בשיחת טלפון ב-04:30 לפנות בוקר כשהוא בדרך לביתו הוא שומע על השתלשלות אירועים ולאחריה השאלה הראשונה שנשאלת מכיוונו היא: "מה שלומך בישראל, האם כולם ומשפחתך בריאים ושלמים?". משנאמר לו כי הכל בסדר הוא משיב: "נהדר, זה טוב" ומשתף: "אני צופה בטלוויזיה וזה מרגיש שהמצב שם אגרסיבי יותר כרגע. הייתי שם ב-11 לספטמבר כשהטיסו את המטוסים למגדלים. הייתי שם כשהיה את הפיגוע בדיסקוטק בתל אביב, זה למעשה היה אזור שאני, דריק שארפ ומארק בריסקר היינו יוצאים לבלות בו. זה היה דיסקוטק שהשמיעו בו מוזיקה שחורה אז היינו הולכים לאזור הזה. הרגשנו ברי מזל שלא היינו באותם האזורים בזמנו".
לפי השמות אתם לבטח מבינים כי מדובר באגדה צהובה מתחילת המילניום, ואכן, אריאל מקדונלד העניק ראיון נרחב, בלעדי, וללא מעצורים ל-ONE בו הוא מספר בפתיחות על הכל מהכל בנוגע לאותה קבוצה שהניחה את אותם יסודות עבור השושלת הגדולה של מכבי תל אביב.
בראש ובראשונה, מהשיחה עם הרכז המעוטר ששיחק בשלושה פיינל פורים וזכה בסופרוליג עם מכבי ת”א, עולה כמה הוא רצה לחזור לקבוצה. וגם את העיר ת”א הוא זוכר לטובה. “הייתי יכול ללכת למקומות של מוזיקה שחורה, של מוזיקת רייב, למקומות של מוזיקת האוס, הייתי הולך למקומות האלו עם גור שלף”, סיפר מקדונלד, “היינו נפגשים, הוא היה מרים טלפון ואומר ‘אני הולך למקום הזה’ והיינו נפגשים, תל אביב הייתה כל כך כיפית".
גור שלף (נעם מורנו)"שמעון לא יתרגז עלינו, אנחנו כבר פרשנו", הוא מספר כשנשאל האם אפשר לספר את הסיפור הזה, "בזמנו שמעון (מזרחי, מ.ב) ומוני (פנאן ז"ל, מ.ב) ידעו על כל מה שעשינו. אם הפסדנו משחק חשוב והייתה לנו פגישה קבוצתית הם היו אומרים ‘אה, יש לנו כמה שחקנים שנמצאים כאן וכאן’ אז ידענו שהם דיברו עלינו וביומיים הראשונים שלי כאן כשהגעתי לתל אביב, אני חייב להודות שאני, דריק ומארק יצאנו חמישה לילות בשבוע עד 01:00-02:00. ואז דריק אמר: ‘אנחנו לא יכולים לעשות את זה כאן’ ואמרתי ‘אוקיי’ והתחלנו להיפגש בבית של מארק בריסקר. היינו הולכים לבית שלו, צולים כנפי עוף, שותים כמה בירות ופשוט נהנים במקום לצאת החוצה".
אתה מבין שכבר עברה רבע מאה, 25 שנים?
"כן, זה מאוד קשה ועד ליום הזה זה קשה עבורי לצפות במשחקים, במיוחד אירופאיים ובמיוחד של מכבי כי לא באמת הייתה לי סגירת מעגל, כמו שאתה לפעמים במערכת יחסים ואתה נפרד אז לפעמים זה טוב שיש סגירת מעגל ולא היה לי את זה. במשך הרבה שנים הרגשתי שהיו לי דברים לא סגורים במכבי כי מאוד רציתי לזכות בתואר נוסף ונהניתי מהחיים שלי שם, אשתי בזמנו נהנתה גם כן, כך שזה היה קשה מאוד לעזוב את מכבי והייתי מאוד מאוכזב מכך שהדברים לא עבדו. בראשי היו לי חלומות שהתחלתי לפתח ולבנות שיהיו לי כאן ילדים ושאולי אשאר בישראל כי מאוד נהניתי כאן".
אריאל מקדונלד (רויטרס)אז מה מנע ממך בעצם להישאר בישראל?
