האם יותר אגדות פרשו ב-2023 מאשר בכל שנה אחרת? אולי. תסתכלו על הרשימה, ותגלו שהיא מפוארת בהחלט – הרבה שמות גדולים שעוד נתגעגע לימים בהם ראינו אותם מלהטטים על הדשא.
ג'אנלואיג'י בופון
הקריירה המופלאה שארכה 28 שנים הגיעה לסיומה באוגוסט כאשר השוער המיתולוגי בחר לתלות את הכפפות. שנתיים קודם לכן, הוא חזר לפארמה, קבוצת נעוריו האהובה, במטרה להחזירה לליגה הבכירה. אולי הוא היה צריך לעשות את הצעד הזה קודם – למשל, ב-2018, כאשר הועזב מיובנטוס ובחר לחתום דווקא אצל הקטארים בפאריס סן ז'רמן.
השנה הזו השאירה כתם, ואז הגיעה הקדנציה השנייה אצל הגברת הזקנה. החלום בפארמה לא התממש, אם כך, במלואו, כי היא נותרה תקועה בליגה השנייה גם עם בופון. הכוכב, שמוגדר על ידי רבים מאוד כגדול שוערי תבל בכל הזמנים, הרגיש בגיל 45 כי מיצה את עצמו, ומונה מיד לראש הסגל של נבחרת איטליה במקומו של ג'אנלוקה ויאלי המונח. פארמה, אגב, דוהרת העונה בפסגת הליגה השנייה בלעדיו.
ג'אנלואיג'י בופון (רויטרס)ג'ורג'ו קייליני
קצת מדהים לחשוב כי כאשר בופון זכה בגביע העולם ב-2006 עם מופע של רשתות נקיות, היה קייליני עדיין שחקן צעיר שרק התחיל את דרכו ביובנטוס, וכלל לא היה רלוונטי לסגל הנבחרת. בשנים שחלפו מאז הוא הפך לאגדה נדירה, בלם על ששמו ייכתב בספרי ההיסטוריה ונכנס לפנתאון כאחד הבלמים האיטלקים הגדולים אי פעם – לא דבר של מה בכך כאשר מדובר במדינה המזוהה ביותר עם איכות ההגנה.
על פועלו הייחודי ביובה ובמדים הכחולים של הנבחרת תוכלו לקרוא בהרחבה כאן. אדם רחב אופקים, משכיל ובעל תואר בכלכלה, הוא היה הבריון החינני על הדשא, וגם אוהדי הקבוצות היריבות סימפטו אותו מאוד. איך אפשר שלא? ‘קינג קונג’ האיטלקי קיווה לסיים את הקריירה עם תואר אליפות שני ברציפות ב-MLS במדי לוס אנג'לס, אבל הסתפק באחד והודיע על פרישה בגיל 39 בשבוע שעבר אחרי ההפסד בגמר.
ג'ורג'ו קייליני נפרד מאוהדי יובנטוס (רויטרס)גארת’ בייל
הקיצוני חובב הגולף נטש את הכדורגל כבר אחרי האליפות היחידה שלו במדי לוס אנג'לס לצד קייליני. הוא עשה זאת בינואר, בגיל 33 בלבד, בתום המונדיאל ההיסטורי במדי נבחרת וויילס. הטורניר עצמו לא הלך לפי התוכניות של בייל, כי הנבחרת הציגה יכולת ירודה והודחה בשלב הבתים, אבל עצם השתתפות הייתה חשובה עבור השחקן שראוי להיכלל בתחרות על תואר הכדורגלן הוולשי הגדול בכל הזמנים.
לו הפציעות לא היו פוגעות ברוב הקריירה שלו ריאל מדריד, ולו לא היה בוחר לבזבז תשע שנים בסנטיאגו ברנבאו כאשר היה ברור כשמש שעדיף לו למצוא קבוצה אחרת בה ימצה טוב יותר את הפוטנציאל, לא היו כאן סימני שאלה כלל, אבל בייל תמיד עשה את הכל בדרכו המיוחדת, כי הוא חי בעולם משלו, ואת המספרת ההיא בגמר ליגת האלופות ב-2018 איש לא ישכח.
גארת' בייל (רויטרס)אדן הזאר
אם כבר מדברים על שחקנים שנכשלו בריאל מדריד מסיבות בריאותיות אחרי מעבר מתוקשר מאנגליה, הרי שהבלגי עונה על ההגדרה הזו טוב פי 100 מיליון. עד קיץ 2019, הוא היה כוכב על בצ'לסי, ורק שנה לפני החתימה בבירת ספרד היה אחד המצטיינים בגביע העולם, ואז באו ארבע השנים העגומות בסנטיאגו ברנבאו, במהלכן הוגדר הזאר כסוג של שחקן עבר עוד לפני שהודיע על פרישה בגיל 32 באוקטובר האחרון, בתום התלבטות קצרה. היו לו הצעות רבות, חלקן נפלאות מבחינה כספית, אבל התשוקה כבר לא הייתה שם, והברכיים לא החזיקו מעמד. זה היה סוף עגום, אבל אנחנו נזכור את הימים הגדולים של הקוסם הזה.
