בזמן שענבר לניר הופיעה נגד אליס בלאנדי האיטלקייה בחצי גמר אליפות העולם, הצרפתייה אודרי צ'ומאו כבר ידעה שתהיה בגמר והצוות שלה המתין למנצחת בקרב ביניהן. אחרי הניצחון של הישראלית בחצי הגמר, לניר ירדה לחדר החימום ובדרך לשם מאמנה שני הרשקו פגש במאמן של נבחרת אחרת שפנה אליו בחיוך: "הצרפתים שמחו לקבל בגמר את ענבר ולא את בלנדי, אבל הם לא יודעים מה הולך ליפול עליהם".
הרשקו הביט לעבר הצרפתים באותם הרגעים ומה שבלט זה בעיקר גודל הנבחרת. היו להם ארבעה אנליסטים ושני מאמנים שישבו על מחשבים במסדרון וניתחו את כל היכולות של לניר, בעוד שבצוות הישראלי היו להרשקו תזונאי, פיזיותרפיסט ושני מאמנים נוספים בצוות המקצועי.
ביחס לישראל, נבחרת צרפת היא אימפריה של ממש, אבל הרשקו נכנס לחדר החימום ונזכר איך במחנה האימונים המקדים לאליפות העולם הצרפתייה עשתה קרב עם לניר ואחרי הקרב אמרה לחברותיה בנבחרת: "אני איתה סיימתי, לא עושה יותר קרבות באימונים עם ענבר. היא משוגעת".
שני הזכיר את האירוע הזה לענבר, שמיד ידעה על מה מדובר. המאמן הסתכל על התגובה שלה ובאותו רגע היה משוכנע שהיא תנצח אותה: "הם מעצמה והם אולי שמחים לפגוש אותך, אבל אנחנו כבר יודעים את האמת. את יודעת איך לנצח אותה", אמר לה הרשקו. וכך היה.
השנה החולפת הייתה אחת מהמוצלחות ביותר עבור נבחרת הנשים בג'ודו, שזכתה ב-29 מדליות בסבב העולמי שהושגו על ידי תשע נציגות שמתחרות על הכרטיסים לאולימפיאדת פאריס 2024. על התזמורת הזו מנצח שני הרשקו, מאמן הנבחרת, שהוביל את הג'ודאיות הללו, חלקן צעירות, להישגים גדולים כולל זכייה באליפות העולם.
הרשקו בן ה-50 עשוי להגיע עם נבחרת של שבע נציגות בכל שבע קטגוריות המשקל לאולימפיאדת פאריס, במטרה להסתער על הפודיום. ענבר לניר ורז הרשקו חזרו כמעט מכל תחרות עם מדליה, ואף זכו במדליית הזהב ובמדליית הארד באליפות העולם, כך שהן באופן טבעי הפכו מועמדות למדליה אולימפית, אבל גם יתר הג'ודאיות מסוגלות ביום נתון להפתיע. זו אולי הנבחרת הכי איכותית בספורט האולימפי בנקודת הזמן הזו, בין 2023 ל-2024.
"אם היה בנק הימורים, אני מניח שהרוב היו מהמרים שנגיע עם שבע נציגות לפאריס, אבל ג'ודו זה ענף אכזרי ולכן אנחנו לא נוריד את הרגל מהגז", אמר שני הרשקו בראיון מיוחד ל-ONE. "ההצלחות שהיו לנו ב-2023 הן לא תעודת ביטוח. באופן אולי מוזר, אני תמיד מצפה ומוכן לרע, כי אם הטוב יפתיע אין לי שום בעיה להתמודד איתו".
אמרת פעם "מה שקרה לי עם ירדן ג'רבי, כנראה שכבר לא יקרה יותר", אבל עובדה שזכית באליפות העולם גם עם ענבר לניר אחרי עשור.
