מהעונה האחרונה של גיא צרפתי ניתן ליצור סרט. היא החלה באליפות שלישית ברציפות במכבי חיפה, המשיכה במעבר נחשק לכוכב האדום בלגרד והסתיימה במינויו למאמן מכבי נתניה בקדנציה קצרה שהסתיימה עוד לפני סיום העונה.
צרפתי, שברזומה שלו שלוש אליפויות עם ברק בכר ועוד זכיות בגביע הטוטו ובאלוף האלופים, היה מוגדר אולי כעוזר מאמן תחת המאמן המעוטר, אך שימש כמאמן לכל דבר בכוורת המקצועית של בכר. רק בשבוע שעבר פרסמנו על ההסדר שהגיע אליו עם הסרבים, כשכעת הוא יוצא לדרך חדשה.
הקדנציה בשורות היהלומים הייתה הראשונה שלו כמאמן ראשי לחלוטין, לפחות לבינתיים, כאשר מאז העזיבה הוא מצא קצת זמן פנוי לאחר שנים של עבודה אינטנסיבית ללא הפסקה, במהלכה רשם בעיקר הצלחות.
גם מהשנה האחרונה יש לו מה ללמוד ובעיקר לסכם. השבוע, הוא הגיע לפודקאסט "שיחת היום" בחסות ווינר של ONE לשיחה עם תומר חבז וגידי ליפקין ודיבר על השנה הסוערת בחייו. בשל אורכו של הראיון, חילקנו אותו לשני חלקים: החלק הראשון יתייחס לקדנציה בכוכב האדום ואילו החלק השני ייגע בתקופתו במכבי נתניה, בהחלטה שלא לחזור למכבי חיפה ביחד עם ברק בכר ובעתידו.
בחלק הראשון, דיבר צרפתי על תחילת העונה בסרביה, השתלשלות העניינים שהובילה לעזיבת הצוות המקצועי, הטעויות, הלחץ, התקשורת הסרבית, כיצד אירועי מלחמת "חרבות ברזל" השפיעו בזמן שהותם שם והרגע בו הבינו שסיימו את תפקידם.
"השנה חוויתי רכבת הרים, את מתקן האנקונדה אפשר להגיד. הייתי גם למעלה וגם למטה. היו גם תקופות שקטות, אבל לרוב זה היה או בצמרת או בתחתית. זאת עונה שלמדתי וחוויתי ממנה הרבה, היא תחשל אותי גם בתור בן אדם וגם בתור איש מקצוע", הוא פתח את דבריו.
כשאתה מסתכל על העונה הזאת, יש החלטה שקיבלת ואתה אומר עליה ‘טעיתי’?
"לא, ממש לא. אני חושב שכל ההחלטות היו החלטות שהייתי חוזר עליהן. בתור איש מקצוע, אתה אף פעם לא יכול לדעת לאן זה יוביל. כל אחד כותב את התסריט של עצמו וככה גם אני. אין לזה חוקים ברורים, זה מה שיפה בכדורגל. לא מצטער על השנה הזאת, ממשיכים קדימה".
בוא נתחיל עם הכוכב האדום, במשחקי האימון הייתם מצוינים. היה נראה שאתם הולכים לפרק את הליגה ולעשות עונה נפלאה. מה קרה שזה לא המשיך ככה?
"כשהגענו לכוכב האדום, קיבלנו החלטה להתחיל מחנה אימונים אינטנסיבי ועשינו טורניר מוצלח ברוסיה. זאת הייתה החלטה של הצוות להגיע ומההתחלה להראות את היכולות שלנו: גם מבחינה מקצועית, גם מבחינה טקטית וגם מבחינה מנטלית. רצינו שאנשים במועדון ובסביבת המועדון יראו את היכולות שלנו בתור צוות. שילבנו הרבה שחקנים צעירים ואולי לכאורה זה היה בעוכרינו, כי אחרי זה כשרצינו לקבל רכש זה איחר להגיע. המשחקים שעשינו בהכנה היו במרחק אדיר ממה שקרה באמת".
הבסתם גם את פיורנטינה שהגיעה לגמר הקונפרנס ליג.
"מבחינת המועדונים, אלו לא אותם תקציבים ולא אותה מסורת באירופה. עשינו נגדם בהכנה משחק מדהים, הגענו אליו בכושר טוב, אבל הליגה האיטלקית היא לא באותה רמה של הליגה הסרבית, ההכנות הן לא באותן רמות".
אולי עשיתם טעות והקמתם מולכם אויבים כששיחרתם את מילאן בוריאן. שחררתם אותו והבאתם שוער ישראלי, למרות שעומרי גלזר מצליח שם היום. עוררתם נגדכם את התקשורת עם כזה מהלך, במחשבה לאחור זאת הייתה טעות?
