אמנם אלופת אירופה פתחה את היורו ברגל ימין, אבל מיד לאחר הניצחון 1:2 על אלבניה אמש (שבת) מאמן נבחרת איטליה לוצ׳יאנו ספאלטי דיבר במשך דקות ארוכות על מה שקרה באותו המשחק ושיתף עם אילו מסקנות הוא יצא מדורטמונד. ולמען הסר ספק, הוא לא היה מרוצה.
על הנייר, איטליה קיבלה משחק קל, אלא שזה לא היה באמת נכון. רוב השחקנים האלבנים שיחקו או משחקים בליגה האיטלקית, ממנה מגיעים גם רוב הכוכבים של נבחרת איטליה. לדוגמה, השוער סטרקושה שיחק בלאציו במשך שנים, המגן הוסאי מעביר את רוב הקריירה שלו בקבוצות הגדולות של הסרייה A, הבלם ג’ימסיטי מחזיק את ההגנה של אטלנטה, גם הקשר המרכזי ראמדאני משחק באיטליה, אסלאני היה העונה באינטר, ואפילו בייראמי שכבש את השער משחק בססואולו. הם באו מוכנים.
מעבר לזה, נבחרת איטליה התמודדה גם מול קהל אלבני חם ורועש, ובאצטדיון של דורטמונד זה הורגש היטב. כשהגיע הגול המהיר של בייראמי - המהיר ביותר בהיסטוריה של היורו - הטירוף הורגש באצטדיון. רימוני עשן ואבוקות נדלקו, משקאות עפו באוויר, כיסויי הראש המסורתיים לא החזיקו מעמד - והיו כמה דקות שהריחו כמו סנסציה אלבנית.
62 אלף איש נכחו בווסטפאלן שטדיון - ורובו היה מלא באלבנים. הקיר הצהוב הפך אדום, אבל איטליה מיד אחר כך גם נכנסה עם הראש בקיר וריסקה אותו. משום מה, נבחרת איטליה לא זוכה לתמיכה רחבה ביציעים במהלך היורו הזה, כפי שמקבלות הגדולות של היבשת. וזה מוזר כי ב-10 מתוך 15 אליפויות אירופה הקודמות זכו גרמניה, ספרד, צרפת או איטליה, כך שיש לה סיכוי טוב ללכת עד הסוף.
אולי זה בגלל שהנבחרת לא הופיעה בשני המונדיאלים האחרונים ואולי לא, אבל גם פדריקו קייזה רמז לכך שזה הפריע לו, כשאמר “הייתי מעדיף לשחק באווירה ביתית יותר. האם הרגשנו את הקהל האלבני והוא השפיע על המשחק? לא. לא ממש הרגשנו. כן, זה מדהים כשיש אווירה טובה, אבל כשאתה משחק ברמות האלה זה מאוד נחמד לשחק באווירה כזאת וזה לא באמת מטריד אותך. הגול של האלבנים הגיע מטעות שלנו ולא מהטירוף של הקהל”.
שחקן ההתקפה אף הוסיף לתאר ושיתף: “איך זה היה לספוג בשניות הראשונות? זו הייתה סיטואציה שלילית, היינו בשוק. היה לנו פלאשבק מגמר יורו 2020, כשספגנו שער מהיר מאנגליה. אחרי השניות הראשונות, ידענו שנצא מזה רק בעבודה קבוצתית. הייתה לנו הזדמנות להרוג את המשחק מול אלבניה מהר וזה מה שעשינו”.
איטליה ידעה עד כמה חשוב לנצח במשחק הראשון בשלב הבתים ואכן הגולים שלה הגיעו מהר. למרות זאת, הנבחרת יצאה מעט מבולבלת, הפרשנים מעט צקצקו, והמאמן די הסכים איתם ושיתף במסקנותיו: “הפתיחה הרעה? דברים כאלה יכולים לקרות. אני צריך להעריך את התשוקה לחזור למשחק, להמשיך לשחק כרגיל בסיטואציה הקשה הזאת. היינו צריכים להיות ערוכים לכדור הזה שבגללו ספגנו, אבל אחר כך עבדנו טוב בהרבה אירועים אחרים במשחק. לשמחתי, כל אחד עשה את חלקו בשביל הנבחרת ולא הרמנו ידיים. אני שמח ממה שעשו השחקנים ואנחנו משחקים בדרך הנכונה, אבל יש עוד כמה דברים שצריך לשפר. לא ניצלנו את המצבים שהיו לנו, אלבניה לחצה אותנו בכמה מקרים והפתיעה את קו ההגנה שלנו והחמצנו המון מול השער. חייבים לשפר את זה".
כשאחד מהעיתונאים אמר לו שהדבר החשוב ביותר הוא הניצחון, ספאלטי פתח בהרצאה: “עוד כשאימנתי ילדים תמיד אמרו לי שהמטרה היא לנצח. ובכן, לא. המטרה שלי כמאמן היא שתהיה לי קבוצה שתשחק כדורגל טוב. אם לא נשחק כדורגל טוב, קבוצות אחרות ינצחו אותנו. זה נכון שלקחנו 3 נקודות פה, אבל היינו צריכים להיות טובים יותר”.
לפתע, כך נדמה, ספאלטי התחיל קצת להזיע. הוא הרגיש את הלחץ והביקורות, וסיפק רשימת מסקנות שמתיישרות עם המצב. איטליה צריכה לדרוס ולהיאבק על תואר אלופת אירופה, אבל הציפיות ממנה הן בשמיים ומהמשחק האחרון היא יוצאת עם הרבה שמחה, אבל גם די מבולבלת.
וצריך לומר את זה, איטליה היא נבחרת אחרת. מעבר לעובדה שספאלטי עומד על הקווים ולא מנצ’יני, התחלף גם הדור אצל מי שמייצגים את ארץ המגף. קייליני ובונוצ’י, צמד הבלמים האגדי, כבר סיים את המשמרת שלו. שחקנים כמו לוקאטלי, אינסינייה ואימובילה לא בנבחרת הפעם. בקיצור, זו לא אותה הגברת שזכתה באליפות אירופה האחרונה לפני שלוש שנים.
למרות הניצחון, במחנה האיטלקי יש לחץ מסביב. זה לגיטימי, תמיד הכי קשה לשמור על המקום הראשון, וכולם ציפו שהיא תתפוצץ כמו גרמניה במשחק הפתיחה, מה שלא קרה. הבעיה היא שזה לא הולך להיות פשוט יותר מעתה והלאה. ואלבניה? למרות הקהל והתשוקה, היא תמשיך לנסות לשרוד בבית המוות. לפחות היא הצליחה לייצר עניין ומתח לכמה דקות.