מכבי ת”א קיבלה היום (ראשון) את הבשורה כי בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל החליט לקבל את הערעור שהגישה ולבטל את עונש הפחתת הנקודה שספגה. פרופסור מיגל דויטש נימק בפסק הדין את הסיבות להחלטה שהתקבלה פה אחד ואף טען כי צריך להיות עונש הפחתת נקודה על תנאי, אך שני הדיינים הנוספים בתיק לא הסכימו עימו בנושא הנקודה על תנאי.
עיקרי הדברים בפסק הדין
“המערערת גורסת כי ההליך המשמעתי שהתנהל לא היה תקין, נוכח השימוש בצילומי טלוויזיה. זאת, כיוון שלא התקיימו שני היסודות החיוניים על פי תקנון המשמעת על מנת לאפשר שימוש בכך: הדרישה לכך כי שופט המשחק לא ראה את האירוע הנדון והצורך באישור היועץ המשפטי להתאחדות”.
“אין מקום לטענה האמורה של המערערת והיא מערבת מין בשאינו מינו. יש להבחין בין סוגיית ההרשעה לבין הענישה. סרטוני הטלוויזיה הוגשו על מנת להוכיח כי זיקוק פגע ברגלו של שחקן מכבי תל אביב, דרק לוקאסן. האישום המשמעתי הוגש בגין התפרעות בנסיבות מחמירות. ללא קשר לשאלה אם הזיקוק פגע או לא פגע בלוקאסן, הרי שעל פי דו"ח השופט הושלכו למגרש על ידי אוהדי המערערת אמצעים פירוטכניים בזמנים שונים של המשחק, דבר אשר גרם להפסקה במשחק (בבית הדין המשמעתי נקבע כי הושלכו 25 אמצעים כאלה, בתשעה אירועים שונים)”.
בפסק הדין הוסיפו: “על פי פסיקת בית הדין העליון מדובר בבירור בהתפרעות בנסיבות מחמירות. השאלה אם הזיקוק פגע או לא פגע בלוקאסן עשויה להיות רלוונטית לעניין העונש - התקיימות התנאים המחייבים הפחתת נקודות - אך ההכרעה בנושא זה לא הייתה חיונית לצורך הוכחת ביצוע העבירה של התפרעות בנסיבות מחמירות. אין כל פסול אם כן בהגשת האישום המשמעתי בענייננו”.
“דברי ההסבר של הוראת השעה הם לאקוניים. ביחס לעונש הפחתת הנקודות, קיימת התייחסות בדבר ‘הרחבת הענישה בנושא הפחתת נקודות’. בנסיבות אלה, יש לדלות את התכלית האובייקטיבית מן הנוסח והמבנה של הוראת השעה”.
בהמשך נכתב: “הנוסח והמבנה של הוראת השעה מכוונים באופן ‘חזק’ למסקנה כי בכל הנוגע להפחתת נקודות בפועל, מדובר בהוראות אשר נועדו לשמש כהסדר ממצה ובלעדי. כנגד הביטול של סנקציות אחרות, מעמידה הוראת השעה את ה’נשק הגרעיני’ של הפחתת נקודות בפועל כסנקציה מרתיעה מרכזית. עם זאת, האופי הקיצוני של סנקציה זו מכתיב גישה זהירה, הבאה לביטוי בהוראת השעה. הוראת השעה מבקשת לתחום את המצבים שהם ניתן יהיה להשתמש ב’נשק גרעיני’ זה”.
“הוראת השעה יוצרת בסעיף 22יא1 לתקנון מידרג מפורט ביחס לכמות הפחתת הנקודות, לפי כמות ההרשעות. אין זה סביר לגרוס כי התכלית הייתה קביעת עונש - מינימום בלבד. כאשר לא מתקיימת אחת מעילות ההפחתה, ברור כי הוראת השעה שוללת הטלת עונש של הפחתת נקודות בפועל ובמקרה כזה סעיף 22יא2 לתקנון מאמץ את המודל של עונש קנס בלבד, באופן מפורט”.
בפסק נכתב בנוסף: “פרשנות המאפשרת הטלת עונש של הפחתת נקודות בפועל, כאשר לא מתקיימת עילת הפחתה, נוגדת בבירור לא רק את סעיף 22יא1 לתקנון אלא גם את סעיף 22יא2. הסיפא של סעיף 22יא2 מבהירה את בלעדיות העיקרון בדבר הטלת עונש קנס בלבד דווקא כאשר היא מציינת את החריגים לתחולת מודל זה, בציינה כי במקרה (בין היתר) של יותר מהפסקה אחת במשחק, עקב התנהגות אוהדים של אותה קבוצה ‘יחולו יתר סעיפי הענישה בתקנון’”.
