באמצע חודש מרץ ולאחר עזיבתו של רומן זולו, מונה יוסי ג'נאח למאמנה החדש של הפועל עפולה. מי שלמעשה המליץ על המאמן היחסית אלמוני היה מנכ”ל מכבי חיפה, איציק עובדיה, בהמלצה שהתבררה כבינגו. במשרת האימון הראשונה שלו כמאמן ראשי בקבוצה בוגרת, המאמן בן ה-46 היה צריך להתמודד עם סיכויים נמוכים להישארות כשלא מעט אנשים הבהירו לו כי הוא לוקח משימה קשה עד בלתי אפשרית.
שבעה משחקים לתום העונה ועם סיום העונה הסדירה וחלוקת הליגה, הייתה ממוקמת הקבוצה מבירת העמק עמוק במקום האחרון, עם פער של לא פחות מעשר נקודות מחוף מבטחים, כשרק 21 נותרו בקופה והשאר היסטוריה. ג'נאח עמד במשימת חייו כנגד כל הסיכויים, עם שבעה משחקים אדירים שכללו 19 נקודות מ-21 אפשריות.
כעת, בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד", הוא מדבר לראשונה: על ההחלטה לקחת את הסיכון, הקדנציה במכבי חיפה וההבנה כי לא יקודם לנוער, מדוע רק עכשיו אנחנו נחשפים אליו ומה היה השינוי שהפך את העונה של עפולה מכישלון חרוץ למסע הישארות בלתי נשכח.
ניר דוידוביץ' ויוסי ג'נאח (עמית מצפה)השאלה הראשונה המתבקשת היא מאיפה הגיע פתאום יוסי ג'נאח?
"באתי מהתחום שנקרא כדורגל. הייתה לי הפסקה עם כל הנושא של הכדורגל בגלל אבא שלי שקיבל אירוע מוחי קשה עוד כשעבדתי בטוברוק. הבשורה הייתה קשה והחלטתי שאני לוקח לעצמי שנה של להיות עם אבא ולטפל בו. הגעתי למצב שכל האחים ואמא סועדים אותו ומטפלים בו כמו שצריך. בניתי לעצמי עסק לאימון אישי וכל הדברים האלה, אבל תמיד בער בי לחזור וההצעה מעפולה באה לי בזמן".
"ידעתי לאן אני נכנס, ב-70% מהשחקנים שם אימנתי ונגעתי, אז היה לי יותר קל באינטראקציה מולם: הם ידעו בדיוק מי אני ושאין הנחות. ככה כל הדברים התחברו לאט לאט, שיניתי את השיטה לאחר ארבעה משחקים ומשם עם משמעת טקטית הכול התחבר".
שחקני הפועל עפולה (אופיר מגדל)אתה יכול להבין למה אנשים הרימו גבה כשמונית.
"הרגשתי את זה ממש על הבשר שלי, כי אני חי את הכדורגל. שמעתי את זה אבל לא נתתי לזה לבלבל אותי, כי ידעתי מה אני שווה ואני יודע מה אני שווה. באתי עם האמת שלי, עם היכולת שלי ובעיקר עם הדרך שלי. כשאתה בא ככה, הסיכויים להצלחה הם גבוהים".
לא פחדת? זו מעין משימת התאבדות מבחינת הסיכויים.
"לפחד מכדורגל? אני לא מפחד. מי שמכיר אותי יודע שאני יכול להסתדר כמעט עם כל גיל. האמנתי בכל רגע כשפנו אליי, רק שאלתי מתי האימון. לא דיברתי על כסף ולא על שום דבר אחר. הגעתי באמונה שלמה, עם כוח רצון אדיר לקחת את ההזדמנות הגדולה הזאת שהפועל עפולה נתנה לי. כששלומי אלבז קרא לי למשרד שלו, אמרתי לו שאני לוקח את התפקיד הזה כאילו הוא משרת חיי. שלומי האמין בי מהרגע הראשון ומשם הכול הלך".
"לא מפחד מכדורגל". יוסי ג'נאח (חגי מיכאלי)אני לא סתם שואל. אתה יודע שבישראל העונה הראשונה שלך תשפיע על השנים הבאות לטוב ולרע.
"הפחד מכישלון יכול להיות בכל משרה שתיקח, אבל לא נתתי לו להיכנס אליי או לדבר איתי. לקחתי את התפקיד בשיא הביטחון ובכל ראיון בסיום המשחקים, גם אחרי ההפסדים אמרתי שנשאר בליגה. לא נתתי לשחקנים לזוז לא ימינה ולא שמאלה. האמנתי ביכולות שלי מול השחקנים".
כשלקחת את התפקיד, לא המליצו לך לא ללכת?
