דייב סרקאן, בחודש יוני הקרוב בן 70, הוא אולי האיש הכי שמח ומשעשע שיש בקריית שלום. עזור המאמן של רובי קין, שכבר עבר תחנות רבות בקריירה הן כעוזר והן כמאמן ראשי, הצטרף בקיץ האחרון למסע של חניכו לשער בלוס אנג'לס גלאקסי. הקשר המיוחד בין השניים הוביל לכך שהאמריקאי, שהיה יכול בשקט לפרוש לאיזה חוף במיאמי ולחיות שם את חייו בשקט וללא דאגות, בחר להגיע איתו לתל אביב.
כל זאת עוד לפני המלחמה, וכאשר מחברים אותה לתוך המשוואה ומקבלים את זה שהוא חזר לישראל בלי שום היסוס מצידו, זה אומר הרבה. סרקאן, יהודי מצד שני הוריו, כבר ביקר בישראל בעבר, שיחק במכביה, אך לא חווה יותר מדי מהמדינה מאז. ואז, בחודש יוני האחרון, ארבעה ימים לפני שרובי קין התקשר אליו להציע לו לבוא אליו לישראל, אחיו של סרקאן ערך סדר במחסן שלו.
בין שלל הפרטים שהוא מצא, הייתה חולצתו של דייב ממשחקי המכביה. סרקאן היה נרגש לראות את החולצה הזאת לראשונה מאז שנות ה-70, לבש אותה, ראה שהיא עדיין עולה עליו ובחלוף כמה ימים קין התקשר עם הצעה - בוא איתי למכבי ת"א. "אם זה לא סימן משמיים אז מה כן?", תהה בשיחה עם אחיו מיד לאחר מכן.
"אם זה לא סימן משמיים אז מה כן?". סרקאן עם קין (רדאד ג'בארה)סרקאן יליד 1954, את ילדותו בשנות ה-60 העביר ברוצ'סטר, עיר קטנה במחוז מונרו שבניו יורק. מימדיו הקטנים פסלו עבורו כל ספורט אמריקאי פופולארי. פוטבול לא בא בחשבון, כדורסל למרות שהיה טוב, גם ירד מהפרק וכך הוא החל לשחק כדורגל (או סוקר כפי שקוראים לו שם). ברוצ'סטר הייתה קבוצה בליגת הכדורגל הצפון אמריקאית, וכנער הוא זכה ללכת לראות אותה משחקת. הוא החל להתאמן במסגרות המקומיות, המשיך משם לקולג' ואח"כ נבחר בדראפט על ידי הקבוצה בעיר בה גדל.
הוא שיחק שם כמה שנים באופן מקצועי, משם עבר ל-6 שנים של כדורגל באולמות שהיה מאוד פופולארי באזור ההוא של ארצות הברית בשנות ה-70 וה-80, שיחק בכמה קבוצות שונות, ואחרי הפרישה החליט להישאר בענף - הפעם כמאמן. התחנה הראשונה שלו הייתה כעוזר מאמן באוניברסיטת קורנל, שם הוא הכיר את ברוס ארינה שחיפש עוזר מאמן לאוניברסיטת וירג'יניה. שם החל המסע המשותף של השניים האלה, שילווה חלק נכבד מאוד מהקריירה של סרקאן וגם יכיר לו בהמשך את רובי קין.
אחרי חמש שנים בווירג'יניה, שהוגדרה כקולג' עם תכנית הכדורגל הטובה ביותר בארצות הברית כולה, סרקאן הפך למאמן הראשי של קורנל למשך 10 שנים. ברוס ארינה המשיך את הקריירה שלו בכיוון אחר ואז הגיעה ההצעה להצטרף ל-MLS לקבוצת די.סי יונייטד. ארינה התקשר לסרקאן והציע לו לחבור אליו שוב, כעוזרו. אחרי כמה עונות השניים עברו ביחד לאמן את נבחרת ארצות הברית במונדיאל 2002. סרקאן חזר משם ל-MLS, הפעם כמאמן ראשי של שיקגו פייר לכמעט חמש עונות וב-2008 הגיע האיחוד המחודש, הפעם בלוס אנג'לס גלאקסי.
