מאז שלוש האליפויות ההיסטורית בעידן ברק בכר שהסתיימו ב-2018, הפועל באר שבע לא מצליחה לבנות תלכיד שיספיק לשחזר את התקופה המוצלחת ההיא. שלל בעיות וחוסר התאמה של שחקנים ישראלים וזרים מובילים לרכבת בלתי פוסקת וניסיונות הולכים וחוזרים מצד הבעלים אלונה ברקת לבנות קבוצה חזקה שתוכל לעשות את זה וללכת עד הסוף, אבל זה לא קרה עדיין.
בעונה שעברה הייתה תחושה שהפועל באר שבע תחת אליניב ברדה תוכל לעשות את זה ולקחת ממכבי חיפה את האליפות השלישית ברצף שלה, אבל בסוף, במאני טיים, יחסי הכוחות הברורים באו לידי ביטוי בעיקר במשחקים בין שתי הקבוצות, שהסתיימו במעמד צד אחד והשאירו את אנשי באר שבע לשבור את הראש איך מתקנים זאת בעונה הבאה, קרי 2023/24.
מאמן הקבוצה אליניב ברדה סיים את העונה השנייה שלו כמאמן ראשי עם תחושות קשות. תחושות של פספוס, אכזבה ובעיקר עצבים כי התחושה הייתה שהוא היה קרוב, אבל בפועל היה רחוק. התחושות הללו הובילו לניסיון להגיע למסקנות מה כן צריך כדי ללכת עד הסוף בעונה הזו ועשו כמה מהלכים. יש רק בעיה אחת – גם ברדה וגם ברקת לא חשבו שזה ייראה כמו שזה נראה היום.
היום אנחנו כבר חמש שנים מאז והפועל באר שבע עוד לא מצאה את הכיוון בדרך לאליפות שישית בהיסטוריה, אבל העונה הזו היא נראית רחוקה יותר מכל עונה אחרת וזה בא לידי ביטוי עם פתיחה חלשה מאוד שבה היא צוברת רק 8 נקודות מתוך 24 אפשריות. מדובר בפתיחה הכי חלשה מאז עונת 2011/12, אז המאמן ניר קלינגר עמד על הקווים והתפטר מתפקידו בסיום המחזור השמיני דווקא לאחר ניצחון בכורה שלו עם באר שבע על הפועל חיפה באצטדיון קריית אליעזר, כשהוא מודיע על התפטרותו בשידור חי.
כעת המשבר הספורטיבי שבו נמצאת הפועל באר שבע מכניס את כל המערכת ללחץ גדול. ONE עם חמשת הגורמים לפתיחה החלשה של באר שבע, שנמצאת 2 נקודות בלבד מהקו האדום.
1. תיאום ציפיות
אם מנתחים את העונה של הפועל באר שבע עד כה, יש כמה גורמים לפתיחה החלשה, אבל זה מתחיל מתיאום ציפיות. התקציב שמעמידה אלונה ברקת בבירת הנגב הוא מכובד ביותר, השלישי בגודלו בליגה, אבל הוא לא עומד בתחרות מול מכבי חיפה ומכבי תל אביב, שכמו באר שבע מגדירות את מטרתן מן הסתם בזכייה בצלחת. ברקת ידועה בתור ווינרית גדולה, כזו שמכוונת הכי גבוה שיש, אבל בסוף פערי התקציב מנוגדים לציפיות הגבוהות ברוב הפעמים.
ברקת מבחינתה, הייתה שמחה להשקיע את סכומי הכסף של מיץ’ גולדהאר ויעקב שחר, רק בהנחה וההכנסות שלה היו כפי שיש בבלומפילד וסמי עופר. בעידן טוטו טרנר, הבעלים לא מכניסה את אותם הסכום הגדול פי שניים שמכניסים גולדהאר ושחר ממכירת מנויים, כך שאפשר בהחלט להבין את ברקת אם היא בוחרת לא להביא את הדלתא מהבית.
ברגע שהתקציב לא מתקרב לתקציב של מכבי וחיפה, ברקת וברדה הווינרים יכולים לכוון אל עבר צלחת האליפות, אבל אם אין התחברות מושלמת של השחקנים הזרים והישראלים – כל הצהרה אל עבר זכייה באליפות רק מלחיצה את המערכת ופתיחת ליגה לא טובה כמו הפתיחה בעונה הזו, מנפצת את החלום של קהל האוהדים.
חשוב לזכור, הפועל באר שבע הצליחה לזכות כבר באליפות עם תקציב קטן בהרבה ממכבי תל אביב ומכבי חיפה, בעונת 2015/16, אבל אז הכל התחבר בשלמות. ברק בכר הגיע, מאור בוזגלו כבר צבר ניסיון, מאור מליקסון הגיע ויחד איתו שחקנים גדולים כמו טוני וואקמה, מהראן ראדי, אובידיו הובאן, ג’ון אוגו, בן שהר ואחרים. כשהכל מתחבר, השמיים הם הגבול וזה מה שגם קרה. יעשו נכון בבאר שבע, גם במצב של ירידה במכירת המנויים, אם לא ימהרו לצאת בהצהרות, או להפחית בהגדרת הציפיות כדי שנקודת ההתחלה תהיה פחות לחוצה ויותר בריאה.
