האמרה 'הצעירים הם המנהיגים הבאים של המדינה' נאמרת בכל יום עצמאות. גם בעולם הכדורגל הכישרונות הצעירים הם אלה שמשתלטים על המגרש יחד עם כבוד גדול לשמות הגדולים. ביום העצמאות הזה פגשתי את מי שמלוות את אותם שחקנים ועוברות איתם את כל רכבת ההרים הזו - שיר משה, ארוסתו של שחקן מכבי ת"א, אושר דוידה, רוני בן שושן, זוגתו של קפטן מ.ס אשדוד, גיל כהן, אגם לוי, זוגתו של שחקן מכבי חיפה, עילאי חג'ג', ורוי לוי, זוגתו של שחקן מכבי נתניה, עוז בילו, ובתו של מאמן מ.ס אשדוד, אלי לוי.
כשפוגשים את החבורה הצבעונית והחייכנית הזו (שכל רגע איתה יותר מהנה מהקודם) בדרך כלל מתעסקים קודם כל בחיצוניות המרשימה, אבל אני הכרתי נשים רהוטות, מלאות ביטחון וחזקות המשמשות גב יציב לבני הזוג שכנראה לא היו מצליחים בלעדיהן. גב כזה שיכול לגרום לאמהות של השחקנים לחלוטין לישון בשקט שבניהן בידיים טובות.
אושר וגיל משחקים מגיל קטן יחד ושיר מודה שזה מאוד מרגש לראות ששניהם הצליחו, רוני עדיין לא טעמה מהקבוצות הגדולות ("מקווה בעזרת השם שזה יקרה"), אגם נהנית לראות מהצד את ההשקעה, ההתמדה והרצון להצליח ורוי אוהבת את האסרטיביות של השחקנים הצעירים: "מרגיש לי שעוז כבר מהנוער בטוח בעצמו וזה לא משנה מי יעמוד מולו. בהתחלה כשעלה לבוגרים זה היה נראה כמו חוצפה 'איך רק עלה לבוגרים והוא ככה מתנהג'? אבל זה טוב החוצפה הזו כי ככה מגיעים".
אגם: "השנתיים שעילאי יצא בהשאלה ממכבי חיפה לעפולה גרמו לו לצבור ביטחון, להשתפשף, לבנות את החוצפה הזו והיום הוא באמת מיישם אותה. זה בא לו לידי ביטוי במגרש ובחדר ההלבשה והרצון הזה הוא קריטי. אבל גם, בשקט, לא לבוא עם האף למעלה, הוא בן אדם עניו ומיוחד בעיניי".
גם הבנות עצמן הן בחורות צעירות שעוברות יחד עם השחקנים הפרטיים שלהם את כל רכבת ההרים המשוגעת הזו, והן מודות שלא מדובר בעניין פשוט.
שיר: "לא כל אחד מסוגל לזה. יום אחד הוא בא ואמר לי 'מאמי עוברים לבלגיה'. שמתי את הכל בצד ועברתי איתו. הוא מהתחלה אמר לי שזה יכול לקרות, שאל אותי מראש אם אני יכולה להיכנס לזה ואמרתי לו שבשבילו אעשה הכל. וגם היום כל היום שלי הוא סביבו. אחרי הפסד אי אפשר לדבר איתם שעה לפחות, הוא צריך להירגע, וכל תגובה שלו זו תגובה שלך".
רוני: "זה מגיע איתך הביתה אי אפשר להפריד את זה. כשיש הפסד את בעצמך נכנסת לבאסה".
אגם: "זו הכלה מטורפת, עילאי לא מחצין רגשות כלפי חוץ, אני יכולה לקרוא אותו וברגעי תסכול זה להיות שם ולשדר אמונה, חיזוקים ושנעבור את זה ביחד, זה קשה אבל אפשרי".
שיר: "אם היה משחק לא טוב אני מרגישה כאילו אני שיחקתי. אי אפשר לפנות אליי, אני עצבנית".
רוני: "במשחק האחרון מול חדרה לדעתי הייתי בדיכאון יותר ממנו, זה לקח אותי לשבוע".
שיר: "זה לא נורמלי, תמיד כולם אומרים לנו איזה כיף לכן אבל זה רחוק ממה שהם חושבים".