"האמת שלא, כולם החמיאו לי. קודם כל בני המשפחה: ישבתי ודיברתי איתם והם אמרו לי שמגיע לי, שהרבה זמן חיכיתי לזה ושזה הזמן שלי. עובדה שכל המשפחה הגיעה למשחקים והאמונה שאתה מקבל ברכה, מוליכה אותך עד הסוף".
אז אתה בן 46, למה רק בגיל 46 קיבלת משרת בוגרים?
"מאוד רציתי את זה הרבה שנים, לא אשקר. ביצעתי מעבר מהנערים במכבי חיפה לליגת העל לנוער, שם אימנתי את הפועל חדרה ואת הפועל רעננה. הגיעה הקורונה וקיבלתי הצעה להיות מנהל מקצועי בנשר. לאורך הדרך, לקחתי את ההחלטות שאולי לא הכי רציתי בלב, אבל האמנתי שאני יכול לפתח שחקנים צעירים. אני מאמן בנפש שלי ולפעמים אחרי שאתה לוקח הפסקה ואתה לא בלופ, אתה מתחיל לחשוב יותר נכון".
נהוראי יפרח ויוסי גנאח (אופיר מגדל)"קיבלתי החלטה שאני הולך לאמן בוגרים, גם אם זה לא בעפולה. היו לי כמה הצעות לפני כן בליגה א' וזה לא הסתדר לי. כיוונתי יותר גבוה ואני לא אשקר: אחרי שרומן זולו התפטר, הייתי קצת נודניק מול שלומי אלבז ומאור בורג. התקשרתי והתקשרתי ואמרתי, תנו לי צ'אנס".
לא קיבלת במכבי חיפה את קבוצת הנוער, זו הסיבה שהחלטת לשים סטופ לאימון במחלקות הנוער?
"לא קיבלתי את הצ'אנס במכבי חיפה, חד משמעית. את מכבי חיפה עזבתי אחרי גביע עם שנתון 2002, עם שחקנים כמו סוף פודגוראנו וסתיו נחמני. הייתי אז מאמן בנערים וציפיתי לקבל את קבוצת הנוער. לא קיבלתי, דיברנו על דד ליין, על חזון לעתיד. לא ראיתי שזה הולך לשם, אז העדפתי לקפוץ ישר לאימון קבוצת נוער בליגת העל, בהפועל חדרה. חיפשתי להתקדם לקבוצות הנוער".
סוף פודגוראנו (עמרי שטיין)מה היה בחדרה?
"זה לא כל כך הסתדר, גם ברמה המקצועית. הרגשתי לחץ גדול וחוסר אמינות ביני לבין כולם. הם רצו לשבת איתי אבל אמרתי שאין צורך ושאני מבין לבד שאני הולך. אחרי כמה ימים חתמתי ברעננה ושבוע לאחר מכן שיחקנו נגד חדרה וניצחנו. אז הם ויתרו עליי מהר מאוד, אבל זה הכדורגל".
אז היית מעורב לא מעט בגידול שחקני בוגרים למכבי חיפה.
"אני לא אוהב לדבר על זה ולהגיד אני גידלתי. עוד מאמנים אימנו אותם ועוד אנשים נגעו בהם. שחקנים כמו מחמוד ג'אבר שאני נמצא איתו בקשר יומיומי, אלון אזוגי, אופק נדיר. אחר כך התקדמנו לנטע לביא, עופרי ארד ואבו פאני. עברתי הרבה שחקנים טובים ויש עוד רשימה ארוכה. הייתי גאה מאוד לאמן את השחקנים האלה ועד היום אני בקשר טוב איתם. זה כיף לראות אותם מסודרים כלכלית וגם נוגעים בתהילה".
מחמוד ג'אבר (עמרי שטיין)ההישג הזה בעפולה גורם לך לחשוב מה פספסת בדרך?
"ההיפך, הוא גורם לי לחשוב מה אעשה הלאה. למדתי משפט מהכדורגל שאומר שאם אתה מסיים עונה בצורה טובה, אין סיכוי שלא תתחיל את הבאה אחריה גם בצורה טובה. עובר לי בראש לנוח יום יומיים, לעשות את השיחות המתאימות, להבין לאן הרוח נושבת ולבנות קבוצה חזקה. לא לחזור על הטעויות מהעונה שעברה ולעשות בקרה. אני רוצה ליצור קבוצה תוססת, חיה וקצבית, בדיוק כמו בפלייאוף התחתון".
בוא נחזור לרגע שהגעת. מה השינויים הראשונים שעשית?