"זה לא הגיע ממקום של אגו או שליטה במערכת. ברק והצוות המקצועי חשבו שצריך להביא שוער אחר. היו כמה אופציות בעמדה הזאת וגלזר היה אחת מהן. מבחינתנו, להביא שוער ישראלי שאנחנו מכירים אותו ואת היכולות שלו זה עדיף. גם המשכורת והמחיר שלו היו שפויים. הם נהנו וייהנו ממנו. המהלך היה אך ורק מקצועי, לא שום דבר מעבר לזה".
ציפית שהוא ככה יצליח אחרי שהלכתם או שחשבת שישימו לו רגליים?
"לא. הם לא שמים רגליים לאף אחד. כל מועדון כדורגל רגיל ונורמלי שרוצה להצליח, לא שם רגליים ורוצה בטובת השחקנים שלו. הם ראו בגלזר פוטנציאל מקצועי וגם עסקי, להרוויח ממנו בעתיד. אני חושב שבסוף זאת הייתה עסקה טובה לכל הצדדים".
אולי זה גם היה מהלך שגוי בתור צוות לבוא ולהעיף את כולם? אולי היה צריך לעשות שילוב של אנשים מבחוץ ואנשים מקומיים שמכירים את מה שקורה במדינה ובמועדון?
"יש כמה אפשרויות לצוותים שמגיעים לקבוצה חדשה. גם כשמכבי תל אביב מביאה מאמנים זרים, כל מאמן מביא את כל הצוות שלו איתו וזה דבר מקובל ונהוג. גם כשאנחנו הגענו, באנו עם כל הצוות שלנו, והיו לנו עוד לפחות חמישה-שישה אנשי צוות מקומיים שהיו איתנו ביום-יום. רק לי היו שני עוזרים שהיו איתי כל היום. אז כן שילבנו. יש מקומות בעולם שעושים שילובים ויש מקומות שבאים צוות שלם כיד אחת. אני לא חושב שזאת הייתה הבעיה שלנו כי הסתדרנו איתם מעולה".
אז מה הייתה הבעיה שגרמה להתפרקות בסוף?
"זה לא עניין של התפרקות. מה שקורה בכוכב האדום ואנחנו לא הצלחנו להתגבר עליו, הוא המעברים בין המשחקים בליגה לליגת האלופות. אני אחלק את זה לשלושה חלקים: יש משחקי בית בליגה, אתה מגיע לאצטדיון עם 15-20 אלף איש, מגרש טוב ודשא רטוב. היריבה מתגוננת ואתה שולט במשחק ובסבירות של 90% או 95% אחוז גם מנצח אותו. אבל משחקי החוץ הם אופרה אחרת לגמרי. לפעמים אלו מגרשים עם דשא סינטטי, ברמה נמוכה, עם הרבה בורות. לפעמים אפילו אין דשא בכלל".
"ואז אתה מגיע לאירופה, הופך לאנדרדוג מובהק, כי אתה משחק נגד יריבות כמו מנצ’סטר סיטי ולייפציג. באירופה אתה צריך להביא משהו שאתה לא צריך בכלל בליגה. כשאתה משחק בחוץ על דשא סינטטי אתה מחפש שחקנים יצירתיים שיודעים לעשות פעולות מול יריבה מתגוננת. כשאתה מגיע לאירופה אתה לא יכול לתת לאותם שחקנים לשחק, כי אתה צריך שחקנים פיזיים שיתמודדו ברמה הגופנית מול הקבוצות בליגת האלופות. הייתה לנו בעיה בשילוב של שלושת הדברים האלו, זאת בעיה ידועה בכוכב האדום ולא הצלחנו להשתלט עליה".
כשיצאתם לכוכב האדום ידעתם שאם לא תצליחו באירופה זה יהיה כישלון, לא חשבתם שזה סיכון גדול מדי?
"ברור שחשבנו שזה סיכון. בכל המשחקים ששיחקנו, כולל מול מנצ’סטר סיטי בחוץ, עלינו כדי לשחק כדורגל ולא להתבטל. בכל המשחקים שיחקנו את הכדורגל שלנו ורצינו לנצח. נכון שהתוצאות היו לא טובות, היה חסר לנו לפחות ניצחון אחד. אבל אני חושב שמבחינת האוהדים שלנו בסרביה, המשחקים שלנו נתנו להם גאווה".
לפני שהגעתם, התקשרות בסרביה התייחסה לברק בכר כאילו אלוהים מגיע לכוכב האדום. אבל אחרי חוסר ההצלחה, כמו בישראל, התקשרות התחילה לחבוט.
