"אני לא מבין למה תארים מהווים מדד להצלחה. אני לא יותר טוב עכשיו ממה שהייתי לפני כמה שעות בצהריים", אמר ג'אן פיירו גאספריני אחרי שזכה בתואר ראשון בחייו בגיל 66. אטאלנטה שלו רמסה את באייר לברקוזן 0:3 בגמר הליגה האירופית, אבל הוא שמר את הרגליים על הקרקע ולא נסחף להתבטאויות מוגזמות.
ההישג הזה עצום עבור המועדון מברגמו – הרי זה התואר השני בלבד ב-118 שנות קיומו. הראשון היה הגביע האיטלקי אי שם ב-1963 בזכות הגרלה נוחה מאוד עד הגמר, כאשר גאספריני עוד היה בן 5. אז ברור שהערב אתמול היה מכונן, קל וחומר אחרי 3 הפסדים מתסכלים בגמרים בגביע האיטלקי במהלך הקדנציה של גאספריני. ובכל זאת, המאמן הוותיק יודע היטב שזה לא הדבר החשוב ביותר.
הדבר החשוב ביותר הוא הניהול. כאשר הגיע גאספריני לאטאלנטה ב-2016, כל מטרתה הספורטיבית הייתה לשרוד בליגה, והקופה הייתה לרוב ריקה. את זה רצה הנשיא אנטוניו פרקאסי לשנות – הוא שאף לא רק להבטיח את עצם קיומו של המועדון, אלא להביאו לפריחה כלכלית ומקצועית. עם גאספריני הוא הגשים את החלום הזה, ואף מעבר לכך.
בזכות המאמן, הקבוצה מדורגת באופן קבוע בצמרת הגבוהה, העפילה בתדירות גבוהה לליגת האלופות, מציגה כדורגל ראוותני שגם אוהדים ניטרליים נהנים לראות, וכל זאת תוך כדי העשרת חשבון הבנק. ב-8 השנים עם גאספריני ליד ההגה, הרוויחה אטאלנטה בשוק ההעברות 157 מיליון אירו. היא מטפחת שחקני בית, קונה בזול, מוכרת ביוקר – ועדיין שומרת תמיד על רמה גבוהה על המגרש.
קחו, למשל, את העונה הנוכחית. אשתקד פרץ בזכות גאסרפיני לתודעה נער דני אלמוני בשם ראסמוס הויילון – והוא הגדיר את משחק ההתקפה של אטאלטה בסיבוב השני של 2022/23. באה מנצ'סטר יונייטד, החליטה שהוא אמור להיות התשובה שלה לארלינג הולאנד ושילמה תמורתו 75 מיליון אירו.
במקביל, נמכר הקיצוני הצרפתי ז'רמי בוגה לניס תמורת 20 מיליון אירו, והחלוץ הקולומביאני דובאן ספאטה עזב בהשאלה לטורינו עם התחייבות להחתימו. החוליה הקדמית התפרקה, והיה צורך לבנות אותה מחדש. ואם זה לא מספיק, אז גם שחקן האגף הדני המצטיין יואכים מיילה שווק לוולפסבורג תמורת 12 מיליון.
האם התוצאות הורעו כתוצאה מכך? ממש לא. אטאלנטה סיימה חמישית ב-2023, והיא תסיים חמישית עם מספר נקודות קצת יותר גבוה ב-2024. בעונה שעברה היו לה 66 שערי זכות בליגה, והעונה היא עומדת על 67 עם מחזור אחד לפניה. יציבות היא שם המשחק, וגם הקמפיין המזהיר באירופה לא הפריע להשיג תוצאות בזירה המקומית.
גאספריני פשוט עשה את מה שהוא עושה כל הזמן – שיקם שחקנים ועזר להם למצות את הפוטנציאל ואף מעבר לכך. ג'אנלוקה סקמאקה סבל רבות בווסטהאם בעונה שעברה, אז אטאלנטה השקיעה חלק צנוע מהרווח על הויילון כדי להחזירו למולדת, ואחרי תקופה התאקלמות בסיבוב הראשון החל הסקורר לקרוע רשתות, עד כדי כך שהוא אמור לפתוח כעת בהרכב הנבחרת ביורו 2024.