"לגבי ירדן, התכוונתי לזה שלא תהיה ספורטאית שתתחיל אצלי את צעדיה הראשונים ותמשיך איתי עד לצעד האחרון בקריירה שלה. זו עובדה, התקדמתי מאז ואני מאמן ספורטאיות בוגרות, ככה שאני כבר לא מלווה אותן מהרגע שהן מתחילות להתאמן בג'ודו. לא התכוונתי לזה במימד ההישגים. המוטו שלי הוא 'מה שנותן מוטיבציה זה שאין סוף להיסטוריה, תמיד יכול לבוא מישהו שיכול לקבוע שיא שאחרים לא עשו'. המוטו שלנו לטוקיו היה 'עושים היסטוריה', והמוטו כאן הוא 'ממשיכים לעשות היסטוריה'. לכן אי אפשר לייחס את זה להישגים דווקא. ביום שאתלה את החליפה, אני רוצה להרגיש שתרמתי למורשת של איגוד הג'ודו והספורט הישראלי".
איך אתה מסכם את השנה המדהימה שעברתם?
"האמת שלפני כל תחרות שהגענו אליה אמרתי לעצמי 'מתישהו צריכה לבוא הנפילה', אבל זה לא קרה. אומנם היו נפילות אינדיבידואליות, אבל כנבחרת לא נפלנו כי מכל תחרות הבאנו לפחות שתי מדליות, מלבד תמנע באליפות אירופה הפתוחה אבל זה כי היא השתתפה לבד וזכתה במדליה, כך שלא הייתה אופציה לשתי מדליות. בגראנד סלאם טוקיו היו בכל הזמנים רק שלוש מדליות כשהאחרונה הייתה ב-2015 של לינדה בולדר, אבל הגענו לשם אחרי הרבה שנים ובתחרות אחת זכינו בעוד שלוש מדליות. בקרבות מול היפניות ניצחנו 2:6 על אדמת יפן, שזה נתון סטטיסטי משוגע כי אין מדינה שהתקרבה לזה בגראנד סלאם. זה בלתי נתפס".
במהלך השנה האחרונה הנבחרת הישראלית רשמה כמה וכמה הישגים שלא נעשו קודם לכן. לראשונה, הנבחרת סיימה את השנה עם שתי ספורטאיות המקום הראשון בעולם בו זמנית, הנבחרת זכתה בשש מדליות בגראנד סלאם אחד במונגוליה, ארבע מדליות מאליפויות אירופה, שתי מדליות באליפות העולם - ובסך הכל השיגה 29 מדליות בינלאומיות, שזה הישג השיא שלה בכל הזמנים. הרשקו עשה היסטוריה וניפץ כמה תקרות זכוכית בשנה אחת.
"יש לי מנהג עם המאמנים בצוות שלי. לפני תחרות אני בא לכל אחד מהם ואומר לו 'תהמר כמה מדליות נעשה?', כל הזמן הם אומרים 'די שני, עזוב אותנו', אבל הייתי אומר להם 'קדימה, תהמרו'. בהתחלה הם היו נזהרים, אבל לאחרונה הם התחילו לדבר עם ביטחון עצמי ועונים לי 'נחזור עם שלוש מדליות' - ובסוף זה מה שקורה. זה מדהים אותנו. סיימנו שנה מטורפת ולא הייתה טיפת מזל בכל מה שקרה לנו, שזה מה שכיף. יש לי צוות מחויב שעובד קשה במציאות של סטרס בלתי נגמר. כל חלק בפאזל הזה יושב כמעט מושלם במקום שלו, ואני רוצה להאמין שהוא ישב עוד יותר טוב ב-2024".
איך חוויתם את ה-7 באוקטובר?
"במעגל הקרוב שלנו לא היה מישהו שנרצח, נחטף או נפל חלל. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה במכלול קבלת ההחלטות שלי אם היה קורה משהו כזה. זה עצוב וקשה, אבל ב-8 באוקטובר כבר התאמנו עם הספורטאיות האולימפיות כשלא היה אף אחד בווינגייט בזמן שהיו שמועות שווינגייט יהיה סגור. עשינו הכל בהתייעצות עם הפסיכולוג נועם אייל והחלטנו שכל אחד צריך לעשות את הטוב ביותר בתחומו. אמרתי לספורטאיות שלי 'הלוואי ויכולנו להיות בגבול ולהציל את ישראל ממה שעברה, אבל התפקיד שלנו זה לנצח בספורט ולהרים את דגל ישראל למעלה, ולכן נעשה את כל המאמצים להביא מדליות'".