אגם: "זה גם המון ויתורים, אני אישית מוותרת על עצמי בהמון דברים כדי להיות בשבילו, ושיגיע הכי רחוק שאפשר כי יש לו את זה בעיקר בגלל התכונות שלו. כי זה לא רק כישרון, אתה יכול להיות כשרוני אבל אם תזלזל ולא תהיה אחראי ומקצוען זה לא יקרה".
רוי: "אצלי זה לא סוד גדלתי לזה, אני רגילה מהבית אבל לא אשקר שברגעי לחץ בא לי למות, כשהוא לידי אני לא מראה, אלא חזקה כי עוז נורא רגיש. אני ישר מרגיעה ואומרת הכל טוב פרופורציות, ואנחנו מתאפסים ומתקדמים. וכמו שאגם אמרה זה הרבה מנטליות, מעבר לתפקוד, אם את שואלת אותי זה 70% מנטליות כדי להיות שחקן מצליח ו-30% כישרון, כושר וכל השאר. זה אופי".
את הכישרון הענק של השחקנים הצעירים ראינו בטירוף שהיה עם הנבחרת.
רוני: "זו הייתה תקופה מטורפת, אני עדיין שם, הייתי בוכה כל משחק. נסעתי פעמיים ל-24 שעות בגלל שהייתי בתקופת מבחנים, פעם אחת עם ההורים של גיל ואז לבד. זה היה שווה את זה לגמרי, זה היה כבוד וגיל היה קפטן, זה היה מטורף".
אגם: "זו חוויה הכי חלומית שיכולתי לאחל לו ולנו. אף אחד לא האמין בהם חוץ מהגרעין שהיה שם. גיא לוזון עשה שם עבודה שאין לתאר, עילאי היה מספר שיש בחדר הלבשה אווירה שאנחנו יכולים לעשות את זה לא משנה מה. המדינה לא תיארה שיגיעו לשם, גם עכשיו יש לי צמרמורת".
רוי: "ממש ככה. מה שכן כולם תמכו, הרגשת את כל המדינה שם".
אגם: "ולא משנה מי יהיה באולימפיאדה זו גאווה למדינה ובמיוחד בתקופה הזו, שיגיעו הכי רחוק".
שיר: "אני חושבת שהגיע הזמן שגם אושר יזומן. לא היינו בהלם שלא זומן אז כי בבלגיה הוא לא שיחק, בקושי היה מה לראות, אבל עכשיו ממש מגיע לו".
ארבעתן בזוגיות עם שחקנים שהשנה נתנו הכל למען הקבוצה, בין אם זה במאבק האליפות ובין אם במאבקי הפלייאוף התחתון. לכל אחת היה הרבה מה להגיד על השחקן שלה באופן אישי, כמו לדוגמה שיר, שעברה עם אושר את המעבר הכי קשה בליגת העל - מאדום לצהוב.
"עם הקהל של הפועל עדיין קשה", היא מודה. "וזה בכל דבר, אני יכולה להעלות אוכל ויכתבו לי 'אמן תיחנקי', 'אמן יהיה לך בפנים רעל'. בפוסט ההצעה שעלה בגליצ'ים איחלו גירושים. אני באיזשהו מקום מבינה אותם אבל הם מגזימים, ועוד עכשיו בימים של מלחמה. אושר משתלב במכבי ממש יפה ובאמת אוהבים אותו. בהתחלה האוהדים אמרו לו 'עד שלא תלך למקווה לא נאהב אותך' והוא באמת הלך כי חזר מבלגיה, העלה סטורי וכולם כתבו לו 'סוף סוף הקשבת לנו, אתה משלנו עכשיו'. הייתי בטוחה שיהיה קשה אבל אני קוראת את כל המחמאות וברוך השם זה כיף".
איך הוא מסתדר עם האנגלית האירית של רובי קין?
"יש לאושר אנגלית ממש טובה, גם בבלגיה הוא חיזק אותה, הוא מבין הכל ומסתדר איתו".
חושבת שלאושר היה תפקיד גדול בריצה שלהם לאליפות?
"ברור חייב אותו כדי לקחת אליפות".
איך ההכנות לחתונה הקרבה?