"אני חושב שמה שקרה ורואים את זה בכדורסל היום, גם ב-NBA, ממה שאני מבין אני חושב שהארגון חשב שאולי הייתי שבע ומכבי רוצים שחקנים רעבים ועם שאיפות והם תמיד שאפתניים. אולי חשבו שהייתי שבע רצון ושלא הלכתי לדחוף את עצמי ולהשתפר לרמה הבאה, לדחוף את עצמי לעזור לקבוצה להשיג את המטרות שהיא רצתה להשיג,. לפעמים, במיוחד באירופה, צריך לבצע שינוי בקבוצה, בערך כמו מה שקורה עם גולדן סטייט ווריירס עכשיו, הם כבר יחדיו המון זמן והשיגו תוצאות טובות, אבל עכשיו זה הזמן לבצע שינוי ולבנות משהו חדש.
“מבחינת מכבי, הם חשבו לעצמם ‘כן, אנחנו אוהבים את אריאל, אבל עכשיו זה הזמן ללכת בכיוון שונה כי נייט (האפמן ז"ל, מ.ב) עזב, פארקר (אנתוני, מ.ב) עזב’ וגם אני. הקבוצה השתנתה באופן דרמטי, שלושת השחקנים המובילים עזבו וצריך להתחיל בתהליך בנייה מחדש, אבל זה קשה בשלב המשא ומתן כי אתה מנסה לשמור על המקום שלך, זו הייתה אחת השנים הסטטיסטיות הכי טובות שהיו לי במכבי בכל הקריירה שלי, כך שלפי תחושתי אני חוזר, אני לא יודע מה נייט עושה ומה אנתוני עושה, אבל אני חוזר וכך שממש ציפיתי להישאר ולהיות חלק ממה שהם הולכים לבנות ולתת את ה-100% שלי.
“זה היה מוזר כי לפני הפיינל פור בבולוניה, ממש לפני, יצא פרסום שפשוט הוציא אותי לגמרי מאיזון כי הייתי צריך להיות מרוכז ועם ראש נקי, ועכשיו אני מגיע לפיינל פור עם המון לחץ כאלופה המכהנת מהסופרוליג וכעת בולוניה כאן ופנאתינייקוס כאן, בנטון כאן ומכבי כאן. ועכשיו אנחנו צריכים להגן על התואר ולהראות לכולם באירופה - ‘כן שיחקנו בסופרוליג, אבל עכשיו אנחנו הולכים לזכות ביורוליג’, והכל חייב להיות טוב עבורך בזמן הזה.
“אי אפשר שיהיו לך בעיות עם המשפחה או עם הארגון, אסור שיהיו לך בעיות, אתה חייב להיות מרוכז ומבחינתי כשזה קרה הייתי כל כך מאוכזב ועצבני כי זה קרה ממש בסמוך וזה הביא לכך שאיבדתי את הריכוז המנטלי שלי. שיחקתי במשחק נגד פנאתינייקוס כשאני במיינדסט שונה ועכשיו אני לא יכול להתרכז במשחק נגד ז'ליקו אובראדוביץ' ודיאן בודירוגה כדי לזכות באליפות, והם זוכים בתואר באותה השנה ואני מאמין שהיינו הקבוצה הכי טובה שם. היינו כל כך מוכנים, כולם היו מרוכזים ואמרתי שאנחנו הולכים לזכות שנה שנייה ברציפות ונזכה ביורוליג כדי שאף אחד לא יאמר: ‘אה, הם שיחקו בסופרוליג’, זכינו בסופרוליג וביורוליג וזה היה הפוקוס היחידי שלי באותה העונה".
אריאל מקדונלד (רויטרס)הייתה לכם קבוצה עתירת כוכבים עם בשוק והאפמן.
"גם ניקולה וויצ'יץ' היה בסגל, אבל הוא לא שיחק איתנו בסוף וזו הייתה טעות גדולה בסופו של דבר מהבחינה של בשוק מול וויצ'יץ'. אני שיחקתי מול וויצ'יץ' במשך שנים רבות, כשהייתי בסלובניה הוא שיחק בספליט כך שהכרתי אותו כמו את יד ימין שלי, אבל החליטו לקחת את בשוק על וויצ'יץ' שעבר לווילרבאן כך שזו הייתה טעות גדולה מאוד. ניקולה היה שחקן צעיר עם פוטנציאל, כולם ידעו שהוא שחקן טוב, אבל הוא היה צעיר ובשוק ששיחק באפס, היה וטרן שעשה תוצאות טובות אז הבנתי למה הלכו בכיוון הזה.