“נוכח האמור לעיל, אין מנוס מן המסקנה כי צודקת דעת המיעוט בבית הדין המשמעתי, של הדיין הראשי עו"ד שמעוני, שלפיה אין כיום אפשרות, לאחר הוראת השעה, להטיל עונש של הפחתת נקודות בפועל אלא אם כן מתקיימת אחת מעילות ההפחתה הקבועות בסעיף 22יא1 לתקנון. בהיעדר התקיימות של אחת מעילות אלה, לא רק שאין חובה להפחית נקודות בפועל, אלא גם אין סמכות לכך”.
“יש להבחין באופן חד בין מקרה שבו מתבקשת הפחתת נקודות כעונש מקורי, דהיינו כעונש בגין העבירה מושא האישום הנוכחי, לבין מצב שבו מתבקשת הפעלת עונש על תנאי של הפחתת נקודות, שהוטל על ידי בית הדין בעבר בגין עבירה קודמת. במקרה הראשון, חלה ההגבלה על הפחתת נקודות, הקבועה בהוראת השעה, כך שניתן להפחית בפועל נקודות רק אם התקיימה אחת מעילות ההפחתה הקבועות בסעיף 22יא1 לתקנון. לעומת זאת, כאשר בית הדין מפעיל עונש על תנאי שהוטל בגין עבירה קודמת, הפעלת התנאי אינה מהווה כלל ועיקר עונש בגין העבירה הנוכחית, אלא הוא רק מהווה יישום של העונש שהוטל בגין העבירה הקודמת”.
“ביצוע העבירה עתה מהווה למעשה יסוד עובדתי המקיים את התנאי שנקבע בעונש הקודם. הפעלת התנאי אינה תלויה איפוה בהתקיימות אחת מעילות ההפחתה הקבועות בסעיף 22יא1, העוסקות בהטלת עונש של הפחתת נקודות בפועל בגין העבירה הנוכחית, אלא היא מצויה בשיקול דעת בית הדין ללא כבילה לעילות ההפחתה”.
בפסק הדין הוסיפו: “בנוסף, יש לציין כי כאשר מדובר בעונש על תנאי שהוטל לאחר התקנת הוראת השעה, אין כלל שיקול דעת לבית הדין להימנע מהפעלת התנאי, כאשר התנאי התקיים. אם-כן, נוכח הוראת השעה, יש לקבל בענייננו את הערעור במלואו ולקבוע כי העונש שיוטל על המערערת יהיה קנס בלבד, כפי שנקבע על ידי דעת המיעוט בבית הדין המשמעתי. דא עקא, השאלה אם בהיעדר התקיימות של אחת מעילות ההפחתה אין כל אפשרות לחרוג ממודל הקנס דורשת עדיין העמקה נוספת, שתבוצע להלן”.
“ברמה האופרטיבית, המשמעות של תפיסתי זו היא כי במקרים שבהם נוצר סיכון גבוה ומוחשי לנזק גוף כתוצאה מהתפרעות אוהדים בנסיבות מחמירות, בית הדין חופשי להפעיל שיקול דעת להטלת עונשים כהבנתו, בנוסף לעונש הקנס, כאשר המגבלה היחידה היא כי אין הוא מוסמך להטיל אז עונש של הפחתת נקודות בפועל, נוכח מצוותו הברורה של סעיף 22יא1 לתקנון”.
“יישום התפיסה האמורה לעיל בענייננו מוביל למסקנה הבאה: אף כי הזיקוק שנורה לעבר השחקן לוקאסן לא פגע בו, הוא בוודאי יצר סיכון גבוה ומוחשי לנזק גוף. כיוון שהוסכם בין הצדדים כי אין בכך משום "נזק גוף", לצורך הפחתת נקודות בפועל לפי סעיף 22יא1 לתקנון, אין אפשרות להפחתת נקודות בפועל במקרה זה. עם זאת, זהו מקרה שבו הטלת עונש של קנס בלבד על הקבוצה, אשר אין לו כל השפעה על ההינע של אוהדים להימנע מהתפרעויות, תיצור תוצאה בלתי-נסבלת. עונש הקנס משפיע על בעלי הקבוצה אך לא על האוהדים”.
