ב-7 באוקטובר, רב סמל ראשון שי אל קנפו ז"ל אבטח את מסיבת הנובה ברעים במסגרת תפקידו במשטרת ישראל, בזמן שמחבלים פרצו את הגדר והגיעו לשטח ישראל כדי לרצוח את המבלים. הוא עזר להם לברוח מהאזור המסוכן ונשאר כדי לוודא שהם יחזרו הביתה בשלום, אלא שהמתקפה הפתיעה גם אותו והוא נפל בעת מילוי תפקידו.
שי אל ז"ל היה אוהד ותיק ומוכר של הפועל באר שבע, ממקימי ארגון האוהדים, שהנציחו את שמו על קיר מיוחד שנבנה לזכרו מחוץ לאצטדיון טרנר. כעת, פרויקט "אוהד לנצח" ב-ONE הפגיש את משפחתו של שי-אל קנפו ז"ל עם שחקן הקבוצה, אור דדיה, שבחר לשוב הביתה לעיר הולדתו בעקבות המלחמה ושמע ממקור ראשון על הגיבור הבאר שבעי לרגל יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה. צפו במפגש סוחט הדמעות.
ספיר, אלמנתו של שי-אל קנפו ז"ל, גוללה את מה שקרה: "שי אל היה אוהד שרוף של הפועל באר שבע, הוא היה מהמשוגעים. ב-7 באוקטובר הוא יצא למשמרת בוקר רגילה כדי לאבטח את המסיבה. הוא יצא לפנות בוקר, ב-7:05 הוא התקשר אליי ואמר לי 'יש חדירות מחבלים'. אחר כך הוא כבר לא ענה. ב-14:00 קיבלתי טלפון מהמשטרה 'תגיעי', התכנסנו בבית החולים סורוקה ושם הודיעו לנו שהוא נפל בקרב יריות ברעים. רק חשבתי איך אני מספרת על זה לילדים".
במהלך הצילומים, בנו הקטן פרץ בבכי - ודדיה חיבק אותו, הרגיע וניסה לנחם: "אתה גיבור. אתם חלק מאיתנו. אתם תהיו איתנו קרוב כל הזמן". דדיה גם הביא מתנות לילדיו של שי-אל ז"ל, כולל חולצת משחק לילד עליה כתוב השם קנפו מאחור. "ממה שהכרתי, שי אל ז"ל הוא אבידה גדולה", ציין אור דדיה. "אני רוצה לשלוח חיזוקים למשפחה. אשתו חזקה ועוטפת את הילדים, שזה הכי חשוב. החיים ממשיכים ואנחנו נהיה לצידם כל הזמן. אתם גיבורים אמיתיים, לבעלך מגיעה תודה גדולה על מה שעשה".
אימו אילנה סיפרה: "ככל שחלף הזמן, קיבלנו הרבה הודעות מניצולי המסיבה. אנשים שהוא הציל אותם, הרגיע אותם והגן עליהם. הוא באמת היה גיבור. זה שי אל. הוא לא אחד שיברח, הוא נלחם ונשאר שם עד הרגע האחרון. אחר כך ראינו את כל המחוות שעשו לו בבאר שבע. ידעתי ששי אל היה אהוב, אבל כמה הוא היה אהוב? לא ידעתי".
ספיר הוסיפה: "האולטראס של הפועל באר שבע הם אנשים שרובם בני בית אצלנו, ידעתי מראש שזה בא כעסקת חבילה - הוא והאוהדים ביחד. היום אני באמת מבינה למה. במקום ששי אל ז"ל יישב עם שחקני הפועל באר שבע, אני עושה את זה עכשיו".
דדיה שיתף מה עבר עליו מעבר לים. המגן הימני, תוצר מחלקת הנוער של הקבוצה, חזר ארצה אחרי חצי שנה באברדין הסקוטית והסביר מה עבר עליו באותם ימים: "היה לי קשה לעבור את המלחמה בסקוטלנד. ב-7 באוקטובר קמתי בבוקר והלכתי לאימון. שחקנים שאלו אותי שאלות ואני לא מבין עדיין מה קרה. לא יכולתי לשחק כדורגל, הראש שלי לא היה שם. גם המאמן מה-7 באוקטובר לא החליף איתי מילה, לכן הרגשתי צורך לחזור בינואר למשפחה ולחום שהייתי צריך".