סרקאן כמאמן נבחרת ארה"ב (רויטרס)"הייתה לנו זוגיות מקצועית טובה, אפשר לטעון שכמערכת יחסים בין מאמן ועוזר המאמן, היא הייתה הכי מצליחה באמריקה", מספר סרקאן בראיון בלעדי ל-ONE מבית המלון של מכבי ת"א בנובי סאד. "כשבאה ההזדמנות לעבור לגלאקסי ב-2008, דייויד בקהאם הגיע, הם היו במצב רע אחרי עונת 2007. לנדון דונובן היה שם, רובי קין, אשלי קול, אח"כ הצטרף גם סטיבן ג'רארד. זו הייתה חוויה גדולה ששחקנים כאלה היו בקבוצה. רוב הקבוצה הייתה בנויה מאמריקאים, אבל ההגעה של השחקנים האלה מהפרמייר ליג ובקהאם שינתה לגמרי את הקבוצה".
"הגישה שלי הייתה לא שאני לא יכול להיות ‘מעריץ’ של החבר'ה האלה, אלא לבנות קשר טוב איתם. עם בקהאם היו פעמים רבות שלא דיברנו בכלל על כדורגל. היינו מדברים על הילדים שלו, הוא היה מביא אותם לאימון, הוא היה בחור משפחתי מאוד. דייויד היה מגיע לאימונים ברכב, הוא תמיד נהג לבד ויום אחד יצא שהייתי עם הבן שלי, שהתאמן עם הגלאקסי במשך ארבעה ימים, והוא הגיע עם הרכב שלו ונעמד לידי, וזאת הייתה מכונית ממש מרשימה. אז שאלתי אותו: ‘דייויד, מה הצריכת דלק של המכונית הזאת?’ והבן שלי מסתכל עליי במבט של 'למה לעזאזל שהוא יידע את זה?', ודייויד ישר אומר לי 'האמת דייב, אני לא חושב שאני יודע', הוא היה יכול להגיד לי 'למה לעזאזל שאדע דבר כזה', אבל הוא בחור מכבד וצנוע וזאת רק דוגמה אחת שעולה לי ישר לראש".
סיפרת כבר בעבר את הסיפור שלך כיהודי במכביה. מה זה עבורך לעבוד בישראל בימים כאלה, בתקופה שבה אנחנו חיים?
"כשבאה ההזדמנות ורובי קין הציע לי להצטרף אליו למכבי ת"א, באופן מיידי זה הזכיר לי את הילדות כיהודי. כילד יהודי, לבצע את המנהגים, תמיד חשבתי על ישראל, אבל אף פעם לא חייתי שם. זה במובן מסוים חיבר בין הילדות שלי, למשפחה שלי ולתרבות שעליה גדלתי וזה משך אותי מאוד להגיע לישראל".
"כשרובי קין הציע לי להצטרף זה הזכיר לי את הילדות כיהודי". סרקאן (פרטי)איך זה לגדול כילד יהודי בשנות ה-60 בניו יורק?
"חייתי בפרבר של רוצ'סטר שברובו הורכב מקהילה יהודית. בבתי הספר, בתיכון שלי, היו הרבה יהודים. אני לא חוויתי משהו שאולי הייתי חווה אם הייתי גר באזור שאינו מורכב מיהודים. לא היינו דתיים, אבל ההורים שלי היו מאוד גאים בכך שהם יהודים ולא החביאו את זה. בעיר בה חייתי היו הרבה חנויות צילום של קודאק וזירוקס וכו', ושמעתי סיפורים על כך שהייתה אנטישמיות בעסקים שם מסביב, אבל ההורים שלי דאגו שזה לא יגיע אלינו ולא הרגשתי בשום שלב מאוים. הייתי גאה ביהדות שלי".
