בגיל 39, דקל קינן עדיין מסרב לפרוש. הבלם שמזוהה יותר מכל עם מכבי חיפה יפתח בקרוב את עונתו השביעית בארה"ב, כאשר זו תהיה השנה השנייה שלו במדי לוס אנג'לס פורס מהליגה השלישית. אלא שלצד הרצון התמידי להמשיך ולשחק, קינן אולי מתחיל לתכנן את היום שאחרי.
לפני קרוב לשבועיים, הוא יצר תקדים, כשמונה למאמן-שחקן במדי קבוצתו וזאת במקביל לעבודתו כעוזר המאמן בקבוצת הנוער של אורנג' קאונטי. קינן עדיין לא מרגיש שהוא קרוב לפרישה ואפילו לא בטוח שמאמן זה הוא התפקיד בו יעבוד לאחר הפרישה, אך הניסיון שצבר כשחקן והאופי הווינרי בחדר ההלבשה ובמגרש, ינסו לבוא לו לעזר בדרך החדשה.
בראיון מיוחד ל-ONE, הראשון מאז מונה למאמן, קינן מדבר על הכול: מה קרה מאחורי הקלעים שהוביל אותו לתפקיד המאמן, הערכים שישמשו אותו בתפקיד, מדוע סירב לתפקיד עוזר המאמן במכבי חיפה, העתיד ומצב האנטישמיות בארה"ב עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל".
דקל קינן (לוס אנג'לס פורס)"בשנה שעברה שיחקתי בקבוצה ושימשתי כקפטן והיה לי חיבור טוב גם עם השחקנים וגם עם הבעלים. באופן אישי, הרגשתי שאנחנו יכולים להתנהל בצורה טובה יותר. באמצע העונה המאמן שלנו פוטר בגלל מחלוקת עם הבעלים ואז הבעלים ביקש ממני שאעזור טיפה יותר. התחלתי לקחת חלק גם בצוות האימון ושימשתי כמעין עוזר מאמן. הבעלים ביקש ממני להישאר גם השנה. אמרתי לו שאני רוצה לשחק והוא אמר לי שאין בעיה, גם כי התוצאות של הקבוצה היו טובות יותר כששיחקתי והוא שם לב לזה", מספר קינן על מה שאירע לאחרונה והחל את הדרך למינויו.
"במקביל לרצוני להמשיך כשחקן, הוא גם רצה שאהיה מאמן. התלבטתי כי לא רציתי לוותר על הקטע של להיות שחקן, אבל גם רציתי לנסות ולהשפיע טיפה יותר על הקבוצה לא רק מהמגרש. זו הייתה התלבטות אבל ידעתי שיש לי חיבור טוב עם הבעלים ויש לי הזדמנות להשפיע יותר. כשנגמרה העונה האחרונה באוקטובר, ידעתי שאני רוצה להישאר בקבוצה, אבל לא ידעתי אם זה יהיה כשחקן בלבד או כמאמן שחקן", הוסיף.
דקל קינן (אינסטגרם)אני לא זוכר הרבה שחקנים ישראלים שהיו מאמנים במקביל. אולי רק משה סיני בהפועל ת"א.
"זה שאין לזה תקדים לא היווה שיקול מבחינתי. ידעתי שזה משהו שאני כן יכול לעשות. אני עדיין כמובן לא יודע אם אשחק את כל המשחקים, אבל אני כן יודע שעדיין יש לי מה לתרום על המגרש ולא רציתי לוותר על זה. אני בטוח שאצליח לשלב בין שני הדברים, מה גם שאני מחפש עוזר מאמן מנוסה שכבר אימן בקבוצת בוגרים. מישהו שיאתגר את החשיבה שלי, שיביא לי נקודות מבט שלא חשבתי עליהם. אני כן רוצה עוזר מאמן מאוד דומיננטי ולא איזה ‘יס מן’".
מה המטרות שהוצבו לך?
"כרגע לבנות קבוצה חזקה, להגיע לפלייאוף ולתת צ'אנסים לחבר'ה הצעירים. המטרות שלי כלפי עצמי הן הרבה יותר גבוהות, אבל אלו כרגע המטרות עליהן דיברנו".
