משפחת לוזון היא המשפחה המוכרת ביותר בכדורגל הישראלי. לאורך השנים, הם ייצרו לא מעט כותרות ועניין, אך ללא ספק גם רשמו הצלחות גדולות. כעת, הגיע הזמן של תמיר, בנו של אבי, להיכנס לכותרות. רק השבוע, הוא, ביחד עם קבוצת הנוער שהוא מוביל לעונה עצומה, חגגו את הנפת צלחת האליפות בליגה, עם הפרש אסטרונומי ובעונה ללא הפסד.
לוזון ראה שלושה שחקנים שלו עולים לקבוצה הבוגרת, שחקנים נפצעים, אך התמודד עם הכול. למעלה מחמש שנים שהוא כבר מאמן את קבוצת הנוער, כשבמאזנו שתי אליפויות, אבל אין ספק שהדומיננטיות בעונה הזאת הייתה יוצאת דופן, יותר מאשר באליפות הקודמת.
לאורך השנים, נתקלנו בראיונות של אבי, גיא, עמוס ועוד, אך את קולו של תמיר, לא ממש שמענו. אחיו ייטב ניסה לנהל קריירה של מאמן והוביל את מכבי פ"ת להישארות הירואית ביחד עם קובי רפואה באמצע העשור הקודם, אך נכווה ועזב את הענף.
כעת, רגע לאחר האליפות, זה הזמן של תמיר, למצוא את דרכו. בראיון מיוחד ל-ONE הוא מדבר על העונה ההיסטורית, העתיד המקצועי, כל בני המשפחה, האם הוא מתכוון ללכת עד הסוף בקריירת האימון ומה העצה שאבא שלו סיפק לו.
תמיר לוזון (חגי מיכאלי)האמנת בתחילת העונה שזה יתפתח ככה?
"כאחד שזו העונה השישית שלו כמאמן קבוצת הנוער, כן זיהיתי שיש פה קבוצה מאוד איכותית. זיהיתי את זה כבר בשנה שעברה, אבל בשנה שעברה שיחקנו בנוער עם השנתון הצעיר. בשנה שעברה לא עשינו גדולה, אבל ידענו שזה בשביל לפתח ולהיות יותר טובים השנה. ידענו ששנתון 2005 הוא השנתון האיכותי יותר, עם יותר פוטנציאל. אבל לעשות את זה ככה בכזה הפרש? לא. אני שמח שהופתענו ביחד והתקדמנו ביחד".
מה הסוד?
"קודם כל זה מתחיל ברמה החברתית ובחדר ההלבשה. הם חברים ממש טובים האחד של השני: גם השחקנים שעלו השנה מנערים א' התחברו ישר לתוך החבורה וגם חריגי הגיל של שנתון 2004 הפכו לחברים ולדבק האחד של השני. מה שיפה לראות הוא שלא משנה הוא כמה תהפוכות עברנו וכמה שחקנים הלכו לבוגרים או נפצעו, תמיד הקבוצה ניצחה. יש משפט שאני משתמש בו תמיד: ‘השלם גדול מסך חלקיו’. זה בדיוק נאמר על הקבוצה הזאת".
תמיר לוזון (ראובן שוורץ)כמו שאמרת, לקחו לך שלושה שחקנים לקבוצה הבוגרת: גיא דזנט, ניב יהושע ולירן חזן. ספר לי על כל אחד מהם. נתחיל בגיא דזנט…
"כבר בתחילת השנה בני לם חיפש מגן ימני ואני שיגעתי אותו ואמרתי לו שלא יחפש מגן ימני כי יש לו אחלה מגן ימני בקבוצת הנוער. אמרתי לו שינסה אותו במחנה האימונים ובאימונים ושאם לא יהיה לו טוב, שיחפש מגן. יאמר לזכותו של בני שהוא הלך איתי וניסה אותו והוא נתן לו לשחק. לבסוף הוא נשאר בקבוצה הבוגרת והיו כמה משחקים בודדים שהוא ירד לקבוצת הנוער".
