כנראה שלא תהיה ביורו 2024 נבחרת בעלת מוטיבציה גבוהה יותר מאוקראינה. נכון, גרמניה בטורניר ביתי ולקראת הפרישה של טוני קרוס, אנגליה מחפשת יורו ראשון בתולדותיה, רונאלדו לקראת פרישה ויש עוד הרבה נבחרות אחרות, אך המלחמה הקשה עם רוסיה יוצרת משהו אחר.
האוקראינים מבינים שהם מייצגים משהו הרבה יותר גדול מהכדורגל – סיפור של אומה שכבר יותר משנתיים נמצאת במלחמה קשה. “הקיץ, יותר מאי פעם, הנבחרת הלאומית תשחק עבור כל האוקראינים וכל המגנים של המדינה שלנו”, אמר יו”ר ההתאחדות המקומית, איגור גרישנקו. “אנחנו רואים את ההשפעה החיובית של הניצחונות שלנו, הם נותנים תחושה של גאווה ועוצמה”.
זה לא מובן מאליו עבור הנבחרת האוקראינית להעפיל לאליפות אירופה, כשזו הפעם הרביעית בלבד שהיא תשחק בטורניר. הדרך לשם לא הייתה פשוטה עם הגרלה קשה במוקדמות לבית לצד אנגליה ואיטליה שתפסו את הכרטיסים הישירים, למרות שהאוקראינים היו רחוקים שער אחד מעלייה במשחק הנעילה של הבתים בנגמר ב-0:0 עם איטליה.
בסופו של דבר הם הגיעו למסלול של ישראל בפלייאוף העלייה, חזרו פעמיים מפיגור בחצי הגמר מול בוסניה ובגמר מול איסלנד, והשיגו את הכרטיס היקר. למרות שזה נראה שהם עברו מסלול קשה, האוקראינים מציגים נבחרת מהחזקות שידעו עם כוכבים ממגוון קבוצות בליגות החזקות באירופה, והם ינסו להפוך לסוס השחור של הטורניר הנוכחי.
למרות הקושי בהגעה ליורו 2024, הגרלת שלב הבתים דווקא האירה פנים. אמנם בלגיה מגיעה בתור הנבחרת החזקה בבית, אך היא בכלל לא בשיאה ובעוד שהשוער שלה מריאל מדריד לא זומן, מי שכן יגיע הוא אנדריי לונין שתפס את מקומו של קורטואה העונה בזמן הפציעה. שתי הנבחרות הנוספות, רומניה וסלובקיה, הן על הנייר חלשות משמעותית מהאוקראינים שחייבים לשאוף לפחות לעבור את שלב הבתים.
הסגל שיגיע בהחלט עמוס בכשרונות. מעבר ללונין שהוזכר וסיים עונה מרשימה כשוער ראשון של ריאל מדריד נמצאים מלך שערי הליגה הספרדית ארטם דובביק, חברו בג’ירונה ויקטור ציגנקוב, מיכאילו מודריק מצ’לסי, איליה זבארני הצעיר והמוכשר של בורנמות’, אולכסנדר זינצ’נקו מארסנל, רוסלן מלינובסקי מגנואה ועוד רבים וטובים. הציפיות בשמיים, וזה הזמן לדבר על מי שיצטרכו לסחוב את הנבחרת.
סרגיי רברוב – מאמן מבית
בניגוד לנבחרות אחרות שהראו גמישות גדולה בנושא בשנים האחרונות, אוקראינה תמיד הקפידה על מאמנים מקומיים לנבחרת. כך הגיע לפני קצת יותר משנה בתחילת מוקדמות היורו סרגיי רברוב שיוביל את הנבחרת ביורו.
בתקופה כזו, החשיבות של מאמן מקומי היא גדולה. היה אפשר להבין את החיבור כשאמר לאחר ההעפלה הרשמית ליורו: “זה היה בשביל הקהל שלנו, המדינה שלנו, האנשים שלנו, ועבור החיילים שמגנים על החופש שלנו”.