הוא כבש בשני המפגשים מול ספורטינג ליסבון בשמינית הגמר, הפציץ פעמיים ב-0:3 המטריף באנפילד מול ליברפול ברבע הגמר, והבקיע גם בחצי הגמר מול מארסיי. אתמול הוא דווקא היה מאופק יחסית בגמר, אבל את הבמה קיבל השחקן שחייב את כל הקריירה שלו לגאספריני – המשוקם האולטימטיבי שלו.
כי אדמולה לוקמן הוגדר כפלופ מחפיר לפני שהגיע לברגמו בקיץ 2022. פעם הוא נחשב להבטחה הגדולה באנגליה, והיה שותף בכיר לזכיית הנבחרת עד גיל 20 במונדיאל ב-2017. הוא שיתף פעולה עם דומיניק קלברט-לווין ודומיניק סולנקה בחוד, הבקיע בחצי הגמר מול איטליה, וגרם לאוהדי אברטון לפתח ציפיות גבוהות. קארל רובינסון, מאמנו בצ'רלטון ממנה עבר לגודיסון פארק, הגדיר אותו כפוטנציאל ענק: "לוקמן מבצע פעולות בלתי צפויות, התנועות שלו מיוחדות, וכשהוא מקבל את הכדור תמיד יש תחושה שמשהו טוב הולך לקרות. הוא נער אנגלי מלהיב מאוד".
אגב, כדאי לזכור זאת כאשר אם קראתם בשעות האחרונות נתונים מוזרים על היותו "האפריקני הראשון שכבש יותר מפעם אחת בגמר אירופי", ושטויות בסגנון זה. לוקמן נולד בלונדון, גדל בלונדון, והוא אנגלי – בן מהגרים כמו כדורגלנים רבים מאוד בממלכה. הוא לא פחות אנגלי מפיקאיו טומורי או ראחים סטרלינג. הוא המשיך לייצג את נבחרת אנגליה הצעירה גם בגיל 21, ודחה בעקביות ניסיונות של ההתאחדות הניגרית לגייס אותו. הנשרים הצליחו בסופו של דבר לשכנעו רק כי הוא נכשל לחלוטין בקבוצותיו, וכבר לא ראה סיכוי לקבל זימון לנבחרת אנגליה הבוגרת. זה הכל.
והרי הפיאסקו שלו היה מהדהד, בעיקר בגלל גישה בעייתית. באברטון הוא הואשם בהיעדר משמעת, ורק התלונן על כך שלא נותנים לו לשחק. לייפציג חשבה שתוכל להחזירו לפסים הנכונים, אך אחרי מספר הופעות טובות התברר שאפילו בחממה המיוחדת של השוורים האדומים לא התנהג לוקמן כמקצוען, ומצה את עצמו במהרה על הספסל. ההשאלות לפולהאם וללסטר לא שיפרו משמעותית את המצב, והכישרון היה בדרך להיעלם לחלוטין, עד שאטאלנטה החליטה לשלם תמורתו מחיר מופחת של 9 מיליון אירו ולהעבירו לידיו הבטוחות של גאספריני בקיץ 2022.
אז הנה לכם – לוקמן פרח בברגמו. בעונה שעברה הוא סיפק 13 שערים ו-6 בישולים בליגה, ושיחק ביעילות במגוון עמדות בחלק הקדמי. העונה יש לו 9 כיבושים ו-6 בישולים בליגה, והוא לקח על עצמו את רוב המשימות של בוגה. השבחים לא הפסיקו לזרום לכיוונו, אך את ההופעה הטובה בחייו עד כה הוא שמר לגמר מול לברקוזן. שלושער ראשון בגמר אירופי מאז יופ היינקס ב-1975 זה נתון מטורף בכל קנה מידה.
אגב, באופן אירוני וסמלי, גם בגמר הקודם בו הניפה אטאלנטה את הגביע, ב-1963 מול טורינו, היה לה שחקן שהבקיע שלושער. היה זה אנג'לו דומנגיני הצעיר, שעבר לאחר מכן לאינטר, הפך לכוכב גדול, זכה באליפות אירופה ב-1968, ושיחק גם בגמר המונדיאל ב-1970.
