חלון הנבחרות האחרון לווה בלא מעט קושי מצד המשלחות הישראליות, שעזבו את מדינת ישראל לפרק זמן מסוים כשהראש במלחמת “חרבות ברזל" וביקיריהם ויקירותיהם שנמצאים בארץ. לצד זאת, מאמן נבחרת הנוער של ישראל, אופיר חיים, הצליח לעשות שוב היסטוריה ולהפוך למאמן הראשון שמוביל את הנבחרת שלוש פעמים ברציפות לשלב העילית – מרחק שלושה משחקים מהעפלה נוספת לאליפות אירופה.
חיים, שבעצמו חווה אובדן קשה כשאיבד את חברתו רומי ז"ל שנרצחה במסיבת ‘נובה’ ברעים, המריא לקרואטיה והצליח להעפיל מהמקום הראשון בבית עם שני ניצחונות על איי פארו וארמניה ועוד משחק מצוין שהסתיים ב-0:0 מול הנבחרת המקומית, שרק בגלל חוסר מזל יוצא דופן לא הסתיים עם שלוש נקודות נוספות.
כעת, רגע לאחר ששב לארץ, הוא מדבר בראיון מיוחד ל-ONE: על ההעפלה, התקופה הלא פשוטה, השנתון החדש שקיבל, אוסקר גלוך, הגאווה משחקניו לשעבר שעלו לנבחרת הבוגרת, הפוסט שפרסם על עטאא ג'אבר וההחלטה שלקח בקיץ להישאר בהתאחדות ובנבחרת הנוער.
אופיר חיים ונבחרת הנוער (צילום מסך)אופיר, כמה זה היה קשה לעזוב את המדינה בזמן הזה?
"מאוד קשה. עברנו את האסון הכי גדול שמדינת ישראל חוותה אי פעם מאז הקמתה ואני בעצמי עדיין מרגיש שמה שחווינו זה משהו לא אמיתי, מזוויע. לנסוע ולעזוב את המשפחה תוך כדי שאתה לא יודע מה יהיה וברקע הטילים זה קשה. לי עוד יש משפחה וילדים, אך הילדים הללו שנסעו איתי הם עדיין צעירים וזה לא פשוט עבורם לעזוב את המשפחות. אבל זו הייתה המשימה שלנו והיינו צריכים לעשות את זה".
עזבת גם את הבן שלך אור לשבוע, כשבתקופה הזאת שוב אין לו מסגרת.
"תקופה לא פשוטה, רק בימים האחרונים מתחילים לחזור לעשות למסגרות וגם זה עד השעה 13:00. כשאין לו מסגרת הוא יוצא מאיזון, אבל אנחנו נתמודד. אני לוקח אותו איתי לכל מיני מקומות ואני אוהב ללכת איתו".
אופיר חיים על הקווים (רויטרס)איך מצליחים לשים את כל מה שקורה בצד ולהתרכז בנבחרת?
"כשאנחנו מגיעים למגרש, לובשים את החולצה של הנבחרת ומייצגים את הנבחרת, בטח בזמן כזה, אז אתה רוצה לייצג בכבוד. זה היה מאוד משמעותי בשבילנו ודיברנו על זה לא מעט, שאנחנו צריכים לגרום טיפה שמחה, שאנשים אוהבים כדורגל ואת נבחרת הנוער ואנחנו רוצים לגרום להם שוב לשמוח. נכון שזה רק שלב המוקדמות, אבל הוכחנו שוב שיש כישרונות גדולים בכדורגל הישראלי".
אנחנו מכירים את האסיפות שלך. מה הפעם אמרת?
"אמרתי שאני יודע שזה לא פשוט לעזוב את המדינה, אבל אנחנו צריכים להתאחד בשבילה, בשביל המשפחות שלנו והאנשים שאוהבים אותנו. אמרו שאולי יגיע קהל אנטישמי למשחקים עם דגלים, ועם או בלי קשר לכך אני באופן אישי הרגשתי בזמן שירת ההמנון שלנו משהו אחר. ממש צעקנו את ההמנון מתוך הנשמה ומתוך הלב. שירת ההמנון הייתה רגע מאוד עוצמתי".
אופיר חיים (תומר חבז)ויש משמעות לכדורגל ולהישגים בתקופה הזאת?