"יש לדזנט יכולות התקפיות מדהימות כמגן שעולה מקו שני. יש לו אחד על אחד התקפי מצוין. הוא לא מראה את ה-100% מהכישורים שלו, הוא עדיין ‘ביישן’ במשחק שלו וצריך יותר להעז. יש לו הרבה יכולות לתת ואני מצפה ממנו ליותר. קשה מאוד לעבור אותו באחד על אחד והוא שחקן של מאמן. יש לו כושר גופני גבוה מאוד שזה חשוב מאוד למגן. הוא פוטנציאל גדול".
ניב יהושע…
"ניב הוא שחקן שהוא כמו מאמן על המגרש. הוא מאוד אינטליגנט, מבין את המשחק ברמה הכי בוגרת שיש. גם אם תשב איתו לשיחה על כדורגל, תרגיש שאתה מדבר עם שחקן מנוסה שעבר כ"כ הרבה בחיים שלו בענף. הוא כל הזמן משפר עוד ועוד אספקטים במשחק שלו, אם זה בהגנה ואם זה בהתקפה. גרף השיפור שלו כל הזמן עולה והוא משתפר מאימון לאימון".
"גם השנה בנוער, הוא עשה דברים שהוא לא עשה בשנה שעברה וזו גם הסיבה שהוא תפס את העיניים של כולם. גם בקבוצה הבוגרת אני רואה אותו מתפתח ומתאים את עצמו. לאן הוא יכול להגיע? לרמה מאוד גבוהה. אין הרבה שחקנים היום שמביאים את מה שהוא מביא גם מבחינת האינטליגנציה וגם בעובדה שהוא עוד לא הגיע לתקרת הזכוכית שלו. מאמנים מחפשים שחקנים כמוהו: היום הוא מבקיע, אבל יש הרבה פעמים שאם תגיע למשחק אקראי שלו ולא תדע מיהו, הוא לא יבלוט ברמה שתשאל מי זה השחקן הזה".
"אבל ביום שאתה מאמן אותו, אתה מבין כמה אי אפשר בלעדיו. היום הבוגרים לא יכולים בלעדיו: זה הוא ועוד עשרה שחקנים וזה יהיה ככה בכל קבוצה שהוא יגיע אליה. מאמן לא יכול לגעת בו ברגע שהוא כבר נכנס: הוא השלם שהופך את אלה שלידו לטובים יותר. אין את זה להרבה שחקנים ומאמנים מחפשים שחקנים כאלה".
ניב יהושע (חגי מיכאלי)לירן חזן…
"קודם כל הוא תמיד חושב שער והוא סוג של ‘רוצח שקט’. בסוף, זה מה שמביא פרנסה. הוא מאוד מזכיר לך את אוסקר גלוך בחשיבה על השער, לא משנה באיזו רגל. מעבר לזה, הוא פיזי מאוד ודריבליסט טוב. הוא מגוון מאוד ואפשר לשחק איתו בכל מיני תפקידי התקפה. גם לו אני צופה עתיד מאוד מאוד גדול".
מה סגנון הכדורגל שאתה מאמין בו? ממי למדת?
"לא הייתי שחקן כזה מוצלח, אבל עברתי כמה מאמנים שלמדתי מהם. מכולם אני לומד ולוקח קצת. אם יש מאמנים שלקחתי מהם יותר? כמובן מגיא לוזון ומרן בן שמעון, שמהם לקחתי הרבה. בסוף, אתה לוקח מכל דבר קצת ולומד על עצמך בכל שנה".
"לקחתי מהם את הטקטיקה גם תוך כדי משחק וגם איך להכין קבוצה למשחק. הירידה לפרטים הקטנים ששניהם מאוד מסתכלים על זה. הדינמיקה בתוך האימון: להביא את השחקנים למצב שהם עובדים בצורה טובה באימון, אבל גם עם חיוך. לא לבוא בקטע של משטר, אלא לתת לשחקנים את התמיכה גם מחוץ למגרש. לתת את ההרגשה שאם יש בעיה, יש למי לפנות. תמיד אני פתוח וקשוב והכול על השולחן. גם אם יש לשחקן תהיה למה המאמן עושה ככה וככה, הוא יקבל תשובה".