אדן הזאר (רויטרס)דויד סילבה
בניגוד להזאר, התחבולן הספרדי עבר את הקריירה הארוכה שלו ללא פציעות קשות, והתכוון להמשיך לזהור על הבמה הגדולה גם בגיל 37, במיוחד העונה אחרי שהעפיל עם ריאל סוסיאדד לליגת האלופות. אך הגורל רצה אחרת, וביולי קרע סילבה רצועות בברכו, מה שגרם לו להודיע בצער על סיום לא צפוי. וזה מצער מאוד, כי גם בגילו המתקדם הוא נותר שחקן פנטסטי, עם יצירתיות שלא ידעה גבול וחיוך ממכר שגילה עד כמה הוא נהנה מכל שניה על הדשא. סילבה הגדיר את מנצ'סטר סיטי במשך עשור, והגדיר במידה לא מבוטלת גם את נבחרת ספרד – וזה לא דבר של מה בכך לנוכח התחרות העצומה מצד גאונים גדולים אף יותר, אנדרס אינייסטה וצ'אבי.
דויד סילבה (La Liga)ססק פברגאס
פברגאס צעיר מסילבה בשנה, וגם הוא היה שותף לזכיות של נבחרת ספרד ביורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012. הנסיגה ביכולתו חלה בגיל מוקדם יותר בהשוואה לסילבה, וכבר המעבר למונאקו ב-2019 סימל את תחילת הסוף. כאשר חתם בקומו מהליגה השניה באיטליה ב-2022, היה ברור שהוא מתכנן עתיד כמאמן, וזה אכן קרה. ססק בקושי שיחק על שפת האגם הציורי, התמקד בלימודי טקטיקה, ותלה את הנעליים בקיץ כדי לתפוס פיקוד בקבוצה הצעירה של המועדון. הקידום לא איחר לבוא, והחל מנובמבר פברגאס הוא מאמן קומו, שמדורגת בצמרת ועשויה אולי לעלות לליגה הראשונה. זה יכול להיות מסקרן.
ססק פברגאס (הטוויטר של קומו)זלאטן איברהימוביץ'
זלאטן לא רוצה להיות מאמן, כי הוא תמיד העדיף להיות הבוס באמת – וזה אומר מנהל. בדרך לשם, הוא מונה החודש ליועץ מיוחד להנהלת מילאן, בתקווה להתקדם למשרה משמעותית במהרה. האוהדים קיבלו את ההודעה בהתרגשות, כי איברהימוביץ' הוא עילוי בסן סירו, וניתן היה לחוש זאת בפרידה סוחטת הדמעות שארגן לעצמו במפתיע בתום המשחק האחרון של עונת 2022/23 בסן סירו.
איש לא ידע על תוכניותיו לפרוש, וזה מדהים בפני עצמו כאשר מדובר בכדורגלן בן 41. ההתעקשות שלו לחזור מפציעה קשה בברך כדי להיות שותף לאליפות ב-2022 גבלה בחוסר שפיות, אבל העונה הקודמת הוכיחה אפילו לזלאטן שכוחותיו מוגבלים, והוא שותף בארבעה משחקים בלבד. בתפקידו החדש, הוא ידאג שמעריציו לא יתגעגעו יתר על המידה.
זלאטן איברהימוביץ' נפרד מהסן סירו (הטוויטר של מילאן)חואקין
והנה אייקון נוסף שהחליט לפרוש בתום העונה שעברה בגיל 41. במקרה של חואקין, שינק עד שהיה בן שש וקיבל בשל כך סגולות מיוחדות לטענתו, נדמה היה כי הוא פשוט ניצחי. הקשר, שהיה אחד הטובים בליגה הספרדית עוד ב-2002, הגשים חלום עבור אוהדי בטיס כאשר זכה בגביע השני שלו ב-2022, וכל המדינה הריעה לו, כי אי אפשר שלא להתאהב בסגנונו הכיפי ובחוש ההומור הנפלא שלו. בכל הקשור ליצירתיות, איסקו ממלא העונה את מקומו במדים הירוקים-לבנים של בטיס, וחואקין שבע רצון מכך.
