אחת התוצאות המפתיעות במוקדמות יורו 2024 התרחשה באוקטובר כאשר בלארוס סיימה ב-3:3 בשווייץ, ואפילו הייתה קרובה לנצח. דניס פוליאקוב, בלם הפועל חיפה, נגח אז לרשתו של יאן זומר, וכעת החתימה הקבוצה גם את השחקן שהיה אחראי לכיבוש שני השערים הנוספים. דמיטרי אנטילבסקי הבקיע בקור רוח מול שוער אינטר, אך יפה אפילו יותר היה הבישול שלו בהגבהה מושלמת לראשו של מקס אבונג.
תוסיפו לכך את הבעיטה המסובבת המרהיבה ממרחק לפינה הרחוקה שהביאה ניצחון 0:1 בקוסובו, על המשטח הבוצי הנורא בו כשלה נבחרת ישראל, ותקבלו את הכוכב המוביל של הבלארוסים בשלהי הקמפיין. לחניכיו של אלון חזן יש מזל כי הוא לא היה בסגל בשני המפגשים של בלארוס נגדנו, וזה רק מדגיש את העליה החדה שחלה במוניטין שלו בחודשים האחרונים. אנטילביסקי בקושי היה רלוונטי עד לא מכבר, אבל את עונת 2023 הוא סיים כאחד הבולטים בליגה הבלארוסית, ואף נבחר לשחקן המצטיין של חודש אוקטובר.
את העונה המדוברת הוא סיים עם 8 שערים ו-6 בישולים ב-27 משחקים, וזה לא דבר של מה בכך בהתחשב בעובדה כי קבוצתו, באטה בוריסוב, סיימה רק במקום החמישי. זה לא מפתיע, אם כך, שאנטילבסקי לא התכוון להאריך את חוזהו והעדיף לעזוב כשחקן חופשי על מנת להשתדרג מקצועית וכלכלית. הפועל חיפה מהווה, ללא ספק, קידום מהותי עבורו, והאדומים מהכרמל מקבלים את הבלארוסי בן ה-26 בדיוק בעיתוי הנכון.
אמנם הליגה הבלארוסית אינה מהווה מדד רציני, אך גם ליגת העל היא לא בדיוק השישית באירופה, ומבחינת הפוטנציאל אנטילבסקי בלט כבר מהנוער. אוהדי החיפאים צפויים ליהנות מהיכולת הטכנית הווירטואוזית של שחקן התקפה המגוון שנהנה מאוד לכדרר ומשקיע זמן רב לפני ואחרי אימונים על מנת לתרגל טריקים חדשים. כילד קטן, הוא העריץ את רונאלדיניו ושבר לא מעט אגרטלים בבית בניסיון לחקות את ההקפצות שלו. כאשר גדל קצת, שבה ניימאר את ליבו – עוד מימיו בסנטוס.
זו תמיד הייתה התכונה החזקה ביותר שלו. אביו, שלקח את הקריירה של דמיטרי כפרויקט מגיל צעיר וליווה אותו לכל אימון, עודד אותו לכדרר, והכישורים הטכניים שלו משכו תשומת לב. בגיל 13, הוא כבר התקבל לאחת האקדמיות היוקרתיות ביותר ברוסיה, ועזב את הבית כדי להתגורר בה בתנאי פנימיה. במסגרת שיתוף הפעולה עם הולנד, הוא נסע לאימונים באייאקס ובאיינדהובן, והשתתף בטורנירים בינלאומיים. סקאוטים עוקבים אחרי המשחקים האלה, ואנטילבסקי קיבל הצעות להצטרף לזניט ולקרסנודר. הייתה בכך מחמאה לא מבוטלת, וגם אפשרות למסלול קידום משמעותי, אבל בשני המקרים דרשו ממנו להמיר אזרחות ולהפוך לרוסי – והוא לא רצה בכך.
לכן, בגיל 16 הוא שב למולדת וחתם בשורות באטה בוריסוב, שהייתה אז ספינת הדגל של הכדורגל הבלארוסי. כשרונו לא הוטל בספק, אבל האנוכיות והנטייה להתרכז בעצמו עיצבנו גורמים לא מעטים. אנטילבסקי כדרר יותר מדי לטעמם של המאמנים, והוא אף לא מסתיר שלקח מהכדורגל הברזילאי את כל ההיבטים, כולל התחזויות, נפילות תאטרליות והתגרויות ביריב. ההערכה העצמית הגבוהה לא אפשרה לו להפוך לשחקן קבוצתי, והפוטנציאל לא מוצה כלל. על אף שהלהיב לפרקים בליגת הנוער של אופ"א, שם התמודד גם מול ברצלונה, דרכו לסגל הראשון של באטה הייתה חסומה.
