ערן זהבי הגיע אתמול להישג מרשים למדי בקריירה, 400 שערים רשמיים. היום (שני) פחות מ-24 שעות אחרי רגע השיא הזה, הוא התפנה לראיון כדי לדבר על הרגעים בדרך לשם, המאמנים שהכי השפיעו עליו, השער שהכי חסר לו, הפציעה הקשה בעונה שעברה וגם דור ההמשך.
יש לך היום בנקודת הזמן הזאת עם 400 שערים, הישג מטורף, יש לך איזה שער אחד של מישהו אחר שהייתי רוצה שיהיה ברזומה שלך?
”הייתי רוצה את המספרת של רונאלדו מול יובנטוס. גם המספרת של ברק יצחקי מול מכבי חיפה הייתי לוקח אם היה אפשר”.
המון שוערים ספגו ממך, יש שוער שזכור לך שלקח לך הכי הרבה גולים? שהיה לך הכי קשה מולו?
”שאלה שאף פעם לא חשבתי עליה, יש לי זיכרון סלקטיבי, את ההחמצות שלי אני לא זוכר”.
איזה מאמן נתן לך את הטיפ שאתה הכי זוכר כדי להשתפר כחלוץ, כסקורר?
”קודם כל מי שעשה אותי חלוץ מהצד ואח”כ באמצע זה היה פאולו סוזה והוא האמין בי במאה אחוז. הוא רצה אותי קרוב לשער, תמיד קרוב לשער, לא לבזבז כוחות על דברים אחרים, להיות באזור המסוכן, לעשות את הדברים שאני יודע הכי טוב. הוא הבין בדיוק מה החוזקות שלי וגרם לי לרצות לחזק אותם עוד יותר, ולהסתיר את החולשות שלי. אני חושב שהוא השפיע עליי הכי הרבה. אחריו הגיע פאקו שעוד יותר שדרג את המשחק שלי כחלוץ, חלוץ שונה, אז באמת שניהם השפיעו לי על הקריירה”.
פאקו לא קיבל את הכבוד שמגיע לו והביא טרבל, הרבה מאוד שוכחים כמה הוא תרם לך.
”חד משמעי, פאקו עשה עבודה מטורפת במכבי ת”א, הוא אחד המאמנים שלמדתי ממנו הכי הרבה בקריירה. הוא היה פילוסוף של כדורגל, הוא היה גאון ולא סתם זכינו בכל התארים. זו הייתה תחילת עונה קשה עם אוסקר, הייתה פה מלחמה, היינו מארחים בקפריסין, היה לה פשוט והוא פשוט בא ושינה את כל פני הקבוצה והאנרגיה במועדון ואני נהנתי מכל רגע תחתיו”.
איפה הייתה הנקודה שהרגשת שאתה כבר הופך להיות חלוץ וזו העמדה שלך לתמיד?
”מגילאים קטנים, ילדים, נערים, הייתי משחק תמיד קדימה ותמיד כובש שערים. כחלוץ לבד זה היה בהתחלה עם פאולו ואז עם פאקו ממש שיחקתי לבד כ-9. בהתחלה לא כל כך אהבתי את זה והיה לי קשה להתאקלם לתפקיד הזה, אבל הוא מאוד האמין בי וגרם לי לשדרג את המשחק שלי, בהבנת המשחק כחלוץ. שיפרתי את כל מה שהוא דרש ממני, הייתי מאוד עקבי במה שהוא ניסה להעביר לי. מאוד רציתי ללמוד וזה עזר לי לאורך כל הקריירה. אני חושב שאלה השנתיים שבאמת גרמו לי ולכל מי שאימן אותי אחריהם לשים אותי כחלוץ”.
אתה לא מצר על השנים האלה ששיחקת קצת מאחורה ופספסת עוד שנים כחלוץ?
”אני חושב להפך. הכי טוב שקרה לי זה שלמדתי את המשחק מכל כיוון אפשרי. אני יודע איך הקשר שלי רואה את המשחק כי אני הייתי שם. אני יודע איך השחקן כנף שלי רואה את המשחק כי אני הייתי שם. אני יודע בכל סיטואציה מה יכול לקרות ומה הדרישה מכל שחקן. באינטליגנציה של כל שחקן זה יכול לעזור. אולי לא הייתי מבקיע את כמות השערים הזאת אם לא הייתה לי הבנת משחק כזו, אז בסוף הכל הסתדר לטובה”.
