עדיין קשה להעריך את סיכויי המעבר הבא של עומרי גלזר, אבל הדיווח בתקשורת הסרבית לפיו הציעה ריימס כשישה מיליון אירו תמורת השוער הישראל מצביע בבירור כי החתימה בכוכב האדום השתלמה עבורו. בניגוד מוחלט לברק בכר, מניותיו של גלזר בעלייה וזה הגיוני בהחלט לנוכח ההבדל העצום בין האתגרים איתם התמודדו.
עבור בכר, הציפיות המוגזמות והמופרכות בקרב האוהדים והפרשנים בסרביה היוו מלכודת ידועה מראש. הקבוצה הייתה אמורה לסיים במקום האחרון בשלב הבתים בליגת האלופות בכל מקרה ועם כל מאמן, אבל השאיפות היו שונות לחלוטין, ולכן התוצאה הסופית – הגיונית ככל שתהיה – התקבלה כפיאסקו מהדהד.
ההתרסקות של בכר הייתה ניתנת לחיזוי בקלות והיא אפילו עוצמתית יותר לנוכח ההפסדים המפתיעים בליגה המקומית בצל הבעיות הקשות בהגנה, אבל זה בדיוק המצב בו יש לשוער הזדמנות להוכיח את עצמו. כשהוא חשוף לאיומים רבים על שערו, במיוחד בליגת האלופות, קיבל גלזר את הבמה המרכזית – ולקח את הצ'אנס בשתי הידיים. עבורו הייתה זו הזדמנות נהדרת לזהור בצ'מפיונס ליג וכעת הוא עשוי לקצור את הפירות כי החתימה בליגה הצרפתית תהווה, אם וכאשר תתרחש, צעד משמעותי מאוד קדימה בקריירה.
אז מיהי ריימס? כיום היא לא נחשבת למועדון פאר, אבל חשיבותה ההיסטורית בצרפת עצומה. היא זכתה שש פעמים באליפות בין 1949 ל-1962 והתואר הספציפי ב-1955 איפשר לה להשתתף במהדורה הראשונה אי פעם של גביע האלופות. ריימס לא רק העפילה לגמר, אלא הייתה קרובה מאוד להניף את הגביע כאשר עלתה ל-0:2 מהיר על ריאל מדריד בפארק דה פראנס בפאריס והובילה 2:3 גם בדקה ה-67. בסופו של דבר החבורה של אלפרדו די סטפאנו ביצעה מהפך וניצחה 3:4, אבל זה היה גבולי. ייתכן שכל הכדורגל האירופי היה הולך בכיוון אחר לו התוצאה היתה שונה.
כך או כך, המועדון המלכותי מבירת ספרד החתים מיד אחרי הגמר את הכוכב הבולט ביותר של ריימס, ריימון קופה. בחלוף שלוש שנים לבש קופה לבן כאשר שתי הקבוצות התמודדו שוב גמר גביע האלופות, בו ניצחה ריאל 0:2 בשטוטגרט. הפעם היה זה ניצחון חלק, אבל ריימס רשמה שוב את שמה בהיסטוריה באותיות זהב. עד היום, שתי ההעפלות שלה לגמר המפעל האירופי הבכיר מהוות שיא של קבוצות צרפתיות. מארסיי השוותה אותו בתחילת שנות ה-90, בעוד סנט אטיין, מונאקו ופאריס סן ז'רמן עשו זאת רק פעם אחת עד כה.
אלבר באטו שכיכב בריימס כשחקן ואז כיהן כמאמן בתקופת הזוהר המופלאה שלה, הוא אחת הדמויות החשובות ביותר בתולדות הכדורגל הצרפתי. הוא המציא את הסגנון שהיה ידוע כ"שמפניה של כדורגל", עם מסירות קצרות, מהירות ואלגנטיות – והמורשת שלו הגדירה במידה לא מבוטלת את תודעת המשחק במדינה. ואולם, הקבוצה עצמה דעכה במהירות אחרי עזיבתו של באטו, בעוד נאנט שיכללה עוד יותר את השיטה ונטלה את ההובלה בכל הקשור לכדורגל אסתטי ונאה לעין. ריימס ירדה לליגה השנייה כבר ב-1964, הפכה לסוג של קבוצת יו-יו, ואז - אחרי ירידה כואבת ב-1979 - נעלמה במעמקים ולא שבה לליגה הבכירה במשך 33 שנה, עד 2012.
בעשור שחלף מאז, היא מנסה לבנות את עצמה מחדש ככוח משמעותי בצרפת, למרות שמגבלות התקציב הצנוע דורשות למכור את הכוכבים הבולטים שצומחים במועדון. בחסות הקורונה, אפילו חזרה ריימס לראשונה לזירה הבינלאומית – המגיפה קטעה את הליגה בדיוק כאשר היא הייתה במקרה במקום השישי, וזה סלל את דרכה למוקדמות הליגה האירופית. ההרפתקה לא הייתה ארוכה, אבל ריימס לא ספגה במהלכה – היא ניצחה 0:1 את סרבט ז'נבה, ואז הודחה בפנדלים בידי פחרבאר ההונגרית אחרי תיקו 0:0.