לפני שנדבר על מכבי ת"א, קצת על מסלול הקריירה שלך. היית רוב השנים עוזר מאמן, אימנת את נבחרת ארצות הברית זמנית, למה מבחינתך המקצוע נשאר עוזר מאמן ולא מאמן ראשי לאורך השנים?
"זאת שאלה טובה וחשבתי עליה הרבה. בשלב הזה של הקריירה שלי, לפני שרובי התקשר אליי, סיימתי את הפרויקט של נבחרת פורטו ריקו ששם אימנתי כמאמן ראשי והרגשתי צורך להיות מנטור למאמנים צעירים יותר. כשרובי התקשר שאבוא להיות העוזר שלו, לא כולם יכולים להיות מאמן ראשי, ואז לעבור לתפקיד עוזר המאמן. אם נדבר בכנות עליי, אין לי את האגו הזה. יש הרבה פעמים שמאמנים לא יכולים לעבור לעמדת העוזר כי הם צריכים שליטה או להיות בכותרת.
“לי כבר היה את הניסיון הזה. אני לא רוצה להישמע שחצן כי בחור צנוע, אבל יש לי דרך מיוחדת לעבוד עם ספורטאים, שבה אני יכול להתחבר אליהם ולתקשר איתם בכל מצב - כעוזר מאמן זה קצת יותר קל כי אתה מי שחוצץ ואפשר לדבר איתו. לנקודה שלך, נהנתי משני התפקידים, אבל הם שונים ומבחינתי לחזור בשלב הזה של הקריירה לעמדת עוזר המאמן הייתה החלטה טובה עבורי. רובי היה שחקן מדהים, פנומן, קריירה אדירה אבל לא אימן הרבה - אז הרגשתי שזה יהיה תפקיד נכון עבורי ואין לי את האגו שגורם לי לרצות להיות בפרונט".
אתה בחור חיובי, מצחיק, בכל פעם שאנחנו פוגשים אותך תמיד השיח הוא משעשע. זה ככה גם בינך לבין השחקנים?
"אני חושב שזה מה שהם רואים ממני בכל יום. אני אוהב לאזן בין הדברים. אם נחזור לאיך זה לעבוד עם דייויד בקהאם, אז היו מאמנים אחרים שנכשלו בעבודה עם דייויד כי הם ניסו להיות מעריצים שלו או להיות חברים שלו, אני כאיש מקצוע מצאתי את האיזון בין החיבור לשחקן, ליהנות מהעבודה, אבל גם להיות רציני כשצריך להיות רציני. אני חושב שאני משיג את השילוב הנכון הזה. השחקנים מרגישים בנוח איתי, הם נהנים מההתלוצצויות, אבל הם גם ישמעו ממני את הצד השני כשצריך, את הדברים הקשים. אני רוצה להאמין שאני מוסיף את האיזון הזה לקבוצה".
"השחקנים מרגישים בנוח איתי". סרקאן באימון מכבי ת"א (פרטי)כשאתה צריך לכעוס על מישהו, הוא לא מבין מאיפה זה בא?
"יש מצב שהם קצת מופתעים כשזה קורה. גם כשהייתי מאמן ראשי שמעתי שאני לא אחד שצורח, אבל כשזה קורה, הם מקשיבים כי זה לא קורה יותר מדי. כמאמן אם אתה צועק כל הזמן - הם מכבים אותך. אם לא תגיד כלום, אז הם לא יקשיבו כשתנסה. אני עדיין חושב שבשורה התחתונה זה משחק, אתה צריך ליהנות מהחברים שלך, מהצוות ובעיני העונה אני נהנה מכל אלה ויש חיבור טוב מאוד בקבוצה הזאת".