"בסופו של דבר, כשאתה מגיע למגרש, אתה מתנתק מהכול ומתרכז אך ורק במשחק. בוא נגיד שהיינו מוותרים על הנסיעה הזאת אם היה אפשר, בטח בתקופה הנוכחית. אבל היינו צריכים להתמודד עם זה והתמודדנו בכבוד. אני מרגיש תמיד שליחות כשאני נוסע עם הנבחרת: לשים את החולצה של הנבחרת, להתעטף בדגל ולשיר את ההמנון אלו דברים שתמיד מרגשים אותי, כל פעם מחדש. אלו רגעים שאי אפשר להסביר אותם. זה כמו שקשה לך לתאר מה אתה מרגיש כשאתה מבקיע שער? ככה אני מרגיש בהמנון".
יצא לך כבר כמה פעמים להביא נחת ברגעים קשים: בהעפלה לאליפות אירופה לפני שנה וחצי היה פיגוע בבני ברק, אחר כך הפיגוע ביום שגברתם על ברזיל במונדיאליטו ועכשיו זה.
"רצה הגורל שזה מה שיקרה. זה מדהים שבכל התאריכים הללו, כשאנחנו רוצים לשמוח ולהתפרק, אנחנו שומעים על האסונות הללו. אם אנחנו יכולים לעשות טיפה טוב ולהרים טיפה את המורל? אז אין מאושר ממני לעשות את זה. הרגשתי את הפרגונים בתוך עולם הכדורגל ומחוצה לו".
דור תורג'מן חוגג מול ברזיל במונדיאליטו (רויטרס)היית בלא מעט ביקורים של משפחות בתקופה האחרונה. מה הסיפור שהכי נגע בך?
"כשדיברתי עם ילד בן שש ותוך כדי שאנחנו מדברים קצת על כדורגל, הוא סיפר לי שאחותו בת השנתיים נרצחה. הוא אומר את זה והוא אפילו לא מודע למה שהוא אומר, שאמא שלו לא הספיקה להכניס אותה לממ"ד והיא נרצחה. זה ריסק אותי לחתיכות".
ואיפה הכדורגל נכנס לשיחות האלה?
"תמיד בסוף אתה בורח לשיחות על כדורגל, כי אתה מנסה לשנות אווירה. אין כמו לדבר על כדורגל כדי לסטות מעט הצידה מהסיוט הזה ולדבר על הדברים שעושים כיף או לפחות מעניקים לאותם אנשים הפוגה קצרה. הרבה פעמים שאני מגיע למקומות, אז מדברים איתי על ימי המונדיאליטו ושכולם נשארו ערים באמצע הלילה באותה התקופה. אני שומע את זה עד היום ובטח בתקופה כזאת וזה מרגש אותי שהצלחנו לספק להם מעט אושר".
גיל כהן, אלון חזן, אופיר חיים ודור תורג'מן מבקרים פצוע בבית החולים (דוברות אסותא אשדוד)הפוסט שלך על עטאא ג'אבר עורר המון הדים.
"אני בד"כ לא נכנס לפוליטיקה ולדברים הללו, אבל זה ישב לי בפנים והייתי חייב להוציא את זה. אני לא מעוניין לדבר עליו בכלל, הוא לא ראוי להתייחסות. צריך פשוט לקחת לו את תעודת הזהות ולהגיד לו להתראות. אתה יודע, בנבחרת שלנו רואים דו קיום מדהים וזה כל כך שונה. יש לי שחקנים מהמגזר שאמרו שהם מקדישים את הניצחונות למדינת ישראל ואין משהו יותר מדהים מזה. אצלנו אין בכלל דיון על מגזר כלשהוא, אנחנו משפחה אחת. הדבר שהכי חשוב לי כמאמן הוא קודם כל ליצור משפחה וחדר הלבשה חזק וזה לא פשוט. בטח בנבחרת שאין הרבה מפגשים, אבל אני שם על זה דגש כי זה מתחיל משם".
אחרי המונדיאליטו היו שמועות שתעזוב את נבחרת הנוער. ההעפלה הזאת וההצלחה גם עם השנתון הזה, מוכיחים לך שצדקת שנשארת?
"הרבה אנשים אמרו לי שהגעתי כבר לחצי גמר המונדיאליטו ולא אצליח להגיע ליותר מזה. אבל אני כל פעם מחפש אתגרים. לגדל שחקנים זו תחושה מדהימה. לכוון אותם, לתת להם את הבסיס והיסודות. אמרו לי על השנתון הזה (2005) שהוא שנתון פחות טוב ושאני הולך לסבול, אבל זה פשוט לא נכון. אני כל הזמן מחפש מטרה חדשה: להעפיל לראשונה בהיסטוריה שלוש פעמים ברציפות לשלב העלית זה מדהים, אבל אני לא מסתפק בזה ורוצה להעפיל לאליפות אירופה".