בין הקורות עמד אז פרדראג ראיקוביץ', שענה באופן מושלם על הדרישות של המועדון. ריימס מבססת את ההצלחה היחסית שלה בעיקר על הגנה יציבה ושוער איכותי ולא יקר הוא נכס קריטי ביותר עבור האסטרטגיה הזו. הסרבי שהוחתם ממכבי תל אביב ב-2019, הצטיין לאורך שלוש שנים בצרפת, עד שבחר לעזוב לטובת מיורקה. מאז מתעלה בין הקורות יבאן דיוף, צרפתי ממוצא סנגלי שהוחתם מטרואה עוד ב-2019 כגיבוי לראיקוביץ', וקידם את עצמו באופן משמעותי ביותר מאז קיבל את האפודה הראשונה באוקטובר 2022, אחרי שפטריק פנץ האוסטרי נכשל. דיוף ספג 31 שערים בלבד ב-31 המשחקים בהם שותף והיה אחד הגיבורים המרכזיים ביותר בריצה הנהדרת של הקבוצה – 19 מחזורים רצופים ללא הפסד.
היה זה בניצוחו של המאמן הצעיר, וויל סטיל, שהחליף את אוסקר גארסיה באוקטובר לפני שנה ועשה כותרות גדולות מאוד משתי סיבות. ראשית, ריימס הציגה כדורגל מאורגן להפליא ואפילו הצליחה לסיים פעמיים בתיקו מול סן ז'רמן. שנית, מדובר בבחור ג'ינג'י אלמוני, כיום רק בן 31, שמעולם לא היה כדורגלן מקצועני ואת הקריירה שלו כמאמן הוא חייב בעיקר להתמכרותו למשחק פוטבול מנג'ר. זוהי אגדה של ממש והיכולת של סטיל ליישם את העקרונות של משחק המחשב על המגרש האמיתי לא פחות ממדהימה. הוא הפך תוך שבועות ספורים ללהיט, ולא רק בצרפת – כי היותו אנגלי מקדמת אותו מאוד גם מעבר לתעלה, גם אם הוא נולד וגדל בבלגיה. אתמול, למשל, קושר שמו למשרה הפנויה בסנדרלנד אחרי פיטוריו של טוני מוברי.
קשה להאמין שסטיל יתפתה לעזוב את המועדון שנותן לו גיבוי מוחלט לטובת קבוצה שמדורגת במקום התשיעי בליגת המשנה באנגליה. אחרי הכל, ריימס רושמת כיום פתיחת עונה טובה ונמצאת במקום החמישי בליגה הצרפתית עם 23 נקודות מ-14 משחקים. ארבע נקודות בלבד מפרידות בינה לבין המקום השלישי המוביל לליגת האלופות וזו אולי פנטזיה מוגזמת, אבל חזרה לליגה האירופית היא בהחלט יעד ריאלי עבור הג'ינג'י – וזה עשוי להיות פרס נפלא עבורו ועבור ההנהלה שבנתה סגל מגובש מאוד בתנאים לא פשוטים.
זו מחמאה אמיתית עבור גלזר אם ריימס רוצה לראות אותו במדיה. למה זה קורה כאשר יש לה שוער כה איכותי בין הקורות? סביר מאוד להניח כי ריימס קיבלה הצעה כספית גבוהה תמורת דיוף – הרי שמו כבר הולך לפניו והיו פרשנים באנגליה שציינו כי כדאי היה למנצ'סטר יונייטד להחתימו בקיץ במקום אנדרה אונאנה במחיר נמוך בהרבה. בניגוד למאמן, לשחקנים קשה לעמוד בפני הפיתוי לעבור לאנגליה, במיוחד אם מדובר בקבוצה בסדר גודל משמעותי ובשדרוג עצום בשכר. דיוף שחגג זה עתה יום הולדת 24, מרגיש שהוא בעמדת זינוק מצוינת בקריירה וגם לריימס אין אפשרות לוותר על סכום העברה גבוה.
מכיוון שדיוף האריך השנה את חוזהו עד 2027, התשלום תמורתו אכן יהיה אסטרונומי במונחים של ריימס ואז חלק צנוע ממנו יוכל לעבור לכוכב האדום עבור גלזר. מבחינת אלופת סרביה, תהיה זו עסקה משתלמת מאוד, כי היא שילמה להפועל באר שבע 1.5 מיליון אירו. במקביל, היא ביזבזה המון בחלון ההעברותה הראוותני שלה בקיץ האחרון, רק כדי להפסיד בזירה האירופית ולא לקבל את הבונוסים להם ציפתה משום מה. כעת צריך לסגור את הבור שנפער בתקציב, ומכירתו של השוער הישראלי תהיה מבורכת. הכוכב האדום אף יכולה להחזיר לשורותיה את מילאן בוריאן הוותיק, שמושאל לסלובן ברטיסלאבה – ושובו יהיה הגיוני עוד יותר במידה ובכר יסיים את תפקידו.
העסקה הזו תשתלם מאוד, מקצועית וכלכלית, עבור כל המעורבים – אם וכאשר תצא לפועל. מכיוון שכך, ניתן להניח בזהירות המתבקשת שלא מדובר בברווז עיתונאי סתמי, ולקוות כי גלזר יעשה את דרכו לקבוצה בה ישחק מול יריבות ראויות על בסיס שבועי ויכיר מקרוב את נפלאות השיטות של פוטבול מנג'ר.