בוא נדבר קצת על מערכת היחסים שלך עם רובי קין. אתה מכיר אותו קודם כל כרובי קין השחקן. איך הוא היה, ומה חיבר ביניכם בצורה כל כך עמוקה שגרמה לך לבוא אחריו עד ישראל?
"כשהיינו בגלאקסי, בשנה שבה חיפשנו להביא שחקן בפרופיל גבוה היו לנו כמה שמות על הלוח ורובי היה אחד מהם. הצלחנו להביא אותו מטוטנהאם, ברגע שבו הוא הגיע ויצא לנו לעבוד ולחלוק איתו חדר הלבשה ורעיונות, אני חושב שרובי העריך את הגישה שלי. כשאתה המאמן הראשי כמו ברוס, זה לא תמיד קל לתקשר. אני הרגשתי חיבור אמיתי עם רובי כי הוא אוהב כדורגל, הוא אוהב להתחרות, להתאמן ואם היה לו משהו הוא בא אליי. אם אני הרגשתי מלמעלה שיש מידע שצריך להעביר או לקבל, אז הייתי פונה לרובי. נשענו אחד על השני, ודרך זה השגנו הרבה כבוד אחד מהשני.
“הוא העריך את העבודה שלי וזה רק גדל במהלך השנים, היה לנו כיף ביחד. כשהיו לנו ערבי קבוצה, אז רובי אוהב לשיר ואני אוהב מוזיקה, אז התחברנו בהרבה מישורים ומאז נשארנו בקשר. רובי תמיד אמר שאם הוא יקבל עבודה איפשהו – האם יהיה לי עניין להצטרף אליו. לכל מאמן יש דברים כאלה ואחרים שקצת חסרים להם, איתי מגיע הניסיון שלי ואני חושב שזה הסיפור ואנחנו גם נהנים לעבוד ביחד".
"היה לנו כיף ביחד". דייב סרקאן (פרטי)כשרובי חתם במכבי, אז בן מנספורד אמר לנו שיש לו צוות שמוכן שמבחינת רובי היה ברור שברגע שהוא מקבל תפקיד ראשי, אלו האנשים שלו. אתה כמובן היית שם. איך התנהלה השיחה כשהוא אמר לך על מכבי ת"א?
"האמת שידעתי על זה רק כמה ימים לפני ההכרזה הרשמית. כמה ימים אחרי שהוא סיכם את התנאים שלו, הוא היה צריך להכין כמה דברים לקראת ההגעה שלו לישראל ואז הוא התקשר אליי. דיברנו על זה משהו כמו חמישה או שישה ימים. הייתה שיחת זום עם רורי דלאפ ופיליפ האדסון, כי לא פגשתי את רורי מעולם ולא הכרתי את פיל, ורובי אמר שזה יהיה נהדר אם כולנו נהיה חלק מהצוות הזה, ומשם הדברים רצו מהר עד שהצטרפתי אליהם בספרד".
זה לא מובן מאליו ללכת בעקבות חניך לשעבר שלך עד ישראל בגיל שבו הרבה אנשים מעדיפים לשתות פינה קולדה על החוף בווניס או במיאמי.
"זאת שאלה טובה מאוד. אגיד כמה דברים. הדבר הראשון הוא שתמיד שמרתי על כושר, על הבריאות שלי ועל האנרגיה שלי למאמן. אני יודע שבשלב מסוים לא אוכל לעשות את זה כל החיים. לפני ששמעתי מרובי קין, בראש שלי חשבתי על מעבר לתפקיד אחר מחוץ למגרש, אבל לא לפרוש. לא הרגשתי שזה הזמן שלי לפרוש.
