נבחרת איטליה ידעה הרבה משחקים גרועים לאורך תולדותיה. זה נתון לוויכוח, וקביעה כזו תמיד תהיה סובייקטיבית, אבל ייתכן שאתמול חזינו במשחק הגרוע של הכחולים אי פעם. התוצאה עצמה הייתה "רק" הפסד 2:0 לשווייץ, ומי שלא חזה במתרחש לא יכול להבין על סמך הסטטיסטיקה היבשה את גודל הפיאסקו. אלא שהוא היה עצום. זו הייתה הופעה מבישה ומביכה באופן קיצוני, ללא נקודות אור וללא נקודות זכות. מבחינת האיטלקים לא היה שם כלום. אפס בטקטיקה, אפס ביכולת אישית, אפס בתאים בין השחקנים, אפס במחייבות, אפס בכל היבט אפשרי. חושך מוחלט.
שווייץ היא נבחרת מאורגנת להפליא – והיא מדהימה בעיקר את העיתונאים והאוהדים השווייצרים שדרשו את ראשו של המאמן מוראט יאקין בתום טורניר מוקדמות עלוב. באליפות אירופה עצמה היא הפכה ליחידה מגובשת שיודעת בדיוק מה היא רוצה לעשות ופועלת ללא דופי. היא השיגה ניצחון מול הונגריה העקשנית, כמעט ניצחה את גרמניה, ואתמול הייתה לה תוכנית משחק ברורה מאוד שמטרתה להפוך את אלופת אירופה לאלופת אירופה לשעבר. מגיעים לה שבחים רבים, אך התברר שהאתגר אתמול היה קל במיוחד. לא היה אפילו צורך להתאמץ. נדמה היה שהאדומים לא משחקים נגד איטליה, אלא מול סן מרינו.
יש מאמנים שבוחרים שיטה, ואז מתאימים אליה את השחקנים. יש מאמנים שלוקחים את השחקנים הטובים ביותר, ואז מתאימים להם את השיטה. את לוצ'אנו ספאלטי גרסת יורו 2024 אי אפשר לשים באף אחת מהמשבצות האלה. למאמן איטליה לא היה מושג באיזה מערוך הוא רוצה לשחק, והוא גם לא ידע באיזה שחקנים הוא רוצה להשתמש.
הוא לא הבין מי מתאים לאיזו משבצת, החליף את המערכים ואת ההרכבים באופן שנראה למתבונן מבחוץ ככמעט מקרי, והעסק רק הלך והתפרק ככל שהטורניר התקדם. איטליה לא ידעה הרבה על הדרך בה היא רוצה ללכת לפני המשחק הראשון מול אלבניה, אבל בתום המשחק האחרון מול שווייץ היא יודעת הרבה פחות. נדמה כי אוהד ממוצע מהכורסה היה מצליח לארגן את השחקנים טוב יותר אתמול בהשוואה לספאלטי.
אפשר היה לתת לו קרדיט עד אתמול – אחרי הכל, מדובר באיש מקצוע ותיק ומוערך, שזכה רק לפני שנה באליפות מזהירה עם נאפולי. הוא מונה לתפקיד באוגוסט במקומו של רוברטו מנצ'יני שעזב במפתיע, ולפיכך מכהן במשך פחות משנה. כמי שרגיל לתקופות ארוכות הרבה יותר במועדונים, וגם לעבודה יומיומית עם שחקנים, אפשר להבין שהוא לא מסוגל למצוא באורח פלא את הנוסחה המושלמת באופן מיידי. תהליכים לוקחים זמן. ובכל זאת, צריך להיות תהליך כלשהו. אם אחרי הרצה בשלב הבתים נכנסים להרכב 6 שחקנים חדשים, וכל השיטה משתנה, יש תחושה שההיגיון אבד, ואין יד מכוונת כלל. אין לקחים מהעבר, וזורמים עם מה שמתחשק ברגע נתון כלשהו.