"השינוי הראשון היה בחדר ההלבשה. אם אתה רוצה להצליח, אתה צריך ליצור חדר הלבשה בריא. טיפלתי בשחקנים שהעונה הזאת קצת ברחה להם: הן במשמעת, הן ביחס והן ברצון. מי שהיה צריך לקבל על הראש, קיבל על הראש ומי שהיה צריך לקבל ליטוף, קיבל ליטוף. ניגשתי בצורה אמיתית וכנה ועם הביחד, הכול היה נראה אחרת".
"כדי לצליח צריך חדר הלבשה בריא". שחקני הפועל עפולה (איציק בלניצקי)וגם טיפלת בזרים: לקחת אותם לטיול בחיפה.
"תשמע, אני חושב שאני מגלה אמפתיה לאנשים: השחקנים הם בני אדם ויש תקופות לא טובות או רגעים לא נעימים. בן אדם רגיל הולך הביתה למשפחה שלו והם בתקופות לא טובות הם הולכים הביתה, לטלפון ואין להם ממש מה לעשות כי הם לבד. יש להם הרבה זמן מת מהצהריים, אז החלטתי לקחת אותם ולהראות להם את חיפה. זה עזר לי מאוד לחיבור שלי איתם: הם הפכו להיות מאוד ערכיים כלפי המועדון ולאט לאט שאר החברים שלהם לקבוצה החלו להזמין אותם לבתים. זה צבר תאוצה והפכנו לקבוצה מחוברת ביחד, מה שגרם לכך שאי אפשר היה לעצור אותנו".
"אני חושב שהרווחתי אותם בדבר אחד: הראיתי להם את הסיטואציה והמחשתי להם אותה. שניהם לקחתי את הדברים שלי והסברתי להם ששחקן כדורגל נמדד רק בסוף. אפשר לשכוח את מה שהיה, לפתוח דף חדש ולהחזיר לאט לאט את היכולות. עבדנו על יחס אישי, לתת לכל אחד את הערך שהוא רוצה. מצד שני, הבהרתי שאי אפשר להמשיך ככה וככה זה נבנה לאט לאט. הם הבינו שאין לאן לברוח ושלשחקן כדורגל יש שני דברים לעשות: הדבר הראשון הוא מה שצריך ממנו במגרש והדבר השני הוא ברמת ההקרבה, להביא פי שניים. הם עשו בעבר מה שרצו, איפה שהיה קשה עמדו וזהו. עכשיו זה השתנה".
שחקני הפועל עפולה (עמרי שטיין)איך זה שבכל משפחת ג'נאח, שהיא משפחת כדורגל ידועה, לא יצא מאמן עד היום?
"אז הנה יצא. גם הבת שלי כדורגלנית אפילו (צוחק). אח שלי מאור לא אוהב כדורגל, למרות שהוא היה שחקן. הוא מתעסק עם דברים מטורפים, יש לו עסק שהוא טוב בו, הוא ילד מיוחד וחכם. הוא לקח את פיתוח העסק של אבא וברוך השם הוא עומד יפה מאוד במשימה הזאת. הוא אוהב רק לראות את הבן שלו ואת הבן שלי (שלו ואלון, משחקים במחלקות הנוער של מכבי נתניה והפועל פ"ת, ת.ח) וזה הכל".
מה מייחד אותך כמאמן?
"היושר המקצועי שלי הוא מעל הכול: שחקן שעובד ישחק, שחקן שלא יעבוד לא ישחק. כל הדברים האלה מביאים אותך למקום הכי נכון והכי כנה. אתה צריך להיות אמיתי גם מול השחקנים וזה משהו שאני דבק בו לאורך שנים. לא תמיד זה היה טוב לי, כי לפעמים זה לא היה בא טוב לאנשים שהייתי מאוד ישיר. היום למדתי להיות ישיר ואמיתי: שחקן צריך לדעת בדיוק מה המאמן חושב עליו ולא חצי. אם יש לך את הדברים הכי קשים או הכי טובים אתה צריך להגיד לו. הוא לא יכול לעלות למגרש באי ודאות מה חושבים עליו".
עכשיו אתה בבעיה, הציפיות ממך יעלו.
"אין משקל יותר כבד לאיש כדורגל מציפייה. אני חושב שנכון יהיה להגדיר מטרות ולקחת את הציפיות בצמוד למטרות. רק ציפייה בלי מטרה, לא ייתן כלום. נבנה קבוצה טובה עם מטרות ברורות ונביא שחקנים כדי לעמוד במטרות הללו. אני מאמין שאעמוד בזה, פשוט צריך להמשיך את הדרך. המטרה שלי היא לא לחזור על הטעויות מהעונה שעברה. אני אישית רוצה ללכת על הפלייאוף העליון".