שנת 2000, לוח התוצאות באולם בסלוניקי מראה את התוצאה 57:60 לזכות פנאתנייקוס, כשעל השעון 3:44 לסיום המשחק. עודד קטש, במדים הירוקים, מנהל את ההתקפה של היוונים, משתחרר לקליעה מחברו הטוב מהצמד לשעבר ‘קטשפר’ ותופר שלשה שגודעת למכבי ת"א את החלומות על גביע אירופה נוסף.
"למה קטש, דווקא הוא עושה את זה?" אומר מאיר אינשטיין ז"ל, במשפט שחדר ללבבות של האוהדים הצהובים במשחק שאף אחד מהם לא ישכח וירשום לעצמו את זה כ'חוב' שהרכז האגדי יישאר חייב למכבי.
7 שנים אחרי, קטש מגיע ליד אליהו כמאמן, בקדנציה הראשונה (והלא כ"כ מרשימה) כשעל הפרק, סגירת מעגל באיזושהי פנטזיה שהוא יחזיר את אותו ה'חוב', הפעם בתור מאמן. איך הקדנציה ההיא הסתיימה, כולנו זוכרים. מכבי סיימה את העונה בפיינל פור, אבל קטש סיים את אותה העונה בבית עם טראומה שהשאירה אותו מצולק מהמועדון איתו היה מזוהה כ"כ בתור שחקן.
קטש הספיק לעבור בלא מעט תחנות בדרך, לקח אליפות על הגב של מכבי עם גלבוע גליל, עבר בהפועל ת"א, הפועל ירושלים, נבחרת העתודה והנבחרת הבוגרת עד שקיבל הצעה לסגור מעגל בפנאתינייקוס, אותה קבוצה איתה זכה באליפות אירופה. קטש עזב את ירושלים, לקח איתו את החבר הטוב ליאור ליובין ז"ל ובאמצע הקורונה טס לאתונה.
העונה ההיא הסתיימה באליפות וגביע בליגה המקומית, אבל בהרבה טונים צורמים בין הצדדים. קטש, ולא בפעם הראשונה בקריירה, הרגיש שלא מעריכים אותו מספיק. הוא הגיע לפאו שונה בתכלית מהפאו של היום. כסף לא היה שם כמו היום, והציפיות היו בהתאם. אבל כבר הבנו מה קורה אצל הירוקים כשאין תיאום בין הציפיות לתארים, וקטש ארז מזוודה וחזר לישראל עם לב קצת חמוץ.
קפיצה קדימה לעונת 2022. יאניס ספארופולוס מפוטר ממכבי אחרי אותו הפסד בדרבי בחצי גמר הגביע והשם של קטש, באופן טבעי, עולה לאוויר. במכבי גם פונים למאמן ומנסים לשכנע אותו להגיע בחוזה לחצי שנה. קטש, מסרב בנימוס. בלבו גומלת ההחלטה שהוא ילך רק למקום בו מעריכים אותו, ואם מעריכים אותו, שיתנו לו חוזה לעונה וחצי, לפחות.
במכבי מסרבים וחולמים להנחית בקיץ את צ'אבי פסקוואל והמועמדות של הישראלי יורדת מהפרק, לפחות עד אותו הקיץ. אבי אבן, מי שאז היה ראש מחלקת השחקנים, נקרא לדגל עד לתום העונה. מכבי עושה הצלבה, אבל מפסידה את האליפות והחיפושים אחר המאמן ממשיכים. במכבי שוב פנטזו על פסקוואל, אך לא הצליחו להנחית אותו פה וחוזרים לאופציית קטש, שהפעם דורש חוזה לשנתיים. במכבי רצו עונה, ובסוף ההתפשרות הייתה על חוזה של עונה פלוס אופציה לעונה נוספת. קטש חותם, ושוב הרומנטיקנים מפנטזים על אותו החוב משנת 2000.
