מנסה לבוא כרגיל כאילו זה דף חדש. אגיע פשוט לעשות את העבודה שלי".

עכשיו יש ממך יותר ציפיות. אתה מרגיש כאילו כל כל המדינה על הכתפיים שלך פתאום?
"ברור שאני מרגיש את זה, המון אנשים אומרים לי את זה מן הסתם. זה מורגש. קשה להתעלם מזה או שזה יעבור לידי, זה מכביד עליי לפעמים אבל זה קורה כמעט בכל תחרות אז כבר די התרגלתי. ברור שזה מלחיץ, אבל אני מנסה לשים את זה בצד ולהתרכז רק במה שאני צריך לעשות. גם בטוקיו חשבו שאשיג מדליה, כך שזה אותו הדבר מבחינתי".

יש לנו משלחת יותר איכותית הפעם במשחקים האולימפיים. אתה גם מרגיש ככה?
"לפי ההישגים, הספורט בארץ התקדם, אבל אני מנסה להתרכז רק בעצמי, ללכת בקו ישר ולעשות רק העבודה שלי על הצד הטוב ביותר".

תרצה לשמור על המקום שלך בפודיום בתרגיל הקרקע?
"כמובן. מי לא ירצה דבר כזה? זה מטורף להיות אלוף אולימפי".

ארטיום דולגופיאט (רדאד ג'בארה)

“פתחתי את הטלפון ב-7 באוקטובר וירדו לי דמעות”

בשנה האחרונה השגת את ההישג הגדול מכולם - שלוש מדליות זהב בשלוש התחרויות הגדולות ביותר, כך שאתה אלוף אירופה, אלוף עולם ואלוף אולימפי ביחד. אתה הספורטאי הישראלי הגדול ביותר בכל הזמנים, במעמד שאף ישראלי לא הגיע אליו מעולם. מה אתה חושב על ההישג הזה?
"יש בזה הרבה סיפוק. אחרי ה-7 באוקטובר הדבר הגדול ביותר שהבנתי זה שאני מצליח להביא שמחה לאנשים בזכות ההישגים שלי, שזה הכיף האמיתי. זו לא רק המדליה, אלא זה שאני נותן לאנשים קצת שמחה במדינה. זה שווה הכל".

ה-7 באוקטובר זעזע הרבה אנשים פה במדינה. אתה היית באותו הזמן באליפות העולם, באחד מהימים הגדולים ביותר בקריירה שלך, כי שם הפכת לאלוף העולם בפעם הראשונה. היום הזה נשאר בזיכרון של אנשים במדינה לעוד הרבה שנים קדימה, יצא לך לחשוב מה עבר על המדינה מאז ומה עבר עליך מאז?
"שמעתי הרבה על היום הזה, אבל אני חושב שבאותו היום היה לי ממש לא קל להתחרות. בבוקר התעוררתי מאזעקת צבע אדום בטלפון ואחר כך כשהבנתי מה קורה במדינה זה מאוד הלחיץ אותי. זה היה ממש מפחיד. אמרתי לעצמי 'או שאני מכבה עכשיו את הטלפון ומנסה להתרכז בתחרות, או שאין לי מה לצאת לגמר הזה בכלל כי אני לא אוכל להיות בו'. עשיתי את כל המאמצים כדי להישאר מרוכז ולתת את כל כולי בגמר. לא הייתי ב-100%, אבל יחסית הצלחתי לבצע מה שצריך ואחרי שירדתי מהתחרות ירדו לי הרבה דמעות. הרגשתי שפתאום ירד ממני הרבה לחץ כי ניסיתי להישאר מרוכז כל הזמן הזה ולהתנתק מהכל, אז זה היה אחד מהרגעים הכי קשים בחיי".

השמעת את ההמנון באותו היום הארור מול כל העולם, כמה זה היה מיוחד?
"זה היה רגע מאוד מיוחד. כשסיימתי את הגמר והבנתי שאני במקום הראשון, הייתה לי חצי שעה עד לפודיום אז לקחתי את הפלאפון, פתחתי אותו ופתאום ראיתי מלא הודעות. אנשים שלחו לי 'תודה רבה, ביום כזה הבאת לנו טיפת אור' ושוב ירדו לי דמעות. שם הבנתי כמה שמחה אני יכול להביא לאנשים".

ארטיום דולגופיאט עם מדליית הזהב מאליפות העולם (גיא ביטמן)

זוגתך מאשה הייתה בארץ? המשפחה שלך ביום הזה הייתה בישראל בזמן הירי והטילים?
"כן. זה עבר לא קל. מאשה הייתה בנתניה אז לא היו לה אזעקות וזה עבר יחסית בסדר, אבל כמעט כל המשפחה שלי גרה בראשון לציון וזה היה מפחיד כי שם היו הרבה אזעקות. הפחד האמיתי היה שלא לגמרי הבנתי עד הסוף מה קורה ולא ידעתי איפה זה יכול להיגמר".