דקל קינן (הטוויטר של לאס וגאס לייטס)יש חשש שהשחקנים לא יכבדו מישהו שמשחק איתם?
"אני לא חושש, אני יכול להגיד לך שזו הדאגה האחרונה שלי. לאורך הקריירה שחקנים תמיד כיבדו אותי: גם כשהייתי שחקן הרכב וגם כשלא. אני חושב שזה בגלל שתמיד הייתי אמיתי וישר איתם ולא אחד שמחרטט. כששחקנים רואים שגם שחקן בקבוצה שלהם נותן את הכול כדי להצליח וגם בתקופה פחות טובה לא מוותר או לא מלכלך על אחרים, הם יקשיבו ויכבדו אותו".
מרגיש לך טבעי להיות מאמן?
"לא ממש, לא כרגע, אבל זה משהו שאני רוצה לבדוק על עצמי וזו הזדמנות טובה בשבילי. אני לא יכול להגיד לך שזו הייתה המטרה שלי להיות מאמן בגיל מסוים, אבל בסיטואציה שנוצרה אני חושב שזה משהו שהוא טבעי ורק במהלך הזמן אדע אם זה טבעי או לא לאורך זמן".
"אם להגיד את האמת ובשיא הכנות: כרגע מרגיש לי הרבה יותר טבעי לאמן הגנה ואצטרך באופן כללי ללמוד ולהשתפר תוך כדי תנועה. אני גם בעיצומו של קורס מאמנים מתקדם שנקרא “A license”, שהוא קורס אחד לפני קורס הפרו. בנוסף, אני משמש כעוזר מאמן של הנוער של אורנג' קאונטי. זה מועדון גדול בליגה השנייה עם קבוצת נוער מהטובות במדינה".
דקל קינן (עמרי שטיין)איך בעצם יש לך זמן לשלב הכול?
"למען האמת, בליגה השלישית אנחנו מתאמנים ארבע פעמים בשבוע מוקדם בבוקר. לכולם יש עבודה נוספת, כך שאני יכול לשלב בין הדברים. השנה הייתי עוזר מאמן בנוער של אורנג' קאונטי והם היו מרוצים ממני ורצו שאמשיך. הם גם מאוד מכבדים את הרצון שלי להמשיך לשחק, אז הם גם מתחשבים בלו"ז שלי".
מה אתה מביא מהקריירה שלך כשחקן שיכול להשפיע גם כמאמן?
"שאלה טובה. אני חושב שהדבקות במטרה, לא לעגל פינות ושאם עושים משהו עושים אותו עד הסוף. אני חושב שהשחקנים יעריכו את התכונות האלה. אני מביא את הניסיון ואת ההבנה שלא כל ניצחון משמעו שאנחנו קבוצה גדולה ולא כל הפסד הוא סוף העולם. אנסה לתת לשחקנים דרך ללכת בה ואני גם מאמין גדול בלתקשר עם השחקנים שלי. תמיד הרגשתי טוב כשמאמן תקשר איתי ואמר לי הכול בפנים. אני רוצה ליצור קבוצה חרוצה וצנועה, אין מקום לעצלנים".
דקל קינן (שחר גרוס)אילו מאמנים שעבדת איתם לאורך הקריירה ישפיעו עליך כמאמן?
"אני יכול לציין את רוני לוי, אלישע לוי, גיא לוי והמאמנים שהיו לי באנגליה. מרוני לוי למדתי בעיקר את הצד הטקטי ואת הדרישות שלו מהשחקנים. מאלישע למדתי את הקשר הבין אישי שלו לשחקנים וכמה זה חשוב. מגיא לוי למדתי לדעת לתת לשחקנים לפתור בעיות, שלפעמים המאמן צריך לתת לשחקנים חופש. באנגליה למדתי איך לספק בכל אימון לכל שחקן באופן אישי את הדברים שהוא צריך, בנוסף למה שהקבוצה צריכה. שבלמים יעבדו על הגנה ברחבה והנעת כדור, מניעת כדורי עומק וכו'. שלחלוצים יהיו כמה שיותר חזרות מול השער כדי שבמשחקים תהיה להם את החדות".