“חלק גדול מההחלטה הזאת זו גם המשפחה שלי כי בלי התמיכה שלה לא הייתי מגיע. אשתי, שבקרוב נחגוג 39 שנות נישואין, הייתה מאוד תומכת ועקבה אחריי במסע הזה, גם הבת שלי וגם הבן שלי שהיום עובד כמאמן, וכשהוא שמע על ההזדמנות הוא אמר לי: 'אבא, אתה חייב לקחת את זה, למה שלא תיקח את זה?'. אז עם התמיכה שלהם וההתרגשות שלי לחזור לתפקיד, במדינה אחרת, ועוד בישראל - הכל התחבר. עוד לא הגיע הרגע שלי לעבור לכורסה, או לחוף הים במיאמי. יש ביטוי בווגאס "לשחק עם הכסף של הבית" (לעשות משהו שאין בו סיכון או סיכוי לסיכון), אז זה מה שאני עושה עכשיו".
"בלי התמיכה המשפחתית לא הייתי מגיע". סרקאן עם רובי קין ורורי דלאפ (שחר גרוס)עבדת עם מאמנים, ראית מאמנים, מה יש ברובי קין המאמן שלא היה ברובי קין השחקן?
"אתחיל במה שדומה. הוא אוהב כדורגל, הוא אוהב להתחרות, הוא אוהב להנהיג, רובי גדל ומתפתח כל הזמן. קשה לעבור ממצב של שחקן למאמן. צריך להוציא מהראש שלך את העובדה שאתה לא משחק יותר. הוא צריך לנהל הרבה אנשים והוא מנווט דרך העולם הזה באופן יומי. הוא מביא הרבה אנרגיה כפי שהוא עשה כשחקן, גם הוא אוהב להתלוצץ, הוא מנהל את הקבוצה הזאת בתקופה מאוד קשה. בשנה כמו השנה הזאת, מגיע לו המון קרדיט על כך".
מה היו המפתחות בתחילת הדרך בניסיון שלכם לייצר קבוצה שתזכה בדברים?
"כשאני הצטרפתי לקבוצה בספרד, זה קרה אחרי שהם כבר התאמנו בישראל עם רובי והיסודות הונחו כבר אז מבחינת להיות ברורים לגבי איך אנחנו רוצים לשחק והעקרונות שלא ניתנים למשא ומתן. עם היסודות האלה שהונחו בתקופת הזמן ההיא, הצלחנו להסביר מהר מאוד למה אנחנו מצפים מהם כצוות ולמה הם יכולים לצפות מאיתנו, ודבקנו בכך".
בסופו של יום רוב הסגל כאן מורכב מישראלים, ואחרי שרובי קין חתם, הדיון בישראל היה שהוא חסר ניסיון, הוא עדיין לא אימן בעצמו, איך משכנעים את חדר ההלבשה מהר מאוד שזה בחור וצוות שיודעים מה לעשות?
"זה תהליך שמתפתח תוך כדי תנועה. זה לא נעשה ביום אחד. צריך להרוויח את אמון השחקנים. ההודעות שאתה מעביר צריכות להיות עקביות, אתה צריך להיות אחראי, כי אם אתה מוותר על אחד העקרונות האלה מאבדים בך אמון. בתחילתו של התהליך הזה האימונים היו עקביים, מאורגנים, הייתה הרבה משמעת וככל שעברו השבועות השחקנים התחילו לראות ולהעריך את זה גם דרך הצלחה על הדשא. הייתה צמיחה ודיני היושר שלנו כצוות נבנו ככה. היו עליות ומורדות, ברור, אבל עם הזמן זה או שזה יעבוד או לא יעבוד, אבל העובדה שכצוות כל אחד מאיתנו מכסה את כל מה שצריך זה אחד המפתחות לכך.
“הרי יש שחקנים מרוצים וכאלה שלא, יש שחקנים שפותחים וכאלה שלא, יש ישראלים ויש זרים, זה מורכב מאוד ואי אפשר לתפוס את הכל, אבל אני חושב שבנינו את האמון הזה והרווחנו אותו מהשחקנים. אולי ביום הראשון הם לא היו בטוחים, אבל היום אפשר לראות שהייתה צמיחה רצינית דרך התהליך שלו ואפשר לראות את פירות ההשקעה הזאת".
