אלעד בראון ומכבי הרצליה הפכו לסינדרלה של הליגה לאומית. הקבוצה של אריאל שיימן, ששבה לליגת המשנה לאחר מספר עונות לא פשוטות בליגה א', הפכה למרעננת הרשמית שלה תחת המאמן בן ה-43, בעונת הבכורה שלו בליגה הלאומית.
בראון, אחיו של עידן בראון, מנהלה המקצועי של מחלקת הנוער בהפועל ב"ש, לקח את הקבוצה בליגה א', הציל אותה מירידה לליגה הרביעית לפני כשנתיים, כשכעת, הוא צובר כבר 15 נקודות מתוך 21 אפשריות מאז חזרה הליגה לפעילות לאחר הפגרה כפויה.
בראיון מיוחד למדור "לאומית במוקד", מספר בראון על הכושר המצויין של קבוצתו מאז החזרה, מספר על הדרך שעבר כמאמן, מודע לחשיבות העונה הראשונה שלו בלאומית וגם מדבר על הקשר המיוחד עם אחיו עידן.
איך חזרתם בצורה כ"כ טובה מהפגרה?
"למען האמת, לקח לנו קצת זמן להכיר את הליגה, גם לי וגם לשחקנים. הייתה קצת התרגשות בהתחלה מהעלייה לליגה הלאומית כי יש לנו לא מעט שחקנים אנונימיים שעשו עונות טובות בליגה א' ופתאום הגיעו לליגה הלאומית. בסופו של דבר לקח קצת זמן, אבל זה מסתדר".
זה סגל שבאמת לא עבר ממש מתיחת פנים.
"עד עכשיו השחקנים עושים את העבודה בצורה טובה. זה נכון שהם באו מליגה א', אבל הם באו רעבים ורוצים להצליח ולהתקדם קדימה. יש המון שחקנים שהאמנתי בהם והגיעו קדימה וגם לשחקנים הללו, זה רק עניין של זמן מבחינתי".
אתה בטח שומע אנשים שמצקצקים ומדברים על כך שיש לכם הרבה מזל כי אתם לא הקבוצה הכי יצירתית שבעולם.
"זה נכון שאנחנו לא הקבוצה שמשחקת את הכדורגל הכי מבריק בעולם, אבל אנחנו קבוצה. אני שמח שחדר ההלבשה מלוכד, השחקנים עובדים מאוד קשה במגרש ונשמעים מבחינה טקטית. בסופו של דבר זה מביא תוצאות. אני חייב להגיד שהיו משחקים בתחילת העונה שהצגנו בהם כדורגל יותר מלהיב לצופה, אבל לא הבאנו נקודות.
"למשל במשחק באום אל פאחם שבו היו לנו המון דקות טובות, בהן הראנו עליונות ובסופו של דבר חזרנו עם 0 נקודות. במשחקים האחרונים שלנו אנחנו מציגים משחקים שנראים לצופה אולי יותר אפרוריים, אבל השחקנים עומדים נכון טקטית ועובדים קשה כדי להביא שלוש נקודות יקרות. זה מה שקורה לנו במשחקים האחרונים".
אתה לא מרגיש שאתה צריך להתנצל על הסגנון.
"ממש לא. אנחנו צריכים להמשיך ולעבוד קשה ולהשתפר. זה חשוב מאוד להיראות יותר טוב ממשחק למשחק, אבל להתנצל על סגנון המשחק? ממש לא".
אתה מופתע בעצמך מפתיחת העונה הטובה שלכם?
"אנחנו עדיין בתחילת העונה מבחינתי ויהיו גם רגעים פחות נעימים ויותר קשים בליגה לאורך זמן. בסופו של דבר, אנחנו צריכים לצבור כמה שיותר נקודות קודם כל כדי להישאר בליגה. אי אפשר לשכוח שאנחנו גם לא משחקים בבית שלנו בהרצליה, אלא משחקים בחוץ. עם כל הכבוד, האצטדיון בנתניה הוא לא הבית שלנו והמטרה הראשונית שלנו היא לתקוע יתד ולא להיקלע למאבקי התחתית. אז אנחנו צריכים לצבור כמה שיותר נקודות עכשיו, כדי שנוכל ליהנות בהמשך".
אבל אי אפשר לכוון למטרות אחרות? יותר גבוהות?
"כרגע לא. שוב, אין לנו מגרש ביתי וזה משהו שהוא לא פשוט לקבוצה שרק עולה מליגה א'. אנחנו לא מהקבוצות עם התקציבים הכי גבוהים ונעשה את הכי טוב שאפשר כדי לסיים כמה שיותר גבוה. אבל המטרה הראשונית שלנו היא חד וחלק להישאר בליגה".