2. שחקני רכש לא מספיק איכותיים
התקציב של ברקת בסוף בא לידי ביטוי גם בעוצמת הסגל, אין לאן לברוח. הפועל באר שבע של היום כבר לא מתחרה על הישראלים הכי טובים, זרים איכותיים לא מגיעים גם כתוצאה מסקאוטינג לא מספיק טוב וגם כתוצאה מתקציב נמוך יחסית. אם המזל לא מגיע אז זה מה שקורה כבר כמה שנים. והפועל באר שבע מדשדשת בבינוניות. זרים כושלים כמו ז’וליאן סטו, ג’ונתן אגודלו, גוסטבו מרמנטיני, נייג’ל האסלביינק, אסטריט סלמאני, חוסה אנחל קאריו, ג’ימי מרין, דוידה פטרוצ’י, קווין טאפוקו, פאוליניו והרשימה עוד ארוכה הם דוגמה למדיניות הרכש שלא מצליחה להביא את העוצמה הזכורה לטוב של הפועל באר שבע.
העונה, הדברים באו לידי ביטוי בצורה יותר משמעותית ואין את אלילת המזל כשצריך אותה. ברדה בתור האוטוריטה המקצועית העליונה חיזק בקיץ את הקבוצה במספר שחקנים ישראלים וזרים שלא מצליחים להביא את עצמם לידי ביטוי ונחשבים לאכזבה גדולה, על אף שיצא למחנה האימונים עם סגל כמעט סגור. גיא בדש שכיכב בהפועל ירושלים לא מוצא את מקומו, אופיר מרציאנו כבר איבד את אפודת השוער לניב אליאסי, אלון תורג’מן לא פוגע והראל שלום לא מנצל את חצאי הצ’אנסים מברדה.
הבעיה בזרים באה לידי ביטוי גם העונה, אנטוניו ספר מראה ניצוצות, אבל זה לא מספיק, כריסטופר פטרסון שהגיע בקול תרועה מהבונדסליגה השנייה כבר הספיק לעזוב ופטריק קלימלה שהגיע בינואר בשנה שעברה נחשב לאכזבה גדולה וגם הוא כבר לא פה. אגב, אם שואלים את אנשי הקבוצה, אפילו שפטרסון וקלימלה אכזבו, האיכויות שלהם מבחינת מהירות ופיזיות לא מגיעים משחקנים אחרים בסגל.
מי שכן נשאר, הלדר לופס כבר בן 35 ורחוק מהשיא, אנדרה פוקו שהגיע ומגלה יכולת טובה, אבל נעצר בגלל שלא התאמן באופן סדיר בגלל הפגרה ואימראן עומאר שעדיין לא מצליח להיכנס לקצב של הקבוצה ונגד נתניה אפילו לא התחמם.
3. מכירת שחקנים בכירים בקיץ
ועם כל זה, צריך לזכור את העובדות ורשימת העוזבים בחלון ההעברות של הקיץ. עומרי גלזר שהיה שוער העונה שעברה נמכר לכוכב האדום בלגרד של ברק בכר (1.5 מיליון אירו) ושני השחקנים הדומיננטיים רמזי ספורי ושגיב יחזקאל נמכרו בעסקת חבילה לאנטליהספור (1.8 מיליון אירו). בנוסף, יוג’ין אנסה המושמץ ולא בזכות, עבר לדאלאס מבלי שהגיע מחליף שיכול להתקרב אליו במהירות. הסגל של ברדה נחלש באופן משמעותי בחלון ההעברות של ינואר, כשהוא נותר ללא מגן ימני טבעי וללא קשר כמו רמזי ספורי שיכול לסייע במצבים נייחים.
בעבר, כשהפועל באר שבע הייתה בשיאה, היא החזיקה בסגל שלה מספר גדול של שחקני נבחרת. זה די טבעי שלקבוצה המובילה בכדורגל הישראלי, יש כמות גדולה של נציגים בנבחרת הלאומית. אחרי המכירה של אותם שלושת שחקני הנבחרת (גלזר, ספורי ויחזקאל) וכרגע מספר השחקנים של האדומים עומד על אחד בלבד, מיגל ויטור הוותיק וגם הוא על תקן מתאזרח.
4. כושר גופני לקוי
אחת הבעיות המורכבות לקבוצת ספורט שחוזרת להתאמן אחרי זמן רב, היא הכושר הגופני. שחקני באר שבע חזרו כמו רוב קבוצות הליגה להתאמן לאחר שבועיים וחצי מאז פרוץ הלחימה, אבל בזמן האמת כשהליגה חזרה – זה נראה ששחקני הפועל באר שבע פשוט לא הגיעו מספיק מוכנים.
