בתחילת הקמפיין למשחקים האולימפיים לפאריס, בנבחרת גלישת הרוח של שחר צוברי היה המון פוטנציאל ובכל פעם מישהי אחרת פרצה קדימה עם הישג נהדר. בסופו של דבר, הישראליות כיכבו בזירה העולמית ולא פחות מחמש גולשות רוח שונות זכו לעמוד על הפודיום העולמי בשלוש שנים, בידיעה שרק אחת תוכל להיות הנציגה הישראלית במשחקים האולימפיים בקיץ 2024.
שרון קנטור, שהייתה אחת מהצעירות בנבחרת בתחילת הדרך, הייתה גם מהמבריקות שבהן. באימונים היא הצליחה לבצע דברים משוגעים, להבין את הים, לזהות לאן נושבת הרוח ולקחת החלטות חכמות בדיוק ברגע הנכון. למרות זאת, בתחרויות זה פחות בא לידי ביטוי והיא ראתה איך אחרות מסיימות לפניה.
באליפות העולם של 2022 שרון חוותה משבר. היא סיימה במקום ה-12, כך שנותרה מחוץ לשיוטי המדליות, כאשר לפניה היו ארבע ישראליות - דניאלה פלג שזכתה במדליית הכסף העולמית, מאיה מוריס הוותיקה שסיימה עם הארד, קטי ספיצ’קוב שרק חזרה לגלוש וסיימה במקום השישי בדגם החדש ושחר טיבי שהגיעה למקום השמיני. זה תסכל אותה, כי היא ידעה שהיא גם מסוגלת להיות שם - ואתמול (שבת) היא הוכיחה את זה, כשזכתה באליפות העולם וניצחה את המבחנים הפנימיים בנבחרת על הזכות לייצג את ישראל במשחקים האולימפיים.
עוד לפני כן, היא הייתה היציבה ביותר בנבחרת. שרון קנטור זכתה במדליית הכסף באליפות אירופה, בעקבות זאת קיבלה את ההזדמנות מבין כולן להשתתף בתחרות הקדם אולימפית (תחרות מבחן שמתקיימת למעשה באתר השייט במארסיי, שנה לפני האירוע ובאותו הפורמט שכולל נציגה אחת מכל מדינה) וזכתה בה במדליית הזהב, וכעת השיגה גם את מדליית הזהב באליפות העולם כאמור. זאת אומרת, שבתוך כשנתיים קנטור ניצחה את כל מי שהקדימו אותה בנבחרת ישראל, ניצחה בתחרויות החשובות ביותר והפכה גם למועמדת לזכייה במדליה אולימפית.
“אני עדיין לא מבינה מה עשיתי”, אמרה שרון קנטור בראיון מיוחד ל-ONE אחרי שקיבלה את מדליית הזהב באליפות העולם בלנזרוטה. “הייתי מאוד נחושה, רציתי את זה המון ואמרתי לעצמי שלא משנה מה - אני חייבת לעמוד על הפודיום באליפות העולם. אני מאושרת שעשיתי את זה”.
את קולטת שאת אלופת עולם?
“לא, אני עדיין לא מעכלת את זה. הייתי בטוחה שזה יגיע בשלב מסוים ואני שמחה שזה קרה. זה וואו. אין ספק שלנצח תחרות כזאת זה מספק מאוד, אבל לא סיימתי שום דבר. אני אתחיל את העבודה הקשה רק עכשיו, כי אני אלופת העולם והכי קשה זה להגן על זה. חוץ מזה, אני רוצה יותר מזה. יש עוד מדליה חשובה להשיג”.
את מבינה שהפכת גם למועמדת לזכייה במדליה אולימפית?
“מדליה אולימפית זה החלום שלי. יש זמן, אני צריכה עוד לעבוד קשה כדי לעשות את זה, אבל ברור לי שזו המטרה״.
את מרגישה שאת יכולה להיות על הפודיום האולימפי בקיץ?
״אני מרגישה שאני גולשת טוב כשאני נהנית ושזה מה שמביא את התוצאות. לפני הגמר, הגעתי לרגע לסירת המנוע של המאמנים והמזל שלי זה ששחר צוברי היה שם כדי להזכיר לי ליהנות מהרגע. יצאתי לגמר ובאמת נהניתי. כשניצחתי אז בכלל הרגשתי מדהים, אין דבר יותר משמח מזה”.
