מכבי חיפה המשיכה אמש (שבת) את התקופה המדהימה שלה, כאשר סגרה עוד ניצחון חשוב במשחק חוץ קשה אחרי 0:2 על בית"ר ירושלים. המחזורים האחרונים בהחלט גורמים לכל אוהד ירוק להתמלא בגאווה עצומה, אך כמה חבל שאת הגדלת הפער, היכולת הטובה והכדורגל השמח, לא ניתן היה לחגוג, שוב, בכיכובה של משטרת ירושלים.
את החוויה הלא נעימה מטדי אני אתחיל דווקא מהסוף. הדקה היא הדקה ה-90, החבורה הירוקה של מסאי דגו הבטיחה את 3 הנקודות ואחרי התיקו ההרואי של בני סכנין בבלומפילד, השמחה הייתה אמורה להיות כפולה ומכופלת. בפועל, התחושה הייתה כמו אחרי הפסד כואב לאחר המראות הקשים והחוויה הטראומטית אותה חווינו. לאף אחד, אבל לאף אחד מהיושבים ביציע הדרומי במגרש הירושלמי, לא היה חשק או רצון לשמוח מהניצחון.
יחס מחפיר, זלזול בלתי פוסק והתייחסות כסוג ב'
עושה הרושם שאוהדי הכדורגל בישראל הם בתחתית שרשרת המזון. הם קהל נאמן, שלא משנה מה ימשיך לפקוד את היציעים, כך שלא משנה איך נתייחס אליו זה לא באמת משנה – הם יגיעו. נקודת המבט הכל כך מתסכלת הזו, פוגשת אותנו האוהדים שוב ושוב המומים מצורת ההתייחסות של המשטרה, הממשלה ושרי הספורט לדורותיהם, חברות האבטחה, מנהלי האצטדיונים וההתאחדות לכדורגל. הדבר הזה מחייב שינוי מיידי, כשלצערנו אנחנו לא מספיק חשובים בשביל שמישהו מהגורמים המוזכרים קודם, יהיה אכפת מהתחושות או מהחוויה שלנו.
הדרך ליציע מכבי חיפהתכף אפרוט מספר מקרים מהתקופה האחרונה, שמעולם אבל מעולם לא היו קורים לשום סוג אחר של קהל – לא בתאטרון, לא בהופעות של אמנים ואומנות, לא בקולנוע ולא בשום מסגרת תרבותית אחרת – רק במגרש הכדורגל. לטדי (מול בית"ר, 10.2) אני הגעתי כבר בשעה 18:30. הכרטיסים שהוקצו לאוהדי מכבי חיפה היו ליציעים 1-3 הצמודים ליציע הדרום-מערבי. בדרך כלל, הכניסה לטדי תמיד הייתה מעיקה וכרוכה בהמתנה לא הגיונית בניצוחה של משטרת ישראל, אך הפעם הם חרגו מכל הגבולות האפשריים.
המשטרה בנתה מסלול עם נתיב כניסה אחד, לקהל של 8,000 איש. המטרה שלהם, כנראה, הייתה למנוע חיכוך מול אוהדי בית"ר ירושלים. אך בפועל הדבר גרם לדוחק בלתי הגיוני, אוהדים נמחצים ורק בנס לא היה כאן אסון שהיו מדובר לעוד שנים רבות. תארו לעצמכם את התסכול הרב, לעמוד בקור הירושלמי, כ"כ הרבה זמן – רק בשביל להיכנס לאצטדיון כדורגל. למי מגיע חוויה כזו?
אוהדי מכבי חיפה (אורן בן חקון)הבעיה שהתסכול אינו נגמר כאן. השוטרים והסדרנים לא אפשרו לקהל האוהדים להיכנס מהכניסה המיועדת להם (שערים 1-3), אלא העבירה אותם במסלול הליכה לא הגיוני (15-20 דקות הליכה) צפוף, בוצי ורטוב, כאשר אוהדים מוגבלים התקשו מאוד לעבור דרכו. לאחר ההליכה המסויטת – הגיע טרלול חדש. שוב פעם תורים, שוב פעם בדיקת כרטיסים. 3 סדרנים שבדקו כרטיסים על קהל של אלפים. הדוחק והצפיפות היו נוראיים. ושוב, למישהו במשטרה, במשרד התרבות והספורט או בהתאחדות לכדורגל אכפת מזה? מישהו מהם שלח פעם נציג לראות מה הקהל עובר? כנראה שלא, כי שוב, אנחנו שקופים.