"אני חושב שבקטע הזה זה לא שונה מישראל. לא הרגשנו שם לחץ או את התקשורת. הרבה מאוד דברים שהיו כתובים באתרים שם היו תלושים מהמציאות, דברים שממש לא קרו. הייתי יושב עם ברק ואנשים מהארץ היו שולחים לנו סיפורים ושואלים אותנו ‘תגידו קרו דברים כאלה?’. אני וברק לא הבנו בכלל על מה מדברים איתנו".
אתה חושב שמילאן בוריאן גרם לכל הכותרות נגדכם?
"אני לא יודע, אני חושב שהכותרות היו מוגזמות יותר ממה שהיה באמת".
מה הייתם עושים אחרת בדיעבד?
"יכול להיות שהיינו צריכים לדרוש רכש שאנחנו רוצים ומאמינים בו יותר. לעמוד יותר על הרגליים האחוריות שלנו מהבחינה הזאת, יכול היה לעשות לנו טוב. לא צריך לפחד להביא שחקנים שאתה מכיר, אני חושב למשל שמוחמד אבו פאני היה יכול לעזור לנו מאוד. גם מאמנים ספרדים שהגיעו למכבי תל אביב היו מביאים שחקנים שלהם שהם מכירים".
הכתיבו לכם את מי לקנות?
"לא הכתיבו לנו, אבל יש שם אנשים עם הרבה ניסיון, עם עבר בצ’לסי ובנבחרת גרמניה. אנשים טובים שרוצים לחזק את הקבוצה וקנו שחקנים טובים. אבל אם היינו דורשים ומביאים כמה שחקנים שאנחנו מכירים, לא היה קורה כלום".
מה ההבדל בין הכוכב האדום למכבי חיפה?
"אלו מועדונים שונים. מכבי חיפה הוא מועדון שמנוהל בצורה מסוימת, עם בעלים שנמצא הרבה שנים ויש לו אג'נדה מאוד ברורה. האצטדיון והמודרניות במכבי חיפה אלו דברים שמלווים אותם. בכוכב האדום זה משהו יותר מסורתי, שהולך כל הזמן למקורות שלו ולבסיס שלו. בגדול, אלו שני מועדונים שמתנהגים אחרת".
איפה היה יותר לחץ?
"בתור שזר מדינה מסוימת, אתה לא מרגיש את הלחץ. במכבי חיפה הלחץ היה בכל מקום, אתה יורד לסופר או לבית קפה, וכולם רק מדברים איתך על הקבוצה. בסרביה מעט מאוד היו מדברים איתנו, אז לא הרגשנו לחץ".
איך החיים שם מחוץ לכדורגל?
"חבל על הזמן. הסרבים מאוד אוהבים את ישראל ומערכים את היהודים. החיים שם מאוד שקטים, האירוע הכי גדול בחדשות הוא מזג האוויר. מבחינת השקט, נהדר לחיות שם".
הייתם שם ופתאום התחילה המלחמה.
"זה היה יום נורא. היינו בשוק, קמתי בבוקר ושלחתי הודעות בקבוצת הוואטסאפ לצוות ואף אחד לא ענה לי. הם חשבו שאני צוחק עליהם. אמרתי להם תפתחו את הטלוויזיה מהר. ברק בא אליי וישבנו שנינו, דבוקים למחשבים ולחדשות בישראל".
איך התייחסו לזה בקבוצה?
"לא הרגישו את זה כמו שאנחנו מרגישים את זה. הם שמעו מה קרה ותמכו, אבל לא הבינו את גודל האירוע. ביקשו שנראה להם דברים מישראל, כי התקשורת שם לא כל כך התייחסה לזה והציגה את הדברים בצורה שונה".
הפסיקו את הטיסות ולא יכולתם להגיע מבלגרד לישראל במשך תקופה.
"בזמן האירועים שקרו, עדיף היה להיות בארץ מאשר בסרביה. כשאתה בארץ אתה יודע מה קורה, כשאתה שם אתה לא. אבל אני יכול להגיד שבכל הזמן שלא היינו באימונים, היינו דבוקים לטלפון ולמחשב, כל הזמן רואים את החדשות. הייתי מעדכן את אשתי בדברים שראיתי יותר ממה שהיא הייתה יודעת בארץ".
זה גרם לכם לחשוב על חזרה לארץ?
”זה לא גרם למחשבות, אבל התחושה היא בכלל לא נוחה. מצד אחד, אתה יורד לרחוב ונמצא במציאות אחרת, ומצד שני התחושה היומיומית הייתה נוראית".
איך הייתה העבודה עם המנהל המקצועי?
