רן בן שמעון הגיע לאמן את א.א.ק לרנקה הקפריסאית באמצע נובמבר, כאשר הקבוצה שלו שהייתה כבר בדרך לפלייאוף התחתון, נוסקת, ורשמה השבוע ניצחון חמישי ברצף בליגה. ביום שני משחק מחכה לה משחק העונה מול המוליכה אפואל ניקוסיה, כשרק שש נקודות מפרידות בין שתי הקבוצות.
בן שמעון היה בארץ בביקור קצר, בין השאר אזכרה לאמא סילבי בן שמעון שהייתה בזמנו חלק בלתי נפרד מהכדורגל הישראלי. לא היה מי שלא הכיר אותה: "באתי לאזכרה של אמא שלי, חלפו 15 שנה, מאוד מתגעגע אליה מאוד, כל יסוד, כל בסיס של טוב שיש בי אני חושב ששייך לה. מתגעגע אליה מאוד מאוד", אמר בן שמעון. תפסנו אותו לראיון מיוחד על ההצלחה בקפריסין, ההשוואה לכדורגל הישראלי, החיים בלי המשפחה והיכן יאמן בעונה הבאה.
רן, איך זה להיות בקפריסין בלי המשפחה?
”יש לי משפחה בישראל וזה קשה מאוד לחיות רחוק מהם. אני אדם מאוד משפחתי, ועדיין הקושי הגדול ביותר הוא הנפש החרוכה והיבשה מהדמעות מהאירועים שהמדינה שלנו חווה כשעידן עמדי שהוא מסמל בשבילי את התקווה לתקומה ואת האמונה באנושיות העם הזה, כשהוא נפצע הרגשתי כאב מוחשי ושאני מדמם איתו, אז אני מתפלל יום יום להחלמת הפצועים, אמן, להשבת החטופים למשפחותיהם האהובות, ולשלום החיילים המדהימים שלנו. תנחומים וחיבוק חם לכל משפחה שאיבדה את היקר להם מכל, אין לנו ארץ אחרת”.
“בכל הזדמנות, גם אם זה ל-24 שעות, אני בא לראות אותם, וגם הם היו אצלי כבר פעמיים. אני יכול להגיד שהילד הגדול עוד איכשהו מסתדר, אבל יהונתן המתוק הקטן, שהוא בן 10 וחצי צריך אבא לידו ואיתו המורכבות קצת יותר גדולה. למרות שאני מדבר איתו בשיחות וידאו בכל ערב, המצב איתו קצת יותר מורכב”.
כל הזמן אומרים שהרמה חלשה בקפריסין.
”הרמה של הליגה עצמה גם עלתה מאוד וגם הרמה של התחרותיות בה. אל חמשת המועדונים הגדולים – אפואל ניקוסיה, א.א.ק לרנקה, אנתורוזיס, אומוניה ניקוסיה, אפולון לימסול הצטרפו שני מועדונים חדשים שזה אריס ופאפוס, עם בעלים שהזרימו המון כסף, אבל לא רק הזרימו כסף אלא גם בנו מתחמים ואקדמיות עם ראייה קדימה ומוכנים להישגיות. בתקופה קצרה הם נותנים תחרות גדולה למועדונים המסורתיים. בנבחרת קפריסין, ברמת השחקנים המקומיים הם קוטפים פירות של השקעה של שנים באקדמיות של ההתאחדות, ויש היום בקפריסין דור מצוין של שחקנים צעירים ברמה גבוהה מאוד".
“רמת התחרותיות כיום בליגה הקפריסאית זה משהו שלא היה הרבה מאוד זמן ואפשר לראות את זה גם בטבלה. רמת התחרותיות עלתה ברמה קיצונית, כל משחק קשה וכל משחק הוא ממש קרב גדול מאוד בפני עצמו. גם הקבוצות הקטנות מתחזקות כי הרבה שחקנים שלא היה להם מקום בקבוצות הגדולות הולכים לשם, כך שגם המשחקים נגדם נעשו מאוד קשים”.
ביחס לישראל, מה הרמה של הליגה בקפריסין?
