עד היום, כשהוזכר שמו של שוער העבר רם שטראוס עם המושג "תחרותיות", הקונוטציה הראשונה שעלתה הייתה ענף הכדורגל. אלא שהערב (ראשון) נוכל לראות אותו מתחרה בתחרות קצת אחרת, תוכנית הריאליטי "פקין אקספרס" שתשודר בערוץ רשת 13, בהנחיית עוז זהבי ביחד עם שותפו לתוכנית, טניסאי העבר ומאמן הטניס בהווה טל ארוס.
שטראוס, שפרש בגיל מוקדם עקב פציעה, משמש כיום כיועץ מנטלי וחתום בסוכנות yuli group agency, כאשר את קריירת הכדורגל מחליפה קריירת המשחק, אליה הוא לומד כעת. במסגרת התוכנית, יתמודדו תשעה זוגות במסע במהלכו יעברו בין מספר מדינות, יחצו מעל 5,000 קילומטרים וידרשו לבצע משימות קשות.
כל זאת, ללא עזרת ההפקה במציאת מקומות לינה, מזון או תחבורה. הם יעשו זאת כשלרשותם עומד דולר אחד ליום בלבד. הזוג הראשון שיחצה את קו הסיום יזכה בפרס של מיליון שקלים.
רם שטראוס וטל ארוס (מתוך פקין אקספרס, רשת 13)אז כמו בכדורגל, גם הפעם יצטרך שטראוס להצליח בזכות היכולות בתוכנית, כפי שעשה בקריירת העבר שלו כשוער, גם הפעם הוא יצטרך להילחם על מקומו ולהוכיח את עצמו יום אחר יום, בדיוק כפי שעשה בכל אימון ומשחק. רגע לפני, הוא התפנה לראיון מיוחד ל-ONE בו דיבר על ההקבלה בין התוכנית לקריירה, הפציעה הקשה.
איזה קווים מקבילים אתה מוצא בין התוכנית לספורט?
"האדרנלין שנמצא בספורט ביחד עם הלחצים, הפחדים, השמחה והכול ביחד, אין לך אותו ברגע כשאתה פורש או מוכרח לפרוש כי נפצעת ולקחו לך את הדבר שהכי אהבת. מה שמקביל הוא שאתה נמצא באדרנלין כ"כ גבוה, שאפילו לא הרגשתי אותו בכדורגל. אם יש ספורטאי שלא ישן בלילות לפני משחק, אז בתוכנית אתה באמת לא ישן פיזית, כי המוח תמיד חושב שאתה נמצא בתחרות אינסופית. תמיד אתה במרדף להצליח ולא להיות מודח.
"בתור ספורטאי, כולנו רוצים להיות פרפקציוניסטים ולא להפסיד. שנינו ספורטאים, אז מאוד קשה לנו לחוות שם כישלונות. כשאומרים לספורטאים תחרות, אז זו תחרות. לא ראינו את זה בתור תוכנית טלוויזיה, אלא בתור מתמודדים. זו תוכנית מאוד ספורטיבית שמתקילה אותך במקומות שלא ציפית להיות בהם. בכישלונות, באכזבות, בפציעות ועוד".
יש לכם יתרונות כספורטאים לשעבר?
"אני חושב שאנחנו חווינו כישלונות וחווינו הצלחות, אז אנחנו יכולים להתמודד עם זה. גם אם הצלחנו במשהו, אנחנו יכולים להיות עם רגליים על הקרקע ולא להירגע או לנוח. בתור ספורטאי אתה תמיד רוצה עוד ועוד וזה מה שדחף את שנינו: הרגשנו שיש אחרים שלא יצליחו להתמודד עם דברים מנטלים ואנחנו כן".
רם שטראוס בתקופתו בהפועל עכו (עמרי שטיין)החשיפה חסרה לשחקן שפורש? יש לזה חלק בחירה ללכת לתוכנית?
"בתור כדורגלן התחושה היא תמיד שמסתכלים עליך בהערצה גם אם זה בליגת העל וגם אם זה בליגה הלאומית. אנשים רואים אותך ואומרים שפה הם רוצים להיות – להרוויח כסף, לשחק 11 מול 11 ומול שופט. כל האלמנט הזה והחשיפה הזאת חסרה בחיים שאחרי. פתאום עוצרים לך משהו ואין לך אותו יותר. החיים שלך הם לא אותו דבר".
סיפור הפרישה שלך לא היה פשוט…
"הייתה לי פריצת דיסק ועשיתי ניתוח שלא הצליח. לא סיפרתי לאף אחד על זה כי לא רציתי שבעולם הכדורגל ישפטו את החזרה שלי לפי פציעה. טשטשתי את מה שצריך לטשטש ואח"כ עשיתי ניתוח נוסף שלא הצליח. משם הבנתי שאם הניתוח השני לא מצליח, אני לא יכול לחזור לשחק כי הניתוח הבא הוא לקבע את החוליות. עדיין לא פתרו לי את הבעיה, כי הכאבים עדיין גדולים".
אז איך מתפקדים ככה בתוכנית?