הגיעה לשייט בעקבות אחיה הגדול - ונשארה
שרון בת 21 ממושב אביחיל. לשייט היא הגיעה בעקבות אחיה הגדול מיכאל ובן דוד שלה ניתאי דינטי שמשכו אותה לים. בהמשך היא הצטרפה עם עוד כמה חברים למועדון במכמורת. “התאהבנו בחוג הזה. עכשיו אחי כבר לא בשייט ובן דוד שלי מידי פעם חוזר לים כשהוא מגיע לחופשות מהצבא, אז בעיקר אני נשארתי”, שיתפה קנטור. “הייתי ילדה מאוד ספורטיבית. עשיתי כמעט את כל סוגי הספורט הקיימים, עד שהחלטתי להתמקצע באתלטיקה ובגלישת רוח. בכיתה ח׳ הבנתי שזה כבר אינטנסיבי מידי להיות בשני ענפי ספורט שונים עם לימודים בבית הספר, ובגלל שנהניתי בגלישה מאשר באתלטיקה הלכתי להישאר בים”.
קנטור כיכבה בתחרויות לנוער במשך כמה שנים וכל מי שהכיר אותה סיפר עד כמה היא הייתה תחרותית ולצד זאת עדיין נשארה נחמדה ואכפתית. “תמיד עשיתי את הכל עם חיוך", היא מודה, "עבדתי קשה בבית ספר כדי לעמוד בכל הבגרויות. רציתי לעשות חמש יחידות מתמטיקה וכימיה, ועשיתי את זה. היה לי חשוב כל הזמן, כבר מגיל צעיר, לסמן לי מטרות קטנות לכל דבר שרציתי לעשות. האושר האמיתי זה לעמוד בהן וליהנות מהדרך, אחרת זה לא שווה כלום. כל עוד אני נהנית אני מצליחה”.
לקח לך זמן לפרוץ קדימה בקמפיין האולימפי הזה, אפשר לומר שבהתחלה אפילו היית בצל של שחר רשף שבאה מהאגודה שלך. איך את מסבירה את זה?
“לקח לי זמן. היכולות היו שם, תמיד גלשתי אחלה, פשוט יש מעבר מאוד גדול בין ספורט של נוער לבוגרים. זה לא תמיד מיד מצליח. המעבר היה לי קצת קשה, בעיקר במחשבה”.
מה זאת אומרת?
“לא מספיק האמנתי בעצמי. גם אם היו לי את היכולות לא חשבתי שזה מספיק. עד שהבנתי שאני מסוגלת לזה ומאז התפוצצתי. נקודת השבירה שלי הייתה שדניאלה פלג ומאיה מוריס זכו מדליות באליפות העולם ב-2022. זה היה רגע שאמרתי ‘וואו, זה אפשרי גם בבוגרות. אם ככה, גם אני יכולה’. משם זה נפתח. ועכשיו באמת הבנתי שהנה, וואלה, גם אני יכולה”.
לנצח את החזקות מכולן
באליפות העולם בלזנרוטה שרון קנטור ניצחה את רבע הגמר, ניצחה את חצי הגמר וניצחה גם את הגמר. כל שלושת השיוטים המכריעים והמלחיצים הסתיימו כשהיא חוצה ראשונה את המצוף האחרון בדרך לקו הסיום. על הדרך, היא ניצחה את סגנית אלופת העולם קטי ספיצ’קוב. אלא שבנוסף אליה, קנטור גברה גם על אמה ווילסון הבריטית, המדליסטית האולימפית ב-RSX מטוקיו 2020 שנתפסת בעיני רבים כחזקה מכולן על דגם ה-IQ פויל החדש משום שהיא חוזרת כמעט מכל תחרות עם מדליה.
בשנה האחרונה קנטור ואמה ווילסון הבריטית יצאו שלוש פעמים פעמים יחד לשיוט גמר בתחרות גדולה - ובכל המקרים קנטור עקפה אותה. הישראלית ניצחה אותה בגמר אליפות אירופה האחרונה, בגמר התחרות הקדם אולימפית ובגמר אליפות העולם האחרונה. שלושה מאבקים כתף אל כתף, ובכולם קנטור הקדימה את ווילסון.
מה קרה בגמר אליפות העולם בינך לבין אמה ווילסון?
“היא התחילה לא טוב ופסלה. בגלל זה היא קיבלה עונש והייתה מאחורינו. לאורך כל התחרות בדרך כלל זינקתי מאוחר ואז התקדמתי, אבל בגמר נתתי את זינוק חיי. מאוד מהר אמה צמצמה אלינו ולחצה עליי ועל קטי מאחורה. אני וקטי היינו קצת במאבק, עד שהיא עקפה אותה. הסתובבתי וניסיתי לתקוף את הסיטואציה, עבדתי חזק כדי לעקוף את שתיהן. בקו הסיום חציתי ראשונה, אבל אמה גולשת רוח מצוינת”.
ביולי לפני שנה היית במארסיי, בתחרות הקדם אולימפית, שזה יתרון כי יכולת ללמוד את השטח. זה יעזור לך להגיע מוכנה יותר למשחקים האולימפיים הקרובים ויתן לך יתרון מסוים אולי?
