כשדלתות הרכבת נפתחו, במבט ראשון גלזנקירשן נראתה כמו עיר רפאים עם בניינים נמוכים ורחובות שוממים. היו כאלה שחשבו רגע לחזור לרכבת כי אולי הם לא הגיעו למקום הסוער שכולם ציפו לו, אבל על חלונות הבתים ברחוב ממול הופיעו דגלי אנגליה וזה מה שבישר לכולם על כך שהם הגיעו למקום הנכון.
המשחק בין אנגליה לסרביה הוגדר על ידי אופ״א כ”משחק בסיכון גבוה” בגלל החוליגנים משני הצדדים, והיו רגעים בהם זה בהחלט נראה כך, אם כי המשטרה בגרמניה הצליחה להימנע מאסון רציני בסופו של דבר משום שהמשחק עבר יחסית בשלום. אלא שמנגד, היא חשפה בעיות אחריות אצל המארגנים.
נתחיל בתוצאת הסיום. אנגליה ניצחה 0:1 בכדורגל. באלימות אין מנצחים, אך האירוע הזה הסתיים בתגרה אחת, שבעה עצורים סרבים ופצוע אנגלי אחד. בין לבין, הפרידו אלפי שוטרים שניסו להשליט סדר ולסיים את זה על הצד הטוב ביותר.
אוהדי אנגליה בטירוף לאחר השער של ג'וד בלינגהאםביציאה מתחנת הרכבת מהגרי עבודה הציען למכירה צעיף משולב עם הכיתוב ״אנגליה-סרביה”, אבל אף אחד לא קנה. אמנם האנגלים רוב הזמן בכלל שרים בהתנשאות על סקוטלנד, לא על סרביה, אבל אין אהבה גדולה בין הצדדים.
העיר שאירחה את המפגש הזה, גלזנקירשן, היא לא מקום מזמין במיוחד. זו עיר שקטה ומנומנמת בלי הרבה מקומות בילוי. בגלל יום ראשון, הכל גם היה סגור. ועדיין, האנגלים מצאו את הדרך להגיע לבירה. פה ושם היה פאב פתוח שלא נותר בו אפילו מקום לעמוד ולהזמין כוס בירה, פה ושם סופרמרקט מהסוג שעובד 24/7 ומוכר פחיות בירה.
הגשם יורד והבירה ביד, זה מה שחשוב לפני משחק כזה. בעלי בתי קפה שהשאירו כיסאות בחוץ גילו רק הבוקר כי חלקם נעלמו. האנגלים הביאו פחיות ובקבוקי בירה, והתיישבו על הכיסאות הללו בסמוך לאותן החנויות הסגורות במרכז העיר. למרות זאת האנגלים הצליחו ליהנות בפאבים המאולתרים שהקימו.
מצאו בירות. אוהדי נבחרת אנגליה (רדאד ג'בארה)בגלל התגרה בין מחנות האוהדים שהתרחשה כבר בצהריים בסמוך לפאב קטן שכן פתח את שעריו, תגרה שכללה השלכת כיסאות הדדית, המשטרה החליטה לעשות הפרדה מוחלטת בין המחנות.
בסמטת רחוב, שוטרים גרמנים סגרו מכל הכיוונים על האוהדים האנגלים ולא איפשרו להם לצאת מרדיוס של 250 מטר, בטח שלא להתקדם לעבר האצטדיון. השוטרים היו רציניים ועמדו שם עם קסדות, אלות ופנים מכוסות. אותם האוהדים האנגלים השתעשעו מהסיטואציה ומכך ש”כלאו אותם״, אבל כמה מהם גם התרחקו ממצלמות הטלוויזיה שבאו לתעד את פניהם כי לא רצו שיצולמו. חלקם היו כנראה מהחוליגנים שנאסר עליהם להיכנס לגרמניה.
כוחות השיטור הגרמנים (רדאד ג'בארה)בינתיים, בתוך הרדיוס הזה, האוהדים הללו פשטו על מכולת של מהגרים טורקים שלא ראו הכנסה כזאת מימיהם. “כמה בירות אתה רוצה?”, שאל המוכר את אחד מהלקוחות הבריטיים האגרסיביים שנכנס פנימה. האוהד גירד בראש ושאל בחזרה: “כמה יש לך?”.
אדם אחר הסתובב במכולת עם פלקט של ז׳וזה מוריניו. “הוא תמיד איתי, הבירה היא גם בשבילו”, הוא הצהיר בפניו של המוכר. וכולם צחקו. אחר כך הוא ביקש ממישהו לשמור עליו כשנכנס לשירותים הכימיים שהיו בקצה הרחוב.
התיישבנו בפתחו של בית קפה שבמקרה גם החליט למכור בירה. האווירה הייתה נחמדה. לפתע קפצה התראה בטלפון. “תגרה בין אוהדים 0.5 קילומטר ממך, אנשים נפצעו, איום בינוני, הנך נדרש לעזוב את המקום”. זה הרגיש כמו הודעה על צונאמי או טייפון שמתקרב והרשויות מזהירות מפניו. ואכן, בחלוף כמה שניות נשמעו צעקות מכיוון תחנת הרכבת התחתית.
