לואי טאהא חווה הכול בכדורגל הישראלי ותחילת הקריירה שלו כלל לא העידה על העתיד לבוא. רק בגיל 24 הוא הצליח לבוא לידי ביטוי בליגת העל במדי הפועל רעננה, אך מה שצבר בהמשך מיצב אותו כאחד הבלמים היותר בכירים בכדורגל הישראלי במילניום הנוכחי: שלוש אליפויות, גביע המדינה אחד, גביע הטוטו אחד, זכייה באלוף האלופים, העפלה לשלב בתים אירופי ולמעלה מעשר הופעות בנבחרת ישראל.
לאורך הקריירה, היו לו לא מעט קשיים: פגיעה ברצועה הצולבת, שיתוק זמני בפניו, משברים ובעיקר לא מעט משברים, שלא שברו אותו והוא המשיך בקריירה שלו, כשבקיץ, הוא החליט "להוריד הילוך" ולחתום במדי הפועל עכו מהליגה הלאומית.
ההתחלה לא הייתה פשוטה: מספר טעויות הובילו לאכזבה, אך כמו תמיד בקריירה שלו, הוא חזר לעניינים ושני מחזורים לסיום העונה הסדירה בלאומית, הוא והפועל עכו בעמדה טובה להעפיל לפלייאוף העליון בפעם השנייה ברציפות. בין לבין, הוא אף פתח בתחילת השנה בית ספר לכדורגל בעראבה עיר הולדתו, בית ספר שקלט כבר תוך זמן קצר קרוב ל-250 ילדים, אותם הוא שואף לפתח ולהפוך לכדורגלני העתיד. כרגע, עוד לא מדובר בקבוצות שהשתלבו בליגות השונות, אך גם זה יקרה לפי תפיסתו.
לואי טאהא (שחר גרוס)בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד", טאהא שבר שתיקה ושיתף על מה שעבר עליו העונה, הסיבות שבגינן ויתר על ליגת העל, סגירת המעגל בהפועל ב"ש, התוכניות ליום שאחרי הקריירה ואיך התחשל לאורך שנותיו ככדורגלן פעיל.
"למען האמת, היו לי הצעות מליגת העל, אבל היו לי שיקולים אישיים בבחירה לרדת לליגה הלאומית", הוא מסביר על השינוי החד בקיץ. "אחרי כל מה שעברתי בהפועל חיפה עם הפציעה והשנה השנייה הלא קלה, החלטתי אחרי קריירה ארוכה וקרוב לשמונה שנים בהפועל ב"ש בהן טעמתי הכול לחשוב על המשפחה ועל שלושת ילדיי".
"חיפשתי מקום שקט וקרוב לבית כדי לחזור ליהנות מכדורגל וגם להיות קרוב למשפחה וזה הדבר הראשון שעניין אותי. הבחירה בהפועל עכו הייתה קלה - אני ואלון זיו (המאמן) מכירים המון שנים, בקשר טוב מאוד ואפילו שיחקנו ביחד במדי אחווה עראבה והפועל רעננה".
מקצועית עוד היית יכול לשחק בליגת העל.
"היו כל מיני דיבורים, אבל אמרתי לך - אחרי דרך ארוכה הגעתי לנקודת מפנה בקריירה והרגשתי שהזנחתי את המשפחה והבית בקריירה הארוכה שלי. הרגשתי שאני צריך לתת להם את הזמן, להיות עם המשפחה והחברים וליהנות. בליגת העל, כשאתה רוצה להיות הכי מקצוען שיש והייתי כזה לאורך כל הקריירה, אתה צריך לוותר על הרבה דברים. יש לי היום שלושה ילדים שאני חייב לגדל ולהיות קרוב אליהם".
לואי טאהא (ראובן שוורץ)כמה קשה מנטלית היה לעבור ללאומית?
"למען האמת, עשיתי את הסוויץ' לפני. הרגשתי מיצוי בליגת העל, שהשגתי הכול אולי חוץ מלשחק בחו"ל. אז אתה מתחיל לחשוב על לו"ז אחר גם מבחינה גופנית. בגלל שבאתי מהליגות הנמוכות, מבחינה מנטלית יש לי את היכולת לעשות את ההפרדה ולא היה לי קשה. הייתי מוכן לזה מכל הבחינות: נפשית, מנטלית וכלכלית. יש לי אישה חזקה ולביאה, שמלווה אותי מכתה י' והיא איתי כל הזמן. כך גם אבא שלי, כך שיש לי סביבה תומכת וזה ליווה אותי גם בימי הפציעה בצולבת. נתנו לי אחוז אפסי לחזור לשחק בליגה בכירה, אבל הוכחתי לעצמי שאני לא מוותר. עשיתי שיקום ארוך של 13 חודשים וחזרתי, גם אם זה לליגה הלאומית".
