לכמה רגעים, תושבי קיבוץ כפר עזה הרשו לעצמם להשתחרר וליהנות. סביב מגרש כדורגל אחד הם התקבצו שוב, הקבוצה שלהם חזרה לשחק ובכל גול הילדים פרצו למגרש כדי לחגוג עם השחקנים. אלא שמחוץ לקווים רבים מהם עדיין עם הטראומה של ה-7 באוקטובר ומבינים שחייהם השתנו.
לקיבוץ כפר עזה היו אבידות רבות ביום שבת השחור בו פרצה מתקפת הטרור של חמאס וכך גם לקבוצת הכדורגל שלו שועלי כפר עזה. מאז החלה המלחמה, פונו תושבי המקום לקיבוץ שפיים ושם הם חיים כבר יותר מחודש. אלא שהערב (חמישי) הם קיימו אירוע מיוחד במגרש הכדורגל בקדימה צורן, בו התקיים משחק ראווה של גאוות הקיבוץ, קבוצת שועלי כפר עזה שהופיעה מול נבחרת הוותיקים של ישראל.
לרגע אחד, שחקן הקבוצה מעוטף עזה, עדי כהן, הרשה לעצמו להניח את הנשק האישי בצד ולבש את מדי הקבוצה. "אנחנו לא נהיה שמחים וקשה להגיד שטוב לנו במצב הזה, אבל אלה 90 הדקות הכי טובות שאני יכול לבקש לעצמי''', אמר וגרב את הגרביים בחדר ההלבשה.
עדי נזכר בימים יפים יותר. "יש לנו מסורת של כדורגל", סיפר עדי כהן. "עד לא מזמן לכל קיבוץ בנגב המערבי היה מגרש כדורגל משלו. בכל שישי המבוגרים היו משחקים עליו, בגשם או בשרב. מגיל 15 אתה חולם להיכנס לשחק מידי פעם כי אתה יודע שבחודש מאי מתקיים טורניר הקיבוצים, שהוא טורניר הדגל שלנו. מחכים לזה כל השנה. זה טורניר חברי כי כולם מכירים האחד את השני, אבל גם אמוציונלי ותחרותי כי כולם רוצים לנצח בו. אנחנו היינו האלופים האחרונים של הטורניר הזה ופתאום לחזור לשחק כדורגל זה נראה קצת מוזר, אבל זה משהו שכולנו צריכים כמו אוויר לנשימה".
עדי לא היה בקיבוץ בבוקר שבת. "הייתי בעבודה מחוץ לקיבוץ ולצערי חוויתי את כל ההודעות של כולם. קראתי ושמעתי את כל הקריאות לעזרה, זה לא היה פשוט להיות חלק מזה בלי יכולת לעזור. קשה לקום מזה, אני כל הזמן מנסה להבין מה יכול לנקות לי את הראש בימים הקשים האלה. פתאום לפגוש את כולם לפני משחק זה משהו שאולי מתקרב לזה".
אבישי ארג'נטרו בן ה-41 הוא מהוותיקים בקבוצה. למשחק הוא הגיע עם בנו הקטן. "עברנו 22 שעות בממ"ד, 22 שעות של פחד ואימה. יש לנו גם תינוק בן ארבעה חודשים. מה עושים במצב כזה? אני מסתכל לאשתי בעיניים, אומר לה 'עד הסוף המר אנחנו ביחד, יהיה מה שיהיה יהיה’. אתה עומד על הדלת עם סכין מטבח ומחכה. במקביל אתה מקבל הודעות ומבין את גודל הזוועה. יש לנו קרוב משפחה מהצד של אשתי שנרצח בבארי. ההורים שלי היו בשכונה הכי קשה ונותק איתם הקשר אבל הם ניצלו. ובבוקר אחד אתה פתאום בסרט".
לכמה רגעים, אבישי מרשה לעצמו לחייך ולשדר אופטימיות. "זה מרגש להתגבש כולנו שוב. זה מאחד. הקבוצה הזו היא כוח כמו שיש למשפחה. כולנו מתאחדים כשקשה, באנו לייצג את הקיבוץ שלנו כולנו ביחד ולקום מזה ביחד - והכי מרגש זה שנשחק ביחד מול שחקני נבחרת ישראל לשעבר והשמות הגדולים שגדלנו עליהם", הוסיף.
לפתע נכנס לחדר פיני בלילי ומיד האווירה הופכת קלילה יותר. "אתם מתרגשים לשחק איתי? אני מתרגש לפגוש אתכם ולשחק איתכם", אמר חלוץ העבר. "הייתי נוסע לראות את המשחקים שלהם בטורניר של שער הנגב". ביחד איתו שיחקו בין היתר רפי כהן, סתיו אלימלך, אמיר שלח, ישראל כהן, מוטי קקון, עופר שטרית, פיני בלילי, שמעון אבוחצירא, מוטי קקון, אורן זיתוני, יקיר שינה ועוד רבים וטובים. הם עלו לדשא רק אחרי שקיבלו תדרוך מיוסי שושני, מאמן נבחרת הוותיקים, בחדר ההלבשה. על חולצותיהם הופיעו הפרצופים של החטופים.
