נבחרת ישראל במרחק שני משחקים, 180 דקות (לא כולל הארכות פוטנציאליות) מהעפלה היסטורית ליורו. בתור אומה חולת כדורגל היה אפשר לצפות שנראה יותר התלהבות ודריכות מהקהל הישראלי, אבל להוציא את מעט האוהדים השרופים של הנבחרת, העסק לא מצליח להתרומם.
לראיה – ההתאחדות מכרה רק כ-550 כרטיסים למשחק מול איסלנד והאווירה ביציעי אצטדיון פרנץ סוסה בבודפשט צפויה להיות הרבה יותר שקטה ורגועה ביום חמישי הקרוב נגד איסלנד ביחס למשחק האחרון בהונגריה, בנובמבר, מול רומניה, אז היו ביציעים כ-3,500 אוהדים (מתוכם כ-500 רומנים).
דווקא אז בנובמבר הגישה לאצטדיון (כשעה מבודפשט) הייתה קשה ותובענית הרבה יותר מהפעם הנוכחית כשהמשחק נערך בבירת הונגריה והגישה נוחה. אז איך מסבירים את הירידה בכמות הקהל ובעניין הציבורי?
חצי מאני טיים
יש כמה סיבות ברורות להבדלים בין פגרת הנבחרות האחרונה בנובמבר פגרה הנוכחית, הראשונה והברורה מכולן קשורה למלחמת 7 באוקטובר והשלכותיה. האווירה והאקלים הציבורי השתנה לגמרי. אז המדינה כולה הייתה עוד מוכת טראומה חזקה ואנשים רק חיפשו זווית של נחמה ותרוץ לשיפור ההרגשה, וישראל הייתה בעמדה טובה להעפיל ליורו לפני המשחקים נגד שווייץ ורומניה.
אימון הנבחרת לקראת איסלנד (ראובן שוורץ)אז בנובמבר עוד היינו לפני עסקאות החטופים, עם קרוב ל-250 חטופים בהם משפחות שלמות וילדים רבים. אז כל אנשי הנבחרת לא התעניינו בכדורגל ואיך אפשר היה להתרכז אז בכדורגל? הליגות המקומיות הופסקו בחסות המלחמה, ושחקני הנבחרת היו כל הזמן מחוברים לעדכוני החדשות, לסמארטפונים ושוחחו עם המשפחות בארץ.
ההתאחדות חילקה בנובמבר 600 כרטיסים לילדי עוטף עזה ואנשי עסקים ופילנתרופים ישראלים ויהודים נרתמו כדי לממן את הטיסות והשהיה של הילדים ובני משפחותיהם בהונגריה.
שחקני נבחרת ישראל (רדאד ג'בארה)הפעם זה לא קורה. במקום למכור 30 אלף כרטיסים לבלומפילד או לסמי עופר, ההתאחדות מכרה קצת מעל 500 כרטיסים ובחישוב די פשוט מדובר בהפסד של מעל לשני מיליון ש”ח רק ממכירת כרטיסים על המשחק נגד איסלנד.
יש לציין כי המשחק נגד איסלנד הוא רק חצי גמר הפלייאוף, כלומר 'חצי' מאני טיים. גם אם נעבור את האיסלנדים החסונים, המשוכה הגבוהה באמת עוד תצפה לנו ביום שלישי הבא – בן אם זו תהיה אוקראינה החזקה ובן אם זו תהיה בוסניה המנוסה והביתית.
ניתוק מכוון מהקהל
כמובן ריבוי האכזבות מהנבחרת הישראלית מאז מקסיקו 70 גם תורמת את חלקה. הרי לא חסרים ציניקנים ואוהדים שבעי אכזבות מנבחרת ישראל בכדורגל, שלא מאמינים שמשהו טוב והישג משמעותי ייצא ממנה מתישהו. בכל פעם שהיו קצת ציפיות נכווינו, ומי שנכווה ברותחין נזהר בצוננים.
חוץ מהפסימיים, צריך לזכור עוד נסיבות כלכליות ומנטליות: הרבה ישראלים לא במצב רוח לצאת מהארץ, ואלה שכן – יעשו זאת בחופשות החגים ולא עכשיו. המצב הכלכלי הקשה של ישראלים רבים, כולל המוני מפונים ומילואימניקים שנאלצים להדק את החגורה, תורמים את שלהם למצב. נזכיר גם שאוהדי מכבי ת"א ומכבי חיפה כבר גמרו את הכסף בעונה ההיסטורית הראשונה אי פעם בה שתי נציגות ישראליות הופיעו בשלבי נוקאאוט אירופי. אבל זה לא רק זה.