בנוסף, אופיו עורר אנטגוניזם. אנטילבסקי בא ממשפחה מבוססת מאוד במונחים בלארוסים, ובגיל 18 הגיע לאימונים עם פורשה. "אומרים שאני מתנשא, אבל לא אכפת לי. אלה החיים שלי, וכך אני רוצה לנהל אותם. מעירים לי שאני שם יותר מדי תמונות באינסטגרם, נוהג ברכב יוקרה ומתלבש בפרובוקטיביות, אבל מה הבעיה עם זה? אז נהגתי בפורשה, אבל חשבתי שזה מה שצריך לעשות. בכלל, זו הייתה מכונית משומשת. עכשיו יש לי אאודי חדשה. אני אדם שתמיד רוצה להשתדרג. ברגע שאני קונה רכב, אני מיד רוצה להחליף אותו למשהו טוב יותר", הוא סיפר בראיון ב-2018.
באותה תקופה, הוא בדיוק מצא את המאמן שהעריך את הסגנון ההרפתקני שלו. אחרי שנזרק מבאטה, הוא הפך לגורם דומיננטי במינסק. "פה סומכים עליי, וזה מעניק לי ביטחון", הוא אמר – אבל מיד התפתחה לעבור לקבוצה "גדולה" יותר – דינאמו מינסק. שם היחס כלפי התנהלותו לא היה סלחני כלל, והוא הלך לגמרי לאיבוד. המאמן רומן פיליפצ'וק, אקס הרצליה, נתניה ומכבי פתח תקווה, סיפסל אותו – ואחרי עזיבתו המצב התדרדר עוד יותר, ואנטילבסקי נופה מהסגל כלל. "אני לא יודע למה, אבל השנה הזו הייתה פשוט פח אשפה", הוא אמר בשלהי 2019 כאשר שוחרר מהמועדון מהדלת האחורית. "הוא לא דורש מעצמו מספיק, וכל השחקנים האחרים מגלים מקצוענות גדולה יותר", אמר עליו המאמן סרגיי גורנקו.
משם עבר אנטילבסקי לטורפדו בלאז הקטנה, בה בילה שנתיים סבירות יחסית במונחים בלארוסים. בקיץ 2021, הוא הרשים מספיק כדי לקבל זימון למבחנים בסמארה הרוסית, אבל לא ענה על הציפיות וחזר בתום שבוע. לבסוף, הוא נדד ב-2022 לדינאמו טביליסי וזכה בתואר ראשון בחייו כשהוכתר לאלוף גאורגיה, אבל לא היה שחקן הרכב קבוע, והסתפק ב-3 שערים ו-3 בישולים במשך העונה. "יש לו שליטה טובה בכדור, והוא מסוגל לעבור שחקנים, אבל הוא לא פיזי מספיק, וגם לא היה תכליתי מספיק. הוא היה בסדר מבחינת הליגה שלנו, אבל לא מעבר לכך", מספר עיתונאי גאורגי שמסקר את הקבוצה.
לא מפתיע, אם כך, שהחלוץ לא היה רלוונטי מבחינת הנבחרת, בה הופיע פעמים בודדות מאז ערך הופעת בכורה מאוחרת יחסית ב-2020. ואולם, החזרה לבאטה לפני שנה התבררה כהברקה. המועדון, שנהג להופיע באופן קבוע באירופה בעשור הקודם, איבד בינתיים מאוד מכוחו והפך לסתם קבוצה. זה הקל מאוד על אנטילבסקי להשתלב, ואחרי תקופת התאקלמות בת מספר חודשים הוא מיצה סוף כל סוף חלק מהפוטנציאל. את רוב השערים והבישולים הוא סיפק בסתיו, ואז גם הגיעו ההופעות הנפלאות במדי הנבחרת במוקדמות אליפות אירופה. לפתע, הרגיש אנטילבסקי כמו כוכב אמיתי, כמו שתמיד רצה להיות. האם זה נבע מכך שהחלוץ סידר את הראש בגיל 26, הבין את מגבלותיו והתחיל להתייחס בכבוד לסובבים ולמקצוע? אולי, אבל אקורד הסיום שלו בליגה הבלארוסית היה ספיגת כרטיס אדום מטופש.
המומנטום מצוין, אם כך, והמטרה של הפועל חיפה תהיה לשמר ולפתח אותו. רוני לוי מקבל שחקן עם רקורד משמעתי לא מזהיר. הוא הרבה יותר מוכשר מבחינה טכנית בהשוואה לבלארוסים, מתאפיין לא רק בכדרור אלא גם בבעיטה טובה וביכולת מסירה משובחת, אבל דרוש מאמן שיידע לכוון אותו ולעזור לו לשמור את הרגליים על הקרקע, מבלי להגביל אותו יתר על המידה. אנטילבסקי ימני ברגלו באופן מובהק, אבל כבש מספר שערים גם בשמאל, ומסוגל לפעול ביעילות דומה בשני האגפים. בנוסף, במשחקים לא מעטים הוא תופקד גם כחלוץ מרכזי, אם כי אחוז ניצול ההזדמנויות לא היה מרשים.
יצירתיות וניסיונות פריצה רבים מובטחים להפועל חיפה, ובתסריט האופטימי זו יכולה להיות החתמה מבטיחה. מכיוון שהבלארוסי מגיע בהעברה חופשית, עם שכר סביר וללא ציפיות מוגזמות, ניתן לומר שהסיכון נמוך, בעוד הפוטנציאל להפתיע לטובה בהחלט קיים אם התנאים יתאימו לו.