יש דברים שלא היו בשליטתו של ספאלטי. פציעות של פרנצ'סקו אצ'רבי וג'ורג'ו סקאלביני ממש לפני הטורניר פגעו מאוד בהכנות. גם חסרונו של דסטיני אודוגי הורגש כי לא הייתה אלטרנטיבה לפדריקו דימארקו בעמדת השחקן שסוגר את האגף השמאלי במערך 2-5-3. ואולם, ספאלטי בכלל לא ידע באיזה מערך הוא רוצה לשחק, בחר את הסגל בלי תוכנית מסודרת, ואז ביצע אלתורים.
על אף שהגדיר את השיטה עם 3 בלמים כמועדפת, בעיקר כי כך משחקים באינטר שמהווה את השלד של הנבחרת, הוא הלך במפגשים מול אלבניה וספרד דווקא על 1-3-2-4. נגד קרואטיה זה השתנה באופן לא לגמרי ברור ל-2-5-3, וגם זה נכשל. רק המהלך האחרון, בו בישל ריקארדו קלאפיורי בפריצה מרהיבה למחליף מתיאה זקאני, הציל את הכחולים מהדחה.
לרוע מזלה של איטליה, ספג קלאפיורי כרטיס צהוב שני, ולכן הושעה משמינית הגמר. בלם בולוניה, שרק ערך הופעת בכורה בנבחרת במאי, הפך לשחקן מפתח וגם נטל מנהיגות. במקביל, דימארקו לא היה כשיר אתמול, ואלסנדרו באסטוני היה בספק בגלל חום גבוה – והחלים רק ברגע האחרון. מובן שאילוצים אלה פגעו בהכנות, אבל בכל הקשור למרכז המגרש ולהתקפה דווקא לא היו בעיות בתוך הסגל הקיים.
ואז מגלים כי ג'אנלוקה מנצ'יני משחק לראשונה במרכז ההגנה, למרות שבמשך כל הימים האחרונים דווח כי אלנסנדרו בונג'ורנו יצוות לשם, והוא אף נוסה במשחקי הידידות. מגלים כי ניקולו פאג'ולי, שהושעה במשך רוב העונה בגין הימורים על משחקי כדורגל, פותח לפתע ביחד עם בריאן כריסטנטה, בחוליית קישור בו רק ניקולו בארלה ראוי לשחק – ואז גם כוכב אינטר סיפק את אחד המשחקים הגרועים בחייו.
מעטים מאוד באיטליה הבינו מה סטפן אל שעראווי עושה בסגל, אבל ספאלטי שילב אתמול בהרכב אותו, ולא את זקאני – למרות שהיה בתנופה אחרי השער ומתאים כמו כפפה ליד למערך 4-3-3 שהוחלט ליישם. ג'אנלוקה סקמאקה פתח שוב בחוד אחרי שסופסל מול קרואטיה, ושוב לא עשה כלום. איידור גודיונסן, ששימש כפרשן בטלוויזיה האיסלנדית, אמר כי חלוץ אטאנלטה מסתתר מהאקשן ומפחד שימסרו אליו, ואכן הצדק איתו – סקמאקה לא נגע בכדור ברחבה כלל במחצית הראשונה.
כאן גם עלתה בפעם המי-יודע-כמה השאלה כיצד פותרים את בעיית המחסור בחלוצים איכותיים. אחת האופציות היתה יכולה להיות לשחק עם קשר התקפי על תקן תשע מדומה – אפשר, למשל, לנסות בתפקיד את לוקה פלגריני שכלל סופסל אתמול. את זה אפשר היה לתרגל במשחקי הידידות, אבל ניתן להבין את ההחלטה להמר על סקמאקה שהיה בכושר טוב בקבוצתו.
העניין הוא כי כאשר הולכים על 4-3-3 במשחק קריטי בנוקאאוט, כדאי שהקיצונים הטובים היו בסגל. אם המערך הזה מהווה אופציה, כיצד לא נכלל בסגל של 26 שחקנים ריקארדו אורסוליני מבולוניה? כפי שניתן לראות במקרה של קלאפיורי, שחקני בולוניה יכולים לתרום המון, ובנבחרת שווייץ יודעים זאת היטב. יש להם 3 כאלה בהרכב, ורמו פרוילר אף הבקיע באופן סמלי את שער היתרון.