מה הרגשתם באותם ימים?
"יש לי ספורטאיות עם בני משפחה בחזית וביחידות קצה, וגם לי באופן אישי, ככה שכולם במתחים כאלה ואחרים. כולנו היינו אבלים, אבל העוגן שיצרנו מיד הוא שברגעים האלה תפקידנו הוא לעשות את העבודה שלנו בצורה הכי טובה שאפשר. זה עוגן שקשר אותנו להמשך הפעילות. יש לנו מחויבות כלפי המדינה, נתמודד עם הכל ונמשיך להתאמן - זו ההחלטה שקיבלנו. הייתי צריך להיות יצירתי לפעמים כדי שנמשיך להתאמן כרגיל".
כמה נפגעתם מהמצב הקשה במדינה?
"ברמת ההכנה לא נפגענו, אבל הייתה פגיעה מנטאלית מסוימת. להערכתי, באליפות אירופה מיצינו 80% מהפוטנציאל למרות שחזרנו עם שלוש מדליות. בטוקיו כבר ראינו 100% מהפוטנציאל של הנבחרת".
ענבר לניר זכתה באליפות עולם והשנה היה נדמה שהיא כל הזמן השתדרגה, עם עוד כלים בארסנל ועוד ביטחון עצמי. לפעמים היא נראית כאילו היא מסוגלת לפצוע אחרות. יש לה זהב עולמי, זהב במאסטרס, ארד אירופי, זאת אומרת שאפשר לסמוך עליה ברגע האמת?
"אני תמיד אומר לספורטאיות שלי שההצלחה היא הדובר הכי טוב שלהן. מי שמצליח מאוד לא צריך דובר ולא צריך להסביר שום דבר. לענבר יש כזאת רשימת הישגים שאין מאחורי מה להסתתר. ענבר היא ספורטאית על. ברגע הנכון ובמקום הנכון היא מסוגלת לנצח ואפילו להביס כל אחת".
אתה מצפה ממנה לזכות במדליה אולימפית?
"כיום, ענבר בסיטואציה שהיא תלויה בעצמה. אם הכל יתחבר לה במשחקים האולימפיים - היא תלויה בעצמה, למרות שיש לה עוד כמה אגוזים קשים לפיצוח. היינו צריכים לתת לה את הזמן, כי היכולת הייתה שם והאמונה הייתה שם, אבל היינו זקוקים למעט יותר ניסיון וגם ליותר שיתוף פעולה מצידה. היא להערכתי כרגע מממשת רק 90% מהפוטנציאל שלה. השיא שלה עוד לפניה. יש סיכוי שב-2024 וצפונה, בטווח של שלוש-ארבע שנים, נקבל את ה-100% שלה. אם זה יקרה, אתם תמשיכו לראות דברים מטורפים ממנה".
האחיינית שלך, רז הרשקו, צברה כמות מדליות יפה וסגרה שנה מוצלחת. קל להתנהל עם אחת כמוה?
"לפי ההצלחות נראה שקל להתנהל איתה, אבל יש לה גם מורכבויות משלה. אגב, אני לא מרגיש שבגלל שיש קרבה משפחתית אני פחות יעיל מולה והאמת שזה גם לא מעניין אותי בעבודה המשותפת. רז היא אחת מהיציבות בג'ודו העולמי, לא רק בג'ודו הישראלי. גם בימים גרועים שלה היא עומדת על הפודיום. מצד שני, יש לה שתי ספורטאיות, יפנית וצרפתייה, שכרגע קשה לה מולן, ולכן יש עוד כמה אתגרים לפנינו".
ועדיין, רז כמעט מכל תחרות מסיימת על הפודיום. איך אתה מסביר את זה והאם זה יימשך גם בשנה הבאה שתהיה החשובה מכולם?