בדרך כלל חלוץ נחשב סוליסט או אנוכי, איך אתה מצליח לשלב בזה את הבישולים שלא יגידו שערן זהבי מחפש רק את השערים שלו?
”לא אגיד לך שלא אמרו את זה עליי לאורך הקריירה. יש משחקים שאתה יותר אנוכי ויש משחקים שאתה יותר מוסר. חלוצים באופי שלנו אנחנו קצת יותר אנוכיים משחקן קישור שהאופי שלו זה יותר למסור ולבשל. בסוף אני חושב שאני יותר שחקן קבוצתי. זה לא הכוח שלי לעבור שחקנים ולעשות דברים לבד. אני שחקן מאוד קבוצתי ובסוף הכי חשוב בספורט הזה שהקבוצה תהיה יותר טובה וככה היכולת שלי גם להגיע ליותר מצבים תהיה יותר גדולה. אני יודע כמה אני צריך את החברים שלי ומודע לזה”.
מה החולשות של ערן זהבי?
”אני לא השחקן הכי מהיר, אני לא הכי חזק עם הגב לשער, אני לא חלוץ 9 גבוה שהמשחק ראש שלו זו החוזקה שלו. מצד שני, יש לי הרבה דברים אחרים שאני יודע לעשות. לזוז למקומות הנכונים, לעשות תנועה בזמן, להגיע הזמן, בעיטה בימין, בשמאל, כניסה לרחבה. יש לי דברים שאני יותר טוב מהם ויש דברים שפחות”.
אם היית יכול בנקודת הזמן הזאת אפילו לבחור תכונה אחת שהיית יכול לשפר אותה, מה זה היה?
”הייתי לוקח מהירות, חד משמעית. אם הייתי יכול לשפר כוח מסוים זה מהירות. היום בכדורגל העולמי אתה רואה שכולם מאוד מהירים, מאוד חזקים, פיזיים, ובסוף על מהירות אתה יכול לחפות בכמה דברים מאוד משמעותיים. אינטליגנציה, להיות תמיד במקום הנכון, להסתובב במקום הנכון, הנגיעה הראשונה צריכה להיות מושלמת אז יש דרכים לחפות על פחות מהירות, אבל אתה רואה שיש שחקן שעם מהירות יש להם יתרון בכדורגל המודרני. אני אף פעם לא הייתי שחקן מהיר, לא הייתי מטוס”.
אי אפשר לנתק את ה-400 שערים האלה מאיך שהתחילה העונה הקודמת, עם פציעה קשה ראשונה בקריירה, עם ניתוח ראשון בקריירה, שיחקת תוך כדי הפציעה, תוך כדי ההחלמה. מאיפה היו הכוחות לקום מפציעה שלפעמים יכולה גם לגמור שחקנים?
“זה היה מאוד קשה. הייתי עושה זריקות לפני משחקים, מוציא נוזלים, משחק עם זריקות הרדמה, תקופה לא פשוטה גם מנטלית. בסוף הציפייה הייתה מאוד גדולה, אני רציתי להיות על המגרש, המאמן רצה שאני אהיה על המגרש והיינו בתקופה מאוד לחוצה. לא נתתי לעצמי את זמן ההחלמה שהייתי צריך ואמרתי אני משחק לא משנה מה. לקחתי בחשבון שיהיו ביקורות, ולא הייתי אפילו ב-70% יכולת. בסוף הצלחתי להתגבר על זה. הצוות במכבי ת”א, הרפואי והמקצועי ברמה מאוד גבוהה, הם עזרו לי. גם המועדון תמך בי, גם הקהל אפילו היה הרבה יותר סבלני כלפיי אולי מאשר לשחקנים אחרים. בסוף כל הדבר הזה, עם עוד תמיכה מהמשפחה, מהחברים, עזר לי בסוף לצאת מתקופה שהייתה לי מאוד קשה”.
מה השער הכי יפה שלך? האם שי אשתך חושבת כמוך לגבי השער הכי יפה?
“יכול להיות שיש לנו שערים שונים. אני אפילו בעצמי לא יודע מה הפייבוריט שלי. זה כמו לבחור איזה ילד אתה יותר אוהב. קשה לבחור אותם. אני אוהב כל אחד בדרך שלו. יש את הנבחרת, יש טדי, יש ליון, ראבונה בסין. תעשו אתם את הרשימה. אני צריך לעשות לכם כאב ראש לא לפתור לכם אותו”.
עבורי זה השער שלך בבאזל.
