הסמל הבלתי מעורער לנאמנות - וגם לכישלונות

ביום שישי חגג מרקו רויס את יום הולדתו ה-35. הערב (שבת) ב-22:00 הוא יהיה בוומבלי בגמר ליגת האלופות, במשחק הפרידה מקבוצתו האהובה. ואם תנצח דורטמונד את ריאל מדריד, יהיה זה אקורד סיום מופלא, וגם סגירת מעגל מיוחדת לקדנציה בת 12 שנה, שהיא בעצם אורכה הרבה יותר אם לוקחים בחשבון את השנים באקדמיה של הצהובים-שחורים.

כי רויס הוא יליד דורטמונד, שאהב את בורוסיה מאז שהוא זוכר את עצמו. הוא למד בבית הספר של המועדון במשך עשור וחלם לככב בבונדסליגה. השאיפה הזו התנפצה לרסיסים כאשר הצוות המקצועי החליט שאינו חזק מספיק פיזית והראה לו את הדרך החוצה.

לקח לו כמה ימים להתגבר על שברון הלב, אך מרקו לא ויתר. הוא אסף את השברים, הלך לאלן מהליגה השלישית והחל את הטיפוס מהמעמקים. 6 שנים אחרי שדורטמונד זרקה אותו לכל הרוחות, היא שילמה למנשנגלדבאך 17 מיליון אירו על מנת להחזיר אותו הביתה. וזה היה כסף קטן ביחס לפוטנציאל העצום, אבל הכישרון והיכולת הם רק חלק מהסיפור כאן.

מרקו רויס (רויטרס)

רויס הפך לעילוי נצחי בקרב מאכלסי הקיר הצהוב המפורסם בעיקר בזכות הנאמנות. הזדמנויות רבות היו לו לעבור לקבוצה "גדולה" יותר, והוא ויתר על כולן. ריאל מדריד, ברצלונה, באיירן, מנצ'סטר יונייטד, מנצ'סטר סיטי – והרשימה עוד ארוכה. הן עמדו בתור והיו מוכנות להעניק לו תנאים כספיים טובים הרבה יותר ממה שהרוויח בבורוסיה, אך רויס לא התפתה. "זה הבית. לכאן אני שייך. אלה החיים שלי", הוא הסביר את הקשר ההדוק שלו למועדון. וכאשר נשאל לפני שנה אם היה משנה החלטות במהלך הקריירה, הוא השיב: "ממש אין סיבה. עשיתי הכל נכון".

אלא שיש משהו שרויס כן היה משנה – הוא היה רוצה לזכות בתארים. זה לא תלוי רק בו, כמובן, אבל לו היו מספרים לו ב-2012 שהוא יצבור שני גביעים בלבד במשך תריסר שנותיו בצהוב-שחור, הוא לא היה מאמין. התחזית הזו הייתה קודרת ועגומה מדי. הרי הוא הצטרף אז לקבוצה של יורגן קלופ שזכתה בשתי אליפויות רצופות, ולא התכוונה להוריד את הרגל מהדוושה.

הגיע כדי להתחיל שושולת בדורטמנד, אך זה לא קרה. רויס (רויטרס)

זו הייתה אמורה להיות התחלה של שושלת, ורויס היה צריך להוסיף למערכת הזו המון כדי לחזק אותה לקראת הבאות. ומה קרה בפועל? 11 אליפויות רצופות של באיירן, ולקינוח אליפות היסטורית של לברקוזן ללא הפסד. רויס הוא הסמל הבלתי מעורער של דורטמונד, אבל בלית ברירה הוא גם מסמל את כישלונותיה.

זה יכול היה להיות שונה בתכלית לו הביקור הקודם בגמר ליגת האלופות בוומבלי היה מסתיים אחרת. דורטמונד דהרה לשם בעונה אירופית מזהירה, שכללה נצחון מפואר על ריאל מדריד בחצי הגמר, ורויס היה אחד הבולטים בקרב מול באיירן בלונדון. הוא גם היה זה שסחט פנדל בדקה ה-68, כאשר הוכשל על ידי חברו הטוב לשעבר ממנשנגלדבאך – דאנטה הברזילאי. אילקאי גונדואן תירגם אותו לשער והשווה ל-1:1, והמתח היה בשיאו עד הדקה ה-89, בה מצא אריאן רובן את הרשת ומחק אחת ולתמיד את תדמית הלוזר ברגעים המכריעים. ורויס? איכשהו התדמית הזו עברה בהדרגה אליו.

תדמית הלוזר של רובן עברה אליו. רויס (רויטרס)

והעניין הוא שבעולם המושלם היה אמור להיות לו דייט נוסף מול דאנטה על במה גדולה אפילו יותר, אבל את חצי גמר מונדיאל 2014, בו כבשה גרמניה את השביעיה המיתולוגית מול ברזיל, הוא לא היה מסוגל אפילו לראות. כך גם את הגמר בו זכתה הנבחרת של יוגי לב במדליות הזהב. הכאב הנפשי היה חזק מדי. רויס היה אמור להיות שם, כחלק אינטגרלי מההרכב, אך קרע רצועות בקרסולו במשחק ההכנה האחרון ונעדר מהטורניר. כך גם החלה הסאגה העצובה ביותר שלו – ההתמודדות התכופה עם פציעות מגוונות. 