מסיבות העיתונאים של ספאלטי במהלך הטורניר היו מעניינות, אבל זה היה החלק היחיד בו הצטיין. הוא נכשל לחלוטין בבחירת הסגל והמערכים, ובבניית נבחרת באופן עקבי והגיוני. זה היה כאוס מוחלט, וגם הופעתו האחרונה בפני התקשורת אתמול נגררה לאמירות הזויות. כך, למשל, האשים ספאלטי את שחקני אינטר בכך שהם לא שמרו על ריכוז גבוה מספיק בגלל שזכו באליפות "מוקדם מדי". כאשר המאמן הלאומי נגרר להצהרות כה ביזאריות, מובן שגם חניכיו לא יתייחסו אליו ברצינות. ייתכן שספאלטי איבד את חדר ההלבשה עוד לפני המשחק מול שווייץ, כי השחקנים לא הבינו מה הוא רוצה מהם עם השינויים האינסופיים שלא הובילו לשום מקום.
דבר אחד בטוח – הם לא נלחמו אתמול על המגרש עבורו. הם לא נלחמו בכלל. נדמה היה כי כולם, פרט לג'אנלואיגי דונארומה ואולי באסטוני שעלה לדשא כשהוא עדיין חולה, פשוט ויתרו על ההעפלה לרבע הגמר מראש. הם נכנעו עוד לפני שריקת הפתיחה. לא היה להם מושג מה הם אמורים לעשות במערך בו הם מעולים לא שיחקו זה עם זה, מסירות שגרתיות לא הגיעו לכתובת, ושער שווייצרי היה רק שאלה של זמן. דונארומה עצר את בריל אמבולו שחגג על חור ענק בעורף, אך מול בעיטה של פרוילר שהתגנב לרחבה באין מפריע הוא כבר לא הושיע. גם הכדור המסובב של רובן ורגאס היה כמעט בלתי ניתן לעצירה, והוא הגיע בעקבות ההחלטה של פאג'ולי למסור הישר ליריב מיד עם פתיחת המחצית השנייה.
העובדה כי שני השערים הגיעו מהאגף השמאלי, בו הפגין יכולת ירודה למדי המגן הימני ג'ובאני די לורנצו, גרמה לתהיות מדוע לא נכלל קפטן נאפולי ברוטציות האינסופיות של ספאלטי והשלים 90 דקות בכל המשחקים. כאן הנאמנות לשחקן שהיה כה חיוני בזכייה באליפות לפני שנה הייתה כנראה מיותרת, אבל זו לא הבעיה המרכזית. לגיטימי להמשיך לסמוך על שחקנים מסוימים, ובאופן עקרוני די לורנצו ראוי להיות בנבחרת – הוא אף הצטיין בדרך לזכייה ביורו 2020. אלא שיש בסגל הזה מספר רב מדי של שחקנים שלא ראויים ללבוש את החולצה הכחולה, ויש מאמן שבחר בהם בלי להבין מדוע.
עד אתמול ניתן היה להניח כי יש תכלית כלשהי מאחורי החיפושים של ספאלטי, והיה צריך לתת לו ליהנות מהספק. אחרי מופע האימים בשמינית הגמר, האשראי הזה נגמר. המאמן צריך לפנות את מקומו, ואיטליה תצטרך לצאת לדרך חדשה עם איש מקצוע שמתאים לעבודה עם נבחרות. מהטורניר הזה היא יכולה לקחת את הפריצה הנהדרת של קלאפיורי ואת המנהיגות שגילה דונארומה. מעבר לכך, מנקודת השפל אליה הגיעו הכחולים אתמול אפשר רק לעלות – וגם זה משהו. האוהדים יקוו כי זו הפעם היחידה בה הנבחרת שלהם שיחקה ברמה של סן מרינו.