אביבה וגיא לוזון. תמיר למד ממנו (ראובן שוורץ)אני חוזר לשאלת סגנון הכדורגל…
"זה לא נכון להגיד באיזה סגנון אני מאמין, כי בסופו של דבר מאמן משחק עם הכלים שלו. אם יש לו שחקנים לבנות קבוצה יותר נסוגה, אז הוא צריך להיות כזה. אם יש לו קבוצה ללחץ גבוה, הוא יהיה כזה. המאמן צריך לדעת להיות הכול: הגנתי שצריך, התקפי שצריך, להחזיק בכדור וכו'. אני יכול להגיד לך שלרוב אנחנו קבוצה דומיננטית בנוער, אבל היו הרבה עונות שהיינו קבוצה יותר נסוגה, שחוטפת כדור ויוצאת להתקפות מהירות. מאמן צריך להיות זיקית ולהתאים את עצמו בהתאם לחומר שלו".
מחלקת הנוער של מכבי פ"ת היא מחלקת הנוער הטובה בארץ?
"ביחס לתקציבים שיש במועדונים אחרים? כן. אנחנו עושים מתקציבים לא הכי גבוהים דברים מופלאים שאני חושב שאם היו לנו את התקציבים שיש למועדונים הגדולים, היינו אפילו בפער גדול יותר מהרבה מועדונים".
מה הסוד?
"קודם כל, אנחנו משפחה וזה לא קשור למשפחת לוזון. אנחנו נותנים לשחקנים את האווירה של החום והדאגה. הראייה של אותם שחקנים, היא שבסוף אנחנו נותנים להם את הבמה: אם זה בבוגרים או ייצוא השחקנים לחו"ל. הרבה שחקנים יודעים שכדי להגשים את החלום שלהם לשחק בחו"ל או בנבחרות ישראל, הם צריכים להגיע לפה. ההשקעה פה בנוער מבחינת אנשי צוות איכותיים: אני המאמן, אבל יש פה צוות שלם מסביב שהם חלק בלתי נפרד מההצלחה. אם זה פסיכולוג, פיזיולוג, אנליסט או עוד".
"ילד שמגיע לפה מגיע למחלקה שהיא לא מהעשירות שיש, אבל הוא מקבל את המעטפת שיש בכל מועדון בארץ אפילו ברמה של בוגרים. ואז אנחנו יורדים לפרטים הכי קטנים: כנראה שגם יש לנו עין טובה בזיהוי כישרונות. בסוף הם מגיעים למצב שאנחנו נותנים להם את הבמה בבוגרים, את ההזדמנות: לראייה מה שקורה השנה. משם זה שלהם".
שחקני קבוצת הנוער של מכבי פתח תקווה חוגגים עם תמיר לוזון (ראובן שוורץ)בוא נדבר עליך: מה המטרות שלך? נאור לוזון הכי קרוב אליך מקצועית ועבד איתך בנוער והחליט שלא בא לו ללכת עם המקצוע עד הסוף, להתעסק בזה כתחביב ולעבוד בהנדסת בניין..
"בסופו של דבר, אנחנו מחפשים גם את היציבות הכלכלית. בג'ונגל שקורה היום בעידן המאמנים בעיקר בישראל, אתה לא קופץ על כל דבר בכל מחיר. ברור שאם יהיה משהו קונקרטי, משהו יציב וטוב הלאה, אז זה יעניין אותי ואחשוב עליו. אבל זה לא יהיה בכל מחיר: ההתקדמות המקצועית לא תהיה בכל מחיר".
אז מה זה אומר? שאתה לא מספיק בטירוף על זה?
"זה לא עניין של בטירוף. זה עניין של הזדמנות ומוכנות: ברגע שזה יקרה, אז אגיד יאללה. זה לא שעכשיו אני אומר שהחלום שלי הוא להיות פפ גוארדיולה, זה לא שם".
