דני עמוס כבר בן 37. מי שהפך לאחד השוערים הכי יציבים בעשור האחרון בכדורגל הישראלי, חווה חצי עונה פחות טובה עבורו, כשנפרד מסקציה נס ציונה מהליגה הלאומית באמצע העונה והפך לשחקן חופשי. עד תחילת העונה הבאה, הוא לא ישחק במדי אף קבוצה, כשחלון ההעברות בכדורגל הישראלי כבר סגור.
למרות זאת, עמוס מסרב להצהיר על פרישה ולקח את התקופה האחרונה כדי לנקות את הראש וחזר רק השבוע מטיול באוסטרליה עם תובנות. גם אחרי תקופה לא פשוטה, הוא בטוח ביכולתו לשחק בליגת העל. עמוס התארח בפודקאסט "שיחת היום" של ONE לשיחה עם תומר חבז על מצבו בתקופה האחרונה, החיים שאחרי הקריירה, הפרידה ממכבי נתניה והתדמית.
על המשך הקריירה: "הסיטואציה שמה אותי כרגע בלי קבוצה. אני לא פורש, לא הצהרתי שאני פורש, אבל זה המצב כרגע. אני מרגיש בכושר טוב, אני שומר על עצמי ומתאמן. אם שחקן לא משחק ארבעה חודשים, זה לא אומר שהוא שכח לשחק כדורגל. הגוף כרגע מרגיש טוב ואני רוצה לשחק כמה שאני יכול".
“הכושר הנוכחי? אני רואה היום את השוערים בליגת העל. לבוא ולהגיד שהם יותר טובים מדני עמוס? אני לא חושב. אני יכול לעזור מהניסיון שלי ואין לי בעיה לבוא להתחרות על האפודה כשוער שני. אני יודע מה אני שווה ומה אני יכול לתת".
על החיים שאחרי: "מעניין אותי לעזור בעיקר בצד המנטלי. אחד מהדברים שאפיינו אותי היה החוזק שלי. אני חושב שיש לי הרבה מה לתרום לאנשים ולילדים בתחום הזה. להישאר בכדורגל? זה מעניין, אבל יש בזה איזשהו משהו תבניתי וקטן. להיות מאמן שוערים בנערים ג' או משהו בסגנון, זה לא המקום בו אני יכול לעזור לכמה שיותר אנשים".
“התדמית? אפשר לעבור עם מרבית השחקנים ששיחקתי איתם ולשאול אותם מי אני ומה אני תרמתי להם ולחדר ההלבשה. אתה תהיה מופתע, זה רחוק מאוד ממה שהתקשורת משדרת החוצה. התקשורת תופסת את דני עמוס כשמשהו קורה, בד"כ בדברים הרעים. את הדברים הטובים שאני עושה בשקט אף אחד לא רואה", הוסיף השוער.
"אני לא מתרגש מזה ויודע ש-70% מהדברים שנכתבים הם או המצאות או שטויות. אני מכבד את התקשורת, בהתחלה לא רציתי לדבר איתה, אבל הבנתי בהמשך שזה חלק מהמשחק וצריך לדעת להתנהל בהתאם. הרבה קבוצות שהגעתי אליהן בהתחלה אמרו שאני בעייתי ושיקחו צ'אנס, אבל בסוף אמרו לי שאם היו יודעים ככה היו לוקחים אותי שלוש שנים קודם".
על הפרידה מנתניה: "היא הפכה להיות הבית שלי. הייתה לי תוכנית מסודרת עם ניב גולדשטיין (המנכ"ל דאז) על איך אנחנו ממשיכים הלאה בתוך התהליך הזה, אפילו להיות מאמן שוערים עם השנים כשעופר בסון האגדי יחליט שנמאס לו. לא ציפיתי לזה, חטפתי כאפה מצלצלת ולקח לי המון זמן להתאושש מזה. זה היה כאב עצום, הרגשתי שלקחו לי את הבית. הכעס שלי הוא כלפי שני אנשים. עמדת השוער הייתה בין היציבות בתקופה שהייתי שם".
“השוערים הישראלים? יש שוערים מצוינים. כשאתה מביא שוער זר אתה מודע לזה שהביקורת תהיה פחותה כי הוא זר. אם תשים שוער ישראלי והוא יעשה טעויות, המועדון יקבל בראש. לפעמים אתה מביא שוער זר כדי להרגיע את הקהל ואת האווירה ולא תמיד הוא יותר טוב. זרים באים והולכים והשוער הישראלי פחות מקבל את ההזדמנות. כשהוא מקבל את ההזדמנות הוא עושה עבודה טובה".
על המצב במדינה: "הוא בעייתי. זה מצחיק כי אני קיבוצניק, אבל אני ימני בדעותיי. גדלתי בבית שאמור להיות הכי הפוך מזה. אני חושב שהימין פה הוא הרוב וראו את זה בבחירות האחרונות. זה בסדר לא להסכים, זה בסדר שלכל אחד יש את הדעות שלו, אבל אנחנו צריכים ללמוד לשבת ולדבר. אנחנו יכולים להסכים למצוא את הדרך הכי טובה למדינת ישראל. המטרה הזאת צריכה להיות למען האינטרס של כולנו במדינה הזאת".