יש הרבה מלחמות בעולם, גם באוקראינה שזה המקום שבו גדלת. מה אתה מרגיש בימים כאלה?
"כמה שזה נשמע אולי לא טוב, אני מנסה לא לחשוב על זה. כמובן שזה כואב כשאנשים נלחמים ומתים, זה לא קל בכלל, אבל אני מנסה להשפיע במקום שבו אני יכול להשפיע".

הפציעה שהוא סוחב עד פאריס

הפעם תתחרה בתרגיל הקרקע ובעוד מכשיר אחד בסוס הסמוכות, בדומה לטוקיו 2020, אבל עד כמה ההופעה הזאת תיראה אחרת?
"גם בטוקיו עשיתי סוס סמוכות, כדי שהידיים יעבדו ושהראש שלי לא יחשוב יותר מידי על תרגיל הקרקע. זה לא שיש לי יותר מידי סיכויים בסוס, אבל זה בעיקר כדי להפעיל גם את הידיים ושיהיה לי יותר קל להשתחרר בתחרות. זה מה שיקרה גם הפעם".

ניסית להרים את דרגת הקושי בתרגיל הקרקע. שיפרת את התרגיל הזה לקראת אולימפיאדת פאריס?
"על השיפור אנחנו תמיד עובדים. דרגת הקושי? אני רוצה לשפר אבל צריך לראות איך ארגיש עם הרגל בזמן אמת כי עדיין יש לי כאבים מפציעה. כשמעלים דרגת קושי, זה מן הסתם יותר מכאיב לי. האלמנט הראשון הוא זה שדווקא הכי מכאיב לי בדרך כלל, אז נראה איך זה ירגיש לי לפני המשחקים האולימפיים, ואולי אוותר ואחזור לתרגיל הקודם שלי עם דרגת קושי נמוכה יותר כדי שהמרכיב של הביצוע לא ייפגע יותר מידי".

סוחב פציעה בגיד אכילס. ארטיום דולגופיאט (רויטרס)

אתה סוחב פציעה בקרסול בגיד אכילס, פציעה שכבר תקופה ארוכה לא נותנת לך מנוח. אתה גורר אותה עד למשחקים האולימפיים האלה. כמה זה מכביד עליך או מפריע לך?
"האמת שזה מאוד מכביד עליי. לא מזמן באימונים שלי לא הצלחתי לקפוץ בכל יום בגללה. במהלך האימונים, בימים שני, רביעי ושישי יש לי עבודה על התרגילים, אז לפעמים הייתי מגיע וקופץ רק בימים האלה בגלל שהרגל כואבת. לא יכולתי לעבוד אחר כך ולתקן דברים, הייתי צריך לעבור הלאה. זה לא תמיד קל ולא תמיד עובד, אבל לאחרונה זה נהיה יותר טוב ויכולתי להתחיל לעבוד יותר חזק".

זה משפיע גם על הביצוע בתחרות עצמה, או שמרוב אנדרלין אתה שוכח מהכאב?
"לרוב אני שוכח מהכאב. אם זה קורה בתקופה כואבת, אני לוקח משהו להורדת הכאב וזה עוזר לי. רק אחר כך מתחילים הכאבים".

איך זה לעבוד עם סרגיי וייסבורג שהפך לאחד המאמנים הכי מוערכים בעולם?
"אני עם סרגיי מגיל 12, מהיום הראשון שעליתי לארץ. ההורים שלי תמיד לימדו אותי שהמאמן שלך הוא כמו אבא שלך. אם יש יחסים טובים, אתם תצליחו ביחד. סרגיי בשבילי הוא כמו אבא. יש לי כבר שלושה אבות, האבא האמיתי שלי, המאמן שלי מאוקראינה אנדריי גריבנוב שעובד איתי גם עכשיו וכמובן גם סרגיי וייסבורג. העבודה עם שניהם ביחד כבר מביאה אותי חצי דרך למדליית הזהב. הם מאזנים אחד את השני והם שני האנשים הכי מיוחדים שיש, המאמנים הכי תותחים בעולם".