הבעיות הבריאותיות הרסו לחלוטין את הקריירה הבין-לאומית של רויס. יש לו רק שני טורנירים גדולים– יורו 2012 ומונדיאל 2018. ליורו 2016 הוא לא נסע אחרי שמתח שריר במפשעה, ומיורו 2020 ביקש להשתחרר על מנת לתת לגופו מנוחה. על מונדיאל 2022 כבר לא היה רלוונטי לדבר. בסך הכל, יש לו 48 הופעות בלבד במדי גרמניה, וזה אומר לא מעט.

מיעט לשחק בנבחרת. רויס (רויטרס)

באופן טבעי, המצוקה השפיעה גם על התרומה לקבוצתו, והיה סמלי כי את התואר הראשון שלו הוא חגג במאי 2017 עם תחבושת על הרגל. דורטמונד אמנם ניצחה סוף כל סוף בגמר הגביע אחרי 3 מעידות במעמד, אבל הכוכב הוחלף במחצית אחרי שנפגע בברכו. אגב, זה מנע מטאלב טוואטחה לשחק מולו, כי המגן הישראלי נכנס למגרש במדי פרנקפורט בדקה ה-56.

את הגביע הגרמני השני שלו הניף רויס כקפטן ב-2021. הוא מונה לתפקיד ב-2018 וענד את הסרט בגאווה במשך 5 שנים, עד שהחליט לזוז הצידה במפתיע לפני שנה. ייתכן שהפיאסקו במחזור הסיום בבונדסליגה גרם לכך – כי הרי ב-2023 הייתה אמורה בורוסיה לזכות באליפות הנכספת. נדרש רק ניצחון ביתי על מיינץ במחזור הנעילה כדי להניף את הצלחת על חשבון באיירן. כולם יודעים איך זה נגמר, ורויס שפתח אז על הספסל, הרגיש מיצוי. הוא האריך אמנם את החוזה בשנה נוספת, אבל היחסים עם המאמן אדין טרזיץ' לא היו מושלמים, והסוף ריחף באוויר.

רויס הרגיש מיצוי כבר בסוף העונה שעברה. שחקני דורטמונד מאוכזבים (רויטרס)

מרקו היה גאה לייצג את בורוסיה כל עוד הרגיש רצוי. ככל שפחתה היכולת שלו להשפיע על הדשא, הוא הבין שעדיף להיפרד ביוזמתו – גם כדי למנוע תסכול, וגם על מנת לקבל יותר דקות משחק במקום אחר. את התשוקה שלו אי אפשר לכבות בינתיים, והוא עוד יחזור לדורטמונד בתפקיד ניהולי כשיתלה את הנעליים.

"זו הייתה החלטה הדדית", אמר המנהל הספורטיבי סבסטיאן קל כאשר ההודעה פורסמה בתחילת החודש, ומאז יצאו האוהדים מגדרם על מנת להראות לרויס את אהבתם. הוא אף קיבל את מלוא תשומת הלב במשחקים הביתיים האחרונים בליגה, כי המאבק בה הוכרע מזמן, ואת כל המאמצים השקיעה הקבוצה של טרזיץ' בליגת האלופות.

הרכב של מחליפים הביס את אאוגסבורג 1:5, כאשר רויס כבש ובישל פעמיים. במחזור האחרון, הוא הבקיע ובישל ב-0:4 על דארמשטאדט החלשה – ואז מימן את הבירה לכל האצטדיון. כן, זו הייתה הפרידה הביתית המושלמת, אבל עכשיו הוא ניגש למשימה החשובה באמת.

ועכשיו - הדבר האמיתי. מרקו רויס עם אוהדי דורטמונד (רויטרס)

סביר מאוד להניח שרויס לא יהיה בהרכב בוומבלי, בניגוד לחברו טוני קרוס שמסיים עשור בריאל מדריד ופורש. הוא הרי פתח רק פעם אחת בשלבי הנוקאאוט, והמערך של דורטמונד יעיל יותר בלעדיו בימים אלה. ואולם, יש לו סיכוי גבוה להיכנס כמחליף, ואז – מי יודע – אולי הגורל יפצה אותו על כל הפציעות, הפספוסים והאכזבות, ויעניק לו את ההזדמנות להכריע את הגמר הגדול במשחקו האחרון בהחלט בצהוב-שחור.

רויס הוא אגדת בורוסיה דורטמונד לנצח נצחים בלי קשר לתוצאה בשבת, אבל אם יבקיע את שער הניצחון מול היריבה הלבנה הפייבוריטית, האגדה הזו תצמח למימדים חדשים לגמרי. היש מתנה טובה יותר ליום הולדת 35?