עו”ד דויטש הסביר מדוע לדעתו צריך להמיר לעונש על תנאי: “על פי הניתוח לעיל, אין מניעה לגזור עונש של הפחתת נקודה על תנאי, בנסיבות הנדונות, על פי שיקול דעת בית הדין, וכך ראוי. המערערת אמנם משקיעה השקעות רבות ומבורכות בניסיון להפחית את ההתפרעויות, אך ההצלחה חלקית בלבד ויש מקום להרתיע אוהדים באמצעות ענישה משמעותית ורלוונטית. בענייננו אין מדובר רק בזיקוק שנורה לעבר לוקאסן, אלא בהשלכת כמות גדולה של אמצעים פירוטכניים (25 אמצעים כאלה) בתשעה ארועים במהלך המשחק, אשר גם גרמה להפסקת המשחק. משנשללה הסמכות להטיל במקרה זה עונש של הפחתת נקודות בפועל, יש להטיל למצער עונש של הפחתת נקודה על תנאי. יש לקוות כי הפחתת הנקודה על תנאי תרתיע אוהדים, החפצים בהצלחת הקבוצה, מפני פגיעה בקבוצה באמצעות התפרעויות בעתיד”.
עו”ד זרנקין, אב בית הדין, הוסיף: “אכן, פסיקת עונש של הפחתת נקודות, בשעה שלא מתקיימות עילות ההפחתה המנויות בתקנון, הוצא מ’ארגז הכלים’ העומד לרשותו של הדיין, בבואו לגזור הדין בגין הרשעה בעבירה של התנהגות של אוהדים חמורה, ואינו עוד בסמכותו”.
“על דרך העיקרון, מסכים אני אף עם דעתו של פרופ' דויטש, כי ייתכנו מקרים בהם התנהגות אוהדים לא "זכתה" אומנם בכבוד המפוקפק להימנות על אלו המחייבות הפחתה בפועל של נקודות, ולפיכך האכסניה המתאימה לה הינה במסגרת סעיף 22 יא' 2 לתקנון, ובכל זאת, הטלת עונש של קנס כספי בלבד תהא בלתי סבירה לחלוטין”.
“במקרים קיצוניים כאלו, אשר בהם התנהגות האוהדים היא כזו שהסתפקות בעונש של קנס כספי הינה בלתי הגיונית ונוגדת את השכל הישר, וחזקה על מתקין התקנון שלא התכוון לפטור התנהגות זו בעונש של קנס כספי גרידא, אפשר ויהיה רשאי בית הדין, בנוסף להטלת הקנס, להטיל אף עונש של הפחתת נקודה על תנאי”.
“אינני בטוח שהמקרה נשוא ערעור זה בא בקהלם של מקרי קיצון כאלו, המצדיקים הטלת עונש של הפחתת נקודה על תנאי, נוסף על עונש הקנס, כמצוות סעיף 22 יא' 2 לתקנון, ולפיכך, לו תשמע דעתי, יתקבל הערעור במלואו, כך שהפחתת הנקודה בפועל תבוטל, ויוותר על כנו עונש הקנס בלבד, כדעת המיעוט בבית הדין קמא”.
עו”ד יהב: “אכן, הוראת השעה מגבילה באופן נרחב את סמכות בית הדין ובסטייה ברורה וחדה מהמלצות ועדת דויטש כפי שפורטו בחוות הדעת של חברי פרופ' דויטש, ונטלה מבית הדין האפשרות להטיל עונשים ממשיים ומרתיעים גם בנסיבות חמורות ולעיתים קיצוניות ומסוכנות של התנהגות אוהדים, תופעות שהפכו למצער לחזון נפרץ במגרשי הכדורגל. מצטרף לדעת חברי ד”ר זרנקין שהמקרה שבפנינו אינו מגיע עד כדי חוסר סבירות קיצוני באופן שיצדיק התערבות חריגה על ידי בית הדין”.
ההחלטה: “הוחלט פה אחד כי העונש של הפחתת נקודה בפועל, אשר נגזר על המערערת על ידי בית הדין המשמעתי, יבוטל. עונש הקנס שנגזר יוותר על כנו. בדעת רוב של השופט (בדימוס) ד"ר עדי זרנקין (אב"ד) ועו"ד דוד יהב הוחלט כי לא ייגזר על המערערת עונש נוסף על עונש הקנס שנגזר בביה"ד המשמעתי; דעת המיעוט בעניין זה (של פרופ' מיגל דויטש) היא כי יש לגזור על המערערת גם עונש של הפחתת נקודה אחת על תנאי”.