העונה הראשונה הייתה מלאה בחבלי לידה. השם של קטש היה על הפרק לא מעט פעמים, כבר הוזכרו מועמדים להחליף אותו, בעיקר אחרי איבוד הגביע להפועל ירושלים בעונה שעברה, אלא שאז הגיעה הנקודה בה העונה התהפכה, בדיוק כמו השנה, בחודש מרץ. הקבוצה של קטש התחילה לשחק את הכדורסל הטוב באירופה והחלו הדיבורים על המשך האופציה של מכבי בחוזה. הקבוצה עצמה מיהרה להודיע עוד לפני סיום העונה – “עודד קטש יהיה מאמן הקבוצה גם בעונה הבאה”.
קטש, להבדיל מרבים לפניו, קיבל לא מעט כלים כדי להצליח. הוא רשום על לא מעט החתמות, גם בקיץ הקודם הוא קיבל זכות של וטו על החתמות. דיבר עם ווייד בולדווין טרם ההחתמה כדי לאשר אותה ואחרי שיחה קצרה ביניהם, אישר ואמר, "זה השחקן שאני רוצה איתי".
בקיץ האחרון ניצבו בפני מכבי החלטות לא קלות, האם לשחרר את מרטין ואלכס פוית’רס, או לוותר על ג’וש ניבו. קטש רצה את ניבו איתו והחליט שהוא מוותר על ג’רל מרטין לטובת 4 איכותי ומתאים יותר. ולמרות שהעונה הסתיימה בצורה טובה מבחינת הצהובים עם אליפות ופלייאוף, קטש רצה לעשות עם מכבי את הצעד שמעבר. אלא שאז הגיע ה-7.10 וטרף את כל הקלפים. לפרקים, הוא אפילו חשב שהעונה האירופית של הצהובים תסתיים.
יחד עם זה הגיעו הבשורות הרעות על המחלה של החבר הטוב, ליאור ליובין. קטש, בין הטיסות לבלגרד ולמשחקי החוץ, הקפיד לפקוד את מיטתו של ליובין, לנהל איתו שיחות על כדורסל ולבקר את רז, אשתו של ליאור, והילדים. כלפי חוץ היה נראה שהכל בסדר, אבל בפנים הנפש של קטש סערה. המחלה של ליאור ערערה אותו ויש האומרים, יחד עם המצב בישראל הכניסה אותו לעוד יותר פרופורציות בתקופה הרעה של הצהובים.
ביום בו ליאור הלך לעולמו קטש הספיק לנסוע לצפון להלוויה, להספיד את חברו הטוב ואז עוד לאמן בערב במשחק הליגה מול קריית אתא. היה חשוב למאמן להראות לשחקנים שלמרות מה שקורה מחוץ למגרש, הוא שם את הכל בצד והוא שם בשבילם, בטח אחרי העונה הקשוחה שעוברת עליהם וההקרבות שהם עשו. הוא הרגיש שלמרות שיבינו אותו אם לא יעמוד על הקווים, גם הוא מקריב.
חזרה לסאגת בלגרד. לקראת סוף דצמבר, המצב המתוח התחיל להשפיע על הצהובים. הזרים הודיעו שהם לא חוזרים לישראל עקב המצב וסאגת הקיצוץ. קטש הבין אותם, חיבק ודאג להעביר את המסר להנהלה. בעצם לכל אורך התקופה קטש הקפיד לעמוד לצד השחקנים, להבין אותם ולדבר אליהם בגובה העיניים. זאת גם הסיבה שהשחקנים כל כך מחוברים אליו. זה מתחיל בלורנזו בראון שיש האומרים שמאוד דומה למאמנו באופי, כשהצד החזק בשניהם הוא השקט.