”אני חושב שבתקופה האחרונה גם הרמה התחרותית בקפריסין יותר גבוהה, וגם אני חושב שהמלחמה השפיעה על הרמה של הכדורגל בישראל. ייקח לכדורגל הישראלי קצת זמן להתאושש ולחזור לרמה יותר גבוהה. הרמה בקפריסין לדעתי כרגע טיפה יותר גבוהה מבישראל”.
איך אתה מרגיש כישראלי שם היום?
”יש שני דברים מרכזיים – בעיר יש הרבה מאוד ישראלים שהגיעו לאחרונה כדי לקבל את השקט והקסם של האי הזה. בנוסף, יש בית חב”ד מאוד דומיננטי שמרכז הרבה מאוד פעילויות וחגים. הרב רסקין שהוא אישיות גדולה מאוד פועל המון. יש קהילה פעילה וכיפית, אני בקשר עם הרבה ישראלים ויש הרגשה טובה בסך הכל”.
איך החיים שם?
"בכלל במדינה הנפלאה הזו יצרתי קשרים חמים וחברויות אמיתיות לחיים, אני מאוד אוהב את קפריסין היא כמו בית שני בשבילי, ועדיין חושב שיש לה מקום להתקדם בדברים מסוימים".
הייתה לך עונה טובה עם מ.ס אשדוד בעונה שעברה ובסופו של דבר מצאת את עצמך ללא הצעות גדולות מישראל. איך אתה מסביר את זה?
”היו לי הצעות טובות, אבל ברגע שאתה עובד ארבע שנים במקום מסוים אתה צריך גם את הזמן לעצמך, ואני לא קורא לזה זמן לנוח, אלא להפך. זה זמן להתפתחות, ללמידה, להיות עם עצמך, להתרחק קצת. העדפתי לא לקבל הצעות, אבל אני מבטיח לך שהיו לי הצעות. לא רציתי להוציא את זה החוצה, וגם היום בעלים יודעים שממני דברים לא יוצאים”.
“לא הלכתי לעשות לעצמי איזשהו מסע תקשורתי כדי להראות שאני מבוקש. ואז הגיעה ההצעה מלרנקה, והרגשתי שזה נכון לי ללכת לשם במצב שהמועדון נמצא. קיבלתי הצעות נוספות לפני כן מקפריסין ולא הלכתי, אבל הרגשתי שההצעה מלרנקה היא הנכונה לי. אני פחות מסתכל על עצמי באיזשהו מבט על, אני עושה את הדברים שעושים לי נכון לאותו רגע בלי מחשבה אסטרטגית יותר מדי קדימה. אני באמת מאמין שהמסע יותר חשוב מהיעד”.
חשבת לנסות ליגה אחרת? בכירה יותר מקפריסין?
”אני מאמין שאני יכול להצליח בליגות בכירות יותר, אבל לא הייתה לי הצעה, זה לא תלוי בי. אם תגיע הצעה ממועדון מכובד בליגה בכירה, אני אלך. אני מאוד רוצה לאמן בחו”ל, מאוד מתחבר לזה, זה עושה לי טוב ואין לי ספק שאם תהיה הצעה מתאימה אני מאמין בעצמי ומאמין שאצליח בה”.
אמרתי השבוע לעו”ד מורן מאירי במסגרת ראיון איתו ב'תוכנית הספורט של ישראל' כי "אחד מהלקוחות שלו יאמן בעונה הבאה את מכבי ת”א, ברק בכר או אתה, שהשם שלך עלה". הוא לא ענה כמובן, והגיב בחצי חיוך...
”מתחיל לחלחל בי פחד מתשובה, וזה דברים שלא קורים לי כי אני תמיד נותן תשובות להכל. אני סומך על מורן, הוא איש חכם מאוד”.
והיכן תאמן בעונה הבאה?
"אני חתמתי בא.א.ק לרנקה על חוזה ל-6 חודשים ובקרוב אדע יותר על דרכי העתידית".
הקבוצה שלך יכולה להתמודד על האליפות בקפריסין, כבר הגעתם למקום השלישי בהפתעה גדולה. אמנם יש לך תקציב נמוך מהמוליכה. האם רן בן שמעון יכול לעשות שם את מה שעשה בארץ עם קריית שמונה?