"העבודה הייתה מדהימה. גם מרקו מארין וגם טרזיץ’ הבוס היו מדהימים. היינו משחקים איתם, יושבים איתם בארוחות. היינו בפגישות איתם ושיתפנו אותם בכל הדברים. הם רצו מאוד שנצליח, זה היה הפרויקט שלהם והם התחברו אלינו. נכון שבסופו של דבר הפסקנו את העבודה שם, אבל עשינו המון בשביל הכוכב האדום. רק עכשיו הם מכרו שלושה שחקנים צעירים במעל 25 מיליון יורו. לפני שהגענו פחות שיתפו שם שחקנים צעירים".
פתיחת העונה הייתה חלומית, אולי זה מה שגרם לכך שחיפשו אתכם אחר כך בכל תוצאה?
"לא חיפשו אותנו. פתיחת העונה בהחלט הגדילה את הציפיות. יש שתי אפשרויות: או שאתה עושה פתיחת עונה מעולה ואז המנהל המקצועי אומר שמה שהוא ראה עד עכשיו יספיק לו ושאם נמשיך ככה נרוויח, או שהמנהל המקצועי אומר מה שראיתי זה טוב, אבל עדיין צריך להביא רכש נוסף ולחזק את הקבוצה. בדיעבד, אותם שחקנים שהיו בהכנה לא החזיקו בליגת האלופות וזאת הייתה הבעייתיות, זה מנע מאיתנו להביא רכש. עם כל שחקן שהיה מגיע, עדיין היה כמעט בלתי אפשרי לנצח את לייפציג או מנצ’סטר סיטי, בטח לעלות מהבית הזה. אבל יכול להיות שכדי לעבור את יאנג בויז, שזאת הייתה המטרה שלנו, זה היה מספיק לנו".
מתי הבנתם שזה הסוף?
"אחרי הדרבי. ידענו שאם אנחנו מפסידים זה נגמר. אגב, עשו מהדרבי של בלגרד יותר ממה שהוא. אין איזו אווירה עוינת במיוחד או טירוף בין הקבוצות. זה משחק גדול ומכובד וזהו. זה לא יותר גדול ממשחק בארץ בין בית”ר ירושלים להפועל תל אביב או אפילו בין מכבי נתניה להפועל באר שבע".
יכול להיות שהיה עדיף ללכת לקבוצה אחרת באירופה?
"לא. החלטנו כצוות, כולנו, ללכת לתחנה הבאה כולם ביחד. ההצעה הייתה מהכוכב האדום, בהתחלה סירבנו, אבל אז גבר הלחץ והם מאוד רצו והחלטנו ללכת לשם".
אף אחד שם כמעט לא מסיים טוב.
"רוב מאמני הכדורגל לא מסיימים בטוב בקבוצות שלהם אחרי שנתיים או שלוש".
לא נשארתם אפילו שנה.
"נכון. ידענו את הסיכונים. זה סיכון להגיע לכל קבוצה גדולה עם הרבה אוהדים ושאיפות גבוהות, כי היא מאוד רוצה להצליח והציפיות גבוהות".
מה תגיד על ביברס נאתכו שמצליח שם בענק?
"הוא היה גר מולי. לא יצא לנו הרבה להיפגש, אלא רק פעם אחת להסתפר ביחד. הוא מאוד נהנה שם ורוצה להישאר כי הוא דמות משמעותית ומנהיג בפרטיזן. אני חושב שזה מועדון שמתאים לו והוא מצליח איתם בענק. אוהבים אותו בסרביה וטוב לו להיות שם".
אתם עדיין בקשר עם האנשים שם?
"כן. כשהתמניתי למאמן מכבי נתניה קיבלתי המון הודעות מהאנשים שם. אני עד היום בקשר ממש טוב עם החבר’ה שם".
איך תגדיר את התקופה בכוכב האדום?
"פספוס, כי למרות שלא עלינו שלב בליגת האלופות, יכולנו לעשות דברים יותר טובים בליגה. אם זה היה קורה, היינו נשארים עוד שנה ויכולים לעשות בה דברים טובים יותר. לבנות קבוצה טובה ומוכנה יותר לליגת האלופות. זה היה הפספוס שלנו, בתוספת לקצת מזל רע במשחקים מסוימים בליגה שהיו אמורים להסתיים מבחינתנו בתוצאה גבוהה יותר".
מהי מידת הלחץ שם?
"זה מועדון שלא מפסיד ולא עושה תיקו, אז כל תוצאה יוצרת לחץ. אבל גם פה במכבי תל אביב ומכבי חיפה זה ככה. אם אתה עושה שתי תוצאות תיקו זה כאילו הפסדת. אם אתה מנצח 0:1 עם יכולת לא מספיק טובה, אתה יורד עם פנים נפולות. ככה זה בקבוצות הללו. ככה זה עובד במקומות תוססים שיש בהם אנשים עם הרבה מאוד רגש ורצון להצליח".