"הרווחנו את אמון השחקנים". סרקאן (פרטי)מי הרובי קין שלך בתוך הסגל הזה של מכבי ת"א?
"וואו, קודם כל אגיד ככה - אין מישהו כמו רובי. אך מה שכן אגיד, זה שאם תפרק את רובי לחלקים ותיקח את הדברים המרכזיים בו שזה התחרותיות, המקצוענות, האיכות, החריצות, המנטליות המנצחת - אז יש כמה כאלה בקבוצה. אני לא יכול לבחור מישהו אחד על פני האחר, זו האמת".
החלק הראשון של העונה היה מרהיב, 94 אחוזי הצלחה. למרות כל התנאים מסביב, מה היה הסוד לזה?
"הרבה מהקרדיט הוא לשחקנים. יש את החלק של הכדורגל, אבל יש גם את החלק האחר של החיים. אני יהודי והכרתי גם הרבה ישראלים באמריקה, עבורי הישראלים קשוחים, חזקים, תחרותיים, הם יוצאי דופן והם יכולים להיות גם חמים. ידעתי את זה על הישראלים כאוכלוסיה, אבל עם השחקנים זה באמת אותו הדבר. מה שהם עשו בזמן הריצה ההיא, זה בלתי נתפס. להיות עם מנטליות כזאת, להתחרות, ומבחינת כדורגל באופן טהור - הרבה מהם יודעים לקבל מידע וליישם אותו. אני לא אומר שאנחנו נותנים להם את כל הפתרונות שצריך, אבל כן שמנו אותם במצב שבו האימונים והמידע והווידאו והסקאוטינג תורגמו למשהו חיובי. הם אימצו את זה, ומגיע להם המון קרדיט כי יש הרבה איכות בסגל הזה".
הנפילה של ה-8 משחקים בין ינואר לפברואר זה הכל מילסון?
"אני אגיד שלא. מילסון היה חסר לנו, זה בטוח, הוא נותן לנו מימד אחר בתוך הקבוצה, אבל אני לא חושב שהנפילה הזאת הייתה רק בגלל החיסרון שלו. אני אפילו לא יודע אם אני יכול להסביר את מה שקרה במילים. מה שכן אגיד זה שכאשר אתה בטופ, כל קבוצה שאתה משחק נגדה, עבורה זה גמר גביע הליגה. מנטלית, היינו שם במשך תקופה ארוכה. המשחקים באירופה, לוח הזמנים העמוס שהיה, ואני חושב שזה פשוט נתן את האות שלו והיו לנו הרבה חבר'ה מותשים. כל קבוצה באיזשהו שלב תיתקל בקיר עם הופעות קבוצתיות ואישיות פחות טובות וזה פשוט היה שילוב של כל אלה".
מה קרה בין המשחק מול סכנין שאחריו יצאתם ל-4 ימי חופשה ומה שהקבוצה מציגה מאז מבחינת כדורגל?
"אני לא יודע מה הבחורים האלה עשו, אבל כולנו היינו חייבים חופש. זה היה בתזמון מושלם. שאלת אותי על התקופה הרעה מינואר. אני נהגתי לעשות את זה עם שיקגו פייר ועשינו את זה גם בלוס אנג'לס. מגיע זמן אחרי תקופה ארוכה של משחקים, אימונים, נסיעות, משחקים, שבסופו של דבר פיזית ומנטלית הם צריכים ריסט. אלו בני אדם. כשידענו מבחינת הלו"ז שיש לנו פתאום 9 ימים בין משחק למשחק, לא היססנו לרגע בכלל. היה צריך לתת להם את הזמן עם המשפחה, את השקט שלהם, וזה החזיר אותם עם המון אנרגיות".