"זה לא נגמר! אושר אם להגיד את האמת כמעט עשה הכל, בהתחלה אמרתי לו אני אגיד לך שעה ותבוא, אבל יצא הפוך. הוא זורק לי בצחוק 'תודה שארגנת משהו בחתונה', הוא באמת עשה יותר, הוא לא כמוני מתבייש. אצל גיל ורוני זה יהיה הפוך, גיל פשוט רק יגיע. אגב רוני מחכה נואשות לטבעת, אני גם בעזרת השם רוצה לחכות לה להריון, מה עדיף להם לסבול כל אחת מאיתנו בנפרד או שיסבלו ביחד?" (צוחקות).
אצל גיל כהן הסיפור שונה משל דוידה, הוא לעומתו במאבקי תחתית וגם לרוני לא פשוט: "כל משחק הוא קשה ברמות", היא מספרת. "את מגרדת את הנקודות וזה לא נחמד בכלל. הכל הפסדים ותיקו, כשיש ניצחון זה עולם ומלואו".
המאמן שלו הוא אבא של חברה טובה שלך שבמקרה גם כאן, איך הקשר שלו עם אלי שונה מהשאר?
"לא חושבת ששונה, אבל כן יש את החיים בכדורגל ואת החיים אחר כך. הוא גם מכיר אותו מלפני כי היינו הולכים לרוי יחד וגיל הגיע מהנוער של אשדוד והכיר אותו תמיד, אבל זה לא אומר שלאלי הייתה העדפה".
מה אומרים לו במצב כזה כשהקבוצה שלו בסכנת ירידה?
"בהתחלה לא מצאתי את המילים בכלל. זה היה הפסד אחרי הפסד ואת לא רואה את האור בקצה המנהרה. אני מקווה שנישאר בסוף, הם משחקים על חיים".
עילאי חג'ג' התחיל את העונה בצורה מבטיחה כשכבש צמד מול חדרה ואפילו זכה לשחקן השבוע של ליגת העל. אך אז הגיעה הפציעה ששינתה את הכל: "זה השבית אותו לארבעה חודשים", אגם מספרת. "כל רופא לא ידע אם לעשות ניתוח או עוד כדורים וסטרואידים, הכל היה בסימן שאלה שהוא ניצח אותו. הוא לא הלך לניתוח, הקשיב לגוף שלו ולעצמו ולצוות המקצועי של מכבי חיפה שבאמת ליוו אותו מהתחלה. הוא עבר את התקופה המסיבית שהייתה עם המון תסכול, כאב, כעס ורגשות מעורבים. הוא הרגיש שהקבוצה צריכה אותו ורצה להיות חלק בתקופת הצמצום בטבלה, אבל הייתי שם כדי להגיד לו 'הכל משתבש לטובה ואלוהים בוחר שכל דבר יקרה בזמן הנכון ואתה תחזור ותהיה טוב יותר' וכך היה".
עכשיו הוא עם דגו ועונה הבאה עם בכר שזה שינוי משמעותי, איך זה בשבילו?
"לא חושבת שייתן לזה להוריד אותו, הפוך, הוא יעלה וימשיך עם המוטיבציה והאחריות, יוציא את התכונות שמובילות אותו למקום שבו הוא נמצא בצניעות ובשקט. היום זה דגו, מחר בכר ולאחר מכן יכול להיות קבוצה אחרת, הכל יכול לקרות, הוא צריך להמשיך בדרך הנכונה עם הסביבה התומכת. הוא מגיל קטן לא בבית המשפחה שלו בקריית גת והוא בחיפה בגלל הכדורגל, אבל הם תמיד איתו נותנים לו חום ואהבה, בטלפונים, הודעות ופייס טיים".
איך תסתיים העונה לדעתך?
"הסטרס עצום, אבל אני מאמינה בקבוצה הזו בצורה בלתי רגילה, הם חדר הלבשה כל כך תומך, מרים ובאמת מאמין. יש שם אמונה מטורפת והלוואי שייקחו".
את אוהדת חיפה או את עילאי?
"בבית כולם כל החיים מכבי חיפה. אבל כשעילאי היה בעפולה היינו כולנו עפולה. מכבי חיפה זה בלב אבל לא משנה איפה הוא יהיה אני אהיה אחריו. אני מאחלת לו שיגיע לחו"ל, מי שיוצאת עם כדורגלן לוקחת בחשבון שהוא יעתיק את חייו לוא דווקא לחו"ל גם לעיר אחרת, אבל אני אמשיך להיות הגב והתמיכה שלו בכל מקום. זה מקצוע אכזרי אבל שווה את הכל".