“כשהיה לנו את דאלאס קומג'יס (עונת 1999/00) בזמנו לא ניצלנו את מלוא הפוטנציאל שלו, אבל לאחר מכן זה נהיה הביג 3 של נייט, אריאל ואנתוני, וכשהיינו צריכים להביא את וויצ'יץ' ואת בשוק חשבנו שזה יביא אותנו לשלב הבא כי רק בנינו על מי שיוכל להגן כנגד רברצ'ה, ואם יכולנו להוריד את האיום של רברצ'ה אז ידענו שנוכל לזכות באליפויות. הרגשנו טוב עם גור (שלף) שהגן על בודירוגה. היה להם מצ'אפ טוב בגובה, נדב הנפלד רצה מאוד לשחק נגד בודירוגה כי הוא הרגיש שהוא יוכל לעצור אותו אז הרגשנו טוב מאוד בגזרה הזו. פשוט היינו צריכים את החתיכה האחת הזו שתרים את הרמה עבורנו וקיווינו שבשוק או וויצ'יץ' יהיו החתיכה הזו, ולדאבוננו בשוק לא הצליח לספק משחק, אבל מי יודע מה היה קורה עם ניקו כי אולי היו לו שלוש אליפויות יורוליג במכבי במקום שתיים".
ניקולה וויצ'יץ' (איציק בלניצקי)אתה יודע שפארקר אמר פעם שאותו משחק גמר נגד צסק"א בפראג עדיין יושב אצלו.
"כן, אני מבין, אני אספר לך סיפור מעניין. אם מכבי מפסידה נגד ז'לגיריס, כבר היה לי הסכם מילולי עם מוני לחזור למכבי. הייתי בפנאתינייקוס ואמרתי למוני עד כמה התגעגעתי כי רציתי לחזור ולא באמת הרגשתי טוב ונוח בפנאתינייקוס, שיחקנו באותה השנה באיזה היכל שהיה בולשיט עם 2,000 אוהדים, אני הגעתי לפנאתינייקוס כדי לשחק באואקה, אבל בשנתיים שלי שם לא שיחקנו שם אלא באותו בולשיט של היכל שתמיד היה בו קר, בקושי היה אפשר לשחק שם ואמרתי למוני: 'תוציא אותי מפה'. מוני ואני והסוכן שלי שוחחנו והוא אמר ‘אוקיי בייבי, פשוט תחכה’, ואז כשדריק קלע את הזריקה אמרתי לעצמי ‘או שיט, אני לא חוזר למכבי’.
“אני חייב להודות שהתאכזבתי כי ציפיתי שפיני יגבה אותי ויגיד ‘לא’, כי עזרתי לו לזכות בזמנו בתואר הכי גדול שלו. שיחקתי עבורו שלוש שנים והייתה לנו נקודה שבה בשנה הראשונה שלנו, מערכת היחסים הייתה רעועה, אבל נפגשנו ודיברנו ואז שידרנו על אותו הגל והמשכנו משם, היינו נהדרים יחדיו לאחר השנה הראשונה ואז כשהייתה את ההזדמנות לחזור, התאכזבתי כי רוב המאמנים רוצים לעבוד עם השחקנים שהם זכו איתם. כשהאשימו את פיני בגזענות כל פעם שצלצלו אליי מהתקשורת ושאלו אותי 'אריאל, האם זה נכון?' וכל פעם אמרתי לכולם שלא, הוא לא כזה. אני ניסיתי להגן עליו כדי שהוא יהיה במקום טוב וקיוויתי לאחר מכן שהוא יבוא ויאמר שהוא רוצה את אריאל מקדונלד ובחזרה ושננסה זאת שוב.
פיני גרשון (עמרי שטיין)“הייתי מאוכזב מזה, לא ממכבי, חשבתי לעצמי 'לעזאזל, פיני', אבל אחרי שהם קלעו את אותה הזריקה וזכו ביורוליג חשבתי ששאראס שחקן טוב יותר ממני. אני הייתי בן 32 ואני יכול להודות בכנות ששאראס היה שחקן טוב יותר ממני, אבל רציתי את ההזדמנות להראות לישראל ולמכבי שאני יכול לעשות את זה, אני יכול להחזיר אתכם לשם. אני רציתי את האתגר הזה. התאמנתי בכל הקיץ פעמיים ביום, הרמתי משקולות ועבדתי עם מאמן הכושר כי אמרתי שאם הם מחזירים אותי אני אראה להם משהו שהם לא ראו בעבר, כך שהייתי מאוכזב שלא יצא לי לחזור ואמרתי 'לעזאזל'.