אופיר חיים וסייד אבו פרחי מאושרים (ההתאחדות לכדורגל)אבל אתה שומע את האנשים ברחוב שאומרים שאתה צריך לקחת קבוצה או לפנות לכיוונים אחרים. מה משכנע אותך בסוף להישאר?
"בסוף בסוף, הדבר הכי חשוב הוא ליהנות ממה שאתה עושה. איפה שלא הייתי, בכל קבוצה, הכסף לא היה האישיו. כשהייתי שחקן בהפועל ב"ש, הקבוצה לא הייתה עשירה והיו לי הצעות הרבה יותר אטרקטיביות אבל זה לא עניין אותי. אולי הייתי תמים ובדיעבד אולי הייתי צריך לקחת את זה, אבל איפה שטוב לי, אני נשאר. טוב לי בנבחרת, אני נהנה מכל רגע ומחפש אתגרים חדשים. מה שצריך לקרות יקרה. אני לא חושב שיותר ‘נוח’ בנבחרת".
"הרי אמרתי כבר שקשה לי שאין אימונים יומיים בנבחרת. אני כן אוהב את הטירוף, את האש ואת הלחץ במשחקים השבועיים. זה חסר לי והנוחות הזאת לטענתך, שיש משחקים ואימונים רק פעם ב… זה לא משהו שאני מתנחם בו. יגידו שאני משוגע, אבל אני מעדיף את האקשן בכל שבת ואני אחד שצריך כל הזמן אימונים. אני אוהב לחץ ומי שלא אוהב או לא יכול להתמודד איתו, שיעבור ענף. אני לא חושב יותר מדי קדימה, אלא על כאן ועכשיו".
אופיר חיים עם מדליית הארד של נבחרת הנוער במונדיאליטו (שחר גרוס)כמה זה מאתגר להוכיח בכל שנתון של נבחרת הנוער, שההצלחה הקודמת לא הייתה מקרית?
"כל בן אדם צריך בסוף שיהיו לו מטרות ויעדים לפני שהוא נכנס למשהו וזה מה שמניע אותי. לפעמים זה קשה ובנבחרת הזאת כפי שאמרתי, אמרו שזו נבחרת פחות מוכשרת. אבל זה העניין: אנחנו באים נגד כל נבחרת עם העקרונות של המחלקה הטכנית בראשותו של בוני גינזבורג ובאים לנצח בכל מגרש בלי פחד. אנחנו באים ליהנות מהמשחק ולא להתפלל שהמשחק ייגמר בתיקו. באופן אישי, אני רוצה להגיע ליעדים שנראים דמיוניים וזה מלווה אותי בכל דבר בחיים. אני רוצה לפרוץ גבולות, לשבור תקרות זכוכית".
זה מעצבן או מחמיא שכל כך אוהבים אותך ומדברים על החיבור המנטלי לשחקנים ולא על היכולת המקצועית?
"למאמן יש הרבה תפקידים: אחד מהתפקידים הוא להביא את השחקנים בשיא הריכוז ומוכנים כדי לעשות את ההכי טוב שלנו. לא מספיק רק לדעת טקטיקה או רק להיות מוטיבטור. מוטיבטור לבד זה לא משהו שיספיק, אם אתה לא תדע להעביר מקצועית את מה שאתה רוצה. גם טקטיקה לבד לא מספיקה כי בלי מוטיבציה ובלי יחסי אנוש של המאמן, זה לא יחזיק. מאמן צריך שתהיה לו את כל החבילה. בלי קשר, אני שמח אם מדברים על זה שאני מטריף את השחקנים וזה מחמיא לי מאוד".
אופיר חיים (מיכה בננו)בוא נדבר על הסגל הנוכחי. רוב השחקנים הם די אנונימיים, שחקני נוער ולא כאלה שמשחקים הרבה בבוגרים.
"גם בקמפיין הזה וגם בנבחרת הנוער הקודמת בחרתי לקחת שחקנים משנתון צעיר יותר וגם הפעם יש שחקנים משנתון 2006. זה לא קורה הרבה, אבל אני לא מסתכל על תעודת זהות. אני הולך למשחקי הנוער ומי שנראה לי בעין אני לוקח אותו. זה מדהים שיש פה שחקנים שהם שנתון 2006, בשנת קבוצת הנוער הראשונה שלהם והם משחקים ברמות הללו".