שוער העבר רפי כהן סיפר: "קשה להתנהל בימים כאלה, אתה כל הזמן בין עצב לשמחה, אבל אין ספק שזה אירוע שמרגש אותנו. מטורף מה שהם עברו ומה שכל המדינה עברה". הבלם אמיר שלח הוסיף: "זה מעבר למשחק כדורגל, הכי חשובה פה ההשתתפות והמסר שאנחנו מעבירים. כל שחקני נבחרת הוותיקים הגיעו, בלי חוסרים, כולם כולל כולם באו לכבד את האירוע הזה. בימים כאלה אתה לא יודע מה אתה מרגיש, הכל מתערבב ולא מעכלים מה עברנו. אנחנו עושים מה שאפשר כדי לתרום ולעזור להם לברוח מהמציאות, זה טוב לנפש. אני באופן אישי הבטחתי להשתדל להיות קצת פחות אגרסיבי, משהו שלא קורה בדרך כלל".
השחקנים עלו למגרש כשהם מלווים בילדי הקיבוץ וביציעים ישבו עשרות מחברי כפר עזה. לפני המשחק נערכה דקת דומיה לזכרם של הנרצחים וכולם שרו את ההמנון. עמותת הספורט למקומות עבודה במרחב תל אביב של ההסתדרות עמדה מאחורי הפקת האירוע וגם אנשי משרד התרבות והספורט, מרכז הפועל והתאחדות הספורט לבתי ספר נרתמו לסייע כדי לקיים את המשחק של שועלי כפר עזה מול כוכבי העבר של הכדורגל הישראלי.
גרשון גלמן, יו"ר עמותת הספורט במקומות העבודה של מרכז הפועל, לקח את המיקרופון והכריז: "באנו להיות עם אנשי העוטף ולחבק אותם, ליבנו איתם ונמשיך ללוות אותם עד לשיקום המלא כי מגיע להם. אנחנו ננצח כולנו ביחד במערכה הזאת. אנחנו נאמץ את קבוצת שועלי כפר עזה ונסייע בכל מה שצריך כדי שיחזרו לפעילות בשנה הקרובה. נשקם את הכל, גם בספורט". במשחק הזה היו הרבה מחוות, היו שערים אדירים, הילדים רצו על הדשא כדי לחגוג כל גול והיה אפשר להתענג ולו לרגע אחד על העבר. לא רק על שחקני העבר שהופיעו על הדשא, גם על הימים ההם של הכדורגל בימי שישי בקיבוץ הפסטורלי.
אלא שהם רחוקים מהבית והקבוצה הזו לא יכולה באמת להיות שלמה. שניים משחקני שועלי כפר עזה, האחים התאומים גלי וזיו ברמן, נחטפו על ידי חמאס. אחיהם, לירן ברמן, הוא הקפטן של הקבוצה והוא כל הזמן מנסה להציף את סוגיית החטופים. השוער של השועלים, נטע אפשטיין ז"ל, נרצח בכפר עזה אחרי שקפץ על רימון כדי להציל את בת זוגו. גם טל אילון ז"ל, ששיחק בקבוצה והיה חבר בכיתת הכוננות, נפל במהלך הקרבות בהגנה על הקיבוץ. "זה לא יחזור להיות מה שהיה, אבל הבטחנו להמשיך בחיים וזה בדיוק מה שיקרה", אמרו השחקנים של אלופת טורניר הקיבוצים בנגב המערבי.
בין צחוק הילדים וההתלהבות מהמשחק, היה אדם אחד שהלך מסביב למגרש עם עיניים מלאות דאגה. רק אצלו הזמן עצר מלכת והוא מתקשה להרגיש חלק מהאירוע. אצלו אין שמחה בלב, כמו אצל הילדים או המבוגרים שנהנים לכמה רגעים מכדורגל. זהו רוני שטיינברכר, מי שהיה רכז ענף הכדורעף בשער הנגב במשך הרבה שנים ובעברו אף שיחק כדורגל בקבוצת השועלים.
בידו הוא החזיק תמונה. "זו הבת שלי, דורון, שנחטפה", סיפר רוני. "היא בת 30. היא מוגדרת כחטופה, אבל לא קיבלנו שום מידע מהמדינה. כבר 41 יום שאנחנו מחכים לשמוע מה מצבה ומקווים שיהיה לנו קצה של חוט. זה לא פשוט, אשתי מרוסקת מהעניין הזה, והציפייה היא ארוכה וכואבת. זה כבר 41 יום שאנחנו בחוסר ודאות מוחלט. אנשים שאיבדו את יקיריהם כבר קמו מ-30 ימי האבל ובאים לנחם אותי כי בגלל שאני בחוסר ודאות. זו התמודדות לא פשוטה, אבל אתה מגלה את האנשים האמיתיים בעת צרה. זה היה מחדל ענק של המדינה ואני עדיין חי אותו לצערי. אעשה כל מה שאפשר כדי שהיא תחזור הביתה ותהיה איתנו פה".