תספר על העבודה עם שיימן. הוא בעלים שמאוד מבין כדורגל ואוהב להיות מעורב.
"אני נמצא במועדון כבר שנה שלישית וביני ובין אריאל יש כימיה נהדרת. אריאל מעורב, דעתן ואומר את שלו. הוא מבין כדורגל כמו שאמרת, אבל כל אחד מבין את מקומו: הוא כבעלים ואני כמאמן".
זו עונת הבכורה שלך בליגה הלאומית. בינתיים אתה מצליח הרבה מעבר לציפיות. אילו התאמות היית צריך לעשות בין ליגה א' ללאומית? מה שונה?
"קודם כל הקצב הוא שונה והרמה היא שונה. המתקנים כמובן שהם עולם אחר לחלוטין ממה שהתרגלנו בשנים האחרונות. ההכנה למשחק היא שונה, יש הרבה יותר טכנולוגיה להתכונן למשחק מאשר בליגה א' למרות שגם בליגה א' עשינו את זה עם מידע מצומצם. בליגה א' היינו צריכים לעבוד יותר קשה מעכשיו".
בוא נדבר עליך. אשאל את זה הכי ישיר: מאיפה צצת? היית בנוער ובליגות הנמוכות.
"התחלתי באמת ממחלקות הנוער: מילדים א' קפצתי בכל סולם הדרגות, משם התקדמתי לליגות הנמוכות. הייתי בכל הליגות הנמוכות מליגה ג', הייתי מאמן הנוער בהפועל חיפה והסקאוט של מכבי ת"א. בסופו של דבר זה שעברתי את כל המסע הזה, הביא אותי להיות מאמן יותר טוב. זה עזר לי לבוא מוכן יותר לליגה הלאומית וזה הזמן שלי לעבוד קשה ולהוכיח את עצמי בליגה הלאומית.
"בסופו של דבר אין קיצורי דרך וצריך לעבוד מאוד קשה כדי להגיע לאן שאתה רוצה להגיע. אני יכול להגיד לך שכיוונתי לפה והאמנתי בעצמי. יש מסביבי צוות נהדר של אנשים שעובד איתי מספר שנים, מאז שהגעתי למכבי הרצליה. צריך להגיד מילה טובה לאריאל שלקח אותי בליגה א' צפון והאמין בי. הוא נתן לי במה נהדרת להתבטא במכבי הרצליה".
גם יש את עניין הפרנסה בליגה הלאומית, הרי בליגה א' רגילים אולי לעבוד בעוד עבודה.
"קודם כל, יש לכל אחד את העסקים האישיים שלו בתחום שלו. מאמן כדורגל בליגה לאומית מתפרנס בצורה יפה, ככה אני יכול לפחות להעיד על עצמי. לא נפגעתי בפרנסה מעולם וקיבלתי משכורת מכובדת. גם ההערכה של אריאל שיימן כלפיי עלתה וקיבלתי סוג של הערכה נוספת. בתחילת דרכי עבדתי כקב"ט, עד לפני ארבע שנים אבל מאז שהגעתי להרצליה כבר לא עבדתי בזה".
אז בזכות זה שהיית קב"ט ההגנה שלך טובה. אתה יודע לשמור.
"אנחנו עובדים מאוד קשה בשביל שבסופו של דבר נייצב את ההגנה שלנו. אנחנו מאוד מאמינים שאם אנחנו לא נספוג, אנחנו נכבוש".
עד העונה הזאת אנשים ששמעו את השם שלך הכירו אותך הרבה בזכות אח שלך עידן.
"לי זה לא הפריע כי עידן עומד בפני עצמו ועושה עבודה נהדרת איפה שהוא נמצא. אני משתדל לעשות גם כן עבודה טובה: אם זה בעונה הראשונה במכבי הרצליה כשנשארנו בליגה א' אחרי שהיינו קרובים מאוד לליגה ב'. עונה לאחר מכן עלינו ליגה, כך שאי אפשר להתווכח עם עובדות. מבחינתי ההישג של ההישארות עם ארבע יורדות הוא אפילו גדול יותר מהעלייה לליגה הלאומית. עם עובדות אי אפשר להתווכח וברגע שאתה דבק במטרה ועובד קשה, גם התוצאות מגיעות. לגבי עידן: הוא עובד בצורה חרוצה ומצליח גם בתחום".