"אני חושב שגם את נבחרת הנוער הקודמת לא ממש הכירו, אולי מלבד גלוך. לפני המונדיאליטו, שאלת אותי מה אנחנו הולכים לעשות בארגנטינה ואמרת שהסגל לא מוכר. אני אמרתי שאני רוצה שכל העולם יכיר את השחקנים האלה ושאנחנו נשמע שמות חדשים. אז אני אומר לך את זה גם עכשיו: יש פה שחקנים שיגיעו בעתיד לנבחרת הבוגרת ואין לי ספק בכך".
לא יהיה לכם קל להעפיל לאליפות אירופה. נבחרת אחת תעלה מתוך ארבע ואתם אפילו לא בדרג הראשון. יש לכם סיכוי?
"זה גם מה ששאלו אותי. בוא נראה, ההגרלה בעוד שבועיים. בדרג הראשון יש נבחרות מהטופ ונצטרך גם שיתמזל מזלנו ונקבל הגרלה יותר נוחה. צריך לזכור שאליפות אירופה עד גיל 19 זו אליפות של שמונה נבחרות בלבד וזה לא קל, בטח שאחת מהנבחרות היא המארחת. כך שנותר עוד כרטיס אחד".
"אבל ניצחנו בעבר את צרפת, ניצחנו את אוסטריה, ניצחנו את ברזיל. אפשר לנצח כל נבחרת ביום נתון ואנחנו מאמינים. הטורניר הזה עכשיו חיזק לי עוד יותר את הדעה בנוגע לנבחרת הזאת: הוא סיפק לי המון ביטחון. לראות את הנבחרת שלי, לוחצת את קרואטיה, שמנגד כמעט ולא עוברת את החצי זה משהו שפשוט גורם לי להאמין שיש עתיד ורוד לכדורגל הישראלי".
נבחרת הנוער של ישראל (ההתאחדות לכדורגל)אתה חושב שהיום נבחרות מאירופה שמגרילות את ישראל דופקות יותר חשבון?
"אני בטוח בזה, דיברתי על זה עם המאמן הקרואטי לפני המשחק. היום מסתכלים על הכדורגל הישראלי אחרת. לאן שאני לא הולך, מדברים איתי על המונדיאליטו. אני חושב שהבאנו הרבה כבוד לכדורגל הישראלי, אבל עכשיו יש ציפיות וצריכים להמשיך. זה לא יהיה פשוט לעמוד בציפיות, אבל אנחנו מאמינים וניתן את ה-100% שלנו כדי להצליח. אני שמח שמצפים מאיתנו ומחכים לראות".
מה זה עשה לך לראות בנבחרת הבוגרת כל כך הרבה נציגים שרק לפני פחות מחצי שנה שיחקו בנבחרת הנוער בארגנטינה?
"שאלת אותי קודם מה מניע אותי בעבודה שלי בנבחרות הנוער? אז לראות את השחקנים הללו בנבחרת הבוגרת, כשהם בקושי בני 20, זאת תחושה שאי אפשר להסביר. זה ניצחון גדול עבורי. אז הכל טוב, הצלחנו במונדיאליטו ובאליפות אירופה, אבל בסוף המטרה היא לקדם ולפתח את אותם שחקנים צעירים ולקדם את הכדורגל הישראלי".
ענאן חלאילי חוגג עם דור פרץ (רויטרס)ועדיין, צריך סבלנות איתם.
"ברור. אבל אתה רואה איך אלון חזן ויוסי בניון מאמינים בהם ונותנים להם ביטחון וזה מדהים לראות את זה. יחד עם זאת, ברור שיהיו טעויות ושהם חסרי ניסיון, אבל רק ככה מתקדמים. אני לא חושב שהם התקדמו מהר מדי: היום בכדורגל העולמי יש שחקנים בני 18 שפותחים בהרכב של הקבוצות שלהם או של הנבחרות שלהם".
איך אתה רואה את ההתקדמות של אוסקר גלוך?
"אני לא מופתע בכלל. כשהוא עלה לבוגרים במכבי אז ועלה בהרכב נגד מכבי חיפה שאלו אותי שם אם זה לא מוקדם מדי. אז אמרתי שיש שחקנים שנולדו ונועדו למשחקים כאלה ואוסקר הוא אחד מהם. הנבחרת הבוגרת? לפעמים יש משחקים יותר טובים ופחות טובים, לאט לאט, צריך סבלנות ויהיה בסדר".
אופיר חיים ואוסקר גלוך (מיכה בננו)