"למדתי המון, אבל זה קצת שונה: אנחנו משחקים בליגה השלישית בארה"ב ולא את כל מה שלמדתי אני יכול להעביר הלאה, אבל את הדגשים והדברים הכי חשובים אני כן אעביר הלאה. כמו שאמרתי לך קודם בנושא האישיות: אני באמת חושב ש-50-60% מלהיות מאמן, זה לדעת לנהל אנשים ולהיות בן אדם טוב, אמיתי וישר. לדבר בגובה העיניים עם השחקנים ולא לתת להם להרגיש שאתה מעליהם. להוביל, לתת דוגמא דרך המעשים. אם הם יראו שאני אוסף ציוד, עוזר לאפסנאי וכו', אני בטוח שהם יעשו את אותו הדבר. אם הם יראו שאני נותן גליצ'ים, אני בטוח שזה יסחוף גם אותם".
רוני לוי. קינן למד ממנו את הצד הטקטי והדרישות מהשחקנים (עמרי שטיין)בכל ראיון אנחנו מדברים כמה קשה לך לפרוש. אתה משלים עם זה שזו אולי העונה האחרונה שלך?
"זו שאלה מצחיקה, כי כבר קרוב לארבע שנים אני אמור להשלים עם זה שזו העונה האחרונה שלי. השנה האחרונה הייתה הראשונה שלי בליגה השלישית, כי עד עכשיו שיחקתי בליגה השנייה. בליגה השלישית הרמה כמובן פחות טובה, אז אני מרגיש שאני משתלב בכיף. לשבור שיאים זה לא משהו שמעניין אותי, אני פשוט משחק ומאוד אוהב את זה ומבחינה גופנית אני מרגיש שאני עדיין מספיק טוב. כשזה לא יקרה, לא תהיה לי בעיה לתלות את הנעליים ולהודות במצב. מה שגם שהתשוקה והרצון לנצח נמצאים כל הזמן שם וכל עוד זה שם, אני לא חושב על פרישה. ברור לי שזה בדרך ויכול להיות שזו השנה האחרונה, אבל אני לא יכול להתחייב על זה".
אתה מדבר על זה שהכדורגל גורם לך להמון תשוקה. השאלה אם כמאמן תרגיש את אותו הריגוש?
"שאלה טובה. עכשיו אהיה גם מאמן וגם שחקן, אז אולי זה ייתן לי תחושה איך זה מרגיש מהצד השני. אני חושב ששום דבר לא משתווה לריגוש של שחקן, גם לא להיות מאמן. אבל נראה, אולי השילוב הזה ייתן לי מין נחיתה רכה יותר לעולם שאחרי".
דקל קינן (fc cincinnati) (מערכת ONE)יש תוכניות לטווח הארוך לגביך מצד המועדון?
"קשה לדעת, כי המועדון מתנהל ללא תוכניות ארוכות טווח. אנחנו רוצים לעשות שנה טובה בה ננסה לעלות לפלייאוף ומהפלייאוף לקחת אליפות. אנחנו רוצים ליצור סביבה מקצועית כמה שאפשר בליגה השלישית עם רצון לנצח. אני יודע שזה לא יהיה פשוט, אבל אני רוצה ליצור סביבה כזאת שמקדשת את הניצחון”.
“אני רוצה לעזור לחבר'ה הצעירים וכל המכלול הזה אלו דברים שעשיתי גם כשחקן וינחו אותי גם כמאמן. לעזור לחברה צעירים בהתלבטויות, בניהול משברים, מה קורה כשאתה פצוע, מה קורה כשהמאמן לא נותן לך לשחק. עד עכשיו השתדלתי לכוון את הצעירים מתוך המגרש ועכשיו יש לי הזדמנות לעשות את זאת גם כמאמן. אבל תוכניות הלאה לגביי? אני יודע שמאוד מעריכים אותי אבל אין ממש תוכניות ארוכות טווח".
אז המטרה היא להיות מאמן או שאתה לא פוסל גם ג'ובים אחרים?
