רפעת (ג'ימי) טורק התארח בפודקאסט שיחת היום ב-ONE עם בן פרידמן ובשיחה מרתקת פתח את הלב וסיפר על הקריירה המדהימה שעשה בניגוד לכל הסיכויים. ג'ימי לא חלם בכלל לצאת מהילדות הקשה בעג'מי ולהפוך להיות שחקן כדורגל, אבל היה לו מודל לחיקוי שגרם לו לאהוב את המשחק: "לא חשבתי על זה בכלל, גדלנו במקום קצת בעייתי, לא לימדו אותנו בבית הספר להאמין בעצמנו. הייתי הולך לקולנוע מוגרבי, היו מראים את "יומני כרמל" ופלה היה מופיע לחצי דקה, לא עניין אותי הסרט בכלל, באתי רק בשביל הזמן הקצר לצפות בו".
בגיל 15, בזמן שג'ימי שיחק עם חבריו בחוף הים, אוהד של הקבוצה ראה אותו והציק לו כדי שיבוא לאימון ניסיון בהפועל ת"א: "היינו משחקים כל בוקר 5 על 5 בחוף, פתאום בא מולי בן אדם בהפסקה ואמר לי: ‘תשמע ילד, אני רוצה לקחת אותך לשחק בהפועל ת"א’, אמרתי לו: ‘עזוב אותי’. בראש שלי הוא היה משוגע ולא הבנתי מה הוא רוצה ממני. באותו יום הוא התייאש ממני אבל הוא הגיע למחרת ואחרי זה עוד יום עד שהשתכנעתי וקבעתי איתו שאגיע".
כבר באימון הראשון של ג’ימי בקבוצה, בהפועל ת”א הבינו שהגיע מישהו מיוחד: "לימים סיפר לי שמואל סגל (מאמן הקבוצה בזמנו) שהוא עמד בגבעה מעל המגרש וצפה מרחוק באימון וישר ראה משהו מיוחד. במהלך האימון היה מי שהרים כדורים וכל השחקנים צריכים לנסות לקפוץ ולנגוח בכדור לשער. בכל הרמה עליתי מעל כולם ונגחתי לרשת. אחרי שכבשתי את הכל הוא (המאמן) תפס אותי בכתף ואמר לכל השחקנים: ‘אני רוצה שכולכם תנגחו כמוהו לשער’. בסוף האימון הוא תפס אותי שוב ואמר לי ‘תשמע ילד, אם תהיה בן אדם, תעבוד קשה ותקשיב למאמנים שלך, אתה תשחק בבוגרים ובנבחרת ואין עיתון וטלוויזיה שלא ידברו עליך’".
ג'ימי התחיל לשחק בקבוצה הבוגרת והתקדם במעמדו, מה שהביא אותו גם להישגים בינלאומיים, כולל זימון לנבחרת ישראל ובכך הוא הפך לשחקן הערבי ישראלי הראשון בנבחרת, כולל הופעה היסטורית באולימפיאדת מונטריאול 1976: "אני ואבי כהן ז"ל במשחק הראשון שלנו בנבחרת מול צרפת הגדולה, שמרנו על פלאטיני ולא נתנו לו לנשום. להגיע לאירוע כזה זה משהו מדהים, ישבתי מול הגדולים ביותר, נדיה קומנצ'י (אלופה אולימפית בהתעמלות) אכלה לידי בחדר אוכל, אתה נכנס לאצטדיון עם 100,000 איש, פשוט אי אפשר לשכוח את זה, מבחינה ספורטיבית זה השיא שלי".
יחד עם ההצלחות הגדולות בנבחרת, היה גם רגע משמעותי אחד שגרם לו כמעט לעזוב אותה לתמיד: "שיחקנו בקמפיין מול אוסטרליה והיינו כולם גרועים. חזרנו לארץ, קמתי בבוקר, פתחתי את העיתון וראיתי כותרת ראשית: שלמה קירט (שחקן נבחרת) אמר שהפסדנו בגלל הערבים בנבחרת ושלא צריך לקחת אותם לשחק. באותו רגע לא ראיתי בעיניים, לקחתי את העיתון ונסעתי לבית של יוסל'ה מרימוביץ', מאמן הנבחרת שאהב אותי. הראיתי לו את העיתון והוא היה המום, אמרתי לו שהוא קובע בסוף אבל שזה או אני או שלמה בנבחרת. באותו הרגע יוסל'ה התקשר לבן דורי מנהל הנבחרת ואמר לו לדבר עם כל העיתונאים ולהגיד להם שכל עוד אני בנבחרת, קירט לא יכול לדרוך בדשא איתנו".
בסוף שנות ה-70, ג'ימי כבר היה שחקן ותיק בהפועל ת"א. הוא קיבל הזדמנות חד פעמית לצאת לשחק באנגליה אבל, האדומים לא אפשרו לו לעבור ולהגשים את החלום: "בובי רובסון, מגדולי המאמנים האנגלים בהיסטוריה היה חבר טוב של יוסל'ה ובזכות הקשר שלהם, איפסוויץ' שרובסון אימן הגיעו למשחק ידידות מול נבחרת ישראל ואחרי המשחק בובי אמר שהוא רוצה אותי אצלו. בתחילת העונה החדשה, אחרי שהפועל אמרו שבשום פנים ואופן אני לא עובר, האנגלים שלחו לי כרטיס טיסה והגעתי לאיפסוויץ' בלי להודיע לאף אחד. אחרי שבועיים של אימונים, התקשרו מהארץ לשאול אם אני שם ורובסון שיקר שלא. האנגלים רצו לתת להפועל כסף עליי שהיה מספיק לשנתיים-שלוש של תקציב לכל הקבוצה. עד היום אני לא סולח להפועל ת"א על זה, הם היו חייבים לשחרר אותי".
ג'ימי שיתף בפתיחות גם על הגזענות שחווה לאורך הקריירה כשחקן ולא פחות לאחר מכן בניסיון לאמן קבוצות בישראל: "כבר בתחילת הקריירה המאמן סגל אמר לי שאנחנו חיים במדינה גזענית, שיקללו אותי, ירקו עליי ויעשו לי את המוות. הוא אמר לי שאני צריך להיות חכם ולראות איך לא אני ולא הקבוצה תיפגע. קראו לי מחבל ואיימו לשבור לי את הרגליים אבל אף פעם לא נפלתי לריבים האלו, ידעתי להחזיר בשערים ואיך להגיב". לאחר הפרישה, טורק אימן לתקופה קצרה מאוד ולא מוצלחת במיוחד בהפועל ת"א ולאחר מכן בטייבה ובנצרת, אבל לעולם לא קיבל הזדמנות מקבוצות בליגות הבכירות כפי שרצה: "אהבתי ורציתי לאמן, בחיים לא פנתה אלי אף קבוצה יהודית, אפילו לא בליגה ג', עד היום”.
האזנה נעימה