אז מה כן החלום?
"אז אהפוך להיות קלישאתי: האמת שאף פעם לא חשבתי על זה ואני הכי אמיתי. אני מתקדם מיום ליום ואם יהיה משהו בדרך שיעניין אותי, שאני ארצה ממש, אז אעוף על זה ואקח אותו בשתי ידיים. אבל כל עוד אין משהו כזה, אני נמצא במקום מאוד טוב שמאוד מספק אותי. עשינו השנה אליפות מטורפת ואני יכול להגיד לך שהגול של ניב יהושע במשחק נגד הפועל ת"א, או של חזן במשחק הגביע מול מכבי ת"א סיפקו לי רגש יותר מהזכייה באליפות".
"לראות את הילדים הללו שאתה מגדל ומדריך אותם, נמצאים במגרש של הגדולים ועושים את מה שהם עושים? זה סיפוק שהוא לא פחות מסיפוק של לאמן קבוצת בוגרים ולנצח פה ושם. במיוחד שרגעי האושר של מאמן בוגרים, במיוחד פה בישראל, הם מעטים".
תמיר לוזון ובנותיו (ראובן שוורץ)יש שתי אסכולות: גיא שהלך אול אין על להיות מאמן, או אח שלך ייטב שהתחיל דרך ונעלם מהמפה…
"אבל אין באמצע? ברור שבמכבי פ"ת כמאמן בוגרים, יהיה לי יותר קשה. בוא נשים את הדברים על השולחן ואי אפשר להתעלם מהעובדות. אני לא אעשה משהו שבסופו של דבר יכאיב לעצמי, לאבא שלי או למשפחה שלי. יש דברים שאתה לא רוצה להיכנס אליהם מראש, כדי לא לחוות את מה שאחרים חוו: לא משנה אם זה ייטב, או גיא".
אז כן מה שעבר ייטב השפיע עליך…
"אני יכול להגיד לך שזה לא רק מה שקרה לייטב. זה מה שקורה לאבא שלי, שאחרי כל מה שהוא תרם, עדיין אנשים מתהפכים עליו. אז אתה מבין שלאוהדי כדורגל אין סנטימנטים לאף אחד וזה לא משנה מיהו ומהו. אז בטח ובטח במכבי פ"ת שזכוכית המגדלת עליך יותר גדולה".
אבא שלך לא רוצה שתיכנס לתחום האימון…
"אני מבין אותו, הוא מנוסה. הוא לא אומר את זה מתוך מקום רע, אלא ממקום טוב של דאגה. אם וכאשר אעשה את הצעד הבא, אני אצטרך להתמודד עם זה וגם אתמודד עם זה. אבל זו החלטה נטו שלי, גם אם כן וגם אם לא. בני לם שאני מאוד מעריך הפך להיות מאמן בוגרים בגיל 63, אז ברוך השם אני בן 35 ומה שהקדוש ברוך הוא יזמן לי, אלך עליו".
להיות בן למשפחת לוזון בכדורגל, זה יתרון או חסרון?
"איפה זה עזר לי? במקרה שלי כמאמן, לא היו לי שום קיצורי דרך, לא קיבלתי את קבוצת הנוער כי אני לוזון. אני מסתכל על כל ההיסטוריה שלי: זו השנה ה-14 שאני מאמן במחלקת הנוער של מכבי פ"ת, למעשה מאז שהשתחררתי מהצבא. התחלתי בטרום ג', מהקטנטנים ואז עברתי לילדים, נערים ונוער. כשהרגשתי לא בשל שוב חזרתי לנערים".
"עברתי הרבה שנים במחלקת הנוער ואני עד היום חושב שברוך השם אני עושה עבודה טובה. אנחנו מסתכלים היום על דזנט, יהושע וחזן. אבל לפני זה היו את ליאל עבדה, מנור סולומון, תאי בריבו, הדר פוקס, איתן אזולאי, אור בלוריאן ועוד שחקנים שעברו איתי דרך בנוער. בסופו של דבר יש הוכחות, כך ששום דבר לא בא בחסד אלא בזכות".