"אני לא יכול להגיד לך בפה מלא שזו המטרה שלי. אני מרגיש שזה המסלול הנכון עבורי, אבל יש לי את השנה הקרובה כדי להחליט אם זה משהו שאני מוצא בו תשוקה ואוהב אותו. נראה איך יהיה השילוב, אבל אני לא פוסל ג'ובים אחרים. אני מעריך שאשאר בכדורגל, אבל אצטרך להישאר על המגרש. אני לא אחד כזה שיכול לשבת עם חליפה ועניבה למעלה, או לנהל טבלאות ‘אקסל’. אני צריך להריח את הדשא ולהרגיש את הכדור באופן יומיומי".
דקל קינן (עמרי שטיין)חשבת אם תרצה לפתח קריירה אחרי הפרישה בארה"ב או בישראל?
"גם לא ממש. כרגע בעקבות העובדה שאני לא מעוניין לפרוש, נוצרה הזדמנות לשלב את קריירת המשחק עם תפקיד המאמן. אשמח לפתח אותה, אבל אני לא מרגיש שזה חייב לקרות. אני בעיקר רוצה לדעת איך זה מרגיש ואם זה מתאים לי. יש מחשבות כל הזמן על חזרה לארץ, לא אשקר, אבל אנחנו נקבל החלטה כזאת כמשפחה וכרגע טוב לנו ולילדים פה. לפעמים גם חושבים על לחזור, יום ככה ויום ככה".
מכבי חיפה פנתה אליך עם מינויו של מסאי דגו לתפקיד המאמן, לשמש כעוזרו. למה ארה"ב כן וישראל לא?
"בנקודת הזמן של אותה הפנייה, מאוד רציתי להמשיך לשחק וראיתי שאני יכול לשחק גם גופנית וגם מנטלית. אני מאוד רעב, חי מהתחרות ומהתשוקה לנצח בכל אימון. אני מאוד אוהב את היום יום, את התחרותיות הזאת. זאת הייתה הסיבה העיקרית שאמרתי למכבי חיפה לא. אם אני מצטער על זה? ממש לא. אני בקשר טוב איתם, אבל זה לא התאים לי”.
”הם ניסו לשכנע אותי, אבל ראוי לציין שגם גל אלברמן וגם עוזי מור, מאוד הבינו אותי ומאיפה זה מגיע. דיברתי גם עם מסאי דגו ואמרתי לו שמגיע לו עוזר מאמן שיגיע בלב שלם וכל כולו יהיה פנוי גם מבחינה פיזית וגם נפשית לעזור למערכת. אני לא הרגשתי שלם ולא הייתי שם".
מסאי דגו (עמרי שטיין)אז במסגרת הדרך הזאת, מכבי חיפה מהווה חלום עתידי?
"לא הייתי מגדיר את זה כחלום. מכבי חיפה היא הבית שלי ואני בקשר טוב איתם תמיד, גם אחרי שסירבתי להגיע כעוזר או כשאמרתי להם שזה לא הזמן המתאים. לא אגיד שלהיות מאמן מכבי חיפה זה חלום עתידי".
אתה עוקב אחרי ליגת העל? איך אתה רואה את הסיכויים של הקבוצה לזכות באליפות רביעית?
"לפני הכול אני אוהד של מכבי חיפה אז אני קצת לא אובייקטיבי. אני מחזיק אצבעות למסאי דגו, להנהלה ולשחקנים. כמובן שאירועי השביעי באוקטובר טרפו את הקלפים ועצרו את כולם, כך שקשה לנבא מה יהיה. אני כן רואה שמכבי חיפה ניצחה במשחקים האחרונים ונראתה טוב יותר, אבל בגלל המלחמה כל קבוצה תצטרך לראות מה עושים כי אני מעריך שיש שחקנים זרים שלא ירצו לחזור ויהיה קשה להביא חדשים. אני מקווה שההיעדרות של קהל היא זמנית והוא יחזור כמה שיותר. הכי חשוב שיהיה שקט".
תפאורת אוהדי מכבי חיפה לדקל קינן (עמית מצפה)אתה גם חבר טוב של נטע לביא ועולה האופציה שהוא יחזור למכבי חיפה. מה היית ממליץ לו?