“עשיתי שני אימונים ביום בקיץ כי הייתי כאן רק חודשיים, חודשיים וחצי אז הענשתי את הגוף שלי עד לנקודה שהוא כאב מאוד, אבל הבנתי שברגע שסיימתי וחזרתי לאירופה שהגוף שלי יבצע בצורה שונה ואפשר לשאול את המאמנים של מכבי, את אבי (קובלסקי, מ.ב) כי הרמתי משקולות בצורה מטורפת לפני המשחקים ואמרתי להם שזה מה שיעזור לגוף שלי להישאר חד וחזק.
“כמעט ולא היו לי פציעות במכבי ומה שגיליתי, וזה סיפור שאף אחד לא ידע, לאחר השנה הראשונה שיחקנו ברמת גן ועשיתי איזשהו מהלך והברך שלי כאבה ושנים לאחר שעזבתי את מכבי, עשיתי בדיקת MRI כדי לראות מה מצב הברך שלי ועד לעצם היום הזה לא תיקנתי את זה, שיחקתי עם קרע חלקי במיניסקוס כך שאנשים לא הבינו שלא יכולתי להיות אקספולסיבי כפי שרציתי להיות ותמיד אמרתי לעצמי שאם לא הייתי נפצע בברך הייתי שחקן טוב יותר ב-20%, הייתי אפקטיבי יותר, מהיר יותר ואקספולסיבי יותר.
אריאל מקדונלד (רויטרס)“כשאני מביט לאחור זה מאכזב, אבל באותו הזמן התוצאות שלנו היו טובות והלוואי והייתי בריא במאת האחוזים. אם מסתכלים על הווידאו של השנה השנייה ובמיוחד בשלישית, אבל אם מסתכלים על קו החימום של הקלטת של פאריס ומסתכלים על החימום תמיד היה לי על הברך מגן לחימום וברגע שהמשחק התחיל הייתי מוריד את מגן הברך ואז הייתי משחק, אבל זה היה כדי לחמם את הברך שלי בכדי שאוכל לזוז ולהיות אקספולסיבי עד כמה שיכולתי. אם תסתכלו, תמיד היה לי את מגן הברך ולפעמים גם באימונים כדי שהברך תישאר חמה, אבל תמיד אמרתי ‘אם זה לא היה קורה, אם לא הייתי קורע את הפאשיה לפני המשחק נגד ברצלונה’.
“שיחקנו נגד רמת גן, אני זוכר שראיין סטאק היה בקבוצה הזו וסטיב הוד היה בקבוצה הזו, עשיתי מהלך וזה הרגיש כאילו מישהו זרק לי אבן על הנעל שלי והרגשתי 'בופ', אאוץ', מה קרה? מישהו זרק אבן? מתברר שקרעתי את הפאשיה בכף רגלי השמאלית. אם מספרים את הסיפורים האלו אז זה נשמע כמו תירוצים. מעולם לא רציתי לתרץ תירוצים, אבל עכשיו כשאני בן 52 ומביט לאחור ואני אומר ‘אם לא הייתי נפצע...’".
אז למכבי היה עוד תואר באותה השנה?
"כן, ללא ספק, 100% כשאני חושב על זה, במיוחד בשנה אם אני לא קורע את הפאשיה אנחנו מנצחים את פנאתינייקוס. היה לנו מצ'אפ טוב איתם, הם לא היו יכולים להסתדר איתנו בגארדים, כן, קטש לא היה שחקן הגנה, היה להם את השחקן השמאלי (פרדיננדו "ננדו" ג'נטילה, מ.ב) שלא יכול היה לשמור עליי, קוך (מייקל, מ.ב) לא יכול היה לשמור עליי, הם לא יכלו לשמור עליי אז אם הייתי בריא הייתי 'הורג אותם'. בשנה שלאחר מכן בפאריס אמרתי 'עכשיו אתם בידיים שלי'. יכולתי לראות שהיה להם פחד וכמו כריש במים כשיש דם הרחתי את זה".
עודד קטש במדי פנאתינייקוס (רויטרס)בגמר של 2000, פאו הייתה פייבוריטית וניצחה.