"אני עדיין מקבל זריקות במרפאת כאב על תקן של מה שמותר, כל כמה חודשים. אני שלוש שנים אחרי הפציעה ולקח לי זמן להרים את עצמי מנטלית. לקחו לי את הדבר שהכי אהבתי לעשות בחיים וכל זה ברגע ללא פיתרון. זה משפיע לי על החיים מבחינת כאבים ואני עדיין הולך למטפלים ופיזיותרפיה כדי לשמר את הגוף. זה לוקח זמן להתרגל לחיים הללו ולא רציתי להיתקע גם אם כואב לי או קשה. אני בן אדם מאוד חזק שלא רוצה להראות את זה חיצונית, אבל מבפנים אני עדיין פצוע".
רם שטראוס במהלך התוכנית (מתוך פקין אקספרס, רשת 13)זה הגביל אותך בתוכנית?
"כן, אבל גם שם לקחתי המון זריקות או כדורים נגד כאבים ללא הפסקה. האדרנלין עוזר לך לפעמים כי הגוף חם, אז אתה קצת שוכח. בסוף כל יום אתה מקבל את הבום. מצד שני, הרגשתי כ"כ שמחה בלב שיש לי פחד להפסיד ולהיכשל, שכל הגורמים הללו השכיחו את הכאב במהלך היום".
בתור שחקן לשעבר שיודע מה זה חדר הלבשה, כמה זה עזר לך לעבוד בשיתוף פעולה?
"תשמע, הייתי שוער וזה סוג של ספורט יחידני כי אנחנו מתאמנים באימון שוערים בנפרד, יש לנו איזושהי נישה משלנו. התחושה היא שאנחנו סוג של טניסאים עם קבוצה ואחריות. הוא בא באמת כטניסאי, הוא סוליסט שלא יודע להתנהל כקבוצה. ללא ספק, בהתחלה זה היה לא פשוט למרות שאנחנו חברים 11 שנים. אתה מגיע למצבי קיצון והיה צריך לסדר את הראש ולהסביר איך נעבוד בתור קבוצה או זוג. הוא בן אדם מאוד חכם, אז הוא ידע מהר מאוד להבין את זה".
אתה גם מאמן מנטלי כיום. תסביר את הבחירה בתחום…
"הפרישה הגיעה לי במפתיע ותכננתי לשחק עד גיל 40 במטרה למשוך את החלום הזה עד הסוף. עברתי לאימון מנטלי ולא לתפקד כמאמן שוערים או איש מקצוע בכדורגל, כי אני יותר אוהב לפתור דברים בצורה אישית. רציתי לעזור לשחקנים או לאנשים שהם לא ספורטאים. אם יש ילד שגדל בבית ספר והוא קצת שמנמן, אז אני הייתי כזה. ואני יכול לעזור לו לצאת מזה או להרגיש יותר טוב. אני קורא לזה ‘מטרה להגשמת החלום או היעד’. זה הכיוון שרציתי ללכת אליו ואני מרגיש שזה מספק אותי".
לא צורם לך אבל שאתה לא בכדורגל כאיש מקצוע?
"צורם לי יותר שלא הייתי יכול להמשיך לשחק כדורגל ושתמיד אמרו כמה חבל כי הייתי פוטנציאל. יותר צורם לי שלא המשכתי לשחק אחרי גיל 28, מאשר שצורם לי שאמרו לי איזה פוטנציאל היית בגיל 18. באחי נצרת בחודש ינואר 2020 לא שוחררתי להפועל ב"ש. דיברתי עם אסי רחמים כי אחד השוערים נפצע. או שאחרי הפועל עכו הייתה לי הצעה מהפועל ת"א והסוכן שלי לא סיפר לי כי הייתה מלחמת אגו בינו לבין כל העולם".
רם שטראוס (עמרי שטיין)ובכל זאת לגבי תפקיד מקצועי?
"ברגע שאתה משחק כדורגל אתה לא חושב על מה יהיה אחרי. אתה כן אומר לעצמך שבגלל שהיית שוער אולי תלך לכיוון הזה, אבל אחרי פציעה כ"כ קשה ושאתה מרגיש כמה חזק אתה, אז אתה עוצר לרגע. אתה אומר לעצמך שאולי לא סתם אומרים עליך שאתה חזק מנטלית. חיברתי אחד ועוד אחד ואמרתי שכנראה זה מה שאני צריך ללכת לעשות: להיות מאמן מנטלי.
"כמובן שראיתי אנשים מוצלחים בתחום כמו איתן עזריה וזה דיבר אליי. מה יהיה בעתיד לגבי הכדורגל? אני לא פוסל כלום כי אי אפשר לדעת מה יהיה, אבל אעדיף להמשיך לעשות את הדברים מאחורי הקלעים, יותר בתחום הפרסונלי".
אתה עובד עם כדורגלנים?
"זה מאוד טרי, אבל התחלתי לעבוד עם השוער מאור ארליך (ממ.ס כפר קאסם). הוא מאוד רוצה ללמוד ורואים שהוא רוצה להתקדם. לא עושה לי את זה יותר לעבוד עם שוערים או כדורגלנים. כמובן שמבחינה מקצועית, אני יכול להוסיף את האקסטרה מימד שלי כשוער, אבל אהנה באותו אופן אם זה לייעץ לטניסאים, כדורסלנים ועוד".