אני מחזיר אותך לפתיחת העונה. זה לא הלך קל.
"התחלנו את העונה בצורה צולעת, אבל כשהפצועים חזרו למסלול התיישרנו. היו לי שבועיים או שלושה לא טובים מבחינתי ומבחינת אלון, גם באופן קבוצתי. אני אחד שיש לו ביקורת עצמית גבוהה, אחד שלוקח דברים ללב. שמרתי הרבה דברים בבטן, עד שישבנו, ליבנו את העניינים והכול נפתר. אלון מכיר אותי ויודע מה אני יכול לתרום. לא ויתרתי לעצמי ואמרתי שאני יכול לעזור לקבוצה לחזור לעניינים".
"מצפים ממך להנהיג קבוצה צעירה כי אתה הכי מנוסה ועוד במחנה האימונים ראיתי שההתחלה לא תהיה קלה. אני זוכר שלא הייתי בסגל למשך משחק אחד, אבל בנובמבר חזרתי לעניינים ואני משחק קרוב ל-19 משחקים ברציפות. יש לנו ביטחון, אנחנו משחקים כדורגל טוב ונהנים. אני הולך בכיף, עוזר לצעירים ואנחנו לא רחוקים מהעפלה לפלייאוף העליון".
לואי טאהא (איציק בלניצקי)כשאתה אומר שמרתי בבטן, מה הרגשת? איך מרגיש שחקן במעמד שלך מליגת העל ואפילו בלאומית קשה לו?
"כולם מסתכלים עליך על תקן שחקן גדול שהיה בטופ של הכדורגל הישראלי, אז מסתכלים עליך אחרת: מבחינת אישיות, שכר ועוד. אולי לפעמים זה יותר מדי דברים על שחקן שחושב שהכול יעבור חלק. אף פעם לא קל בכדורגל ותמיד צריך לעבוד קשה".
"עברתי הרבה משברים בקריירה וזה יצר אצלי חוסן מנטלי. הילדים באקדמיה שלי מתייעצים איתי וכך גם אנשים מהכדורגל. עברתי דברים קשים בקריירה וכשאתה מגיע למצבים כאלה, אתה לא מוותר לעצמך ויכול להתגבר על הכול וכך אני, כווינר".
לא תחזור כבר לרמות הגבוהות?
"אני עוד מעט בן 35, בשנים שנותרו לי אני רוצה ליהנות ולהיות ליד הבית בלי הנסיעות, הפקקים, הכיווצים וכאבי הגב (צוחק). אני מוותר על זה, כי אני רוצה לשמור על הגוף ועל הברך שלי. אני רוצה לגדל דור חדש בבית הספר שלי ועוד כמה לואי טאהא שיגיעו לרמות הגבוהות".
חושב על החיים שאחרי הכדורגל?
"ברור, כל שחקן חכם חושב על העתיד. כמובן שאני עדיין לא מסיים: אני ממשיך לשחק כי החשק שלי עדיין בשיא שלו ויש לי מוטיבציה. זה ממלא אותי להיות על המגרש. אני מסתכל מסביבי באימונים וכולם ילדים אז אני מרגיש שאני המבוגר האחראי. התפקיד שלי הוא לתת להם טיפים להתקדם בקריירה".
כשאתה אומר להתכונן ליום שאחרי, מה המטרות שלך?
"אני רואה את עצמי הולך לכיוון של עבודה עם נוער: לפתח דור חדש, עם שחקנים חדשים ואופי אחר ושונה מהדור המפונק של היום. אני רוצה ליצור שחקנים מהדור של פעם, כאלה שעובדים קשה במטרה להצליח. אני מנסה להשריש את זה באקדמיה שלי מגילאים קטנים. יש לי כבר בית ספר מכובד ומסודר ברמה גבוהה, עם צוות מאמנים טוב. אנחנו מביאים את כל התנאים שלמדתי במהלך הקריירה וכל הניסיון מהקבוצות שבהן שיחקתי. אני רוצה שאת מה שלמדתי, הילדים ירוויחו בעתיד".
לואי טאהא מתרומם לנגיחה (עמרי שטיין)להיות מאמן זה לא משהו שמדבר אליך?
"מדבר אליי, אבל אני חושב שהאופי שלי יותר מתאים לגידול שחקנים וכדי אולי להיות בעתיד סוג של מנהל מקצועי בקבוצה בוגרת. להביא את הניסיון והקשרים שצברתי במהלך הקריירה כדי לעזור לקבוצות להשתדרג מקצועית ולוגיסטית".
הצבת גיל פרישה? מטרות אחרונות?