מתוך ארבעת השערים שהקבוצה ספגה בשלושת המחזורים מאז שליגת העל חזרה היו אחרי הדקה ה-86 ושלושה מהם הגיעו דרך טעויות לא מחויבות של שחקני ההגנה. בבאר שבע יודעים שיש בעיה של כושר גופני לקוי, אבל מסרבים להשתמש בזה כתירוץ למצב של הקבוצה.
5. צוות מקצועי
אין מה לעשות, אבל שוב נשווה לתקופת בכר. הפועל באר שבע תחת ברק בכר התפארה בצוות מקצועי גדול ורחב. המאמן שהוביל את באר שבע לשלוש אליפויות דאג להקיף את עצמו בצוות מקצועי גדול שכולם היו משלימים אחד את השני. הרבה חיצים מופנים כרגע על אליניב ברדה, אבל צריך לזכור עדיין שברדה חסר ניסיון, אפילו אחרי זכייה היסטורית בגביע והעפלה לשלב בתים של הקונפרנס ליג. גם ברדה עדיין לומד וגם הוא עושה וימשיך לעשות טעויות.
העונה של הפועל באר שבע עברה זעזוע גם בצוות המקצועי. מאור מליקסון שהיה המשלים של אליניב ברדה מאז שירד מעמדת המנהל המקצועי לעמדת המאמן, החליט לעזוב את התפקיד ואת הכדורגל בכלל ולהתמקד בדברים אחרים. ברדה, החליט למלא את החלל הגדול שהשאיר מספר 24 בעוזר מאמן ספרדי, מוכשר מאוד ומכיר את באר שבע מימי אתלטיקו מדריד, אבל עדיין מדובר במאמן ללא זיקה לליגת העל. ברדה ניחן בספרדית שוטפת, אבל אולי היה צריך להביא בנוסף אליו מאמן ישראלי שמכיר את כל הליגה ויכולת לתת זווית נוספת שהכי קרובה למה שמליקסון נתן.
בנוסף, עזיבת מאמן כושר בצוות מקצועי קשורה גם לבעיה מספר 4, בעיית הכושר הגופני. בקיץ האחרון עזב מאמן הכושר אודי בן שמחון לבית"ר ירושלים מכמה סיבות מקצועיות וכלכליות ובבאר שבע נתנו לו את ברכת הדרך להתקדם תחת יוסי אבוקסיס. אבל לא הגיע מחליף ברמה שלו שיוכל לסייע למאמן הכושר הראשי מיכאל ברוש. לשם השוואה, בעונות האליפות היו לבאר שבע שלושה אנשי מקצוע בתחום הכושר – דרור שמשון, מיכאל ברוש ולוקאס בורטניק, היום ישנם רק שניים.
כל הסיבות הללו, הובילו לפתיחה הנוראית והמדאיגה של הפועל באר שבע. גם עם כל הסיבות מעלה, הקבוצה של אלונה ברקת לא יכולה להיות עם 8 נקודות מתוך 24 אפשריות ושלא לדבר על היכולת על כר הדשא. האדומים חזרו מהפגרה בכושר גופני לקוי מאוד, חוסר השקט בקבוצה זועק לשמיים ושום דבר לא מתחבר מאז שהקבוצה חזרה למגרשים בשלושה בדצמבר. יחד עם זאת, גם לפני המלחמה הפועל באר שבע לא נראתה משהו מיוחד. זוכרים איך הכל התחיל מהשישייה בגביע הטוטו וחוץ מניצחונות על קבוצות התחתית הפועל חדרה והפועל ירושלים, יתר המשחקים היו מאכזבים במיוחד. תיקו בריינה, תיקו נגד הפועל ת"א ששיחקה רוב הזמן ב-10 שחקנים והפסד להפועל פתח תקווה.
כמובן שברמה המקצועית האחריות היא בראש ובראשונה על אליניב ברדה והרבה מהסיבות ייחשבו כתירוצים. הוא זה שבנה את הקבוצה ובחר את הזרים והוא גם מאמין בשחקנים וביכולת שלו להוציא את העגלה מהבוץ. בגדול, כאשר אם ישנה טעות שאותה יצטרכו בבאר שבע ללמוד היא תיאום הציפיות. אליניב ברדה ואלונה ברקת שניהם ווינרים, הם תמיד ירצו להיות הכי טובים, אבל בסוף הם צריכים להיות מציאותיים. יש רצוי ויש מצוי. הציפיות של המועדון מהקבוצה גם בתקציב נמוך מהיריבות לאליפות פוגע וכשהתוצאות לא מגיעות, הלחץ משתלט והרגליים הופכות לכבדות יותר.