"היה לי קרע בפאשיה ברגל ובקושי יכולתי ללכת. החביאו אותי כדי שהעיתונאים לא יוכלו לראות אותי, בקושי יכולתי ללכת אז קיבלתי זריקה לרגל כדי שלא ארגיש את הפאשיה ואז במשחק נגד ברצלונה שיחקתי בסדר, לא מדהים, אבל בסדר, שרדנו וניצחנו במשחק. אחרי המשחק לא יכולתי ללכת, חבריי לקבוצה, דריק ומארק, סוחבים אותי לספסל, מוני מבריח אותי מהדלת האחורית כי הוא לא רצה שאף אחד יידע מה מצב הפציעה שלי, אבל אם כף הרגל שלי לא פצועה אנחנו זוכים בסלוניקי, היינו מנצחים את פנאתינייקוס. אני רץ על רגל אחת שאני לא מרגיש אותה, ואם אתה אתלט ואתה מתאמן במכון כושר, לך למכון כושר ותרוץ על ההליכון כשאתה לא מרגיש את הרגל ותראה מה תהיה התוצאה על ההליכון".
ביוון אומרים שהיה על פאו לחץ עצום כי הביאו את כל השחקנים האלו ואת צוות האימון שזו הייתה שנתו הראשונה במטרה לזכות במפעל.
"הבנתי את כל זה ומבחינתי אמרתי ‘בואו ניקח את הסיכוי הזה’".
אז מבחינתך אתה בעצם אומר שאתם הייתם פייבוריטים בשלוש השנים שלך במכבי מול פנאתינייקוס?
"כן. הייתה לי אמונה מלאה בקבוצה שלנו כי היינו קבוצה באמת, כולם ידעו מה התפקיד שלהם ואת תחומי האחריות שלהם, מעולם לא היו ויכוחים או מריבות. שיחקתי עם מארק בריסקר שקלע בממוצע 20 נקודות בליגה הישראלית והיה סקורר נהדר, שיחקתי עם דריק שארפ שבקבוצה אחרת ייתכן והיה אחד הפליימייקרים היותר טובים בליגה. שיחקתי עם נייט האפמן ואנתוני פארקר. שיחקתי עם חמישה אמריקאים שכולם האמינו בעצמם ואמרתי 'אתם לא יכולים לנצח אותנו', היינו כמו כנופיה אמריקאית שהגיעה כדי לקחת שליטה (בכדורסל, מ.ב) והייתה לנו את המנטליות הזו, אף פעם לא חשבנו שנפסיד. אף פעם".
דריק שארפ (איציק בלניצקי)מקדונלד לא ויתר על הרצון לחזור למכבי ובמהלך הראיון הוא חושף סיפור נוסף. "כשמכבי הייתה במוסקבה (פיינל פור 2005, מ.ב) לא הייתי עם הקבוצה, אבל באתי למשחק כי שיחקתי בדינמו ולפני שהם עלו לפרקט הייתי שם כי זו הייתה הדרך שלי להראות שאני רוצה לחזור, אני רוצה להיות חלק מהגדולה הזו, היה לי דרכון אירופאי ולא הבנתי, אתם יכולים להביא את שאראס, אבל אתם יכולים להביא גם אותי ואפילו אמרתי למוני ‘אני אגבה אותו, אני אעלה מהספסל, לא אכפת לי, אני רק רוצה לחזור לחברים שלי ולישראל, לדריק, איי.פי, מארק (בריסקר, מ.ב) ואני רוצה לחזור אליהם ולפרוש עם תואר נוסף’. היו לי דמעות בעיניים כי פשוט רציתי לשחק, להיות שם עם החולצה הצהובה, פשוט רציתי את זה. אז ראיתי אותם עולים על הפרקט ועליתי בחזרה למעלה, בכיתי קצת ואמרתי לעצמי 'לעזאזל כמה שאני רוצה להיות שם עם החבר'ה שלי, אלה החבר'ה שלי'. אני עדיין בקשר איתם, עם איי פי ואנדרו קנדי יש לנו קבוצת וואטסאפ שבה אנחנו עדיין שומרים על קשר ומדברים אחת ליומיים-שלושה.