לורנזו, כך מספרים, מאוד מעריך את עודד ברמה המקצועית. באופן כללי, הרבה יותר קל לשחקנים להתחבר למאמן שהיה שחקן, ועוד שחקן מצליח כמו קטש. הזרים במכבי הכירו את ההיסטוריה של עודד בה. אם בשנה שעברה היה את דארון היליארד, שהוא וקטש לא ממש שידרו על אותו הגל, כיום אפשר להגיד שאין במכבי שחקן כזה. אחרי החיבור ללורנזו, הגיע החיבור לבולדווין. כבר באותה השיחה בקיץ הקודם, הכוכב הרגיש שקטש, להבדיל מלא מעט מאמנים אחרים בקריירה שלו מעבר לים, הוא מאמן שאפשר לצאת איתו לקרב. אם תשאלו מה סוד הקסם של קטש? למרות משחק ההתקפה המשובח של הקבוצות שלו, כנראה שהתשובה שתקבלו מרוב מי שקשור למכבי, זה החיבור שלו לשחקנים וחופש הפעולה שהוא נותן להם.
ואם כבר חופש פעולה, אפשר לראות את זה בצורה מושלמת אצל תמיר בלאט, רוקי במכבי, שבעונתו הראשונה במדים הצהובים, מפגין בגרות, אחריות וחוסר פחד. אותו הדבר נכון לגבי רומן סורקין, חסיאל ריברו ואנטוניו קליבלנד, שברגע שנכנס לסיסטם של קטש, הקבוצה התחילה להתחבר. קטש, כשיטת אימון ומשחק, אומר לשחקנים שלו, כל עוד תשחקו את שיטת המשחק, הטעויות עלי. אף אחד לא ירד לספסל בגלל זריקה שלא נכנסה, כל עוד תדבקו בשיטה.
לא סתם אומרים שקטש הוא מאמן של שחקנים. כל הקרובים אליו מספרים על אדם שכיף להיות בחברתו. למרות המראה האדיש, הוא לא מפחד לצחוק ולהצחיק בדרכו ובעיקר הוא מאוד אנושי לשחקנים שלו. הוא כבר הספיק לספר שהוא מקנא בשחקנים שלו שעדיין יכולים לעשות את מה שהם הכי אוהבים וזה לשחק כדורסל.
ועדיין למרות כל אלו, יש הרגשה שקטש לא מספיק מוערך. יותר מזה, כנראה שאם היה מחזיק בדרכון זר ונוחת פה בארץ, היה מקבל שירי הלל על בסיס קבוע. יש הרגשה שבגלל שהוא ישראלי, הוא לא מקבל את מלוא הקרדיט. אגב קרדיט, יכול מאוד להיות שבסוף העונה במכבי יתפסו חזק את הראש על כך שלא הצליחו להחתים אותו במהלך העונה על חוזה חדש.
קבוצות ברחבי היורוליג כבר לוטשות עיניים לעבר קטש ואל תתפלאו אם את העונה הבאה הוא יפתח ביורוליג, אך לא כמאמן מכבי ת"א. אגב, שם לא הרימו ידיים בניסיון להשאיר את המאמן בצהוב, למרות שבמועדון יודעים שהעפלה לפיינל פור תעלה את המחיר שלו וכרגע ההתעסקות של כל המערכת כולל של המאמן בעצמו, היא בסדרה מול הירוקים ולא בשולחן המשא ומתן.
התחלנו בחוב ולכן נסיים בו, באותו חוב משנת 2000. קטש לקח למכבי גביע אירופה ואמר בסיום “ זה היום הכי שמח והכי עצוב בקריירה שלי” וזה בלי לדעת באותם הרגעים ששיחק את משחק היורוליג האחרון בקריירה. והיום כשהוא עוצם את העיניים בלילה, אחרי השנה שהוא התבגר בה, שיפר את עצמו כמאמן ועשה את הבלתי ייאמן מול כמעט כל הקשיים האפשריים (ויש האומרים הבלתי אפשריים) שיכולים לקרות לקבוצה, הוא מרחק 40 דקות מפיינל פור, ואם הכינוי של קטש השחקן היה הנסיך, ניצחון אחד הערב יכול להפוך בקלות את הנסיך למלך.