דולגופיאט עם סרגיי וייסבורג ואדם בדיר (פרטי)

“בטוקיו האולם היה סגור לקהל, אבל היו ישראלים. איך? אין לי מושג. זה היה וואו”

יש הרבה אנשים שקנו כרטיסים לימי התחרות שלך ויהיו איתך מהיציע בפאריס. אתה נהנה יותר כשיש קהל?
"טסתי שלוש או ארבע פעמים לגביע העולם בפאריס, יש שם קהל מטורף עם כל כך הרבה אנשים שבאים לתחרויות. התחריתי שם בפעם הראשונה ב-2014 והכנסתי אלמנט חדש שהיה די מפחיד. התחלתי את התרגיל, הייתי די לחוץ מהאלמנט הזה שהיה כבר בפס הראשון בתרגיל שלי, ואיך שאני מתחיל לרוץ כל הקהל צועק ביחד איתי 'הווווו'. היו שם אלפי אנשים. זה מאוד הלחיץ אותי באותו היום, אבל זה נתן לי שיעור מאוד גדול איך להתמודד עם הקהל בפאריס".

זה יהיה אחרת מאולימפיאדת טוקיו, שם לא היה קהל בכלל.
"אי אפשר להגיד שלא היה קהל בטוקיו, כי היו שם ישראלים והם צעקו הרבה יותר חזק מכל הקהל שחוויתי בפאריס. זה מצחיק, אבל יש מצב שבפאריס יהיה פחות רועש מטוקיו. אני לא יודע איך זה קרה, כי האולם ביפן היה סגור לקהל, אבל אחרי שסיימתי להתחרות פתאום שמעתי מלא רעש ואנשים התחילו לצעוק לי 'יאללה ארטיום!', אז נבהלתי. הסתכלתי ליציע וראיתי חבורה של ישראלים צועקים ואמרתי כזה 'וואו, יפה, מי אמר שאין קהל פה'. איך הם נכנסו לשם בכלל? אין לי מושג, אבל זה היה רגע מדהים".

כמה החיים שלך השתנו מאז אולימפיאדת טוקיו?
"די הרבה, יחסית. הפכתי למישהו מוכר, סוג של סלב. גם בעולם יותר מכירים אותי, שזה כיף. הכי כיף זה שאחרי כל הדרך והעבודה הקשה שעברת, אתה מקבל פרס כזה".

הרגע הכי גדול בקריירה שלו. ארטיום דולגופיאט עם הזהב בטוקיו 2020 (רויטרס)

זה מציק לך כשמזהים אותך ברחוב, או שאתה מקבל את זה בכיף?
"לא, זה ממש לא מציק לי. אני אוהב את זה שאנשים מתלהבים כשהם רואים אותי, אבל אני גם אוהב כשזה מסתכם ב'יאללה, בוא נעשה תמונה וזהו'. כשמושכים את הזמן ושואלים מלא שאלות, במיוחד כשאני ממהר, זה קצת פחות מתאים, אבל בכללי אני אוהב את התגובות של האנשים ברחוב. לאחרונה הרבה אנשים מזהים אותי אבל לא זוכרים מאיפה”.

“לא מזמן טסתי לחו"ל, אז שלחתי מזוודה וחיכיתי לחבר'ה מהנבחרת, ואז מישהו מהאבטחה ניגש אליי וניסה להבין מאיפה אני מוכר לו ואם הייתי איתו בצבא, כשהבין שלא אז הוא אמר לי 'טוב אתה נראה לי ממש מוכר'. צחקתי והמשכתי ללכת, אני לא משוויץ בזה שאני אלוף אולימפי. לפעמים מי שעומדים לידי מספרים מי אני למי ששואל, ואז התגובה היא תמיד כזה 'אה, וואו, מדהים. איזה מלך אתה'. אני בעיקר מסמיק מזה".

“רוצה להקים משפחה. חודש אחרי פאריס נקבע מועד לחתונה”

יש מצב שאתה האלוף האולימפי הכי צנוע בעולם?
"לא יודע. אותי ההורים לימדו שקודם כל אתה צריך להיות בנאדם, אז אני כמו כולם בקטע הזה".

מבחינה כלכלית, החיים שלך הסתדרו מאז הזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת טוקיו?
"כן. יש לי חמישה נותני חסות, שאני חייב להגיד להם תודה והם הונדה, בנק הפועלים, דנונה פרו, פוג'יטסו ופפאיה, כמו גם לאיגוד ההתעמלות, הוועד האולימפי והאגודה שלי מכבי תל אביב שעוזרים לי מאוד. אני חייב להם את זה, בזכותם המצב שלי הרבה יותר טוב עכשיו".

איפה אתה שומר את המדליות?
"אצלי, לא באיזה מקום מיוחד. למדליה האולימפית יש מדף מיוחד. כל השאר תלויות איפה שכל המדליות ביחד".