מי יודע, אולי גם ללוקמן מצפה כעת מעבר נוצץ לסן סירו, או לאצטדיון ענק אחר? ביכולת שהפגין אתמול, אטאלנטה כבר יכולה להריח רווח נאה מאוד שתעשה גם עליו. הכיבושים שלו היו כל כך שונים בדאבלין. החלוץ התגנב כדי להקדים את אסקיאל פלאסיוס לכדור רוחב כדי להעלות את אטאלנטה ליתרון. הוא הכפיל את היתרון הזה במבצע אישי מבריק ובעיטה מסובבת לפינה הרחוקה מחוץ לרחבה. ואת השלישי הוא הפציץ לחיבורים הרחוקים בדקה ה-75 כדי להסיר את כל הספקות לגבי התוצאה הסופית.
עד אז האמינו רוב האוהדים שלברקוזן תחזור. היא הרי תמיד חוזרת. ההרכבים של צ'אבי אלונסו לא תמיד פוגעים, אבל החילופים שלו כן, ובזמן פציעות הקבוצה הזו הוכיחה יכולות שגובלות בנסים. אפשר להוביל מולה, אבל אי אפשר לנצח אותה. 51 משחקים ללא הפסד בכל המסגרות היו למאמן הבאסקי ולחבורה המופלאה שלו, ונותרו רק שני גמרים כדי להשלים טרבל חסר תקדים בלי להיכנע אפילו פעם אחת לאורך עונה שלמה. לגבי גמר הגביע הגרמני בשבת הקרובה, מול קייזרסלאוטרן מתחתית הליגה השנייה, אין סימני שאלה רבים. אז אלונסו היה צריך לגבור רק על גאספריני. והעניין הוא שגאספריני פשוט עשה לו בית ספר.
הפעם הגזים מאמן לברקוזן לגמרי עם האלתורים בהרכב הפותח, השאיר על הספסל את כל החלוצים המרכזיים, ויתר על הקשר האחורי הכי חשוב רוברט אנדריך, ושלח את ג'רמי פרימפונג לעמדה קדמית מדי. זה היה הזוי, ומנגד אטאלנטה התייצבה במלוא הדרה כדי לשלוט בעניינים עם המערך הקבוע 3-4-3. מצד אחד, היא הייתה נהדרת בחלק הקדמי, מצאה אינספור פרצות במערך של היריבה, ואפשרה לא רק ללוקמן להגיע למצבי הבקעה. מצד שני, היא הייתה קרובה לשלמות גם בעורף. הנסיך הגרמני החדש פלוריאן וירץ בקושי הורגש, אלכס גרימאלדו הוגבל מאוד באגף השמאלי, ולברקוזן המפוארת נראתה כמו סתם קבוצת מרכז טבלה כלשהי שנקלעה ליום רע.
אטאלנטה גרמה לה להיראות כך, והיא השיגה את המטרה ללא הקשר המרכזי הכי חשוב שלה. מארטן דה רון ההולנדי נפצע בגמר הגביע האיטלקי, בו הפסידה הקבוצה ליובנטוס, והיה שבור לב מכך שלא התאפשר לו ליטול חלק בגמר האירופי שלו. לא נורא – הוא צהל עם כולם בסיום, וכתב בטוויטר בהומור האופייני, כשהוא מפרסם את תמונת נעוריו מספרטה רוטרדאם: "אם הילד הזה זכה בליגה האירופית, אל תוותרו על החלומות שלכם". החלום של דה רון, שהצטרף על תקן שחקן די זניח ב-2017, התגשם בזכות גאספריני. הבוס שידרג אותו לשחקן שצפוי להיות בהרכב הנבחרת הכתומה בקיץ הקרוב.
אז כן, תארים לא אמורים להוות מדד להצלחה של מאמנים, בוודאי לא בקבוצות כמו אטאלנטה. ובכל זאת, הם מרגשים וחשובים עוד יותר דווקא בקבוצות כמו אטאלנטה. גאספריני הוא לא מאמן טוב יותר בהשוואה לאתמול בצהריים, אך הוא בוודאי אדם מאושר יותר אחרי שהניף סוף כל סוף את הגביע הנכסף הזה. במקרה שלו, זהו פרס על מפעל חיים, וזו בכלל לא הגזמה.