"היה חסר לנו". מילסון (ראובן שוורץ)יש דבר אחד שמפריע לי אישית בכל מה שקשור להרכבים שלכם בתקופה שמילסון לא היה ושדן ביטון נפצע, וזו ההחלטה לשים את דור תורג'מן בצד ימין. האם אתה יכול להסביר את ההחלטה הזאת, שאולי גם פגעה בכם?
"אין עוררין שהחלוץ של הקבוצה הזאת הוא ערן זהבי, וכמאמן, כשאתה רוצה לשים את כל השחקנים הכובשים שלך על הדשא, אתה מנסה למצוא להם עמדות. דור, לפני מכבי ת"א, שיחק בכנף שמאל וגם בנבחרות. אז יש לו את הניסיון לשחק באגף. מההיכרות שלי איתו עכשיו, אני מסכים שהוא פחות יעיל כשהוא משחק שם בהשוואה להצבה שלו כחלוץ, אבל יש בו המון איכויות טובות שרצינו לראות ממנו - מהירות, כוח, רגליים קלילות. טקטית זה קצת אתגר עבורו בעמדות האלה, רצינו לראות מה אפשר להשיג ממנו שם, זו התשובה".
היום, מעל חצי שנה מאז שהגעתם, מה הכי הפתיע אותך לטובה במכבי ת"א ובכדורגל הישראלי?
"כשרובי התקשר אליי על העבודה, עשיתי קצת שיעורי בית. ידעתי מספיק על הליגה, אבל לא הכל. נדהמתי מהתמיכה, מכמה מכבי חשובה בתוך ת"א. כשאני הולך ברחוב לא מזהים אותי כמו שמזהים את רובי, אבל מי שמזהים אותי ניגשים אליי וכולם מדברים על כמה זה חשוב שננצח, והתשוקה הזאת היא משהו מדהים, הייתי המון שנים במקצוע וזה פשוט הדהים אותי. האהבה האמיתית למועדון, בסיס האוהדים, זה פשוט נפלא. יש לנו בעל בית נהדר שמאוד רוצה לנצח. האיכות של הקבוצה. לא ידעתי מהי הרמה, אבל אחרי 7 חודשים כאן, אין ספק שזה הפתיע אותי. מבחינת רמת הכדורגל בליגה, אני חושב שכמו בכל ליגה יש כמה קבוצות שיותר לכיוון הצמרת וחלק לכיוון התחתית, אבל כל משחק מציע סט חדש של אתגרים".
זה לא היה מדאיג קצת להגיע לקבוצה שהחליפה 6 מאמנים ב-3 שנים?
"אפילו לא ידעתי את זה. רק אחרי שלקחתי את התפקיד שמעתי על כך. זה לא מפחיד. הייתי בר מזל בקריירה שלי, פוטרתי רק פעם אחת ב-40 שנה. זה היה כי שיקגו פייר שכרה מנהל מקצועי חדש והוא הביא את הבחור שלו איתו. כשאתה מאמן ברמה הזאת, אתה עובד בלי רשת ביטחון וזה הטבע של הכדורגל. אם אתה הולך לעבודה במחשבה של ‘אני מקווה שלא יפטרו אותי’, כנראה שיפטרו אותך. אז אסור לחשוב על זה, אבל זאת שאלה הוגנת".
איך החיים בתל אביב? חוץ מהקטע עם הקורקינט.
"חוץ מזה שהמשפחה שלי לא פה או זה שגנבו לי את הקורקינט, החיים פה מדהימים. אשתי הייתה פה חודש והיא תחזור, היא רוצה לחזור. אני מכיר היטב את ניו יורק ואת הערים הגדולות כמו שיקגו, וושינגטון ולוס אנג'לס, אבל תל אביב היא פשוט כל אלה ובנוסף יש לה גם חוף ים מעולה ומזג אוויר נהדר. נדהמתי מתל אביב".