"במשך שנתיים רז עושה כמות מדליות ברמה שלא נתפסת ונדמה לי שבשנתיים האחרונות היא הספורטאית שעשתה הכי הרבה מדליות, גם בגברים וגם בנשים, מבין המתחרים מכל העולם. המטרה שלה היא לזכות במדליה אולימפית והמפה ברורה, אבל תמיד יש הפתעות במשחקים האולימפיים ולכן אסור לנו לחשוב שיש פה איזו תעודת ביטוח. המטרה בשנה הקרובה תהיה לקחת אותה עוד צעד קדימה. לא נחזור אחורה להפסדים מול ספורטאיות שכבר סימנו עליהן 'וי' ונעשה הכל כדי שבזמן הנכון יהיה לה את היכולת לנצח את מי שלא ניצחנו קודם לכן".
במשקל הנמוך של ה-48 ק"ג שירה ראשוני ותמר מלכה נאבקות על הכרטיס הבודד למשחקים האולימפיים, אבל אצל שתיהן נדמה שיש עוד מקום לשיפור. אתה מסכים?
"שתיהן זכו בשתי מדליות השנה. כרגע שירה מובילה במאבק ביניהן, אבל כדי להבטיח מקום באולימפיאדה לפי סטטיסטיקה שירה צריכה עוד 1,000 נקודות. להערכתי תהיה ספורטאית באולימפיאדה גם ב-48 ק"ג וגם ב-70 ק"ג, שני המשקלים הבודדים שבהם אין לנו ודאות. שירה מובילה, אבל האסטרטגיה שלנו אומרת שיהיו לנו ארבע תחרויות כדי להבטיח את ההשתתפות בפאריס. בסיום התחרויות האלה כל הקטגוריות אמורות כבר להבטיח את השתתפותן. אני שואף שבחצי מהזמן עד למשחקים האולימפיים נסיים את הרדיפה אחרי הקריטריון - והטובה ביותר בדירוג תקבל את הכרטיס".
גם ב-63 ק"ג המאבק עדיין לא תם. ענבל שמש וגילי שריר מתחרות שם, כאשר ענבל לא פעם פצועה ומפספסת הזדמנויות להתקדם בגלל זה בעוד שגילי שריר מנצחת קרבות בצורה הרואית. מה אתה צופה שיהיה במשקל הזה?
"גילי יכולה להתמודד עם כאב בצורה קיצונית שזה יתרון על הרבה יריבות אחרות, אבל לצד זה יש עוד כמה דברים שהוא יכולה לשפר ואז היא תהיה יותר טובה. עובדים על שיפור הקצב איתה. לגילי יש תוצאות יוצאות דופן, אבל עוד הרבה פוטנציאל שלא מומש. גם ענבל ספורטאית טובה שעובדת קשה ומחויבת, היא חשובה לנבחרת וזה אכזרי שיש שתיים באותה קטגוריה אבל יש ארבע התחרויות הקרובות יהיו קריטיות עבור ענבל והיא תצטרך להיות במיטבה".
גפן פרימו סיימה במקום השלישי במאסטרס ובמקום השלישי בגראנד סלאם טוקיו. האם היא מסוגלת להיאבק גם על מדליה אולימפית?
"אין הרבה שעשו מדליות כמוה. גפן כרגע בטופ 5 של כל הזמנים מבין הספורטאיות הישראליות. בקטגוריה של גפן נמצאת הספורטאית הכי פנומנלית שזו אוטה אבה, אבל יש במשקל הזה שמונה ספורטאיות מאוד חזקות ולכן זו קטגוריה מאתגרת. השנה גפן תהיה אול-אין מבחינת הרצון להצליח וההקרבה. היא ספורטאית מוכנה, כך שאם היא תלך על זה עד הסוף ,יש לה יכולת לפצח את הסוד - וממצב שהיא קרובה למדליה, להגיע למצב של זכייה במדליה. יש לה אופי אולימפי, באולימפיאדה היא תפרח. ירדן תמיד אמרה שמספיקה אולימפיאדה אחת כדי לזכות במדליה אולימפית, והיא הלכה לשם ועשתה את זה. היא צודקת".