איך מערכת היחסים בבית של שני אחים מאמנים?
"לכל אחד יש את הדעות שלו ואנחנו מחליפים מחשבות ביחד. זה כיף בסופו של דבר שהבית חי ונושם כדורגל וזו אווירה נהדרת מבחינתי. אנחנו מדברים אחד עם השני המון בנושא הכדורגל וזה כיף עבורי כי זה עוד גורם מקצועי שכיף לי לדבר איתו".
אומרים הרבה פעמים שהעונה הראשונה בליגה בכירה תקבע את ההמשך וכמה תהיה מבוקש בעתיד.
"קודם כל, אני מרגיש שהשנה הראשונה שלי בליגה הלאומית היא שנה שחובת ההוכחה עליי. בסופו של דבר בשביל זה אנחנו עובדים: בשביל לעלות בסולם הדרגות וזו המטרה שלנו להוכיח את עצמנו. לא תמיד זה מצליח, אני שמח שכרגע לי זה מצליח באופן אישי. אני לא שוכח שיהיו גם ימים קשים ושגם לפיהם נימדד. נימדד גם ברגעים פחות נעימים ולא רק בהצלחות, זה המבחן האמיתי".
בוא נקח את אח שלך. הוא קיבל את הצ'אנס בליגת העל בגיל צעיר וגם אם זה לא היה באשמתו, חוסר ההצלחה פגע בו להמשך.
"שוב, השנה הראשונה מאוד קשה. אם נגעת בעניין של עידן, אני חושב שהוא עשה שם דברים שרק היום אנשים מצליחים להבין. הוא לקח שחקנים צעירים כמו עומרי אלטמן ודור חוגי, שהיו אז אנונימיים והובאו להפועל פ"ת בתקופה לא קלה. זה נכון שהפועל פ"ת ירדה ליגה בסופה של דבר, אבל עידן לא סיים את העונה. הוא עשה שם דברים יפים ואם לא היו קוראים לו עידן בראון, אולי לא היו מפטרים אותו. קשה מאוד בשנה הראשונה לתקוע יתד ולעידן היה קשה באותה תקופה".
יש לא מעט מאמנים שיושבים בחוץ, כמה אתה צריך להוכיח ולשמור על מקומך?
"אני צריך להוכיח לעצמי ולא להתעסק במאמנים אחרים. אני רוצה להצליח עם הקבוצה שבניתי וזאת המטרה. כל משחק אנחנו נמדדים מחדש וצריכים להוכיח את עצמנו. מבחן התוצאה הוא זה שידבר ולא שום דבר אחר".
אמרת שקפצת בסולם הדרגות. מה המדרגה הבאה אליה תרצה להגיע?
"המחשבה שלנו צריכה להיות מאוד ממוקדת והמשחק הבא הוא המטרה. תמיד ארצה להתקדם קדימה, אבל כל דבר בזמנו. אני צריך להשתפשף בליגה הלאומית ולהיראות יותר טוב ובהמשך ארצה להגיע לליגת העל. אבל אני קודם כל צריך לעשות מספר שנים בליגה הלאומית ולא להגיע לליגת העל בבום. אני מאמין בדרך".
כמה קשה לשחק עם כל המצב במדינה?
"קודם כל אני גאה בחיילי צה"ל, בכל הלוחמים שעושים את העבודה כדי שאנחנו נוכל לשחק כדורגל. אני משתתף בצער המשפחות וכל פעם אנחנו מקבלים הודעות איומות מבחינתנו וזה לא פשוט. הכדורגל בסופו של דבר מתגמד: אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים בזכות אלה שנלחמים למעננו. השעתיים הללו מהוות את הפינה השקטה שלנו, ההתנתקות מהסביבה. זה לא פשוט כי כל פעם אנחנו סופגים טלטלה חדשה במלחמה הזאת. המלחמה הזאת נגעה בכולנו כי אין מישהו שלא מכיר מישהו. אני שמח שחזרנו לשחק כדורגל ואני חושב שזה דבר חשוב ומבורך".
אתה אומר שאין מישהו שלא מכיר מישהו. איפה זה פגש אותך?
"יש הרבה מקרים. ברמה האישית יש לנו משפחה וחברים. אני יכול להגיד לך שלפני המלחמה, הייתי בחופשה ברומניה וזו הייתה אחת החופשות הרעות שלי. באותו המלון היה איתי חבר בשם שמעון דהן שאיתו נסעתי לנפוש והילד שלו, שקד דהן, היה מוגר כנעדר. בסופו של דבר הוא היה חלק מההרוגים".