שינו זוארץ, אבי לוזון ושחקני קבוצת הנוער של מכבי פתח תקווה (ראובן שוורץ)אבל כלוזון שופטים אותך יותר?
"אני מאמין שכן, אבל אני כ"כ לא שם ולא מתייחס לזה. אולי בשנים הראשונות זה כן עבר לי בראש, אבל אני נמצא היום במקום טוב שזה לא כ"כ משפיע עליי. אולי אם וכאשר את הצעד הבא, ארגיש את זה שוב. אבל היום אני נמצא במקום שהוכחתי את עצמי בזכות מי שאני".
זה מאתגר להצליח בכדורגל כלוזון בשל האנטגוניזם כלפי המשפחה?
"ברור שזה מאתגר. כל האנשים שקשורים לכדורגל, אם אלו אבא שלי או גיא, תמיד מסביבי. אבל זה כמו שישאלו שחקן כדורגל, שאבא שלו היה כוכב עבר: זה כמו שישאלו את רוי רביבו על חיים רביבו. יש תמיד ציפיות, זה מאתגר. למדתי מגיא המון ומאבא שלי המון, אבל אני לא מנסה להיות לא אבי ולא גיא. אני לומד מכולם הכול, אבל בסוף אני מי שאני".
אפשר להיות לוזון ולא להיות בכדורגל?
"החיידק נכנס בך ואתה צריך להחליט מה אתה עושה איתו. יש לוזון אחד שלא בכדורגל: אמיר, אח של גיא. בסוף, כל אחד מנסה להיות שחקן, אבל אנחנו לא קשורים לענף בתחום הזה. היחידי שהיה שחקן הוא עידן מליחי והוא מליחי ולא לוזון. אין לנו את זה בגנים, אנחנו לא שחקנים טובים. לגבי הענף? אתה נשאב לשם כי אין לך ברירה".
"אבל יש הרבה שנכווים ופשוט יוצאים החוצה, יש כאלה שלאו דווקא מתחברים אז לא נכנסים לזה מראש ויש כאלה שמנסים ומצליחים. אבל באופן כללי, אתה נשאב לזה. אם הבת שלי בת ה-7 צורחת בבית ‘מכבי פ"ת’, אז אתה מבין שזה עובר דור ודור".
מה זה אומר לגדול בצל הלוזונים בעולם הכדורגל?
"אחלק את התשובה לשניים: לגדול אצל הלוזונים זה לגדול במשפחה הכי תומכת בעולם, שהכי האחד בשביל השני. זה ברמה שאני ובני הדודים שלי, נמצאים בקשר כמו אני ואח שלי. תמיד יש רוח גבית, פרגון וכבוד הדדי. גם תמיד יש שאיפה למצוינות, שאיפה להיות הכי טוב והכי מוצלח. לא להסתפק בבינוניות".
"הכדורגל הוא כל עולמם. כדורגל הוא חיידק שנכנס לכולם, אבל מכבי פ"ת היא באמת מפעל חיים עבור אבא שלי, זה כמו ילד שנולד לו. הרבה פעמים אומרים לו שהוא כבר עשה הכול, שייהנה ממה שנשאר ושיפנה כי הוא לא צריך את כאב הראש הזה. אבל הוא אמר לי בצורה נכונה: איך אפשר לזרוק ילד שגידלת כ"כ הרבה שנים? אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם הוא לא יהיה חלק ממכבי פ"ת".
אז בוא תחשוב בכל זאת?
"הוא לא יכול להיות בלי מכבי פ"ת. אבל אני חושב שאופיר עושה עבודה מדהימה ומכבי פ"ת נמצאת בידיים טובות גם אם אבא שלי ביום מן הימים יחליט לעזוב. יש את אופיר שהוכיח את עצמו במחלקת הנוער ויכול לעשות את אותה העבודה בבוגרים. גם טל בן חיים שהוא ראוי ומקצועי, עומר גולן".
עמוס לוזון, אבי לוזון, גיא לוזון ויעקב לוזון (ראובן שוורץ)אתה מנסה להרגיע את אבא שלך?