לעוז בילו בנתניה הייתה עונה מטלטלת עם חילופי מאמנים, פלייאוף תחתון ודרמה גדולה בחצי גמר גביע המדינה. רוי הייתה שם בכל רגע: "עוז התפתח וקיבל מקום בהרכב. עם כל מאמן חדש שבא יש תחרות טובה, ואוטומטית אתה יותר טוב כי אתה רוצה להוכיח. יש מחשבות מלחיצות לפני, אבל כל מאמן אהב את עוז גם באישיות וגם בתפקוד במגרש והוא קיבל את הבמה. השינויים עושים טוב לעוז ולא כשהכל הולך רגיל, זה מכניס אותו לדרבון".
את גם הבת של, וביום יום חיה שתי קבוצות.
"זה קשה, יום שבת את בלחץ על שניהם ועוברת ממשחק למשחק. זה גם קשה להרגיש שתמכת באחד ולא בשני, אני נקרעת בין שניהם ויש הרבה לחץ בבית, אבל לחץ חיובי והרבה ספורטיביות. צריך לשדר לשניהם טוב ולא להתעצבן, את אמנם נאכלת אבל צריך לקום ולתמוך. זה להיות עמוד תווך ולשדר ביטחון, להיות משענת. אבא הוא בכלל טיפוס שאת באה לחזק אותו אבל הוא מחזק אותך".
ומה יהיה עם אשדוד?
"אני באמת מאמינה אמונה שלמה שהם לא יורדים. בפלייאוף התחתון הם לא הפסידו ואני מאמינה בו ובמה שהוא משריש לשחקנים. אני מעריצה אותו אבל לא בגלל שהוא אבא שלי, בגלל האישיות שלו".
מה קורה כשאשדוד פוגשת את נתניה? תכניסי אותנו למאחורי הקלעים.
"וואו, הייתי במשחק אחד ומאז לא הלכתי והעדפתי לראות בבית. אני תמיד מקווה שיהיה תיקו שכולם יצאו מרוצים, עוז אומר שזה תיקו לשלום בית. הם משאירים הכל בצד, מה שקורה במגרש נשאר שם ואז בבית כאילו לא היה. וברור שיש את הבדיחות בחדר ההלבשה..."
נשות הכדורגלנים קיבלו בשנים האחרונות זרקור מאוד גדול ולמרות שהן לא בחרו בפרסום הוא מגיע לטוב ולרע, גם ברגעים פחות נחמדים כשאוהדים מקבוצה יריבה מגזימים באיחולים: "כשאת נכנסת לזה את מודעת לזה שזה יגיע באיזשהו שלב", אומרת שיר. "יש לפעמים רגעים נחמדים ולפעמים לא".
אגם: "ההודעות מאוהדים לטוב ולרע יכולות לשחק אבל בסוף אי אפשר להכניס את זה לבית וללב כי רק את יודעת מה באמת קורה".
רוי: "זה לפעמים מוציא מהדעת".
רוני: "אני עוד לא הגעתי לשלב שמקבלים הודעות קשות, שיר יותר".
שיר: "אני פעם הייתי לוקחת את זה מאוד קשה. זה כאילו מובן אבל זה לא בסדר לאחל צולבת, סרטן ועוד דברים נוראיים. עכשיו זה עובר לידי, אני צוחקת על זה".
רוני: "אני רגישה ולוקחת ללב. אני רואה מה כותבים על גיל וזה מזעזע, תמיד לאנשים יהיה מה להגיד, אם אומרים על מסי אז מי אנחנו?"
יש גם סכסוכים בעולם של נשות הכדורגלנים?
רוני: "זה קיים, אבל בסופו של יום את בוחרת של מי להיות חברה".
שיר: "זה גם עולם של צביעות, אם את לא מסתדרת עם בת זוג של שחקן שמשחק עם בן הזוג שלך את עדיין תהיי נחמדה. אבל אני ורוני למשל 'בסטיות' מהרגע הראשון, מההתחלה אמרתי שהיא אני בשחור" (צוחקות).