“מארסיי זה יתרון דווקא בקטע של היחסים ביני לבין שחר צוברי, כי בדרך כלל אני בנבחרת עם עוד ארבע או חמש בנות, ככה שאף פעם לא עבדתי עם המאמן שלי באופן אישי על היכולות שלי. בטסט אבנט זה כן קרה, אז הבנתי שיש לי את היכולת לנצל הזדמנות וללמוד ממנו. הוא וכל הצוות היו רק עבורי ולכן טוב שהייתי שם. אני אוהבת את מארסיי, זו עיר שהיא קצת ישראלית כזאת, הכל בהתנהלות הוא די שכונתית וקלילה. זה אחלה מקום, הרגשתי כמו בארץ, ואני אשמח לחזור לשם”.
מה קרה לך באליפות העולם הקודמת, בהאג 2023? למה לא הצלחת שם?
“בהאג היה לי פספוס קטן, כנראה כי היה עליי הרבה לחץ. רציתי להוכיח, אז דחפתי חזק מידי ולקחתי רמת סיכון גבוהה מידי. ברבע הגמר הייתי ראשונה ונפלתי למים, נטו באשמתי, ועכשיו בלנזרוטה עשיתי את התיקון כי שוב לקחתי סיכון אבל לא פעלתי מתוך לחץ וזה עבד טוב”.
ברבע הגמר שחר טיבי, אלופת העולם, נפסלה בזינוק. מה הרגשת כשראית את זה?
“לי אישית זה היה קשה. באותו הרגע חשבתי שגם אני עלולה להיות בחוץ. ברגע שהיא יצאה החוצה ואני נשארתי, לי זה היה מאוד קשה, כי אמרתי לעצמי ׳אני יודעת כמה היא רצתה להגיע שוב לפודיום’. כל אחת מתחרה על כרטיס לאולימפיאדה, ופתאום ברגע אחד היא הייתה מחוץ למשחק. היה לי קשה לראות את זה. אחרי רבע הגמר ראיתי אותה עדיין במים והתלבטתי אם לגשת אליה, לא רציתי לאכזב אותה. אמרתי לעצמי ׳עכשיו אני אנצח בשביל שתינו ובשביל הנבחרת שלנו׳. ידעתי שהיא מאמינה בי ושהיא רצתה שאם היא לא תנצח אז שזו תהיה אני, לכן בחצי הגמר והגמר עבדתי קשה גם בשבילה. דיברתי איתה אחר כך. היא שם בשבילי כמו שאני הייתי בשבילה”.
ביחד איתך הופיעה על הפודיום קטע ספיצ’קוב, כך ששתיכן הנפתן את דגל ישראל בסיום התחרות. איך זה הרגיש?
“אני וקטי חברות טובות, אני מאוד אוהבת אותה ומעריכה אותה כספורטאית מאז שהייתה ב-RSX. זה היה עוצמתי ממש כששתינו היינו על הפודיום, לשיר את ההמנון בתקופה כזאת, ולהראות לעולם מה זה מדינה ישראל וכמה חזקות אנחנו - זה היה מדהים. היה מאבק בריא וטוב שהרים את שתינו, נלחמנו על כל מטר וזה היה מספק ברמות. היא דחפה אותי קדימה״.
בשיוטי המדליות הרבה פעמים לקחת החלטות לחתוך לכיוונים אחרים, נטלת סיכונים וזה עבד בצורה מדהימה. איך את עושה את זה?
”זה היה שיוט מדליות מאוד מסקרן ומעניין. במים חוויתי אנרגיות מטורפות והיה אקשן. עשיתי את כל ההחלטות מהרגע להרגע, זה לא היה מתוכנן. אם מישהי עוקפת אותי, לקחתי לכיוון אחר. ניסיתי לראות איך אני עוקפת וידעתי שאני אעבוד הכי קשה שאני יכולה. לא אכפת לי איך, רציתי לנצח. בסוף זה עניין של קבלת החלטות ולזרום עם הרוח. בסוף הדברים הם לא צפויים בים, לכן צריך כל הזמן לחשוב מה הצעד הבא שלך וללכת על זה”.
איך זה להיות פתאום באור הזרקורים ובכותרות בתקשורת?
“נחמד, אבל בסוף אני לא בן אדם כזה. בסוף אני שרון קנטור ממושב אביחיל, תן לי רק להתקשר לאבא ואמא ולשמוח איתם. מה שכן, זה כיף כשאחרים מתעניינים ושואלים. כמות ההודעות שקיבלתי הפעם מטורפת, נראה כאילו כולם שמעו על זה ומעריכים את זה. המון אנשים שקרובים אליי יודעים כמה אני עובדת קשה, לקבל מילה טובה זה משהו שנותן לי דחיפה ואז אני גם מרגישה שזה לא נעשה לחינם. זה נחמד שיש גב תומך, שהמשפחה תומכת ושהמדינה תומכת. רק התחלנו ויש עוד על מה לעבוד כי הכי קשה זה להיות במקום הראשון”.