"תמיד, מה זה לפעמים? אני משגע אותו לא ללכת למשחקי חוץ. אני אומר לו שהוא לא צריך את הנסיעה הזאת ושאני אשב איתו ואראה את המשחק ביחד איתו בטלוויזיה. אני חושב שאין בעיה שהוא יהיה חלק מזה, אבל הוא צריך קצת לנוח מכל כאב הראש הזה. הלחץ שלו בחיים צריך להיות מהנכדים. טוב בשביל הבריאות שלו שהוא יוריד קצת. מכבי פ"ת היא כמו סם בשבילו וקשה לו להיגמל מזה, אבל זה לא יקרה ביום אחד".
מי הכי "משוגע" במשפחה בנוגע לכדורגל?
"אני חייב להגיד לך שיעקב אוהב את מכבי פ"ת, רוצה בהצלחתה ומתאכזב מכישלונותיה לא פחות מאבא שלי. יעקב ואבא שלי נלחמים חזק על התואר. גם גיא פריק של כדורגל, אבל גיא יותר מתון".
גיא הוא מאמן שחווה הכול. מה הוא מייעץ לך?
"למען האמת, לא באתי אליו ושאלתי אותו מה כדאי לעשות. יש לנו בעיקר שיחות על כדורגל ברמה הכללית, אנחנו שולחים חומרים אחד לשני על כל מיני דברים. ברמת הקריירה, לא ממש יצא לנו לדבר".
וסבתא עליזה?
"סבתא מברכת אותי בכל שישי. היא בדעה שאני צריך להישאר איפה שטוב לי ושלא צריך את הבלאגן למעלה. היא חוותה את הרגעים הלא טובים עם גיא, כי גיא עבר תקופות לא פשוטות. זה מאוד מציק וחורה לה שהנכד שלה זוכה לביקורות והוא מדוכדך בתקופות לא טובות. כי אתה מביא את זה הביתה ולא נעים לה לראות שהנכד שלה עצוב או שלא הולך לו. אז זה טבעי שהיא תגיד לי שאהיה במקום שטוב לי".
תמיר לוזון (חגי מיכאלי)יש לך גם מסעדה מוכרת בפ"ת. איזה תחום קשה יותר: המסעדנות או הכדורגל?
"המסעדנות זה מקום מאוד טובעני, במיוחד בתחילת הדרך. אבל ברגע שהמסעדה הזאת רצה כבר 15 שנים, אז היום הכול דופק והעבודה היא פחות קשה. בתחילת דרכו של העסק, העבודה הייתה מאוד קשה להתניע את הגלגלים. עכשיו ברור שהכדורגל יותר קשה. יש את המשפט הקלישאתי שאומר שברגע שאתה עובד בעבודה שאתה אוהב, אז כאילו לא עבדת יום בחייך. אז את הכדורגל אני לא מחשיב כעבודה. אני בא בכיף ובהנאה".
"ריגוש בתחום המסעדנות? יש ריגוש בכסף שאתה מכניס הביתה, אז אתה לא יכול להגיד שזה לא מרגש. במסעדה אתה מכניס עבודה נטו ופרפקציוניזם ופחות נכנס רגש. בכדורגל נכנס הרבה יותר רגש, חד משמעית. אם הוצאת מנה מצוינת זה לא כמו שהכדור נכנס לרשת".
איפה תמיר לוזון בעוד שלוש שנים?
"אי אפשר לדעת מה יהיה מחר. ארצה להיות במקום מאתגר שייתן לי את הסיפוק ממנו אני מסופק היום ואוכל להגדיל את פרנסתי הביתה. יש לנו משפחה וילדים, אנחנו עובדים לא בשביל עצמנו. כשיש לך ילדים אתה מבין שאתה לא הסיפור, אלא הכריכה".
זה ראיון עומק ראשון שלך בקריירה. מה אנשים שיקראו אותו יגלו על תמיר לוזון?
"יגלו שיש עוד צדדים למשפחת לוזון".