רוני: "אבל הריבים בין הבנות לא משפיעים עליהם הם רק ינסו להשלים. מבחינתם זה בונוס שאנחנו חברות, אבל אם אנחנו לא מסתדרות זו בעיה שלנו הם עדיין יישארו חברים, הם ישנים יחד במלון ומשחקים יחד, אנחנו לא מערבות אותם".
הם עדיין צעירים וכל הקריירה לפניהם, איזה עתיד אתן רואות להם?
רוני: "אני מקווה שגיל סוף סוף יגשים את עצמו השנה, אולי לא שומעים עליו הרבה אבל החריצות שלו מדהימה ואני מאמינה שבסוף זה באמת ישתלם לו. הוא לא יוצא הרבה, ישן מוקדם, מחכה ללו"ז ולזימונים, אני מאוד רוצה שיצליח. הוא כבר זומן לנבחרת הבוגרת אבל היה פצוע, אני מאמינה שזה יגיע וגם קבוצה גדולה. הוא גם שואף לחו"ל ואני כבר מכינה את עצמי, אני איתו בכל מקום".
רוי: "עוז יכול להגיע למימדים גבוהים, קצת ניסיון ועוד קצת שפשוף והוא יעשה את זה ובגדול אני ממש מאמינה בו. לא אשקר שמפחיד להעתיק חיים לחו"ל ולהתחיל הכל מחדש, אבל זו זוגיות של 24/7 תמיכה גם אם זה אומר לעזוב את המדינה לתקופה, בסוף זה לחזור עם פירות שהנבת ובשביל ההצלחה שלו אהפוך את העולם. בתחילת הקשר אמרתי לו שהוא מניה בטוחה ועד היום הוא זוכר את זה".
אגם: "אז איפה הטבעת עוז באמת?! (צוחקות) אבל כמו שהיא אמרה, עילאי מאוד שקט ומופנם, עובד הכי קשה והוא בקבוצה שקשה לבוא בה לידי ביטוי עם שמות וכוכבים, אבל הוא נלחם וסופג ספסל. בהתחלה הוא בקושי היה ברוטציה ולא עשה פרצופים אלא המתין. אני בטוחה ויודעת שהוא יגיע למקומות הכי גבוהים בארץ, בחו"ל ובנבחרת ואני מאחלת לו כי זה מה שמגיע למי שמשקיע ככה".
שיר: "אני מאחלת לאושר שממש יצליח במכבי ויעשה פה כמה עונות טובות, אבל שיחזור לחו"ל ויפצה על הטראומה מבלגיה. הוא לא שיחק שם בתפקיד שלו ובעיקר חימם ספסל וזה מאוד השפיע עליו, הוא חשב שהוא לא מספיק טוב, אני מחכה שנחזור לעשות תיקון בחו"ל. אני גם מאחלת שסוף סוף יהיה בנבחרת כי מגיע לו".
היום יום העצמאות והוא מבין הקשים שהיו פה, איך אתן מציינות אותו?
רוי: "אף אחד לא יכול לחגוג בלב שלם, חברה שלי נרצחה אז אני בכלל לא חוגגת. וגם כל החטופים שם אז איך אפשר לחגוג את העצמאות של המדינה הזו? לא לחגוג זה להזדהות עם משפחות החטופים והמשפחות השכולות. כל יום זיכרון אני לוקחת קשה, אבל כשזה מכה בך אישית זה כפול".
אגם: "אני ועילאי לא חושבים על זה, מתעסקים בכדורגל ובמאבק האליפות. לא חושבת שהמדינה יכולה לחגוג כמו שנים קודם, אולי יהיה טקס אבל לא שמח, כי שמח זה לא, אף אחד לא יכול להיות שמח כשהחטופים עוד בעזה. כל העולם רואה ויודע שהמדינה עברה משהו קשה".
שיר: "זה לא יום עצמאות בעיניי, לי קשה לחגוג. אני מבינה שאנחנו צריכים להראות שאף אחד לא ישבור אותנו אבל זה לא פשוט".
רוני: "זו לא תקופה ולא השלב לחגוג, אבל אנחנו עם ישראל ולא יכולים לקחת את זה מאיתנו. כן אפשר לשמוח, אבל לא באירועים, זה עדיין קשה. אנחנו עברנו דברים ונכון שזה אחד הקשים שידעה המדינה, אבל גם את זה נעבור, ביחד".