אוהדי נבחרת אנגליה בטירוף (רדאד ג'בארה)מאות שוטרים נכנסו לשם, פינו את כל אוהדי אנגליה מהכניסות לתחנה והוציאו החוצה את כולם. כמה דקות לאחר מכן, אותם השוטרים עמדו בשתי שורות, פתחו מסדרון וליוו כ-500 אוהדים סרבים גדולים מפחידים תוך שדחקו בהם לרדת במדרגות לתוך התחנה. מסביב התאספו האנגלים, קראו בוז וניסו להקניט. הסרבים, שכולם לבשו שחור, הביטו בהם והמשיכו הלאה כקבוצה בדממה. השוטרים הורידו אך רק את הסרבים לתוך רכבת מיוחדת שלקחה אותם לאצטדיון. המשטרה לא נתנה לאף אחד אחר להתקרב ואפילו גרמה לעצירת תנועת הרכבות, עד שאחרון האוהדים הסרבים עלה לרכבת שתיקח אותו למשחק.
המהלך הזה מנע מהומות נוספות, ובסך הכל המשטרה הפדרלית בגרמניה פעלה באופן יעיל ומנעה קטטות נוספות ומיותרות. אחרי שכולם התפזרו משם, העיר נראתה כמו אחרי אסון עם המון זבל ופחיות בירה על המדרכות פלוס בריטים ששרים בקולי קולות. בשלב הזה, שעתיים לפני המשחק, גם האנגלים הבינו שהגיע הזמן לזוז וירדו לרציפים.
מי שלא החזיק בכרטיס למשחק ולא נסע לאצטדיון, פנה לפארק האוהדים של נבחרת אנגליה וחגג בפסטיבל משובח שכלל גם את הקרנת המשחק על מסך ענק והמון בירה זמינה למכירה. כ-10,000 איש היו שם. בגול של ג׳וד בלינגהאם הם זרקו את הבירות לאוויר, חגגו ואמרו: “אווירה פנטסטית כזאת לא תמצאו בשום מקום אחר”. הם היו מרוצים.
אוהדי סרביה (רדאד ג'בארה)אמנם המשחק עבר יחסית בשלום לאחר שהמשטרה חצצה בין הקהלים, אך דווקא בהמשך נחשפו הבעיות האחרות של המארגנים. בגלל שלפני המשחק המשטרה חסמה את מסילת הרכבת לתנועה, אלפי אוהדים נותרו תקועים בדרך למשחק. הרכבות שהגיעו לא יצאו בתדירות המתאימה, היו קצרות בקרונות וכולם נדחסו לתוכם, והרכבות התעכבו אפילו בנסיעה על המסילה בגלל מפגשים עם רכבות אחרות.
זה כמעט הוביל לאסון אחר. הרציפים היו מפוצצים באוהדים לפני המשחק וכולם היו חסרי סבלנות. בתוך הרכבות כולם הצטופפו והזיעו, עד שהגיעו למגרש. אלא שבאופן מפתיע, גם בחזור זה בדיוק מה שהיה. גם שעה וחצי לאחר המשחק, אלפי אנשים עמדו בתור ארוך כדי לעלות לרכבת. חלקם הגיעו ליעדם רק אחרי שלוש שעות משריקת הסיום.
הגרמנים לא תיכננו נכון את העומס על הרכבות וזו הייתה תקלה חמורה. למזלם, אנגליה ניצחה כך שזה התקבל בצורה יחסית נעימה. האנגלים זעמו רק בקולם. אחד מהם התלונן: “בלונדון זה לא היה קורה. תוך חצי שעה הייתי בבית, מכוסה בשמיכה אחרי ארוחה טובה”. גם העיתונאים הגרמנים דיווחו על העומסים האדירים במהלך הלילה וטענו שזה קרה בין היתר בגלל שאוהדי אנגליה לא רצו להישאר לישון בגלזנקירשן האפורה והעדיפו לנסוע בלילה לבתי המלון בדיסלדורף.
אוהדי נבחרת אנגליה והעומס ברכבת (רדאד ג'בארה)האמת שהאנגלים לא אהבו את העיר בה נערך המשחק והתלוננו על כך לא פעם. לפני המשחק אפילו הכתב הבריטי קאווה סולהקול דיווח בזלזול בשידור חי בטלוויזיה: “אין הרבה מה לעשות כאן, בניגוד למינכן. זה ההיפך הגמור ממנה”, ועורר את זעמם של הגרמנים. אלא שגם האוהדים האנגלים טענו בשיחות הרכבת בדרך חזרה מהאצטדיון: “זה באמת חתיכת חור, למה שלחו אותנו לכאן? מזל שסיימנו עם המקום הזה”.
אל תספרו להם, אבל אם הם יסיימו במקום הראשון בבית 3, בשמינית הגמר הם ייאלצו לחזור שוב לגלזנקירשן.