”רן בן שמעון לא, אבל המערכת והשחקנים בהחלט יכולים. אני חושב שזה זמן לא נכון לדבר על הדבר הזה מהסיבה הפשוטה שאנחנו לפני פלייאוף עליון שיש בו עשרה משחקים שכל משחק הוא משחק גדול מול קבוצה גדולה ברמה גבוהה. בפלייאוף העליון אין לי ספק שהקבוצה שתדע לעמוד בלחץ היא שזו שתזכה בתואר. אני עוד לא יודע אם זו תהיה אנחנו או אחרים, אבל הקבוצה שלי בהחלט מסוגלת, היא חזקה ואיכותית. הגעתי למועדון שהתקדם מאוד מהפעם האחרונה שאימנתי בו, מתקנים והתנהלות ברמה אירופאית, גם הבעלים, גם המנהל המקצועי והמנכ"ל אנשים ברמה גבוהה מאוד. יש לי שחקנים מקצועניים, מוכשרים, פתוחים להליכי לימדה, צנועים ונוחים לאימון, אבל בעיקר המועדון הזה הוא חם ואנושי. אני מרגיש חוזק גדול מאוד מכיוון השחקנים שלי והמועדון, אבל נצטרך לחכות ולראות מה יילד יום”.
פעם אמרו שמוכרים בקפריסין משחקים.
”אני כבר עשור בקפריסין ומעולם לא נתקלתי בתקופה הזו. אני שומע הרבה רעשים ודברים, אבל הליגה הזו מאוד נקייה ומקצועית וגם מאוד טקטית, משהו שלא היה לפני עשר שנים. המתקנים שם במגמת שיפור כל הזמן, אצטדיונים חדשים, מתקני אימון, אז אני לא נותן לשום דבר משמועות להיכנס לי לראש. אני הולך בכל שבוע לראות משחקים בליגה והמשחקים ברמה תחרותית מאוד גבוה”.
אתה חושב שאתה מוערך כמו שצריך בכדורגל הישראלי?
”אני חושב שכן. אם אני דורש מכל האנשים שאי פעם עברו תחתיי לייצר ערך עצמי, שאף אחד לא יכול לקבוע לנו את הערך אלא רק אנחנו לעצמנו, ואנחנו לעולם לא בורחים לא למסכנות, לא לרחמים עצמיים ובטח ובטח לעולם לא להרגיש תחושת קורבנות, אז אני לא יכול להיות אחרת ממה שאני מלמד כל חיי. זה משהו שמוביל אותי וכל חיי הוא עמוד האש שלי, אז אני מרגיש מוערך ומרגיש טוב. מי שצריך להעריך אותי, מעריך אותי. אלה שעבדתי איתם, אלה שמכירים אותי, אלה שיודעים, אלה שהייתי קרוב אליהם. כאנשים מבחוץ אומרים לך שאתה לא יכול לעשות משהו, זה ברור שזה בגלל שהם בעצמם לא יכולים, אז אני לא אבזבז טיפת אנרגיה שלילית על המחשבות האלה”.
יש טניס בקפריסין?
”כל הזמן, ואני נמצא בנקודה מאוד מורכבת של חיי כי אחד מבעלי המועדון הוא הפרטנר שלי למשחקים”.
אז אתה מפסיד לו בכוונה?
”לעולם לא, אבל היו משחקונים שאיבדתי בגלל כבוד”.
אני מאחל כמובן בהצלחה לנבחרת ישראל בחודש הבא שתבטיח הגעה ליורו. אבל אם יחליטו להחליף מאמן בעתיד בנבחרת, אתה רואה את עצמך כמועמד?
”אני נשאל על השאלה הזו הרבה מאוד. אני חושב שאם הייתי בפוזיציה הזאת לא הייתי רוצה שאף אחד ידבר על מה יקרה אם וכאשר יהיה משהו לא טוב. אני לא הולך לענות על השאלות האלה לעולם, לא משנה מי ישאל אותן. אני אמשיך להיות חזק בעניין הזה. אני מאחל לאלון חזן, יוסי בניון ולנבחרת ישראל, שזו הנבחרת שלי, שתצליח כמה שיותר מבלי לחשוב על היום שאחרי. האם בעתיד אני רואה את עצמי כמועמד לנבחרת ישראל? בהחלט. אבל אני רוצה שיוסי ואלון שעושים עבודה מדהימה יצליחו, ואני מאמין בהם שהם יביאו אותנו ליורו”.