“כשחשבתי על הסיטואציה עם שאראס, כשהבאתם את טל (בורשטיין) מהרצליה, הוא גם שיחק כפליימייקר בהרצליה, אבל אז הוא שיחק גם כפליימייקר כשהייתי 'חם' ועברתי לשחק בעמדה שתיים, איי פי היה משחק בשלוש אז חשבתי ‘אוקיי, שאראס יוכל לנוח ואני אשחק בהגנה כמו דריק, אני אקלע את הזריקות הפנויות ואת המסירות הפנויות ושאראס יהיה מי שהוא. מוני ואני דיברנו על זה כל הזמן ואני אמרתי 'מוני, אל תדאג אני לא אעשה בעיות, אני רק רוצה לחזור'".
שאראס (רויטרס)אז באת לפיינל פור לראות את מכבי.
"כן, באתי לראות את המשחק ולהראות למכבי, לשמעון, לדייויד פדרמן, למוני פנאן שאני רוצה לחזור. לא היה אכפת לי מבחינת הכסף אם זה 200 אלף או מיליון. רציתי לחזור. כשהייתי במכבי כולם תמיד אמרו וחזרו 'אתה המנהיג', אז רציתי להנהיג, מכבי הפכה להיות הצבא שלי ואני מנהיג אותו. אם תשאל את גור שלף או את טל לפני המשחק נגד פנאתינייקוס בפאריס מה מקדונלד עשה לפני שעליתם על הפרקט, והם יענו שהוא גרם לכולנו להתפלל, אז גרמתי לכולם להוריד את ראשם ואמרנו תפילה שהיא יותר כמו תפילה נוצרית וכשאמרתי 'אלוהים אנחנו מודים לך על הכוח והאומץ ואנחנו ניתן לך את התהילה' כל השחקנים ענו ‘אמן’.
“אז ידעתי שלא נפסיד, הייתי המנהיג הרוחני. גור שלף נהג לומר לי ‘אתה צריך לקחת את הזריקה הראשונה’ ושאלתי למה, אז הוא ענה כי כשאתה לוקח את הזריקה הראשונה וקולע אותה אני יודע שאנחנו ננצח. אז תסתכלו על הווידאו, כמעט תמיד תראו אותי לוקח את הזריקה הראשונה כי זה היה כמו אמונה טפלה וזה סיפור אמיתי".
גור שלף (שחר גרוס)שמענו גם על זה שכולכם משחקים פנטזי פוטבול.
"כן, אנחנו עושים את כל הדברים הללו. איי פי עסוק יותר עכשיו כי הוא ג’נרל מנג’ר באורלנדו, קנדי סקאוט ודריק עוקב אחר ההצלחה של בנו. עמנואל שחקן מדהים, אני מסתכל עליו ואם הוא לא הולך ל-NBA הוא יהיה במכבי. הוא 'ילד רע' (מחמאה, מ.ב), הוא דריק 2.0".
אז מתי חזרת לצפות במשחקים?
"בכנות, צפיתי אולי בגמר אחד של דייויד בלאט כשהוא זכה בתואר הראשון שלו כמאמן ראשי במכבי, אבל אני לא יכול לראות את המשחקים, לראות את ההיכל וכיצד הוא השתנה, אני לא יכול לראות המתקנים. כשהייתי שם היה חדר הלבשה קטן וזה מה שעשינו, ועכשיו כשאני רואה כמה מכבי גדולה כעת אני הופך נוסטלגי ואומר לעצמי ‘הלוואי ויכולתי להיות שם אז’, פשוט רציתי להיות חלק מהמורשת הזו שרואים. לדריק יש שלושה גביעים ורק רציתי להיות חלק מהמורשת הזו".
דייויד בלאט (איציק בלניצקי)אבל במידה רבה אתה חלק ממנה.
"פשוט קשה להתחבר לזה כי אני כאן, אם הייתי בישראל ככל הנראה הייתי מרגיש את זה יותר, ובגלל שהייתי מבואס עד לכדי מצב שאני לא רוצה לחשוב על זה כדי שאני לא אצטרך לחשוב על זה. אם הרגשות מתחילים להציף אותי אני מנסה לחשוב על משהו אחר כי אני רואה את עודד שם מאמן ואני רואה את שאראס מאמן ואני חושב לעצמי 'אלוהים אדירים אני יכול לאמן', שיחקתי עבור המאמנים הכי טובים באירופה, שיחקתי עבור דייויד בלאט, פיני גרשון, ז'ליקו אובראדוביץ', סבטיסלאב פשיץ', זמאגו סאגאדין. שיחקתי עבור הטובים ביותר".
אריאל מקדונלד כיום (פרטי)