"ההבדל באווירה בין נובמבר האחרון למרץ מרגיש כאילו חלפו 30 שנה ולא 4 חודשים בלבד", אמר ל-ONE בכיר בנבחרת, "אז לשחקנים לא היה ממש ראש לכדורגל, הם היו זמינים יותר מתמיד פתוחים וישירים עם התקשורת ועם האוהדים שהגיעו".
אוהדי הנבחרת מניפים פוסטרים של החטופים (רדאד ג'בארה)ואכן, כזכור יום לפני המשחק החשוב נגד שווייץ בנובמבר השחקנים והצוות המקצועי הסכימו – מתוך הבנה שנפלה על כולנו שיש דברים הרבה יותר חשובים מכדורגל – לפגוש את הילדים מעוטף עזה ומשפחות החטופים, לשוחח לצחקק ולהצטלם איתם.
הפעם יוסי בניון ואלון חזן החליטו על 100% ריכוז בכדורגל, ניתוק מוחלט מהסביבה הרועשת, בלי מפגשים עם אוהדים וכל דבר שעלול להסיח את הדעת ולהשפיע מנטלית על השחקנים. הרעיון – להתמקד אך ורק במטרה הקרויה איסלנד, נבחרת שונה מאוד באופי ובסגנון שלה אבל שוות כוח לישראל. ולא בוחלים בשום אמצעי כדי להשיג יתרון יחסי קטן ככל שיהיה.
חסרה התלהבות מהנבחרת
בשנים האחרונות האהדה לנבחרת ישראל רשמה לפרקים עדנה מחודשת, האוהדים מילאו את האצטדיונים במרבית המשחקים הרשמיים וגם קמו קבוצות אוהדים לנבחרת ישראל. אחת מהן היא 'בלו אלמנט' (BLUE ELEMENT), ארגון של אנשים טובים ופטריוטיים, שלפני המשחקים נגד שווייץ ורומניה בנובמבר, עשו מופע עידוד מרגש שהיה גם מעין מחווה לחטופים עם מיצג של בובות שנפרסו מחוץ לאצטדיון.
שחר גל (26), אוהד שרוף של הנבחרת שמשתייך לארגון, נסע למשחקים בנובמבר ויהיה גם ביום חמישי נגד איסלנד באצטדיון. הוא מסביר: "נבחרת ישראל זה לגמרי שליחות ובסופו של דבר דווקא בגלל המצב בו אנו נמצאים והסיטואציה במדינה, ושזה אמור להיות משחק בית – אנחנו צריכים לנסוע עד בודפשט כדי לתמוך בנבחרת ולדחוף את השחקנים”.
גל מוסיף: "נכון שזה חצי גמר ולא משחק על עליה ליורו, אבל אני מעדיף להסתכל על זה כ-180 דקות מהיורו, חצי גמר בדרך לדבר האמיתי. אין יותר מאני טיים מזה. זו הזדמנות להיות חלק מההיסטוריה. אפשר להיות חכמים בדיעבד ולשאול איפה הייתי כשישראל העפילה לאליפות אירופה, ואפשר פשוט להיות כאן בשליחות בשביל הנבחרת, השחקנים והעם".
אלון חזן באימון הנבחרת (ראובן שוורץ)גל מבטיח: "אנחנו נהיה רק 500-550 אוהדים, אבל נשתדל להישמע כמו 30 אלף של בלומפילד ואצטדיון מלא". גל מסביר: "איפה שנבחרת ישראל נמצאת אני נמצא איתה. התקווה שלי זה טיול משולב – קודם לגרמניה בקיץ ליורו ומשם להמשיך ישר לפאריס לאולימפיאדה לעודד את הנבחרת הצעירה".
מנגד אוהד שלו, שהיה במשחקי הנבחרת בנובמבר והחליט הפעם להישאר בבית, אומר בנושא: "אעודד את הנבחרת מהארץ. אחרי תקופת המילואים, הראש שלי עכשיו טרוד בענייני המשפחה והעסק ופחות יש לי ראש לטוס. אם זה היה משחק אחד מול איסלנד על העליה ליורו אולי הייתי שוקל אם בכל זאת לנסוע אבל במצב העניינים הנוכחי, אני מעדיף להישאר בבית. בכנות, ההתלהבות מהנבחרת גם קצת ירדה בתקופה האחרונה".
השאלה הגדולה היא מה יקרה במידה שננצח את איסלנד ונהיה במרחק משחק אחד מהיורו. האם תחזור הטרפת סביב הנבחרת? על כך יש תשובה במילה אחת – 'הלוואי'!