תמנע נלסון לוי הייתה בפיק מאוד גדול וקצת נעלמה. האם היא תחזור להציג יכולת גבוהה ברגע האמת?
"תמנע היא ספורטאית שעובדת הכי קשה שאפשר, מתלוננת הכי מעט, ואני מאמין שהיא יכולה ברגע הנכון ובזמן הנכון להתעלות. היא במגמת עלייה עכשיו והתפקיד שלי ושל הצוות זה לשמר את זה. אנחנו רואים אותה בתהליכי האימון, ראינו בחודשים האחרונים שהיא ביכולת שנמצאת בעלייה, אבל יש עוד דברים שצריכים להתחבר. היא מבינה שאין מועד ב' באולימפיאדה ושזה הזמן לתת הכל. יש לה רוח לחימה ואני סומך עליה".
כנבחרת, אפשר לומר שהיא בין הטובות ביותר בעולם?
"היפניות והצרפתיות בנשים נמצאות ברמה אחרת, בהכל - בכסף, בתשתיות, בכמות המאמנים ובכמות הספורטאיות. זה פלא מה שקורה בישראל ביחס למדינות אחרות, אבל סטטיסטית אנחנו בדרך כלל בטופ 5. נבחרת הנשים בג'ודו, לפי איך שהעולם מסתכל עליה, היא במקום טוב והיא נבחרת מיוחדת בתוך ענף שהוא מאוד מורכב. ברמת העומק אנחנו נבחרת חזקה מאוד. אם תהיה הצלחה של יותר ממדליה אחת במשחקים האולימפיים, אף אחד לא יפול מהרגליים".
אלו המטרות שאתה מגדיר לאולימפיאדת פאריס? יותר ממדליה אולימפית אחת?
"המטרה היא לעשות היסטוריה. ברמת הענף בישראל, אני צריך או שתי מדליות באולימפיאדה אחת, או מדליית זהב, או שילוב של זה. הספורטאיות יודעות שצריך לעשות היסטוריה, אנחנו לא בורחים מאחריות ולא מהציפיות הגבוהות שהתפתחו. אני יודע איפה אני חי, זה יכול לקרות ולא לקרות - אבל הנבחרת תגיע מוכנה לפאריס. אם זה יתחבר לנו בשלוש-ארבע קטגוריות, זה יקרה. זכינו במדליות באליפויות העולם וזכינו במדליות בתחרויות חשובות, כך שזו הרמה שלנו. אתה לא יכול להגיע עם נבחרת כזאת ולהגיד שהציפייה שלך היא לסיים במקום השביעי. ברמת הפוטנציאל שלנו, כולנו צריכים לעשות היסטוריה מבחינת התוצאות. אם לא נעשה היסטוריה, אהיה מאוכזב מאוד".
לאור המצב בנבחרת הגברים, עד כמה אתה מודאג מכך שאולי לא תשתתפו שוב בתחרות הקבוצתית בה זכיתם במדליה אולימפית בטוקיו?
"אני מעריך ב-90% שנבחרת ישראל בג'ודו תתחרה גם בתחרות הקבוצתית. מה תהיה היכולת שלה? יהיה מאבק יותר גדול, כי גם שינו את הקריטריון, הגדילו כמות נבחרות ונתנו פתח לזה שהג'ודו מגיע ליותר מדינות. בגלל שזה נפתח יותר, יהיה קשה מאוד להגיע לפודיום בתחרות הקבוצתית. לכן אני חושב שיותר הגיוני שתהיה לנו מדליה אישית מאשר קבוצתית, אבל נגיע לשם ונילחם בכל הכוח על כל הזדמנות להשיג עוד מדליה".
בנית סגל נהדר בשנים האחרונות בעבודה קשה. עד כמה אתה רוצה להצליח עם הנבחרת שלך בפאריס?