רברוב הגיע לאחר שנתיים באל עין (עזב בדיוק לפני הגעת עומר אצילי) כשלפני כן אימן מספר שנים בפראנצוורוש (זכה בשלוש אליפויות) והיה גם בדינמו קייב המקומית איתה זכה בשתי אליפויות ופעמיים בגביע. כעת הוא מגיע עם אוקראינה למשימה החשובה בקריירה שלו.
ארטם דובביק – בזמן הנכון ובמקום הנכון
אם הייתם שואלים את חלוץ נבחרת אוקראינה כשהיה בתחילת שנות ה-20 אם יהיה בעתיד מלך השערים בליגה הספרדית, כנראה שגם הוא היה צוחק. למרות זאת, בגיל 26 שחקנה של ג’ירונה ביצע קפיצת מדרגה אדירה בדיוק בזמן ליורו.
הנסיקה שלו החלה לפני שנתיים כשהתחיל להבקיע בצרורות במדי דניפרו, ואת עונת 2023/24 הוא סיים עם 24 שערים בליגה אליהם הוסיף עוד חמישה בקונפרנס ליג ואלה הספיקו לג’ירונה כדי להמר על החלוץ למרות שכבר לא היה הכי צעיר.
ההתאקלמות בליגה הספרדית הייתה הכי מהירה שאפשר. החלוץ החזק והגבוה (1.89 מ’) כבש שער בכורה כמחליף במחזור הראשון, ומהרגע שקיבל את המקום בהרכב במחזור החמישי לא היה אפשר לעצור אותו.
עם שלושה צמדים, שני שלושערים ועוד שערים רבים, דובביק סיים כמלך שערי לה ליגה עם 24 כיבושים אליהם הוסיף שמונה בישולים והוביל את קבוצתו לניצחונות גדולים והמקום השלישי אליו אף אחד לא ציפה העונה. עם כל זה, הוא יהיה האיש לשים אליו לב עבור ההגנות היריבות.
שימו לב ל – איליה זבארני
אחד הכישרונות הגדולים ביותר של אוקראינה מוכן לתרום כבר ביורו הקרוב. עוד לפני המעבר לבורנמות’ הבלם נחשב לאחד הכישרונות הגדולים בדינמקו קייב, קיבל את המפתחות מגיל צעיר ואף ערך 24 הופעות בנבחרת. בעונה שעברה הוא הגיע בינואר והשאר – היסטוריה.
לאחר חצי עונת התאקלמות, זבארני הפך לאחת הדמויות המרכזיות בהגנת בורנמות’ ב-2023/24. הוא היה מעוז היציבות בחלק האחורי של הדובדבנים כשהשלים 90 דקות ב-37 מתוך 38 משחקי פרמייר ליג העונה.
למרות העונה המרשימה של חלוץ הקבוצה דומיניק סולאנקה, האוהדים דווקא בחרו לפרגן לאוקראיני בן ה-21 והעניקו לו את תואר שחקן העונה של הקהל. עם התחלה כזו, רק השמיים הם הגבול.
מנהריה ליורו – הסיפור הייחודי של ויקטור ציגנקוב
שני נציגים שנולדו בישראל יהיו ביורו הזה – גיורגי ציטאשווילי הגאורגי וכמובן ויקטור ציגנקוב. בנו של שחקן העבר ויטלי ציגנקוב גדל במשך מספר שנים בנהריה עד שעזב יחד עם אביו, כשבכדורגל הוא התעלה עליו ובגדול.
בינואר 2023 הוא הצטרף לג’ירונה בעבור כחמישה מיליון אירו, סכום שנראה כיום קטן ביחס לתפוקה שהוא העניק. בחצי העונה הראשונה הוא השתלב היטב והרשים גם במספרים, כשהקו החיובי המשיך בעונה החולפת.
שחקן הכנף קיבע את מעמדו בהרכב, כששיתוף הפעולה עם ארטם דובביק הניב שערים רבים להפתעת העונה. ציגנקוב סיים עם שמונה שערים ושבעה בישולים בלה ליגה, ואם תרצו קצת “גאווה ישראלית” ביורו 2024, זה כנראה המקום לחפש.