מפגש מרגש התקיים הבוקר (רביעי) בבית הנבחרות כשקפטן נבחרת ישראל, אלי דסה, פגש לראשונה את הילד נווה שוהם, שהיה בשבי חמאס ושוחרר במסגרת עסקת שחרור החטופים. כזכור, דסה הציג במסיבת העיתונאים לפני המשחק מול שווייץ את הנעל שנותרה בביתו שבעוטף עזה והובאה לנבחרת. “אנחנו מחכים לו”, אמר אז דסה במסיבת העיתונאים.
מיד עם הגיעו, רץ שוהם לדסה שחיבק אותו ארוכות. לאחר מכן, הצטרף לאימון שערך קפטן הנבחרת ביחד עם הליגיונרים עומרי גאנדלמן ותאי בריבו, ששומרים על כושר בצוותא עם מאמן הכושר של הנבחרת, ערן שדו.שוהם, שהגיע מלווה בבני משפחתו, ערך מספר משחקונים עם השחקנים, כשדסה אמר לנוכחים: “תביאו אותו לנבחרת, הוא איתנו בקמפיין הבא”.
לאחר מכן, דסה אף ענד את סרט הקפטן שלו על חולצתו של שוהם והעניק לו את חולצת נבחרת ישראל. במשחקונים עצמם, נווה כבש שלוש שערים ודסה הביא לו את הכדור: “מי שכובש שלושער לוקח את הכדור הביתה”, אמר לו המגן. “כשדיברתי עליך לא הכרתי אותך, אבל היית חבר של כולנו. אתה ראית שבכיתי? כולנו התאהבנו בך ואני שמח שאתה כאן איתנו”, אמר דסה לשוהם כשהוא צופה עמו בסרטון המדובר.
המגן הזמין את נווה לחצי גמר פלייאוף מוקדמות היורו ובמידה והנבחרת תעפיל לגמר אז גם לגמר. “זה לא אם, אתם תעפילו לגמר”, אמר שוהם לדסה. “זה אולי הדבר שהכי חיכיתי לו בעולם, להגיע לארץ ולפגוש אותו. זה לא הסתדר בהתחלה, אבל בסוף אני רואה אותו מחייך ומאושר וזה מדהים. רק כשבאמת ימשיך ככה: שיהיה לו טוב, שהוא יתחזק וישכח את מה שהוא עבר”, אמר דסה לכלי התקשורת.
“אי אפשר להישאר אדיש למה שאתה רואה. חיכיתי לו קודם כל שיחזור מהשבי. לא רציתי להכביד על המשפחה והילד ולא ידעתי אם זה דבר נכון או לא נכון לפגוש אותו מיד. ברגע שהוא היה מוכן והמשפחה הרגישה בנוח, ישר קבענו את זה. היכולת שלו? הוא בכושר יותר מדי טוב. אנחנו בפגרה והוא בא והקשה עלינו במשחקונים. שיבוא מצידי כל אימון, ייקח את סרט הקפטן באמת ויעלה איתנו בכל משחק כי הוא מהגיבורים האמיתיים שלנו”, הוסיף קפטן הנבחרת.
על מסיבת העיתונאים המדוברת והמחווה עם הנעל: “לפני ההתכנסות האחרונה עלו רעיונות בלי סוף מה אפשר לעשות ועבור מי. זו הייתה יוזמה מבורכת עבור נווה. לגבי הנעל, אני לא חושב שאפשר לתכנן דבר כזה, כל מה שקרה במסיבת העיתונאים היה התפרצות רגשות אישית שלי. גם כי כשאתה חי בחו”ל וכשקורה דבר כמו השביעי באוקטובר, אתה מגיע לפה רק חודש אחרי. אז המדינה אולי טיפה התקדמה ואני הרגשתי את זה יותר כשחזרתי”.
“כאב לי בתוך הנשמה על הילד הזה, לראות נעל שכזאת. זה ריגש את כולם ולי היה חשוב להעביר את המסר לעיתונאות הזרה שנכחה שם ולא שאלה אותי על כך. זה כאב לי ועצבן אותי, אבל אני שמח שהמסר עבר בצורה כזו או אחרת. כמו שאנחנו רואים, למזלנו ייצרו מספיק נעליים בדגם הזה כדי שלא יחסר לו”.
על היותו של נווה סמל לכל מה שקרה: “בסוף תחת נבחרת ישראל התעודה היא הרבה יותר גדולה. ברגע שהוא הפך לחלק מאיתנו בקמפיין המרגש הזה, מן הסתם שהוא הפך לאיזשהו סוג של סמל. אני שמח שהוא לא מודע לזה, זה טוב כי בגיל כזה הוא צריך ליהנות, לרוץ ולחייך. כל מי שיכול לעשות לו טוב, צריך לעשות את זה”.
לקראת משחקי הפלייאוף: “האכזבה מסיום הקמפיין האחרון הייתה עצומה וזה היה כואב מאוד. צריך לקום מחדש, להתחיל להתכונן לקראת מרץ ואני רוצה לעשות את זה בשביל נווה, בשבילי ובשביל כל מי שנמצא במדינה. זו המתנה הכי גדולה למדינה”.
על ההסברה: “לפעמים אתה לא יודע אם יש לך השפעה מדינית, צבאית או פוליטית אבל כן חשוב שדעת הקהל תהיה כמה שיותר בצד שלך. היה את נווה, את ארז שהופיע אצלי באינסטגרם וחזר. לרגע אנחנו לא שוכחים שיש לנו עוד 130 חטופים והעבודה חייבת להימשך כמה שיותר כדי שכולם יהיו בבית”.
על התקופה ברוסיה שלא בעדנו: “אני בן אדם לא כל כך תקשורתי, פחות ברשתות החברתיות. אני משתדל לעשות מה שאני יכול מאחורי הקלעים, אם זה להגיע לכל מיני אירועים שהתקיימו ברוסיה ולהעביר את המסר. אם זה לדבר עם חברים ששיחקו איתי בהולנד”.
“יש הבנה של הדברים: לא היה צריך שיקרה את מה שקרה בשביעי באוקטובר כדי שיבינו, אבל בהרבה מקומות שהייתי רגיל לראות התנגדות לישראל, אני רואה עכשיו תמיכה. זה דבר חשוב, ההסברה חייבת להימשך כל אחד בדרכו שלו. את התקופה בארץ השקעתי כמה שיותר בניחום אבלים, לפגוש משפחות שפחות מגיעים אליהם או שפחות יש להם את התמיכה. אם לפגוש את נווה או ילדים אחרים זה משהו שאני טוב בו, זה משהו שאמשיך לעשות”, סיכם דסה.