"העברנו את הספורטאיות האלה כל מיני תהליכים, כך שיש לנו נבחרת מדהימה. יש בי רצון גדול יותר להצליח בשביל הספורטאיות מאשר בשבילי. הן ראויות לעשות היסטוריה. רמת המחויבות שלהן היא מטורפת בענף מורכב כמו הג'ודו. הן לקחו את זה לקצה. זו יחידת עילית מטורפת. אנחנו בעידן של פיתויים כלכליים, חברתיים, רשתות חברתיות, תקשורת - ולמרות הכל, כיום הן מחוברות לתהליך וזו ההצלחה הכי גדולה כאן. מגיע להן להיות חלק מהיסטוריה. גם להן וגם לצוות המקצועי שעובד איתי כדי שזה יקרה".
עד מתי התהליך הזה יימשך? האם תרצה להמשיך עם הנבחרת הזאת לקמפיין נוסף?
"כרגע אני מרגיש שיש לי עוד מה לתת. די השתניתי, אני כבר עושה דברים אחרת, מעביר אחריות לתחומים אחרים כדי שאוכל להיות יותר יעיל בתחומים שאני טוב בהם. השתניתי בתוך המערכת, אני מטפח לידי מאמנים שהופכים לטובים יותר ואני מתמקד בדברים שיש לי בהם יתרון יחסי. באופן תאורטי, הייתי רוצה להמשיך לקמפיין נוסף, שיש סיכוי שיהיה הקמפיין האולימפי האחרון שלי. באופן מעשי, אין לדעת. בסוף הקמפיין אהיה בן 51, כך שאם אמשיך לקמפיין נוסף אז אסיים אותו בגיל 55. יש פה גם פן כלכלי. תשע השנים הקרובות אמורות להיות הכי פוריות שלי, כלכלית ומקצועית, ואני צריך להבטיח את זה. אני לא הולך ונהיה יותר צעיר. לא יודע אם התנאים פה במדינת ישראל יאפשרו לי לעשות את זה בצורה טובה, כך שזו שאלה טובה שאין לי עליה תשובה באמת".
תרצה בעתיד לקחת על עצמך תפקיד ניהולי בספורט הישראלי?
"אני מאמין שיש לי המון מה לתרום מהניסיון, מהידע ומהיכולות שלי, אבל אני לא יודע אם במדינת ישראל זה יכול לקרות. הרצון שלי בגיל 51 עד 60 הוא גם להתבסס כלכלית, והוא הגיוני. לכן לא אעשה תפקיד חצי-התנדבותי. אני מת להישאר לעבוד בישראל, לעשות עוד היסטוריה שלא עשו, אני אוהב את הספורט וזה דרך חיים מעבר למפעל החיים שלי, אבל אם המציאות לא תאפשר לי? לא פוסל אפשרות שגם אצא מהספורט בעתיד. אני כבר לא אהיה מיליונר ואני לא מחפש את זה, אבל צריך שקט כלכלי. כרגע המצב שלי הוא בסדר, אבל למען האמת אני לא יודע מה יהיה יום אחרי האולימפיאדה במציאות הישראלית".
היו לך הצעות לעבור לאמן במקום אחר?
"יש פניות ובדקו אם זה יכול לעניין אותי, אבל כרגע אני לא רוצה לעזוב ולכן זה לא רלוונטי. אין אופציה כזאת. אני גם חושב שלא אוכל להגיע לאותה רמת התרגשות כמאמן של נבחרת אחרת. כשמציעים לך הצעות ופונים אליך, זה משהו שעובר בראש, אבל אני תמיד עם מחויבות מלאה לספורטאיות שלי. אנחנו עברנו כברת דרך ארוכה, אני יודע שרובן עוד לא מימשו את הפוטנציאל שלהן ואני רוצה להמשיך בתהליך הזה עד להצלחה. אני מאוד ציוני, מבחינתי לאמן את ישראל זה לא רק להצליח ברמה אישית, זה מחויבות וערך מוסף למדינה הכי טובה בעולם".