אם העם היהודי בהיסטוריה הארוכה שלו ומדינת ישראל בהיסטוריה הקצרה יותר שלה, הוכיחו משהו אחד לאורך ההיסטוריה זה שאפשר אולי לפגוע בנו, אבל לאורך זמן אנחנו תמיד נדע להגיב. אנחנו לא רק עם הנצח אלא עם הקאמבק. כך תמיד ידענו לחזור ולהקים את הבית הראשון ואת את הבית השני ואת מדינת ישראל, כך ידענו לנצח גם אחרי שפתחו עלינו בהתקפות כשהכריזו עלינו מלחמה ב-1948 וב-1973 וגם עכשיו בחרבות ברזל.
הבעיה היא שהאתוס הווינרי הזה, בחסות המוח התחכום ושאר האיכויות בהם ניחן העם היהודי, אף פעם לא הצליחו להיות מתורגמים לנבחרת ישראל, שדבקה בה סטיגמה לוזרית. תמיד חיפשנו תירוצים, איך אנחנו סופגים שערי שוויון מאוחרים במצבים נייחים, נופלים מהרגליים בדקות הסיום בגלל כושר לקוי ושרירים קצרים – שילוב של בעיות מנטליות-רוחניות ופיזיות-גנטיות.
אם יש תקווה שישראל תעלה ליורו 2024 זו היפוך המגמה שמסתמן בכדורגל הישראלי, הווינריות שמגלים השחקנים בכחול-לבן. נבחרת הנוער של אופיר חיים והנבחרת הצעירה של גיא לוזון כבר הראו שדור הטיקטוק של הכדורגל הישראלי ניחן בווינריות עצומה, לא פוחד משום דבר והוא יישם את "הופכים עליהם, טובים אותם!" עוד הרבה לפני שהסלוגן הזה הפך לסמל של חיילי צה"ל בחודש האחרון.
שימו לב לנתונים הבאים שמופיעים בטבלאות. בטבלה הראשונה - הקאמבקים, מגמה שהחלה בעידן אלון חזן ויוסי בניון. נבחרת ישראל של חזן הוציאה 6 נקודות מעמדות פיגור, כלומר אחרי שספגה את הגול הראשון במשחקיה בקמפיין מוקדמות היורו הנוכחי. שווייץ (נקודה), רומניה (נקודה) וקוסובו (נקודה) הוציאו שלושתן ביחד סה"כ 3 נקודות מעמדות פיגור. רק ישראל הפכה פיגור לניצחון (מול בלארוס במשחק החוץ).
ועכשיו שימו לב לטבלה השנייה – שערים לפי מחציות. ישראל כבשה 7 מ-8 שעריה בקמפיין הנוכחי במחציות השניות, בעוד אצל שאר הנבחרות החלוקה הרבה יותר שוויוניות בכיבושים בין המחצית הראשונה לשנייה. המחצית השנייה מול שווייץ הייתה נפלאה אחרי מחצית ראשונה איומה, וגם ברומניה ישראל הייתה הרבה יותר טובה במחצית השנייה לעומת הראשונה וכך כמעט בכל משחק בקמפיין הנוכחי.
כמובן שלכל מטבע יש שני צדדים - מותר לבוא בטענות לכך שהנבחרת של חזן ובניון פותחת חלש משחקים לעתים עם הרכב לא אידאלי, ואז נאלצת להתעורר בהפסקה ולהיתלות בחילופים שיצילו אותה, אבל במקום להתלונן אפשר להתרכז בצד החיובי הפעם. במיוחד כשהקמאבקים של ישראל מגיעים בדקות של מאני טיים – שון וייסמן הביא נקודה מול שווייץ בדקה ה-88, גבי קניקובסקי ניצח את בלארוס בדקה השלישית של תוספת הזמן, ונגד בלארוס בסיבוב הראשון הנבחרת פיגרה עד לדקה ה-85 אז וייסמן השווה בפנדל לפני שאוסקר גלוך הפך וניצח את המשחק בתוספת הזמן.
לשאלת ONE איך הוא הפך את המשחק מול שווייץ במחצית השנייה, ענה חזן: "לא הייתי צריך להדליק את השחקנים בהפסקה אלא רק לכוון אותם ולהסביר להם שאני מצפה מהם לקצת יותר אומץ כמו שדיברנו לפני המשחק. ב-0-1 אתה לא מחפש לרדת עם הפסד מכובד, אתה יכול להעז קצת יותר כדי לחזור למשחק גם במחיר שאולי זה לא יסתדר כמו שצריך ותפסיד".
חזן המשיך: "הסיבה שאנחנו חוזרים כל הזמן מפיגור זה כי אנחנו משדרים לשחקנים את האמונה הזו שיש לנו איכות ואנחנו תמיד יכולים לעשות קאמבק ולחזור למשחק. אנחנו מאמינים בשחקנים והם מאמינים בעצמם. ידענו שיש לנו איכות ושאם נדרוש מעצמנו נדע להביא אותה לידי ביטוי, אז לא היה צריך להדליק את השחקנים. הם עשו את זה וכל הכבוד להם".
קפטן נבחרת ישראל אלי דסה השיב לשאלת ONE מה ארע בחדר ההלבשה בהפסקה שעזר לנבחרת להתאושש ולהיראות אחרת לגמרי במחצית השנייה: "היו כמה הכוונות טקטיות של אלון, בנוסף הרגשנו שלמרות שזה לא ממש בא לידי ביטוי ביכולת במחצית הראשונה, עדיין אנחנו בתמונת המשחק ויכולים להפוך את המצב. קיבלנו רוח גבית, פתחנו טוב את המחצית השנייה, כמה חילופים טובים עזרו לנו ונראינו אחרת לגמרי - גם הגיע לנו פנדל ב-100%, גם הגענו למצבים טובים כמו הנגיחה של ענאן למשקוף ועוד מצבים וכמובן הגול של שון שהגיע לקראת הסיום".
זה רק סמלי שישראל נמצאת בעמדת פיגור בטבלת הבית כשנותרו לה שני מחזורים לסיום והיא חייבת קאמבק מהאגדות גם בכל הקשור לנקודות. רק שני ניצחונות מול רומניה ואנדורה יותירו סיכוי לנבחרת של חזן לעלות אוטומטית ליורו 2024 משלב הבתים (וכזכור, במקרה הכי גרוע עדיין יש לנו כרטיס לפלייאוף).
אז כדי להעפיל לטורניר גדול לראשונה מאז מונדיאל 1970, נבחרת ישראל תהיה חייבת להפגין הרבה מהאופי הזה שהיא מציגה בקמפיין הנוכחי, ושהראתה אתמול בהונגריה, אופי שיכול לספק השראה לצה"ל ולעם כולו שמחפש התאוששות הרואית אחרי הטראומה הלאומית ב-7 באוקטובר.
אפשר כבר להעריך בזהירות כי הציבור הישראלי כולו, בן אם בחזית או בעורף, יכול להתעודד מ"הכדורגל הישראלי החדש" עם נבחרת בוגרים ונבחרות צעירות שלא מוותרות ולא מתרצות אלא נלחמות ומאמינות עד לסוף ומראות הרבה אופי. כי כולם כבר יודעים שרק יחד ננצח, ורק יחד נעפיל ליורו.