”זה שער מטורף, אבל בסוף היינו צריכים להגיע לבלומפילד ולסיים את העבודה שם אז זה לא שער שהביא אותנו לליגת האלופות. שבוע אח”כ היה שער פחות יפה, אבל יש מצב שיותר חשוב אפילו”.
תזכיר לנו את הרגע שהחלטת לעבור לפיו-פיו בגולים שלך? איך בחרת את זה?
”אגיד לך את האמת, זה היה משהו ספונטני שלא חשבתי עליו, לא יודע למה עשיתי אותו, זה בסוף הקהל כל כך אהב את זה וילדים התחילו לעשות את זה אז אמרתי שאני ממשיך לעשות את זה. ובסוף זה נהיה סימן היכר שלי. לא החלטתי להפסיק עם זה, אני עדיין עושה את זה אבל כשאין קהל במגרש זה מרגיש לי מיותר. למי אני עושה את זה? אין את מי לבדר. בסוף אנחנו רוצים שהקהל יהנה, כשיש יציעים ריקים זה לא הכי נחמד”.
אתה חושב במספרים של הקריירה על לעשות קריירה ארוכה כמו לברון ג’יימס וכריסטיאנו רונאלדו?
“אני חושב שכל זמן שאני נהנה וטוב לי ואני בכושר כזה, אני אמשיך, אני בן 37 בסוף העונה הזאת ואני לא עושה תכניות ארוכות. כל עוד אני מרוצה, המועדון שלי מרוצה, אז אני אהיה שם. כיף לי, פורשים פעם אחת ולא פעמיים או שלוש וארבע. אני אעשה הכי טוב שאני יכול עד הסוף. אין לי מטרות אישיות כרגע, המטרה היא לזכות באליפות עם מכבי ת”א והדברים האחרים יגיעו תוך כדי”.
עם איזה חלוץ היה לך נוח וכיף לשחק לצידו?
”האמת שנהנתי מאוד עם ברק יצחקי. היה לנו חיבור מאוד טוב. נהנתי מאוד עם מונס דאבור, עם ברק בדש, עם כל חלוץ ששיחקתי לידו ידעתי להוציא ממנו את המיטב והוא ממני. לשחק עם חלוץ ביחד ושתהיה כימיה טובה אז צריך פרגון ולעבוד אחד בשביל השני”.
אתה זוכר משהו שריגש אותך במיוחד שמישהו אמר לך אחרי אחד השערים שכבשת?
”בנבחרת נגד רומניה, סיפרתי את זה בראיון, אבל זה דברים אישיים ואני לא רוצה להשתמש בזה בתקשורת כי זה בסופו של דבר אישיים. באופן כללי יש אנשים שזה הוציא אותם משגרת היום יום וביקשו ממני להבקיע שער ולהקדיש להם ודיברנו לפני משחקים ואחרי משחקים, ואנחנו שומרים קצת על קשר. אני עושה את העבודה שלי ואם זה משמח אנשים אז זאת זכות גדולה. אם צריך להודות לאלוהים על משהו אז זה על זה, הזכות לשמח אנשים”.
הרבה אנשים מכנים אותך כחלוץ הגדול בדורו. מה אתה מרגיש כשאתה שומע מילים כאלה עליך?
“קודם כל זה תמיד כיף לקבל פרגונים, לשמוע מילים כאלה מאנשים, באמת שזה כיף, אין לי דרך אחרת. רק להגיד תודה על הפרגונים. זה באמת עלה לי בהרבה מאוד עבודה קשה, התמדה, נחישות, המשכיות, ובסוף הדובדבן הזה בקצפת שאתה מקבל בעקבות כל הדברים האלה. אני מאוד גאה על זה”.
אז מה השער הכי גדול שלא הבקעת, לסיכום?
“עוד לא הבקעתי שער שיעלה את נבחרת ישראל ליורו, מקווה שזה יקרה בקרוב מאוד ושנוכל לעשות את זה, ואז אולי אני אחשוב על פרישה. העיקר שיעלו, מה זה משנה. יש לי חדשות בשבילך – אבל אם אשחק ביורו או לא אשחק ביורו, לא נזכה בו, אז העיקר שנעלה לשם קודם”.
ומה עם הילד, יהיה חלוץ?
“הוא עובד קשה, יש לו אופי טוב, אני לא לוחץ אותו. מנסה לעזור לו בעצות ודוגמה אישית, אם בסוף הוא יגיע זה יהיה מדהים ואם לא אז הוא ייקח הרבה דברים אחרים מכדורגל שיעזרו לו בהמשך החיים”.