"החיים פה מדהימים". סרקאן (פרטי)לא היססתם לחזור לישראל בשיא המלחמה. תסביר.
"אני לא, המשפחה שלי קצת דאגה ורצתה לוודא שבטוח לחזור. אני הבטחתי להם שהכל יהיה טוב. אמרתי להם שאני סומך על אנשי המועדון ועל מי שמייעץ להם. הייתי בטוח שלא יחדשו את הליגה אם לא בטוח לעשות את זה. אז אמרתי להם שאני אגיע בעצמי, אראה את המצב ואתן לעיניים שלי לשפוט. ידעתי מה היה בישראל לפני 7.10 ורציתי לראות מה קורה אחרי. אז בשבועות הראשונים וידאתי שאני מרגיש כמו שצריך וזה מה שהיה. היו הרבה אנשים שראו אותי ומכירים אותי אמרו לי תודה על כך שחזרנו, כי אני יודע שהיו הרבה שציפו שרובי, רורי, אני ופיל נגיד שסיימנו ושלא נחזור, אבל אנחנו מאוד מחויבים למכבי ת"א".
רובי חטף ועדיין חוטף לא מעט על כך שהוא עובד בישראל. בהתחלה הוא חטף מהעיתונאים באירלנד, אח"כ מהתקשורת בישראל, היום שוב קראתי שהעיתונאים האירים טוענים שההצלחה שלו מוכתמת. מה דעתך בכל הנוגע ליחס שהוא מקבל?
"יש לי תשובה מאוד מהירה לכך - אנחנו כאן לאמן כדורגל. תמיד יהיו דברים מבחוץ. כשאתה מאמן ראשי, אתה תמיד המטרה. יהיו אנשים בעדך ואנשים נגדך. אני מכיר את רובי וכל מה שאכפת לו וכל מה שמעניין אותו זאת הקבוצה הזו וכדורגל, וזה נכון לגבי כולנו. אני עוקב אחרי פוליטיקה, אבל אני לא פוליטיקאי. אני יהודי, אבל אני לא דתי. אז אני וכל הצוות חיים את המצב הזה, אבל אנחנו כאן כדי לאמן. אני לא מדבר בשביל רובי, אבל זה מה שאנחנו עושים בביזנס הזה".
"אנחנו כאן לאמן כדורגל". רובי קין (האתר הרשמי של מכבי ת"א)מגיע כעת רגע ענק בהיסטוריה של מכבי ת"א. תעשו את זה ותעלו לרבע הגמר?
"אני לעולם לא אגיד דבר כזה לפני. התוצאה של המשחק הראשון הייתה מדהימה. כצוות וכקבוצה שמנו את זה מאחור כי אנחנו יודעים שהמשחק בסרביה יהיה קשה. נשחק, נתחרה, לא נשב מאחור, לא נשנה את עקרונות המשחק שלנו, נמשיך מאיפה שהפסקנו. אמרנו שהולכים לשחק עם אומץ ובלי פחד - למה שנשנה את המסר הזה?".
אתה מבחינתך תלווה את רובי גם לתחנה הבאה שלו, ביום שאחרי מכבי ת”א?
"הייתי בר מזל שתהיה לי הקריירה שהייתה לי, המקומות שבהם הייתי, מה שחוויתי כמאמן קבוצות או נבחרות. הפרק הזה הוא נהדר עבורי וחלק מכך זה העבודה עם רובי ולהכיר את רורי, פיל ומייק סטאול. אנחנו עובדים טוב ביחד. כרגע מה שהכי חשוב לנו זה לנצח את אולימפיאקוס, לזכות באליפות ומה שהעתיד יביא - נתמודד איתו כשהוא יבוא. אם רובי ימשיך לאמן וימשיך לרצות אותי לצידו ולי תהיה האנרגיה לעשות את זה, הוא יכול לבנות עליי".
זה מה שניצח לרובי קין את המשחק