"אף פעם לא חשבתי על זה, כי כל עוד יש לי את החשק לקום בבוקר ולתת את ה-100% שלי, אמשיך לעשות את זה. מתי שהחשק יירד, אכבה את השעון המעורר ולא אקום ביום למחרת לאימון. מטרות שנותרו? בתור ילד שהתחיל בעראבה, להגיע לב"ש, לקחת אליפויות וגביעים, לשחק בנבחרת, אתה מרגיש מסופק לגמרי מהקריירה. כשאני משחזר את הרגעים הגדולים בקריירה, אני שמח וזה יישאר איתי לכל החיים".
מה באמת התפספס בחו"ל?
"לאורך השנים בהפועל ב"ש היו התעניינויות מהליגה הרוסית, השוויצרית והבלגית. אבל אף פעם לא היה איזשהו משהו מוחשי, שיאפשר לי לטעום מה זה לשחק בחו"ל. זה לא הסתדר מבחינת השכר ומבחינת תשלום ההעברה, כל הזמן העסקאות היו נופלות בדקה ה-90".
יש דברים שאתה מצטער עליהם או החלטות שמנעו מהקריירה שלך לפרוח עוד יותר?
"יכול להיות, היו לי כמה שנים מפוספסות בליגות הנמוכות יותר ועליתי דרגה דרגה בסולם. יכול להיות שאם הייתי גדל במועדון גדול בנוער והייתי שם מההתחלה, אז הייתי מרוויח עוד לפחות שלוש או ארבע שנים בליגת העל ולוקח עוד כמה תארים. אבל אני לא מצטער: עברתי כברת דרך מאוד קשה, ארוכה ומתישה. אני גאה הדרך, בעבודה הקשה, בסבלנות ובמה שהשגתי".
לואי טאהא (רדאד ג'בארה)אתה רואה בעצמך מודל לחיקוי?
"אני הולך ותורם למוסדות חינוך, לעמותות ולילדים. אני מספר את הסיפור שלי: שהייתי בליגות הנמוכות והגעתי לטופ. זה נותן להם סוג של תקווה לא להתייאש ולעבוד כל הזמן כדי להגיע למטרה. אצלנו במגזר יש לא מעט כישרונות וצריך להתחיל להשקיע, כדי לעזור להם ולתת להם כלים כדי להתקדם".
אתה פותח פה נושא שדובר עליו לא מעט: מדוע במגזר, שם יש כישרונות מאוד גדולים, לא יוצאים מספיק שחקנים לרמות הגבוהות?
"שמתי לב במהלך הקריירה ששחקנים מהמגזר הערבי אוהבים לעבוד יותר קשה: המנטליות שלהם מושפעת גם מחוסר המתקנים שיש במגרש וקשה להם להתפתח. אני רואה בעצמי כבן אדם שיכול לעזור להם להתקדם, גם בקבלת ההחלטות. לא כל שחקן יכול להתקדם ולשחק בכל מקום: צריך לדעת לזהות את הכישרון והיכולת שלו".
"אפילו בבית הספר שלי אני רואה מלא כישרונות, אבל צריך לטפח אותם ולהישאר איתם עד הסוף. כמו כן, צריך לתת את הכלים להורים שיעזרו להם להתקדם. יש לי את הניסיון לזהות אם לילד יש באמת כישרון והוא יכול להגיע עד הסוף. אני מקווה להישאר עם הילדים עד הסוף, עד שהם יפתחו קריירה ככדורגלן".
לואי טאהא (רדאד ג'בארה)היית בנבחרת ישראל, למה אנחנו לא מצליחים לפתח בלמים טובים?
"זה עניין של יסודות, של השקעה עוד במחלקות הנוער. שיחקתי נגד פולין, נגד אינטר וסאות'המפטון: אתה רואה שאתה בלם טוב, אבל אתה רואה מולך את הפיזיות, הבנת המשחק והטכניקה. אצלנו אין את זה וצריך ללמד את זה מגיל אפס. בגיל בוגרים קשה לבנות את זה וצריך לעשות את זה. אתה רואה בבוגרים את ההבדלים באים לידי ביטוי: בנערים לא עובדים על זה. כישרונות יש, אבל יסודות אין. אם היסודות טובים: השחקן יוכל להתפתח. אבל אם יש לו כישרון ללא יסודות, הוא יישאר בינוני לאורך כל הקריירה".
יש לך עוד רגש מיוחד להפועל ב"ש?
"ב"ש היא הבית שלי. אני אוהב את המקום הזה מאוד, את אלונה ואת האנשים שם. אני בקשר עם האנשים שם ולך תדע לאן החיים יובילו אותנו: אולי בעתיד הקרוב או הרחוק, אשתף איתם פעולה. למקום הזה יש פינה חמה בלב אצלי, זה מקום שנתן לי המון. בעתיד, כשאצטרך להחזיר למקום הזה ולעזור לילדים שם להתקדם, אהיה שם כדי שלא רק יעבירו את הזמן בקבוצה הבוגרת אלא יהיו דומיננטיים”.