כשאתה עובר ליד המדליה האולימפית, זה עושה לך משהו בגוף?
"כבר פחות, אבל היא עדיין נותנת לי השראה. כשאני מסתכל עליה, אני אומר לעצמי 'וואלה, אני חייב להביא עוד אחת כזאת'. שנה אחרי אולימפיאדת פאריס עשיתי סרטון ב-1 באוגוסט, בדיוק שנה אחרי שזכיתי בה, ואפילו קניתי עוגה קטנה עם נר של הספרה 1 לכבוד השנה שעברה ועשיתי איתה תנועה של תינוק. זה היה מצחיק. אני מקווה שיהיו לי עוד מדליות לעוד סרטונים כאלה".

רוצה עוד מדליה אולימפית, גם בפאריס. ארטיום דולגופיאט (רויטרס)

אפרופו תינוק, האם אחרי אולימפיאדת פאריס התוכנית שלך היא להתחתן ואולי גם להקים משפחה?
"כן, כמובן. יש תוכנית כזאת".

נו, יש כבר תאריך? זה מה שהישראלים תמיד שואלים הרי.
"לא, אבל אני מניח שחודש אחרי אולימפיאדת פאריס זה יקרה. נקבע תאריך, צריך לסגור את זה כבר. זה לא יהיה בארץ כי אנחנו לא יכולים להתחתן בארץ, אז אנחנו חייבים לטוס. אולי נעשה את זה אצלה בבית בבלארוס כי ההורים שלה גרים שם".

אז אתה מתכנן על יורש?
"כן, למה לא? זה נמצא בראש".

ארטיום דולגופיאט ובת זוגו, מריה (ראובן שוורץ)

אגב, גם אחיך הקטן ליאור נשאב להתעמלות. יש מצב שגם הוא יתחיל להתחרות ולזכות במדליות?
"לא יודע, יש מצב. בינתיים הוא מתאמן. הוא רק בן 6 ומתאמן במכבי תל אביב, וזה נחמד".

טוב, זה באמת עוד רחוק. מבחינת מי שאתה רואה בנבחרת הבוגרת, יש מצב שיש לך יורש מיידי ליום שבו תחליט לפרוש בעוד כמה שנים בודדות?
"זה בעיקר תלוי בהם. אם הם ירצו, אני מאמין שהם יוכלו להגיע לשם. יש לנו מתעמלים איכותיים, רובם מתעמלי קרב-רב. אורי זיידל ואיליה ליובימוב הם כאלה. הכל תלוי בהם בסופו של דבר".

כשאלכס שטילוב פוגש אותך, איך זה נראה?
"עברנו דרך ארוכה ביחד ותמיד כיף לפגוש אותו. מבחינתנו, זה משהו רגיל".

“למה שלא אזכה בשתיים או שלוש מדליות אולימפיות?”

על ספורטאי אולימפי אומרים שהחלום שלו הוא זכייה במדליה אולימפית. אתה כבר זכית בזהב, וכמובן בכמה תחרויות שונות. נשארו לך עוד חלומות אחרי כל מה שעברת?
"ברור. אני חושב לעצמי, למה לא להשיג שתי מדליות אולימפיות או שלוש? אני רוצה להגדיל את זה, כמובן. יש מתעמל בריטי שיש לו שתי מדליות זהב ומדליית ארד אחת בסוס הסמוכות, והוא זכה בתרגיל הקרקע בזהב בברזיל. יש מתעמלים שעשו דבר כזה, אז למה לא".

אתה בן 27 עכשיו ובמשחקים האולימפיים הבאים תהיה בן 31. יש מצב שתמשיך לאולימפיאדת לוס אנג'לס 2028?
"כל הזמן אמרתי שאני אחשוב על זה. עכשיו אני רוצה להמשיך גם ללוס אנג'לס. אם הגוף שלי יעמוד בזה, אהיה בריא וארגיש שאני מסוגל? אז כן, זה יקרה. אני מקווה מאוד שכן אהיה שם".

יהיה גם ב-LA. ארטיום דולגופיאט (איציק בלניצקי)

אתה כבר יותר מנוסה, עברת דברים ואתה מכיר טוב את ההתעמלות. יש מצב שתהיה מאמן בעתיד? אתה חושב על זה?
"בינתיים כן, זה הכיוון".

כשאתה מביט אחורה ורואה מה עברת, אתה מאמין שזה המסלול שעשית?
"האמת שקשה להאמין. בהרבה תחרויות חשובות שהופעתי בהן ועשיתי הישגים, הרבה פעמים אני לא זוכר משם כלום. גם מאולימפיאדת טוקיו אני לא זוכר הרבה. כאילו יש לי איזה חור שחור כזה, זה מוזר. כשאני רואה את המדליות אחר כך, אני נהנה".

מה נאחל לך לקראת ההופעה בפאריס?
"אני חושב שעדיף שתאחלו לי הרבה בריאות ושיעבור בהצלחה".

יאללה, הרבה בריאות והצלחה, והלוואי שנראה אותך שוב במקום הראשון.
"הלוואי, תודה".