אתה בכלל צופה בכדורגל היום או שאתה בטראומה מהפציעה?
"אחרי הפרישה, היה לי קשה לראות כדורגל והתרחקתי מזה כי זה מאוד כואב. יצאתי עם פצע נפשי מהכדורגל: לוקחים לך משהו מהיד ואומרים לך שהוא נגמר ולא משנה איך זה קרה. אתה צריך להתמודד עם זה משום מקום. נמנעתי מלראות כדורגל כי כאב לי וכואב לי לראות משהו שאהבתי ושאני יודע שיכולתי לעשות את זה כ"כ טוב. זו קנאה חיובית: מצד אחד אני שמח עבור אחרים ורוצה להעביר את המסר להרבה ספורטאים שצריך להמשיך את הכדורגל ולא לוותר גם אם לא הולך. שקריירה היא לא משהו ששופטים ביום אחד או בשנה".
רם שטראוס חוגג (חגי ניזרי)איזה ציון אתה נותן לקריירה שלך? היית פוטנציאל גדול: כמה הגשמת מתוך מה שניבאו?
"זה מתחלק: מצד אחד הגשמתי חלום שכל ילד חולם עליו. אמרתי שאני רוצה להיות שחקן כדורגל ועשיתי את זה כשעליתי לבוגרים. אח"כ רציתי להגיע לחו"ל וכשסיימתי צבא עברתי לקפריסין לנאה סלמינה. אחרי זה רציתי להמשיך בדרך הזאת והגעתי להפועל תל אביב. זה לא הלך כמו שרציתי, עברתי לרומניה והייתה לי שנה באמת טובה שם עם כל מיני תקלות קבוצתיות.
"הגשמתי את החלום שלי כי שיחקתי בשלוש קבוצות בחו"ל ושיחקתי בליגת העל. גם כששיחקתי בליגה הלאומית הייתי מרוצה כי עשיתי מה שאני אוהב, אנשים אהבו אותי וקיבלתי את הפידבק. אם זה היה תלוי בי, הייתי יכול לשחק בליגה הלאומית עד גיל 40. מתוך קבוצה של 20 שחקנים שרוצים להיות מקצוענים, רק שניים מצליחים. להגיד שהייתי יכול להגיע לרמות יותר גבוהות? אין לדעת. באמונה שלי כן וזה משהו שצריך להיות לכל אחד".
איפה זה כן התפספס עד הפרישה?
"בבחירה של הקבוצות, בזה שלא היה לי יועץ מנטלי ברגעים הקשים ולא היה מי שיכוון אותי. אין בעיה שאח שלי (שוער העבר שגיא שטראוס) או הבעל של אחותי (חלוץ העבר רוברטו קולאוטי) היו לידי, אבל זה לא דומה למישהו שבא מהצד, שם את הדברים על השולחן ואומר לך מה נכון לך ואיך להמשיך הלאה. הייתה לי לפעמים קבלת החלטות לא נכונה עד שהתחשלתי מעצמי. לצערי זה התחיל מאוחר מדי, כמו שקורה להרבה שוערים שרק בגילאים 26-28 הם מקבלים את הניסיון שלהם ונהיים שוערים כמו שצריך".
היום אתה כן רואה כדורגל?
"היום כן. אני רואה את ליגת העל, הליגה הלאומית וליגת האלופות. ללכת למשחקים? זה תלוי. המשחק האחרון שהייתי בו היה של אתלטיקו מדריד. בישראל לא הייתי במשחק מאז הפרישה".
פה בארץ להיות ‘בן משפחה של’ זה מאוד קשה…
"מבחינתי, כל פעם שמישהו קרא לי שגיא ולא רם חייכתי חיוך גדול. כי הייתי מעריץ של אח שלי ברמות הכי גבוהות ומבחינתי הוא היה בופון. בכל פעם שקראו לי שגיא, אמרתי ‘איזה כיף’ ואפילו לא רציתי לתקן. מבחינתי זה היה שילוב של רם ושגיא. לא ראיתי בזה קושי, אלא ברכה. כל אחד עם הקריירה שלו ואני תמיד מפרגן. אם זה רוברטו שנהניתי ואמרתי איזה כיף שהוא הבעל של אחותי. היה לי כיף שזו המשפחה שלי".
אתה מספר שאתה עוקב אחרי הכדורגל הישראלי. יש היום קצת בעיה של שוערים…
"אני לא רואה בעיה. דניאל פרץ, עומרי גלזר, רועי משפתי. הם שוערים מעולים ולגבי רועי זה סוף סוף קרה שהוא קיבל את הצ'אנס בקבוצה טובה. אני מאוד מאמין בלתת את הצ'אנס לשוערים ישראלים. חשבתי ששוער זה משהו שכדי לפתח אותו צריך לתת לו במה, כמו בגרמניה ובאיטליה. לא סומכים על השוערים הישראליים ומפה מתחילה הבעיה, אבל כל אחד והאמונה שלו".