אחרי הסריקה של הכרטיס, נשלחנו שוב להליכה אל עבר יציע 23 (זוכרים, הכרטיסים היו ליציעים 1-3). ביציע זה הכניסות היו צרות בצורה בלתי הגיונית, ממש כמו כניסה לתא בית סוהר. ושוב – תור עצום. למה התור היה כ"כ ארוך? כי למרבה ההפתעה (או שלא) אף נציג של חברת האבטחה או של משטרת ישראל עמד ב"קרוסלה". אף אחד, אני חוזר, אף אחד. האוהדים היו אחראים לגורלם, וכאשר אוהד אחד הסתבך עם המכונה – כל האוהדים מאחוריו סבלו ונשארו מתוסכלים. ליציע נכנסתי רק ב-19:42 (שעה ו-12 דקות אחרי שהגעתי לטדי). חוויה מהסרטים! תחשבו על הורים לילדים בסיטואציה הזו. למה שהילדים האלה ירצו לחזור למגרש אחרי דבר כזה?
הכניסה לשערים כמו תאים בכלא, בלי שום שוטר או סדרן גם אחרי הקרוסלה (פרטי)ברשותכם, אציין עוד שני מקרים מהתקופה האחרונה. במשחק הגביע האחרון באצטדיון לויטה – תופעה דומה. גשם זלעפות פקד את האצטדיון הכפר סבאי, וניהול הכניסות היה מזעזע. עמדנו זמן רב בגשם שוטף, כי המערך המקומי לא נערך כראוי לכמות כזו של קהל. הכמויות היו ידועות מראש, כל הכרטיסים נמכרו מספר ימים לפני ההתמודדות. אם האצטדיון, המשטרה או חברת האבטחה לא מסוגלים לנהל את האירוע בצורה רצינית – אל תקיימו אותם במגרשים כאלה. תפסיקו לזלזל ברגשות של האוהדים.
מקרה נוסף היה במשחק העונה באצטדיון בלומפילד מול מכבי ת"א. המשטרה העבירה אותנו מסלול מכשולים ובידוק, שנראה עמוס יותר מבידוק ביטחוני בשדה תעופה בתקופת עומס. מגנומטרים, מכשירי סריקה, בידוק פולשני – כל זה בגלל משחק כדורגל. תגידו, ממתי הפכתם אותנו לכאלה עבריינים? וגם, תמיד, אבל תמיד האולטראסים מכניסים את הפירוטכניקה. אז מה עשיתם כאן?
הכל מתחיל ונגמר במשטרה
חוזרים לטדי. המשחק התחיל, האווירה הייתה נפלאה ונראה שאירועי הפתיחה נשכחו אחרי הבעיטה הפנומנלית של ענאן חלאילי. במהלך המחצית השנייה, שוטרי ירושלים החליטו כי לא לרוחם אחד הדגלים של ארגון האוהדים הירוק. על השלט תמונה של חזיר עם כובע שוטר, והכיתוב ACAB. רק לסבר את האוזן, השלט הספציפי הזה מונף במשחקי האלופה כבר שנים ארוכות ומעולם לא גרם לתגובה כזו מצד המשטרה.
אוהדי מכבי חיפה (אורן בן חקון)בעקבות ההנפה, כך טוענים השוטרים, הם נכנסו בצורה ברוטלית, לא הגיונית, חסרת כל ביסוס, כאילו עכשיו הם יצאו לפעולה מצילת חיים בלב שועפאט. אם בדרך נרמוס ילדים, נשים, גברים – אהלן וסהלן, זה ממש לא מעניין. העיקר להוריד את הדגל (חופש הביטוי מישהו? משהו?). אני ברשותכם שוטרים יקרים, רק שאלה קטנה. אם אתם אחראים על אכיפת החוק והסדר במגרש, ואתם בודקים כל כך בקפדניות כל מה שנכנס ליציע, איך אפשרתם להכניס את הדגל הזה אם הוא כל כך בעייתי?
כפי שאוהדי בית"ר הצליחו להכניס אמצעים פירוטכניים ולא נכנסתם אליהם ליציע בצורה כל כך אלימה, למה בגלל שלט מסכן הייתם צריכים לבצע את מה שביצעתם? אם כל כך הפריע לכם הנפת השלט, למה לא חיכיתם לסוף המשחק והוצאתם את המנופפים? אתם ידעתם שאם תכנסו ככה ליציע, אתם תהרסו את המשחק. ופה אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה, פשוט לא אכפת לכם.
מנהלת הליגה, ההתאחדות לכדורגל, שר התרבות והספורט – אנחנו ממתינים למוצא פיכם. לא הגיוני שאתם יושבים בחיבוק ידיים אחרי ששוב הכבוד שלנו נרמס. החל מההתנהלות לפני המשחק, תוך כדי המשחק ואחרי המשחק. הקהל הישראלי חייב להתאחד ולהגיד לא עוד. די לזלזול המתמשך והבלתי נגמר הזה בצרכן הכי נאמן שקיים במדינה.