חואקין (רויטרס)דייגו גודין
סגנון המנהיגות של גודין היה שונה ב-180 מעלות – האורוגוואי לא השתעשע על המגרש אלא בא לעבוד. בתקופת הזוהר שלו באתלטיקו מדריד, מעטים יכלו להתחרות בו. הוא היה אחד הבלמים הטובים בתבל, שתרם רבות גם בהתקפה, כבש את השער שהביא לקולצ'ונרוס אליפות ב-2014 וגם את השער שכמעט איפשר להם לזכות בליגת האלופות בחלוף ימים ספורים.
תקופתו הארוכה בפסגת הכדורגל הסתיימה אחרי המעבר המאכזב לאינטר ב-2019, אבל גודין המשיך להצעיד את נבחרתו כמעט עד סוף הקריירה, וענד את סרט הקפטן גם במונדיאל הרביעי שלו ב-2022. הוא יורד מהבמה כשיאן ההופעות של התכולים בפער עצום עם 161 הופעות. באופן רשמי, הפרישה הוכרזה בקיץ בתום שנה לא רעה במדי ולז סרספילד בארגנטינה.
דייגו גודין (רויטרס)תיאו וולקוט
לוולקוט יש אפס דקות משחק במונדיאל בקריירה, וזה נתון מדהים אם זוכרים שסוון גוראן אריקסון זימן אותו לסגל לגביע העולם ב-2006 על תקן נער בן 17 שהיה אמור לצבור ניסיון, ושחקן הכנף נסע לטורניר עוד לפני שערך את הופעת הבכורה שלו בפרמייר ליג. ארסנל בדיוק החתימה אותו מסאות’המפטון שהייתה אז בליגה השנייה, והמעגל נסגר באופן אירוני ומר מאוד מבחינתו, כי את הקריירה סיים הקיצוני האנגלי במדי הקדושים שירדו בעונה שעברה לליגת המשנה מהמקום האחרון. וולקוט עצמו בחר לא להיות שותף להרפתקה הזו, ותלה את הנעליים באוגוסט בגיל 34.
ת'יאו וולקוט חוגג (רויטרס)מסוט אוזיל
הנה עוד תותחן לשעבר שסיים את דרכו בכדורגל בגיל 34, ורוב אוהדי ארסנל לא מתגעגעים אליו במיוחד. אוזיל, שהגיע ללונדון מריאל מדריד עם ציפיות אסטרונומיות ב-2013, עזב את המועדון בטונים צורמים בתחילת 2021, וזה מאפיין את הקריירה שלו באופן כללי. על הכישרון שלו בניהול המשחק ובמסירות לכל הטווחים אין עוררין, אבל אופיו של אוזיל פגע באופן משמעותי במורשתו.
גם את נבחרת גרמניה הוא נטש ב-2018 בנסיבות עגומות, ולא זכור לטובה למרות שהיה אחד הכוכבים החשובים בזכיה במונדיאל 2014 והגדיר במידה לא מבוטלת את עידן המאמן יואכים לב. למעשה, אפילו הקדנציה בפנרבחצ'ה אהובתו, אליה כה השתוקק לעבור לדבריו, הסתיימה בפיצוץ גדול. את העונה האחרונה בילה אוזיל כמעט בלי לשחק באיסטנבול בשאקשהיר, מועדון המקושר מאוד לדיקטטור ארדואן איתו יש לו יחסים חמים מאוד. הוא פרש במרץ, ומי יודע – אולי צפוי לו עתיד בפוליטיקה הטורקית.
מסוט אוזיל (רויטרס)מארק האמשיק
ומכיוון שלא כיף לסיים את הסקירה דווקא עם אוזיל, נחתום עם כוכב כריזמטי יותר שסיים את הקריירה בליגה הטורקית, אך זכור הרבה יותר ממחוזות אחרים. האמשיק הצטיין בטרבזונספור, אבל שמח במיוחד לעקוב אחרי הדהירה של נאפולי לאליפות. אמנם התכולים מדרום איטליה עשו זאת בלעדיו, אבל הוא הרגיש שייך לחגיגות האוהדים בכל זאת אחרי שבילה תריסר שנים במועדון בין 2007 ל-2019.
הסלובקי ענד את סרט הקפטן בנבחרת הלאומית עוד במונדיאל 2010 בו היא ניצחה את איטליה והוא שיאן הופעותיה בכל הזמנים. סמלי, אם כך, היה כשהוא הוזעק לשורותיה באופן חריג ביוני השנה, אחרי שכבר פרש, ונטל חלק בשני המשחקים האחרונים בחייו במוקדמות יורו 2024. שניהם הניבו ניצחונות.
מארק האמשיק חוגג (רויטרס)