"האמת שלא דיברנו לאחרונה וגם לא על זה. אני מעריך שהוא יקבל את ההחלטות שלו ואני לא יודע מה בדיוק המצב שלו ביפן. אני יודע שהדלת שלו במכבי חיפה תמיד פתוחה. האם אני ממליץ לו לחזור? לא יודע. אני חשבתי שאחרי ההופעה הטובה שלו בליגת האלופות הוא יצליח להגיע לליגה בכירה יותר באירופה, אבל הוא בחר ללכת לחוויה אחרת. אני מחזיק לו אצבעות".
עוד מאמן ישראלי צפוי לאמן בארה"ב, אסף נמני.
"אני חבר טוב של אסף ואנחנו מדברים לא מעט. לא נתחרה באותה הליגה, אז לא יהיה מפגש בינינו. אבל אני אשמח שהוא יתקדם הלאה ואולי נתחרה האחד נגד השני בעתיד".
נטע לביא (רדאד ג'בארה)בתור ישראלי שחי בארה"ב ולאור הדיבורים על אנטישמיות במדינה, איך זה מרגיש?
"קודם כל, מאוד מרגישים שעם כמה שטוב לנו פה, זה עדיין לא הבית. הילדים שלי וגם אנחנו מאוד מחוברים למה שקורה בארץ ומשתדלים להתעדכן. כמובן שאנחנו מסננים להם את המידע שהם מקבלים, אבל הם מאוד יודעים ומאוד חשופים למה שקורה. חשוב לנו שהילדים ישמרו על הישראליות שלהם גם שהם פה. יש לנו פה חיים טובים ושגרה טובה, אבל זה לא הבית ואנחנו מרגישים את זה כל הזמן. אלה דילמות שאנחנו חיים אותם יום יום וכמובן שלא קל להיות רחוק מהבית בימים כאלה. אנחנו עוקבים בעצב רב על כל מה שקורה בארץ ומנסים לתמוך כמה שיותר בהפגנות ובתרומות".
אתה מרגיש אנטישמיות?
"לא ממש חווינו אנטישמיות, אבל זה כן ברקע. יש גם המון תמיכה שאנחנו מקבלים באופן יומיומי מהקהילות שפה לידנו. היינו בכמה הפגנות בהן גם הקהילה האיראנית הצטרפה אלינו וזה היה מחמם את הלב לראות את זה. באזור שבו אנחנו גרים אנחנו פחות מרגישים אנטישמיות ביום יום אבל זה כן נמצא שם".
"האנטישמיות באה לידי ביטוי יותר ברשתות, אבל כן יש פה ושם הפגנות פרו פלסטינאיות. מצד שני, זה מאוד ליכד פה את הקהילה הישראלית והיהודית. אגב, רוב החבר'ה הצעירים שתומכים בפלסטינאים וצועקים ‘free palestine’ לא באמת מבינים במה הם תומכים. זה נהיה טרנד ואת רוב המידע הם צורכים דרך איזה סרטון קצר בטיק טוק או משהו כזה".
דקל קינן ומשפחתו (עמית מצפה)איך מגיבים למצב בקבוצה?
"רוב השחקנים מתעניינים קודם כל בפן האישי ושואלים אם המשפחה שלי נמצאת במקום בטוח. הם מתעניינים בישראל וכמובן שאני מנסה להסביר להם כמה שאפשר שלישראל יש את זכות להגן על עצמה ושהיא נלחמת בארגון טרור. יש כאלה שמבינים ויש כאלה שממשיכים לשאול שאלות, אבל הרוב מאוד תומכים".
אבא שלך גר בראש הנקרה. פינו אותו?
"ההורים שלי גרים בראש הנקרה וגם אח שלי והמשפחה שלו. הם כבר חודשיים במלון בטבריה – זה לא אידאלי, אבל לפחות הם במקום בטוח ואנחנו שקטים יותר. אנחנו יודעים ששומרים עליהם ואני מקווה שהם יחזרו הביתה כמה שיותר מהר. אני שומר איתם על קשר יומיומי, הם אנשים צנועים שאוהבים מאוד את הקהילה שלהם, אז הם יודעים גם להודות על הטוב ועל הביחד".